כלומר יש לך שיטה שתאפשר גם שכר מינימום גבוה וגם אבטלה נמוכה. נו, מה הקסם? אני מזכיר לך, פרס הנובל לכלכלה מחכה!

אמרתי בפירוש שאין שיטה "מושלמת" שכזו, בטח ובטח שלא לי. אין "קסם". עם זאת, בהחלט לא קיים מתאם מוחלט בין שכר מינימום לבין רמת אבטלה. יש מדינות בהן שכר המינימום גבוה ויש רמת אבטלה נמוכה, יש מדינות בהן שכר המינימום הוא דולר ליום ויש בהן רמת אבטלה גבוהה.

לא, קורס מקצועי אינו הפתרון. אחרי קורס מקצועי, הוא לא ימיין תפוחים בשכר מינימום אלא יהיה רתך בשכר גבוה יותר ... אבל אתה לא יכול להעמיד פנים שיש דרך גם לאכול את העוגה וגם לשמור עליה שלמה, כלומר להעלות את שכר המינימום ובמקביל למנוע עליית מחירים ועלייה באבטלה.

אוקיי. מן הסתם, מה שאמרת נכון. עצם קיומו של מנגנון כזה זוהי עובדה.

אני לא מעמיד פנים שיש דרך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני כן חושב שיש דרך לחלק את העוגה לפרוסות בעלות הפרשים קטנים יותר בגודלן.

ולכן סמואה האמריקאית חשובה, כי מה שעשו שם הוא מקרה מבחן קלאסי: ...החליטו בקונגרס להקפיא את שאר הפעימות. למיטב ידיעתי ההקפאה עדיין נמשכת. יש עוד דוגמאות אם תרצה, אבל זו הקלאסית והברורה שבהן.

שוב - זו עדיין דוגמה נקודתית. אין לי מה להגיד על זה. הנק' שאתה מנסה להעביר ברורה. ההגיון שבדוגמה ברור לי ואני בהחלט מודע אליו (למרות שאתה משום מה חושב שלא).

עוד תאוריות כלכליות פרט לקפיטליזם? פרט נמק והדגם. סוציאליזם לגווניו? כתאוריה כלכלית, המרקסיזם הופרך מזמן וכל התאוריות הסוציאליסטיות נסמכות על היסודות שהניח מרקס. לא סתם הסוציאליזם תמיד נכשל. סוציאל דמוקרטיה? זו לא תאוריה כלכלית, החלק הכלכלי שם הוא קפיטליזם.

מן הסתם לא התכוונתי למרקסיזם (או צורות אחרות של סוציאליזם "מוחלט"). נכון שסוציאל דמוקרטיה היא לא מודל כלכלי.עדין, לדעתי, הדברים האלה הם לא נפרדים. מהות ותפקיד המדינה, אופי החברה, התנהלות כלכלית - הכל מקשה אחת. החלטה על אופי חלק אחד בהכרח משפיע על אופי חלק אחר . בכל מקרה, זו לא ממש הנקודה. בקפיטלזם "פרופר" העקרון הוא שהשוק יכול לקבוע בעצמו הכל. יש תיאוריות חברתיות/כלכליות לפיהן יש מקום להתערבות במנגנון הזה.

כמובן שיש מקרים בהם המחיר שהמוכר והקונה סיכמו עליו אינו המחיר הנכון! כשהמוכר הוא מונופול, למשל. או כשהקונה הוא מונופסון. כשיש פערי מידע גדולים בין המוכר לקונה (למשל המוכר יכול לדעת שהשווארמה שהוא מוכר בזול עשיה מבשר חתול ולא מבשר הודו, אבל הקונה לא ידע את זה וישלם בהנחה שהוא קונה הודו). מה מאלו קיים בשוק העבודה?

קודם כל, לעיתים בהחלט קיימים פערי מידע. הרי מעסיקים אוסרים על עובדים לחשוף את תנאי ההעסקה שלהם. כמובן שאצל עובדי פס יצור זה פחות קשור.

קיים פער כלשהו. לא יודע להגדיר אותו. אני לא מתיימר לדעת הכל. התפיסה שלי היא שאין בן אדם ש"שווה" פי 100 מבן אדם אחר. זוהי נקודת הנחה. ברור שאם מישהו לא מסכים איתה - ההמשך לא רלוונטי. יש אנשים (שכירים) שמרוויחים פי 100 מאחרים. גם יותר מזה. מבחינתי זו הוכחה אמפירית. אם לא היו פערים, אם לא היה עיוות, זה לא היה קיים.

העובד מסכן את גופו? בחייך. הוא גם מסכן את גופו כשהוא מכין כוס תה במטבח בבית או הולך הרחוב לקנות עיתון בקיוסק. הוא לא מסכן את הכסף שלו בעבודה. המעסיק שלו, לעומת זאת, כן מסכן את הכסף... אז אני הפסדתי את כל החסכונות שלי. ואתה? עד שהחנות נסגרה, קיבלת משכורת. כלומר המצב שלך זהה לחלוטין בין אם הקונדיטוריה מצליחה ובין אם היא נכשלת, אתה לא מסכן דבר. אני מסכן את הכסף שלי ולכן, אם העסק מצליח,, אני גורף את הרווחים ואתה לא. קח בחשבון שאחוז ניכר מהעסקים נכשל.

