ליבי אני משתתף בצערך, מסכנה...

למה בארצות הברית וכל מני מדינות אחרות יש תרבות כביש ולנו לא?!

כי המדינה לא דואגת לכך

לא מלמדת ולא תורחת לעשות

זה כי אתה נמצא בישראל, ארץ הקומבינות... זה עצוב מאוד ומכעיס!!!

ידידה מאוד טובה שלי נהרגה בתאונה

תלמידה בכיתה שלי קיבלה 25 אלף שקל פיצועים מנהגת שהתנגשה בה וברחה (תאונת פגע וברח)

אבל כמה אזרחים רשמו את מספר הרכב ומצאו את הנהגת .

כל הכבוד לאזחרים!!!

ד"א גם אני עברתי פעם תאונת דרכים שהייתי ילד קטן ממש ליד הבית שלי, זה היה נורא, עפתי איזה 5 מטרים ועד היום אותו בן אדם שפגע בי בא לבקר אותי ועדיין משלם פיצויים (לא שאני בבית חולים או משהו)

גם אני למי שזוכר נפגעתי ביום כיפור האחרון ממכונית לא יכולתי ללכת איזה שבועים ואחר כך צלעתי ואחרי עוד שבועים עבר לי..

במד"א אנחנו מטפלים בממוצע בשלוש תאונות דרכים לשבוע, ולרוב זה יותר, זה יכול להיות שלוש ביום אחד...

ולמען האמת לא חשוב באיזה מקרה אנחנו מטפלים, אני אף פעם לא לקחתי שום דבר אישית, מטפלים בפצוע באופן אוטומאטי ובכלל

לא חושבים על כמה שזה נורא.

זה אפילו הופך להיות מעניין, אח"כ מתלהבים בפני חברים איזה מקרה "שווה" היה...

אתמול הייתה אחת בת 18 שניסתה להתאבד, היא חתכה לעצמה את הורידים ודיממה, אבל באנו בזמן. אח"כ היה

איש אחד שעבד באתר בניה שנפל חמש וחצי מטר על משטח בטון, לא מרגיש גפיים תחתונות.

לפני כמה שבועות הייתה ליידה.

אילו הייתם יודעים כיצד מתהגים חלק מהאנשים בהיסטריה....רבים שוכחים את מספר הטלפון שלהם, את הכתובת,

יש כאלה שעומדים ושותקים ולא עונים על שום שאלה (קרובי משפחה ועדים לאירוע), ויש כאלה שמפריעים לעבוד,

שואלים שאלות,לפעמים מרימים עליך קול ויד, ולפעמים צריך סיוע כדי להרחיק אותם.

כולנו דיי חיים בבועה, בחלום מתוק, עם מחשב, חדר מעוצב,

חברים, מסיבות, למידה למבחנים, טיולים, אבל המכה הזאת באה עליינו פתאום, על כולנו בשלב

מסויים של החיים, ומנפצת הכל לרסיסים. ואנחנו אפילו לא משערים מה קורה ברגעים אלה ממש ברחוב שליד הבית,

דברים שיעבירו בנו צמרמורת רק לחשוב עליהם. תזהרו.

תאונות פגע וברח לדעתי הכי גרועות. פאק, אתה יכול לעצור ואולי להציל בנאדם, קח אחריות למעשים שלך! לא, אני אברח ולא אכפת לי שהוא ידמם שם למוות, העיקר שלא אגיע לבית משפט!