היי,

יש לי כלב בן 17. אני לא גר עם ההורים שנה והכלב נשאר אצל ההורים. הכלב מאוד חלש. הוא לא מסוגל ללכת (קם בקושי רק כדי לעשות צרכים) ולא מסוגל ללעוס מזון מוצק. הורי מסרבים בתוקף להרדים את הכלב בטענה שהכלב "מאושר". אני לא מצליח להסביר להם שהכלב סובל מכאבי תופת ומתייסר בלי הפסקה. הורים שלי כל היום מנקים את הצרכים שהוא עושה בבית ומבשלים מזון רך במיוחד בשבילו. לפני יומיים הורי טסו לחו"ל והשאירו בדירה שלי את הכלב. אני לא מסוגל לראות את הכלב במצב הזה. הוא בקושי הולך, מתקשה לאכול, עושה צרכים בלי פינה. הכלב מסריח משתן כי הוא שוכב בצרכים שלו. אני בלי הפסקה שוטף את הבית באקונומיקה.

אם אודיע להורים שהחלטתי סופית להרדים את הכלב אני עלול להרוס להם את הטיול. אם ארדים את הכלב מאחורי הגב שלהם ואספר להם מה עשיתי רק כשהם ינחתו בארץ הם עלולים לא לדבר איתי הרבה זמן. אם אסבול בשקט עד יום ראשון הבא הם יקחו ממני את הכלב, אבל הכלב עלול לחיות בסבל בדירה שלהם פרק זמן ארוך. הוא עלול לחיות בצורה כזאת עוד שנה - שנתיים.

מה לעשות? ממש דילמה.

נערך 2014 בספטמבר 2010 שנים על-ידי lev-27

פשוט מאוד.

קח אותו לווטרינר שיתן חוות דעת.

מה הוטרינר ממליץ?

אם ארדים את הכלב מאחורי הגב שלהם ואספר להם מה עשיתי רק כשהם ינחתו בארץ הם עלולים לא לדבר איתי הרבה זמן.

תביא גור(זה עוזר).

לא לקחתי אותו לוטרינר, אבל אני די בטוח שאין מה לעשות. הכלב רזה מאוד, החלק האחורי (אגן) מקופל, הוא מתקשה לעמוד ועוד. זה להרדים אותו עכשיו או לחכות עד שהוא ימות באופן טבעי.

קודם כל אתה צריך לענות על שאלה אחת חשובה: האם מפריע לך שהכלב סובל (לכאורה - לא כל כלב זקן ונכה בהכרח סובל מכאבים), או שמפריע לך שהוא סובל לידך? מנוסח דבריך, יש לי הרגשה שמדובר במקרה השני.

קח אותו לוטרינר .

קודם כל אתה צריך לענות על שאלה אחת חשובה: האם מפריע לך שהכלב סובל (לכאורה - לא כל כלב זקן ונכה בהכרח סובל מכאבים), או שמפריע לך שהוא סובל לידך? מנוסח דבריך, יש לי הרגשה שמדובר במקרה השני.

אתה באמת חושב שהכלב סובל? (או לצורך העניין "נהנה" מהחיים שלו?)

הייתי מרדים אותו בזמן שהם בטיול אומר להם שלא סיפרתי להם כדי לא להרוס את הטיול ואם הם מתנגדים הייתי אומר שהיה לו סיבוך והייתי חייב להרדים

אני חושב שהכלב סובל. הוא לא מסוגל ללכת, שוכב כל היום על הרצפה, קם בקושי רב רק כדי לעשות צרכים וחוזר לשכב. לא מקשקש בזנב, לא מסוגל לגרד את עצמו. הוא אוכל מזון רך בשכיבה בלבד.

הורים שלי די אטומים למצב הכלב. לפני מספר חודשים באחד הביקורים אצל ההורים ראיתי שהפרווה של הכלב שורצת פרעושים. הם אפילו לא הבחינו בזה.

אני החלטתי שצריך להרדים אותו. אני חושש מהתגובה שלהם.

תעשה מה שהוטרינר ממליץ.

אם הוא ממליץ להרדים חכה עד שהם יחזרו ודבר איתם על זה.

אם תרדים אותו בלי המלצה של וטרינר, ואפילו עם המלצה של וטרינר, ההורים שלך יקחו את זה אישי כאילו גם אותם אתה תרדים בעת זקנה.

עדיף שזה יבוא מהוטרינר, ואז יעבור דרכם.

עברתי דילמה דומה ב 2001 עם הטרייר שלי, שהיה גם בן פחות או יותר אותו הגיל. ראייתו הלכה והתדרדרה במהירות (החל להכנס בקירות הבית, תוך כדי שמתקדם באיטיות והססנות), היה משתין דם ונאנק מכאבים (יבבות רנדומליות, בעיקר בלילה). למרות שאמא התנגדה, החלטתי ביחד עם אבי לקחת אותו לוטרינר ולשים למסע הייסורים שלו סוף.

הפרעושים נותרו לנקום את לכתו, עד בואו של המדביר.

נערך 2014 בספטמבר 2010 שנים על-ידי ALÞHA

אני לא מבין אותך בכלל.. הכלב חי אצל ההורים, לא אצלך. אתה עושה להם טובה עכשיו שהם בח"ול ועוזר להם לטפל בכלב. בסופו של יום - הם אלה שחיים איתו עכשיו בערוב ימיו והם אלה שהאחריות לטפל בו עליהם. אני לא מבין בכלל למה אתה בכלל שוקל לקבל החלטה כזאת בהסתר מההורים. כל עוד הוא חי אצלהם והם מטפלים בו זו צריכה להיות ההחלטה שלהם בלבד - ואם הם רוצים הם יכולים להתייעץ איתך. בטח שכשאתה לא חי בבית הזה על אחת כמה וכמה ההחלטה על כך היא לא שלך!. תסבול בשקט את התקופה הזאת - וכשיחזרו תסביר להם שאתה בדעה שהדבר הכי טוב עבור הכלב זה הרדמה.

נערך 2014 בספטמבר 2010 שנים על-ידי 2Fluffy4U

תחשוב על המצב ההפוך - איך היית מרגיש אם ההורים היו מרדימים את הכלב שלך בזמן שאתה בחו"ל?

אתם צודקים. אני לא הולך לעשות מהלך כזה מאחורי גבם. אני אטפל בכלב עד שהם יחזרו ואנסה להסביר להם שהוא סובל.

או במקביל ללכת לוטרינר

היתה לי אותה דילמה ביום שישי (הכלב כבר לא יכל ללכת יותר, לא אכל כמה ימים רצופים שום דבר שנתתי לו, כולל בשר, צרכים על עצמו..) וההחלטה היתה קשה וכואבת, אבל לבסוף צריך לשחרר.

אבל -- שלא תעז לעשות משהו בלי ידיעתם, זה יכאיב להם ברמות שאתה לא מבין (צריך את שלב הפרידה/בכי/שחרור בשביל לעכל דברים כאלה).

ואם הם יחליטו להשאיר אותו בחיים - זו החלטה שלהם ועלייך לקבל את זה. הם אלו שמטפלים בצרכים ודואגים לכל השלכה של המצב שלו, והם אלו שיצטרכו לקבל בסופו של דבר את ההחלטה.