מה זה "בחייך"? זוהי עובדה. יש פועלי בניין שנופלים ומתים. יש פועלי בניין שנופלת עליהם לבנה והגולגולת שלהם מתנפצת. יש נגרים שמאבדים אצבע. יש גם מתכנתים שמקבלים CTS. כמובן שיש עוד דוגמאות רבות.

אני מסכים עם העקרון שהעברת פה. אמרתי בפירוש - אם אדם יוזם ומסכן את כספו, בהחלט יש לדאוג למגנון שיאפשר לו לתשואה הולמת. כגודל הסיכון - כך גודל פוטנציאל הרווח (וגם ההפסד...).

אני רק חושב שאתה מתעלם מן העובדה שבלי עובדים (שבמקרים מסויימים כן מסכנים דברים חשובים), בעל העסק לא יוכל להפעיל אותו. בהחלט מגיעה לו התמורה אם העסק הצליח בגדול - ולעובדים לא.

בקיצר, אני אדגיש שוב, אני מדבר ומלין על הפרשים בין מועסקים. בין שכירים.

לסיכום, אני אנסח את הטענה שלי מחדש, כי נראה לי שאנחנו דנים על דברים שלא מספיק ברורים.

• אני לא חושב שבהכרח העלאת שכר המינימום היא מהלך מבריק ומועיל
  
• אני כן חושב שיש פערים גדולים מדי בישראל
  
• אני כן חושב שזה חיוני לצמצמם אותם. גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה "ערכית"
  
• אני חושב שיש מהלכים טובים יותר לבצע זאת, כמו מס הכנסה שלילי, כמו הצמדת שכר המקסימום לשכר המינימום בארגון
  
• בהנתן שמהלכים אלו לא מתקיימים - אני חושב שהעלאה של שכר המינימום זהו נושא שבהחלט שווה בחינה מעמיקה על ידי אנשי מקצוע
  

בכל מקרה, פעם שניה, בהשוואה לשאר מדינות ה- OECD, שכר המינימום בארץ דווקא גבוה. ההמלצה של הארגון היא להוריד אותו ולא להעלות אותו.

מאיפה הבאת את הנת' הזה? היית שמח להתעמק בזה.

- - - תגובה אוחדה: - - -

קראתי את הראיון הזה עם נאסים טאלב. את ספריו לא יצא לי לקרוא. התחלתי את "ברבור שחור", אך הנוק שלי הושמד באמצע.

אני חושב שהוא מנסח בצורה די טובה דברים שאני מדבר עליהם. אני מדבר על הדברים בחלק "סחיטה פיננסית".

סתם לצורך העניין, אני חושב שמדבריו אפשר להבין שהעלאת שכר מינימום היא לא בהכרח פתרון טוב.

בוא נתחיל עם משהו ששכחתי קודם: שכר בכירים. עובדים בכירים משפיעים על ביצועי החברה הרבה יותר מעובדים זוטרים. פועל בפס ייצור יכול לגרום לנזק כספי ותדמיתי לבחברה, אבל המנכ"ל יכול להביא אותה לפשיטת רגל. הבעלים של החברה רוצים שהחברה תצליח כמה שיותר, אבל מי שמנהל אותה בפועל הוא המנכ"ל והוא, כשכיר, מה האינטרס שלו להשקיע בהצלחת החברה? טוב, אם החברה תקרוס הוא יפוטר וסביר להניח שזה יקרה גם היא תשרוד אבל לא תרוויח מספיק. אבל תאר לעצמך שהוא יכול להשקיע בעבודה ואז החברה תרוויח 10 מיליון, אבל אם הוא ישקיע יותר, החברה תרוויח 15 מיליון. מאיפה לבעלים לדעת שהחברה שלהם היתה יכולה להצליח יותר? וגם אם הם יודעים, איך הם יכולים לגרום למנכ"ל להשקיע את המאמץ הנוסף הזה? הרי אי אפשר לפטר מנכ"ל כל חצי שנה ואף אחד לא מבטיח שהבא בתור יהיה מוצלח.

הפתרון הוא לדאוג לכך שהאינטרס שלו והאינטרס של הבעלים יהיה זהה ככל האפשר. נותנים לו בונוס ככל שהרווחים גדולים יותר. נאמר שהבונוס של המנכ"ל שווה לחמישה אחוז מהרווח. אם הוא מביא לרווח של 10 מיליון, הוא מקבל בונוס של חצי מיליון, אבל אם הוא יצליח להביא רווח של 15 מיליון, הבונוס שלו יגדל ל- 750 אלף. לא שווה להשקיע יותר בעבודה תמורת עוד 250K?

