היום כולם כבר מכירים את רכב החלל Curiosity, אך רק מעטים מודעים גם ל-Audacity שלא זכה לאותה תהילה, אף על פי שבלעדיו לא היה לרכב המאדים שום סיכוי להגיע בשלום אל פני הכוכב
"כולם יודעים שלרכב המאדים קוראים ה-Curiosity", אומר אדם סטלצנר. "אבל היה לנו שם משלנו בשביל שלב ההנמכה. קראנו לו ה-Audacity (תעוזה)". כמי שניהל את מהלכי הכניסה, ההנמכה וההנחתה במשימה האחרונה של נאס"א אל המאדים, היה סטלצנר לוודא שה-Curiosity תחדור את האטמוספירה של המאדים ותנחת עליו בחתיכה אחת. במשך שבע שנים, פיתחו הוא וציוותו כמה מערכות תלויות זו בזו שנועדו בדיוק בשביל זה, אבל ההצלחה שלהם הייתה תלוייה במאפיין אחד שאפתני במיוחד: רכיב הנמכה חדש ובלתי מוכח שכונה "המנוף השמימי".
רעיון המנוף השמימי עלה לראשונה ב-1999 בעקבות התרסקות ה-Mars Polar Lander. המכשיר תוכנן להנמיך רכב על כבלים ולמקם אותו ישירות על פני שטח כוכב הלכת. אבל הכוחות הפועלים בתהליך כזה מורכבים, וההנמכה אל המאדים כבר ריסקה חמש משימות קודמות. רכב תלוי על כבל יצטרך להתמודד עם כוחות טלטול כמו גם עם רוחות אנכיות ואופקיות. נאס"א הניחה את הרעיון בצד. ב-2003, הכריזה הסוכנות על כוונתה לבנות רכב מאדים חדש. הוא היה כבד מכדי להשתמש בבלוני אוויר לנחיתה כמו אלה שהגנו על ה-Spirit וה-Opportunity.
| אילוסטרציה: מייקל צ'ו |
המהנדסים היו זקוקים למערכת חדשה. "באותו סתיו ערכנו סיעור מוחות בן שלושה ימים", אומר סטלצנר, "והבנו שנוכל להשתמש במנוף השמימי. אנחנו פשוט צריכים להשתמש בו רק שנהיה קרובים לנחיתה עצמה, כשנהיה בטיסה בזווית אנכית לחלוטין".
החל מ-2007 החל צוות של כ-800 איש לעבוד על שלב ההנמכה, פלטפורמה בצורת כיפה מונעת מדחף שמחזיקה בתוכה את רכב ה-Curiosity ואת המנוף השמימי. במהירות קבועה מראש, הפלטפורמה תתנתק מקפסולת הכניסה ותפעיל את שמונה מדחפי רקטות ההידרזין שלה, על מנת להאט את מהירותה מ-290 קמ"ש ל-3.2 קמ"ש. בגובה 20 מ' מעל פני המאדים, ינמיך המנוף השמימי את ה-Curiosity מהפלטפורמה באמצעות שלושה כבלי ניילון. כבל חשמלי יעביר כוח ומידע בין השניים. אחרי הנחיתה, תחתוך הפלטפורמה את הכבלים, ותעוף מהמקום.
בשונה מרכב ה-Curiosity, שאת המערכות שלו יכלו הצוותים לבחון במעבדת ההנעה הסילונית של נאס"א, היה בלתי אפשרי לבחון מראש את תפקודם של שלב ההנמכה והמנוף השמימי. ב-5 לאוגוסט בשמונה בערב, כשסטלצנר ישב בעמדה שלו, המכשירים פעלו בפעם הראשונה. "אם היינו יוצרים גומחה עשנה על פני המאדים, לא היינו זוכים ליותר מדיי אהדה", הוא אומר. "זה לא היה, 'אוווו, איזה מסכן אתה'. זה היה, "אידיוט! כמובן שזה נכשל. זה נראה היה מגוחך לחלוטין!'".
אבל זה, כמובן, לא מה שקרה. באותו בוקר קיצי, מנוף השמים תפקד בצורה מושלמת והניח את ה-Curiosity על קצה מכתש גייל. לסטלצנר, הנחיתה היוותה אישור לחזון נועז. לנאס"א, היא קבעה את מקומו של המנוף השמימי במשימות מאדים עתידיות. אפשר להגדיל את המכשיר בקלות, וסטלצנר מעריך שהוא יוכל להתמודד עם משאות כבדים בחצי טון מה-Curiosity. "אנחנו יכולים להתמודד עם כל משא", הוא אומר. "רק תנו לי רכב חלל, ואנחנו ננחית אותו בכל מקום בו אתם צריכים אותו".
עוד על חידושים בגליון פברואר של popular science ישראל – למבצע היכרות מיוחד לגולשי HWzone.co.il
