תרגישו חופשי לשתף את שלכם,

אני במקצוע טכנאי מחשבים, אני עצמאי ואני מחפש עבודה בנוסף לעסק העצמאי שלי להכנסה נוספת.

בכל מקרה הזמינו אותי למקום שאני לא אגיד מה שמו מסיבות ברורות, רק אספר שמדובר בחנות מחשבים אשר נותנת בנוסף שירותי ענן לבתי עסק והם חיפשו איש HelpDesk למחלקת הIT ומחלקת הHosting שלהם.

יצרו עמי קשר טלפוני ואמרו לי שיש הליך של בדיקת ידע יחד עם מבחן פסיכוטכני (נגיע לזה בהמשך), שיחה עם מנהל הצוות אליו אני אמור להיכנס ובסוף שיחה עם מנהל המקום לסגור פרטים ובסך הכל אמור לקחת שלוש שעות לכל היותר.

שלושה ימים לפני המועד תיאמו איתי שעה ויום ושלחו לי בדוא"ל את כל הפרטים.

הגעתי למקום 5 דקות לפני השעה שנקבעה כפי שנהוג וניגשתי לחפש את הבחור שהזמין אותי לריאיון - נקרא לו בשם הבדוי יקותיאל.

מסתבר שיקותיאל הינו תומך טכני ועובד זוטר במקום ולא הולך בכלל לראיין אותי, ואז החלה ההצגה...

יקותיאל: "חבר'ה! יש לנו פה מועמד מי עושה לו ריאיון?"

עמיתה לעבודה של יקותיאל: "מסעוד (שם בדוי - השם המלא לא ישותף) עושה לו את הריאיון!"

יקותיאל: "איפה מסעוד? הוא הלך?"

עמיתה לעבודה של יקותיאל: "כן הוא יצא לאכול צהריים."

הבנתם? 5 דקות לפני ריאיון הוא יצא לאכול.

אז יקותיאל ניגש לחלון וצעק לו לחזור כי הגעתי לריאיון. מסעוד הגיע ונתן לי שני דפי בחינה (אחד לכל מחלקה בסך הכל 8 עמודים כאשר חצי בעברית וחצי באנגלית). הוא לא טרח לראיין אותי ישר נתן לי את הטפסים הסביר ב2 משפטים מה העיסוק של המקום ואמר לי שאין לו מושג לאיזה תפקיד אני מתראיין בכלל אבל נראה אם אני מתאים למשהו.

זרמתי.

טעות.

ניגשתי לחדר ישיבות מבודד ושם ניגשתי למלא את הבחינה, ואז מסעוד...

מסעוד: "טוב.. תמלא את הטפסים אני זז לנגב חומוס אני עוד מעט חוזר."

W T F

טוב, לקח לי 15 דקות למלא את הטפסים - והשתדלתי לעבוד לאט. יצאתי למסדרון ומסעוד עדיין לא חזר, כאשר שאלתי איפה הוא.. הוא מנגב חומוס ותיכף יחזור הייתה התשובה. המתנתי לו.. בחוסר מעש... 50 דקות! 50 פאקין דקות של ישיבה ללא מעש - אלוהים יברך את הגלישה בסלולר.

סבלתי כבר-שרפתי שעה וחצי... אמרתי יאללה נמשיך ונסיים את הריאיון. מסעוד החצוף חוסר כולו מבסוט עם חומוס על הסנטר ועושה לי,

מסעוד: "חיכית לי הרבה?"

אני: "כן." (ובראש ממשיך את המשפט ב- בן בליעל כו*ל'אמאשך' יחתיכת בן של .... יצאנית."

ואז קיבלתי את האלמנט, מבחן פסיכוטכני. בעבר ניגשתי לריאיון ברשת מלונות ליאונרדו שם הייתי אמור לעבוד עם גישה למערכות המחשוב והנקאות של המלון עם גישה לחומרים רגישים והקב"ט ערך לי מבחן אמינות ומבחן פסיכוטכני במחשב - שהיה 100-120 שאלות בערך. לא משהו רציני.

מסעוד: "תראה לירון יש לך פה מבחן פסיכוטכני אתה עושה אותו במחשב לבד בלי עזרה. יש 12 מבחנים שונים כל אחד 25 שאלות + מבחן אישיות של 200 שאלות".

פה כבר עמדתי להתפוצץ... אינעל העולם בסך הכל תמיכה מזורגגת בטלפון אני לא הולך לקבל גישה לנשק להשמדה המונית.. בעעעע...

ואז אני מתחיל את הבחינה... וקולט בהוראות אחרי שסגרו את החדר.... שיש ....

12 מבחנים של 25 שאלות כל אחד.

מבחן אישיות של 50 שאלות.

ועוד מבחן אישיות של... 400 שאלות!!!

W T F

אמרתי שילכו קיביני אני לא רוצה לעבוד שם אבל אני רוצה לנצל את הזמן שלי לעשות להם טרולינג. ההוראה בתחילת הבחינה לגבי כל המבדקים הממוחשבים הייתה לענות את התשובה שלדעתי האישית היא נכונה, כלומר מי שלמד הבנת הנקרא בבית הספר היסודי... כל תשובה היא נכונה.