זה בהחלט לא פתרון מושלם. המנכ"ל יכול לדאוג שיהיו רווחים גבוהים היום אבל פשיטת רגל בעוד שנה - מה אכפת לו, עד אז הוא כבר עשה בוכטה רצינית. אבל עד היום לא הצליחו למצוא פתרון יותר טוב, לכן משתמשים במה שיש.

אתה מחפש מתאם בין שכר מינימום לאבטלה בצורה שגויה. כדי למצוא מתאם, אתה צריך שכל הפרמטרים פרט לאחד יהיו זהים ואז תוכל לדעת מה ההשפעה משינוי אותו פרמטר יחיד. אבל כשאתה משווה בין מדינות שונות, או אפילו בין זמנים שונים, רחוקים מספיק, באותה מדינה, אתה משווה כשהרבה פרמטרים שונים. איך תדע מי מהם השפיע על רמת האבטלה?

כשהכלכלה משגשגת, שכר המינימום הטבעי ממילא גבוה, אז אם המחוקק יקבע אותו באותו רמה, לא תהיה השפעה על האבטלה. אותו שכר מינימום במיתון, כשלאנשים יש פחות כסף, יביא לעליה באבטלה, כי עכשיו שכר המינימום הטבעי נמוך בצורה משמעותית מזה שנקבע בחוק.

שנית, יש מקרים בהם אין ברירה אלא לשלם לעובד מקומי. קח את יצרן הטונה: נניח שעובד עולה לו 5$ לשעה. נניח שמכונה שתפעל ללא העובד ותשיג את אותה תפוקה תעלה לו 9$ לשעה. אז אם יעלו את שכר המינימום ל- 7$ לשעה, לא תהיה לו ברירה אלא להמשיך להעסיק את העובד - אם הוא יעביר את המפעל למדינה בה שכר המינימום נמוך יותר, הוא לא יוכל למכור ללקוח הכי גדול שלו ומכונה עצמאית תעלה אפילו יותר. אבל יש דבר אחד שהוא כן יכול לעשות: להעלות את מחירי המוצר המוגמר. תחרות לא תעזור כאן, כי גם המתחרים שלו צריכים לשלם את אותו שכר מינימום בדיוק, כך שגם ההוצאות שלהם עולות באותה רמה. כך שהתוצאה תהיה שבתי הספר יצטרכו לשלם יותר תמורת ארוחות הצהריים של התלמידים. כלומר המדינות יצטרכו להוציא יותר על החינוך, רק כדי לקבל בדיוק את מה שקיבלו קודם. כלומר האזרחים יצטרכו לשלם יותר מיסים.

אז יותר אבטלה לא תראה, מה שתראה זה פחות כסף פנוי לאזרחים. לכן הדוגמה של סמואה האמריקאית חשובה - שום דבר לא השתנה פרט לשכר המינימום והתוצאה היתה גידול באבטלה. אי אפשר להסביר את הגידול הזה בשום צורה אחרת פרט לתוצאה של עליית שכר המינימום. לכן זו הדוגמה הקלאסית.

השקעה בהקמת עסק היא עם פוטנציאל הפסד אינסופי: כרי תמיד אתה יכול להשקיע עוד קצת בעסק, בתקווה שתצליח לגרום לו לעבוד. ואנחנו רוצים שהם יעשו את זה כי הם מספקים עבודה לכל השאר. לכן לא כדאי להגביל את פוטנציאל הרווח. אתה יכול לראות את זה בפיס (ושאר ההגרלות בארץ): ככל שהפרס הגדול גדול יותר, כך יש יותר אנשים שמוכנים להשקיע את כספם בסיכוי לזכות בו.

בלי העובדים העסק לא יגיע לשום מקום, נכון, לכן משלמים להם משכורת!את המשכורת הם מקבלים בין אם העסק רווחי ובין אם הוא מפסיד. אם הם רוצים להשתתף ברווחים, למה שלא ישתתפו גם בהפסדים? אם העסק מרוויח, הם יקבלו בונוס שיחסי לרווח, אבל אם העסק מפסיד, יקזזו להם מהמשכורת באופן יחסי להפסד. מוכן? רוב העובדים לא מוכנים, אחרת הם היו מקימים עסק משל עצמם... הם מעדיפים ללכת על בטוח ולהיות שכירים. אגב, אם העובד מוכן לעסקה זו, הוא לא צריך לשכנע את ההנהלה - אם זו חברה ציבורית, הוא יכול פשוט לקנות מניות שלה בבורסה ואז הוא ירוויח כשהיא תרוויח ויפסיד כשהיא תפסיד.

אתה לא חושב שהעלאת שכר מינימום בהכרח תועיל - מסכים. אני לא חושב שהיא בהכרח תזיק.

אתה חושב שהפערים גדולים מידי? אני חושב שהם בכלל לא רלוונטיים. מה אכפת לך כמה גדולים הפערים? אתה חושב שאם הוא מקבל הרבה כסף, זה בא על חשבונך? תרגיל פשוט: המנהל מודיע לעובדים שבגלל ההצלחה של העסק, החליטו להעלות לכולם את המשכורת. עובדים זוטרים יקבלו תוספת של 1,000 ש"ח בחודש ועובדים בכירים, שהתרומה שלהם להצלחה גדולה יותר, יקבלו תוספת של 2,000 ש"ח לחודש. נאמר שאתה עובד זוטר. אתה הולך הביתה ממורמר מעליית הפערים או שמח שקיבלת תוספת? המצב שלך השתפר, מה אכפת לך שיש מישהו שמצבו השתפר יותר? הרי אם היו אוסרים על הבעלים להגדיל את שכר הבכירים יותר מאשר את שכר הזוטרים, הזוטרים לא היו מקבלים יותר - הכסף הזה היה נשאר אצל הבעלים.

עכשיו קח את התסריט ההפוך: המנהל מודיע שהחברה בקשיים וכדי לשרוד בלי פיטורים, אין ברירה אלא לקצץ בשכר: על עובד זוטר יצטרך לוותר על 1,000 ש"ח בחודש, עובדים בכירים יתנו דוגמה אישית ויוותרו על 2,000 ש"ח בחודש. אתה הולך הביתה ממורמר על הירידה בשכר או שמח על צמצום הפערים?

לא צריך לצמצם את הפערים - מהלך שמגיע ע"י פגיעה בחזקים ולא ע"י חיזוק חלשים. אבל החזקים יכולים לקום וללכת והם גם עושים את זה. זה קרה בבריטניה, זה קרה בצרפת, זה קרה גם בארץ. תנסה לקחת מהם יותר מידי ובשלב מסויים הם יחליטו שנמאס להם וילכו למקום שבו ייקחו מהם פחות, ואז לא תוכל לקחת מהם בכלל. הפערים יהיו קטנים יותר, כי החזקים לא יהיו בסביבה, אבל החלשים ידפקו כי גם המשרות שהחזקים יצרו הם לא יוכלו לאייש יותר ואת השירותים שהם קיבלו מהמדינה על חשבון המיסים שהחזקים שילמו הם לא יוכלו לקבל יותר. אבל היי, נהיה שוויוניים! בתקופת הצנע של שנות החמישים, ישראל היתה מאוד שיוויונית. רוצה לחיות ברמת החיים שהיתה אז או בזו של היום?

רוצה לשפר את מצב החלשים? תדאג לשגשוג כלכלי! השכר יעלה מאליו ואם לא, תוכל להעלות אותו בחוק בלי לפגוע. יותר אנשים יעבדו ובשכר גבוה יותר. נכון, החזקים ירוויחו משגשוג יותר מהחלשים והפערים יגדלו, אבל למי אכפת לעזאזל?

רוצה עוד דוגמה? קח את צפון קוריאה. מדינה מאוד שיוויונית: כולם רעבים פרט לקבוצה קטנה של מקורבים לשלטון (קים ג'ונג און הוא אחד מהשמנים היחידים במדינה). וקח את ארה"ב, אחת מהמדינות הפחות שיוויוניות בעולם. עדיף להיות בעשירון התחתון בארה"ב או בעשירון התחתון בצפון קוריאה? עדיף להיות בעשירון התחתון בארה"ב או בעשירון החמישי בצפון קוריאה? גם אם אתה חושב רק על רמת החיים, בלי המשטר, עדיין חיים בעשירון התחתון בארה"ב שמים בכיס הקטן את החיים בעשירון החמישי בצפון קוריאה. אז יש שם פערים גדולים, so what?

ביקשת, קיבלת (למרות שגם אתה יכולת לגשת לגוגל, אתה יודע...)

http://www.themarker.com/career/1.2252476

אוף, לא מוצא גרף באתר של ה- OECD, רק טבלה מכוערת. אז הנה גרף מאתר אחר:

http://www.motherjones.com/kevin-drum/2013/12/minimum-wage-america-pretty-damn-low

אני רואה שעוד דיון הגיע למלחמת חפירות.

איסטרא, יש לך בעיה קשה - אתה בנאדם אינטיליגנטי. ככזה, אתה נוטה להכנס לעומקם של שיקולים מסובכים, ודווקא מהפשוטים ביותר מתעלם לפעמים. במיוחד בשבילך, הנה ריכוז של כמה עובדות בסיסיות, לאו דווקא בהקשר לדיון הזה אלא בכללי:

1. תאוריה מנומקת היטב ומשכנעת מאוד, שאינה מסתדרת עם המציאות, עדיין תהיה שגוייה. ובאותו עניין,

2. טעון משכנע ביותר לכך שמצב כלשהו אינו יכול להתקיים לא שווה כלום אל מול דוגמה בה אותו מצב מתקיים.