אני החלטתי שדעתי היא שכל התשובות המוספרות ב - 1 הן נכונות.

עניתי 1 על כל השאלות ולקח לי 45 דקות נוספות.

עמדתי להתפוצץ מצחוק והלכתי אל מסעוד - הוא לא הבין איך סיימתי כל כך מהר וקרא ליקותיאל להתייעצות.

יקותיאל ניגש אליי.

יקותיאל: "לירון, מבחינת ידע ומקצועיות אתה באמת מעבר למה שדרוש לתפקיד והכל בסדר. מבחינת המבחן הפסיכוטכני זה לא מה שאנחנו מחפשים אז ניפרד בשלב זה".

אני: "סבבה - ביי!"

יצאתי והתפוצצתי עליהם מצחוק. הפרצוף שלהם.... Priceless

מסתבר ש3 שעות זה רק למבחן הפסיכוטכני בלבד.

להבא תדע כל אם עברייה אשר שולחת את בנה למבחן פסיכוטכני שמדובר בעצם במרכז הערכה דרך הדפדפן.

לא נראה לי גישה הכי חכמה בעולם.

נשמע כמו מקום שכונה שיכול דווקא להיות כיף לעבוד בו

ריאיון הזוי עדיין לא היה לי...

לפעמים אני חושב כל העולם משוגעים ...

לא נראה לי גישה הכי חכמה בעולם.

נשמע כמו מקום שכונה שיכול דווקא להיות כיף לעבוד בו

ריאיון הזוי עדיין לא היה לי...

לא ציינתי בסיפור את המנהל ברהם (שם בדוי), אשר ישב במשרד וצעק על כולם במשך כל הזמן שהייתי שם וחילק הוראות, בנוסף מתוך 10 מקומות בערך שאני בקשר איתם לגבי משרה זה המקום היחידי שדרש ממני 6 ימי עבודה בשבוע במקום 5 בלבד שכל מקום אחר דורש. לא כזאת מציאה אבל ניחא.

לצערי שק העבודה היום הופך יותר ויותר לשוק מאשר לעבודה (ואני אחד שממש אוהב להסתובב בשוק - זה חוויה).

מכיוון שיש הצפה באנשים המעסיקים מרשים לעצמם לתת יחס בזוי לעיתים - כי אם אתה לא תסכים יהיו עוד 3 שיסכימו.

זה עצוב - זה זילות - ולצערי הרב - זה מה יש.

במקומות העבודה רוב האנשים יחפשו לנצל אותך.

במקום שאתה נכס אוליי יתחייסו אלייך יותר בכבוד ויפה אבל כמעט באף מקום עבודה לא יתנדבו לדאוג לאינטרסים שלך, תצטרך לדרוש בעצמך כל מה שאתה חושב שמגיע לך.

בסדר, אז הגעת למקום עבודה שהוא הזוי כבר מהתחלה. זה לא מקום העבודה היחיד בישראל.

במקומך היית נפרד מהם כבר על התהחלה במקום לבזבז זמן.

איזה באסה.. מדכא משהו

רוצים ראיונות הזויים באמת ?

תתחילו לראיין מועמדים לעבודה בארגון שלכם..............

לצערי שק העבודה היום הופך יותר ויותר לשוק מאשר לעבודה (ואני אחד שממש אוהב להסתובב בשוק - זה חוויה).

מכיוון שיש הצפה באנשים המעסיקים מרשים לעצמם לתת יחס בזוי לעיתים - כי אם אתה לא תסכים יהיו עוד 3 שיסכימו.

זה עצוב - זה זילות - ולצערי הרב - זה מה יש.

יש עודף עובדים לתפקידים זוטרים. אנשי מקצוע איכותיים קשה מאוד למצוא.

אבל אם מדברים על ראיונות הזויים לפני מספר חודשים התראיינתי במשרד רואה חשבון יחסית גדול. אני לא התלהבתי במיוחד מהמשרד וגם המראיינת עשתה פרצופים לדרישות שכר שהצבתי. עוד לפני שפתחתי את דלת משרדה אני שומע אותה מקמטת את קורות חיים שלי. פוסטמה.

נערך 2015 בנובמבר 129 שנים על-ידי lev-27

מראיינים הזויים.

הייתי בעוד ריאיון,

שאלתי מראש על המשרה ונאמר לי 5 ימים בשבוע משרה מלאה. לגיטימי.

אני מגיע > ייתכן וצריך שבתות ושישי לתת, ואין החזר על נסיעות ברכב מקבלים חופשי חודשי... חבל שאין בשבת אוטובוסים מאיפה שאני גר למקום. אנשים הזויים.

אצלי הראיונות עבודה הם: "Z ממליץ עליך, אז שלח קורות חיים ותבוא נדבר".

אני מגיע להיפגש עם מנכ"ל או סמנכ"ל רבע שעה ומקבל את העבודה בחזקת נסיון.

אני לא! נותן לאף חברה/עסק להעביר אותי טירטורים מיותרים.