3. אם מצב א' כולל מגרעות שאינן קיימות במצב ב', זה עדיין לא בהכרח אומר שמצב ב' עדיף שכן יש לו מגרעות משלו.

4. אם מצב א' עדיף ממצב ב' מכל בחינה, זה עדיין לא אומר שהוא עדיף ממצב ג'. ובאותו ההקשר,

5. אם צעד גדול לכיוון מצב ב' יחמיר את התנאים לעומת מצב א', זה עדיין לא אומר שהוא הדין של צעד קטן באותו הכיוון. במילים אחרות,

6. עדיפותו של מצב א' על מצב ב' לא מצביעה על כך שנקודת האיזון האופטימלית נמצאת בסביבתו הקרובה של מצב א'.

7. לא רק השלכות ישירות צריכות להלקח בחשבון כשבאים לדון בעדיפות של מצב זה או אחר, גם כשאותן השלכות ישירות מתבטאות בכסף.

1. התאוריה הנ"ל אוששה לא פעם ולא פעמים בשטח, כלומר מסתדרת יופי עם המציאות. מי שחושב שהיא לא, יש לו בעיה עם תפיסת המציאות שלו...

2. נכון. המציאות היא שהעלאות של שכר המינימום מעבר לערך הטבעי שלו מגדילות את האבטלה. רוצה לראות מחקרים שהעלו שזה בדיוק המצב? זה, אגב, רק מקרה פרטי של היחס בין מחירו של מוצר לצריכה שלו - כשהמחירים עולים, הצריכה יורדת, כשהמחירים יורדים, הצריכה עולה. למה שעבודה תהיה שונה מטלוויזיות, למשל, במובן הזה?

3. אם מישהו אומר שבמצב א יש מגרעות שאין במצב ב, זה לא אומר שהוא טוען שמצב א פחות טוב ממצב ב.

4. אם מצב ג אינו אפשרי, לטעון שצריך לשנות את א בגלל שיש ג זו שטות.

5. נכון.

6. נכון.

7. נכון. וזה בדיוק מה שעשיתי. שכר גבוה יותר היא תוצאה ישירה של העלאת שכר מינימום, אבטלה גבוהה יותר היא תוצאה עקיפה, עליית מחירים היא תוצאה עקיפה.

כשמדברים על שינוי במערכת מורכבת, זו טיפשות לחשוב ששום דבר לא ישתנה פרט לאותו פרמטר בודד שאנחנו משנים אותו.

נראה שבלי שאפרט יותר לא נתקדם. אוקיי, בבקשה, הנה כמה דוגמאות (לא קשור למספור הקודם):

1. אתה מביא טענות מצוינות נגד רעיונות אויליים כמו לשלש את שכר המינימום, אבל אפס טענות נגד עצם העלאת השכר במידה כלשהי. האם בישראל שכר המינימום הגבוה בעולם המערבי? האם הפערים הם נמוכים משאר העולם המערבי? האם בכל מדינה בה שכר המינימום (היחסי או המוחלט) גבוה מבישראל האבטלה גבוהה ורמת החיים הממוצעת נמוכה עקב כך? אם התשובה לכל השאלות היא "לא", הרי שכמו שאמרתי, טעוניך, חכמים ככל שיהיו, שווים לתחת.

2. לבעל עסק פוטנציאל הפסד אינסופי? רק כל עוד העסק קטן. כשהעסק גדול מספיק, פוטנציאל ההפסד נעשה מאוד מוגבל ולפעמים נעלם כמעט כליל - צצים מענקים ותספורות למיניהן. מעניין, לא יצא לי לשמוע על בעלי חברות ענק שחזרו לגור עם ההורים עקב קריסה כלכלית.

3. למי אכפת מהגידול בפערים, אם כולם מרוויחים יותר? לי, גם באופן ישיר וגם באופן עקיף. הסיבה הישירה היא הגידול במחירים: אם לכל הציבור בממוצע פתאום יש יותר כסף, דברים פתאום עולים יותר - ופתאום אני מגלה שאמנם הכנסותי גדלו ב10%, אבל המחירים עלו ב20% כי ההכנסות של העשירונים העליונים עלו ב50%. הדבר בולט פחות כשמדובר במוצרי צריכה בסיסיים כגון מזון, אבל כשמדובר על דיור למשל, פתאום הבעיה נהיית מאוד מוחשית. הסיבה העקיפה סבוכה יותר: כסף=כוח. ככל שהפערים גדלים, המדיניות נהיית יותר ויותר "מונחת טייקונים" ומשתינה יותר ויותר על האזרח הקטן. זה כמובן משפיע גם על (2) - התחרות הולכת ונעלמת, ואנו נותרים עם כמה עסקי ענק שעושים במדינה כבשלהם. אפילו ל(1) זה מתקשר - כשיש לך כמה חברות ענק ולאזרח הקטן אין ברירה אלא לעבוד באחת מהם, שכר המינימום ה"טבעי" שהזכרת הולך ויורד.

מספיק בינתיים.

(למחוק)

נראה שבלי שאפרט יותר לא נתקדם. אוקיי, בבקשה, הנה כמה דוגמאות (לא קשור למספור הקודם):

1. אתה מביא טענות מצוינות נגד רעיונות אויליים כמו לשלש את שכר המינימום, אבל אפס טענות נגד עצם העלאת השכר במידה כלשהי. האם בישראל שכר המינימום הגבוה בעולם המערבי? האם הפערים הם נמוכים משאר העולם המערבי? האם בכל מדינה בה שכר המינימום (היחסי או המוחלט) גבוה מבישראל האבטלה גבוהה ורמת החיים הממוצעת נמוכה עקב כך? אם התשובה לכל השאלות היא "לא", הרי שכמו שאמרתי, טעוניך, חכמים ככל שיהיו, שווים לתחת.

מתי אמרתי שהעלאה כלשהי של שכר המינימום היא דבר רע? אתה מתלונן שלא טענתי משהו שלא טענתי?

במספרים מוחלטים (לפי השער היציג או לפי כח קניה), שכר המינימום בארץ בהחלט לא גבוה. ביחס לשכר החציוני - וזה נתון שכלכלנים מחשיבים הרבה יותר מאשר השוואה בבמספרים מוחלטים - שכר המינימום בארץ מאוד גבוה, יחסית לרוב מדינות ה- OECD.

הפערים בארץ גבוהים. אז מה? הסברתי למה אני חושב שאין שום משמעות לפערים. בכל מקרה אי אפשר לצמצם את הפערים באופן מלאכותי. תנסה לקחת יותר מהעשירים והם ילכו למקום אחר. אז הפערים אולי יצתמצמו, אבל העניים ידפקו כי מי שהמיסים שלו מימנו את השירותים שהם מקבלים כבר לא ישלם את המיסים האלו. תנסה לתת יותר לעניים וחלק באמת יקבלו יותר אבל חלק יהיו מובטלים ויקבלו פחות, אז מה עשינו?

רוצה שיהיה טוב לעניים? תשיג צמיחה ורמת החיים שלהם תעלה. נכון, רמת החיים של העשירים תעלה אפילו יותר, אבל למי אכפת? אתה מעדיף שהמצב שלך יהיה גרוע וגם זה של השכן שלך או שהמצב שלך יהיה טוב וזה של השכן יהיה טוב מאוד?

שוב, אי אפשר להשוות בין מדינות שונות בפרמטר אחד בלבד! בסין יש צמיחה גבוהה מאשר בארה"ב, הסינים נמוכים יותר בממוצע מהאמריקאים, מסקנה: צריך להנמיך את האמריקאים כדי להשיג צמיחה גבוהה או אולי אם נצליח להעלות אתהצמיחה בארה"ב, האמריקאים יתכווצו... ברור לך שזו שטות מוחלטת, נכון? כי יש הרבה מאוג הבדלים בין שתי המדינות ואי אפשר לטעון שדווקא הגובה הוא האחראי העיקרי (או אחראי בכלל) לצמיחה הכלכלית או שהצמיחה אחראית לגובה (למרות שכאן דווקא יש שמץ של אמת). לכן, אתה לא יכול להשוות מדינות מבחינת שכר מינימום לעומת אבטלה ורמת חיים בלבד, ולהזניח את כל שאר המשתנים. אפשר, עם הרבה מאוד זהירות, להשוות מדינות דומות. השיטה הנכונה היא להשוות מדינה לעצמה: מה קורה כשמעלים/מורידים את שכר המינימום באותה מדינה, בהנחה ששאר הפרמטרים בקושי משתנים באותו זמן, כי אם שבוע אחרי העלאת שכר מינימום בגרבציה עילית פרצה מלחמה עם גרבציה תחתית, אי אפשר לדעת עם הירידה החדה בתוצר באה בעיקר מהעלאת השכר, מהמלחמה או ששתיהן אחראיות לו במידה דומה. אז בדקו כמה מקרים כאלו, שבם מדינה מסויימת העלתה את שכר המינימום ולא קרה שום דבר משמעותי אחר, והתוצאה היא עליה בבהכנסות של מרוויחי שכר המינימום מצד אחד, אבל גידול באבטלה של אלו שעובדים בשכר מינימום מצד שני. המציאות מראה שהתאוריה נכונה.

2. לבעל עסק פוטנציאל הפסד אינסופי? רק כל עוד העסק קטן. כשהעסק גדול מספיק, פוטנציאל ההפסד נעשה מאוד מוגבל ולפעמים נעלם כמעט כליל - צצים מענקים ותספורות למיניהן. מעניין, לא יצא לי לשמוע על בעלי חברות ענק שחזרו לגור עם ההורים עקב קריסה כלכלית.