ככה מגיל 18 ועד היום בכל עבודה שעבדתי.

מעוניין? דבר איתי, נסה אותי.

לא מעוניין? אז שחרר אותי ממבחנים מיותרים.

פעם היה אחד רצה שאכתוב לו משהו בשביל ניתוח גרפולוגי, אבל קיבל אותי לנסיון על המקום בלי שום כלום, ומשם הכל זרם טוב.

לא יודע מה הניתוח הגרפולוגי אמר לו.

אני רוצה להאמין שהמנתח הגרפולוגי ראה שהכתב שלי נראה כאילו כתבו אותו כמה אנשים שונים, והגיע למסקנה שיש מצב שאני סוג של גאון, וקצת מוזר.

מה שנכון נכון.

גיסי סיפר לי פעם על איך הוא התקבל לאמדוקס, שם הוא היום מנהל פרויקטים / איש קשרי לקוחות ברמת התוכנה.

אחרי שנמאס לו שמשגעים אותו עם עוד ועוד מבחנים ארוכים ומתישים, הוא פנה למנהל, אמר עזוב אותך מהמבחנים המיותרים, זה הכל שטויות, אני לא רוצה להתבזבז עכשיו חצי יום סתם, כבר עשיתי את זה מספיק בחיים.

המנהל קיצר לו את התהליך וקיבל אותו.

יש לו שתי תכונות חזקות לגיסי שרלוונטים להצלחה שלו בעבודה, וגם במקרה זה לאיך שהוא חתך את את ההליכי בירוקרטיה.

הוא תמיד מתייחס לעיקר ולא לשולי, ויש לו אופי נחמד ונוח שתמיד מסתדר עם אנשים.

וזה בדיוק! מה שהפך אותו למנהל פרויקטים / קשרי לקוח כל כך מוצלח.

החיים זו הצגה אחת גדולה.

אתם מחליטים כל יום כשאתם קמים באיזה תפקיד אתם הולכים לשחק.

שחקן ראשי?

שחקן שולי?

ניצב?

הבחירה שלכם.

המנקה של התיאטרון יכול להיות שחקן ראשי בהצגה שלו.

ופוליטיקאי שנבחר בעשיריה הראשונה לכנסת יכול להיות שחקן שולי או סוג של ניצב.

לפעמים קורים לי דברים מופלאים.

דברים שלא קורים להרבה אנשים אף פעם.

לפעמים אני משדר בלי שאני אפילו מודע, בדיוק את מה שצריך כדי לגרום לדברים יוצאי דופן לקרות מסביבי.

לפעמים דברים נדירים מאוד קורים לי במקביל באותו היום ללא שום קשר אחר לשני, כאילו אני משכתי אותם אולי איכשהוא.

אותו הסיפור עם דברים רעים דרך אגב.

בקיצור... אנחנו מושכים ומרחיקים/מונעים מאיתנו אפשרויות רק על פי איך שאנחנו מרגישים ומתנהגים.

לפחות את המשפט הזה כולנו צריכים לזכור, כי זה ממש נכון.

אם אתם מרגישים חסרי משמעות.

חסרי ערך.

ברי תחליף.

קטנים ומפוחדים.

וצרי לב.

אז מה שתמשכו אליכם עם זה יהיה בדיוק מה שמגיע לכם בתמורה.

אם אתם מרגישים בעלי משמעות.

ברי ערך.

חסרי תחליף.

גדולים ואמיצים.

ורחבי לב.

אז מה שתמשכו אליכם עם זה יהיה בדיוק מה שמגיע לכם בתמורה.

נערך 2015 בנובמבר 139 שנים על-ידי Art Tatum

אכן ראיון הזוי ומקומם

לא ציינתי בסיפור את המנהל ברהם (שם בדוי), אשר ישב במשרד וצעק על כולם במשך כל הזמן שהייתי שם וחילק הוראות, בנוסף מתוך 10 מקומות בערך שאני בקשר איתם לגבי משרה זה המקום היחידי שדרש ממני 6 ימי עבודה בשבוע במקום 5 בלבד שכל מקום אחר דורש. לא כזאת מציאה אבל ניחא.

טוב. זה בהחלט סוגר את העניין.. מילא 6 ימים בשבוע, אבל צעקות זה לא בא בחשבון בכלל.

התקופה של חיפוש עבודה ממש לא אהובה עליי.

המעסיקים פחדנים. כאילו שאם אני עובר את הניתוח הגרפולוגי/וואטאבר אני יותר טוב ממי שלא עבר.

הכי טוב שמישהו ממליץ עלייך.מקצר תהליכים נפלא.

אגב,

עשו במאקו (נראה לי) תחקיר על גרפולוגים.

לקחו שני אקדמאים מהטכניון ופושע לשעבר.

החוו"ד על הפושע הייתה טובה יותר מאשר על שני הדר/פרופסורים.

הנה :

http://www.mako.co.il/weekend-articles/Article-478e6f1765fff41006.htm

נערך 2015 בנובמבר 139 שנים על-ידי Second Edition