לכל בעל עסק יש פוטנציאל אינסופי להפסד, אם הוא לא יודע מתי הזמן הנכון להבין שההשקעה שלו אבדה והגיע הזמן להפסיק להזרים כסף לעסק. תספורות יש תמיד, אפילו לאנשים פרטיים מהעשירון התחתון, אתה שומע על זה רק כשמדובר על חבות ענק, זה הכל. משה סילמן, זוכר? היה חייב לבנק כמה מאות אלפים, החזיר את הכסף בשתלומים חודשיים של כמה מאות. כלומר היו דרושים אלפי חודשים כדי שיסלק את ההלוואה - אפילו את הריבית התשלומים שלו לא כיסו. זו תספורט דה פקטו, הבנק אף פעם לא יראה את הכסף שלו בחזרה. אם החובות שלך הם כאלו שבשום פנים ואופן אתה לא יכול לשלם אותם, תמיד יש אופציה של פשיטת רגל ואז הנושים אכלו אותה. אם אתה יכול להציע להם עסקה חלופית, בה הם יקבלו חלק גדול יותר ממה שהם צפויים לקבל בהליך של פשיטת רגל אם הם יסכימו לוותר על שאר החוב, הם ילכו על זה: עדיף לקבל, 60% מאשר 40%, לא?

קח למשל את התספורת המפורסמת שבנק לאומי הציע לדנקנר: הציעו לוותר על 150 מיליון מהחוב שלו. בעקבות אי שביעות הרצון הציבורית, הבנק ירד מהרעיון. תוצאה? הבנק יפסיד 300 מיליון... מבין?

מענקים? אף בנק לא נותן מענקים. מענקים המדינה נותנת. ולמה היא נותנת מענקים? כדי לעודד אותך לעשות משהו שאחרת לא היית עושה. אם המדינה רוצה שתגור בערד במקום בגוש דן, היא יכולה להציע לך מענק לרכישת דירה, למשל, או הנחה במס. אם המדינה רוצה שתקים עסק בעקד במקום בגוש דן, היא יכולה להציע לך מענק או הטבת מס. אם המדינה רוצה שתקים עסק כאן ולא במדינה אחרת, היא יכולה להציע לך מענק או הטבת מס. גם כאן, אתה שומע על מענק של מיליארד לאינטל ולא על מענק של 200K לנגריית שמעון ובנו בגלל שמיליארד זה הרבה לעומת 200K ושאינטל היא חברה מוכרת לכל בניגוד לשמעון כהן.

לא יוצא לך לשמוע על בעלים של חברות ענק שמפסידים את כל העסק שלהם כי אלו חברות בערבון מוגבל! אם לחברה יש חצי מיליארד בנכסים שונים אבל היא חייבת מיליארד, אז מי שהלווה לך נדפק ומפסיד חצי מיליארד. אבל הבעלים של החברה לא קיבל את ההלוואה, החברה קיבלה אותה ולכן הבעלים לא צריך להחזיר את ההלוואה אלא החברה. אם החברה לא יכולה, זו לא בעיה של הבעלים. נשמע שמו רמאות? זה לא. זה מאפשר לך למסות את אותו הרווח פעמיים כשהחברה מרוויחה, פעם אחת כשהחברה מקבלת את הכסף ופעם שניה כשהכסף עובר מהחברה לבעלים. לו הם היו ישות משפטית אחת, היית יכול למסות רק פעם אחת. כשאתה מגביל את החבות של בעלי העסקים רק לסכום שהם מוכנים להשקיע בחברה, אתה מגדיל את מספר בעסקים שיוקמו, הרי מי ירצה להקים עסק אם ידע שיש סיכוי שהוא, בניו, נכדיו וניניו יהיו חייבים סכומי עתק? כלומר בלי ההסדר של הערבון המוגבל, האבטלה תהיה הרבה יותר גבוהה. כמו כן, לעיתים רחוקות מאוד הטייקון הוא בעלים יחיד של החברה, בד"כ יש עוד בעלים - לרוב כולל הציבור, במיישרין ע"י רכישת מניות או בעקיפין, דרך קרנות שקונות מניות. כשאתה קונה מניה ב- 10 ש"ח, אתה יודע בדיוק כמה אתה יכול להפסיד: לכל היותר תפסיד 10 ש"ח. אבל אם החובות שלך החברה הם גם החובות של הבעלים, יכול להיות מצב שבו לא רק שתפסיד את העשירייה שהשקעת, אלא תהיה חייב בנוסף עוד 40! אז במקום שהפנסיה שלך תקטן קצת, היא תקטן בהרבה. זה יקטין בצורה משמעותית את הנכונות של הציבור להשקיע ובלי השקעות אין עסקים - ושוב, אבטלה גבוהה.

3. למי אכפת מהגידול בפערים, אם כולם מרוויחים יותר? לי, גם באופן ישיר וגם באופן עקיף. הסיבה הישירה היא הגידול במחירים: אם לכל הציבור בממוצע פתאום יש יותר כסף, דברים פתאום עולים יותר - ופתאום אני מגלה שאמנם הכנסותי גדלו ב10%, אבל המחירים עלו ב20% כי ההכנסות של העשירונים העליונים עלו ב50%. הדבר בולט פחות כשמדובר במוצרי צריכה בסיסיים כגון מזון, אבל כשמדובר על דיור למשל, פתאום הבעיה נהיית מאוד מוחשית. הסיבה העקיפה סבוכה יותר: כסף=כוח. ככל שהפערים גדלים, המדיניות נהיית יותר ויותר "מונחת טייקונים" ומשתינה יותר ויותר על האזרח הקטן. זה כמובן משפיע גם על (2) - התחרות הולכת ונעלמת, ואנו נותרים עם כמה עסקי ענק שעושים במדינה כבשלהם. אפילו ל(1) זה מתקשר - כשיש לך כמה חברות ענק ולאזרח הקטן אין ברירה אלא לעבוד באחת מהם, שכר המינימום ה"טבעי" שהזכרת הולך ויורד.

הסיבה הישירה שגוייה: מחירים עולים רק כשאנשים משתמשים בכסף שלהם כדי לקנות מוצרים. כשהכסף בבנק בו בתוך המזרן הוא לא משפיע על המחירים. למה עוד כסף מעלה מחירים? כי יש קונה שמוכן להציע יותר עבור המוצר. אבל אם הוא לא משתמש בכסף שלו כדי לקנות, מבחינת המוכן אין הבדל בין המצב הזה למצב בו לאותו קונה אין יותר כסף!

מה קורה כשלאחוזון העליון יש יותר כסף? טוב, יש גבול לכמה טלוויזיות אפשר לקנות וכמה ג'קוזים אפשר להתקין. את התוספת הם לא יצרכו, הם ישקיעו. אז המחירים לא יעלו, אבל אפשר יהיה לפתח יותר עסקים כי יהיה יותר כסף להשקעה. זה, אגב, יכול להוביל לירידה במחירים. ומה קורה כשלעשירונים התחתונים יש יותר כסף? שם אין חסכונות כי אין מאיפה לחסוך, כל שקל הולך לצריכה. אם יהיו להם יותר שקלים, הם יצרכו יותר והמחירים יעלו...

העליה במחירי הדיור אינה תוצאה של גידול בכמות הסכם של האחוזון העליון! זה המעמד הבינוני שקונה את כל הדירות האלו. לאחוזון העליון יש השקעות טובות יותר.

מה רע במכוונת טייקונים? הטייקון מקים עסק שמעסיק הרבה אנשים, מה אתה עושה?

איך בדיוק התחרות נעלמת? מה יש, הטייקונים לא מתחרים בינם ובין עצמם? מה יש, פלאפון (בבעלות אלוביץ') לא מתחרה בפרטנר (בבעלות סבן) ובהוט מובייל (בבעלות דרהי) ובגולן טלקום (בבעלות גולן)? אתה לא יכול להקים חברה גדולה בלי הון גדול.

אם יש הרבה חברות גדולות, לאזרח הקטן יש הרבה אפשרויות לבחירה במקום עבודה... עדיף כשיש קצת חברות?

היכולת שלך לעוות דברים תוך כדי שמירה על מראית עין של תשובה עניינית ואינטיליגנטית מדהימה ממש.

1. האמנם זה לא מה שאתה טוען? הרי כל פעם שמישהו מדבר פה על העלאת שכר המינימום, אתה זורק לאויר את אותם הטיעונים בדיוק, בלי קשר לשאלה האם מדובר בהעלאה של 200%, 50% או 10%. בנוסף, אתה סותר את עצמך: אתה מרבה להשתמש בדוגמה של סמואה כראיה לכך שהעלאת שכר המינימום היא מתכון לבעיות, אך בו בזמן, כשאני אומר שלכל מדינה נסיבות משלה ואי אפשר להשוות בין ישראל ובין מדינות בהן שכר המינימום גבוה יותר. תחליט בבקשה.

2. תחליט בבקשה גם פה: מצד אחד, אתה אומר שהגיוני שבעל עסק ירוויח הרבה יותר מעובדיו, כי הוא מסכן את הונו הרבה יותר מהם. מצד שני, הסברת פה מצויין למה קיים המושג "בערבון מוגבל". בפועל, המושג הזה מביא לכך שכשמדובר בעסקים גדולים, הבעלים העיקריים משקיעים מעט מאוד מהונם האישי בחברה. נו?

3. נחמד מצידך לטאטא הצידה את הדוגמה של הדירות. אכן, יש גבול לכמות הטלויזיות שאדם יכול לקנות, אבל אין גבול לכמות הדירות להשקעה. נכון, האחוזון העליון לא משקיע בדירות, אבל העשירון העליון (מלבד אותו אחוזון) משקיע ועוד איך. פערי השכר הולכים וגדלים לא רק בין המרוויח שכר מינימום לבין המנהל של הבנק שמרוויח 300,000 שקל בחודש - אלא גם בין המרוויח שכר מינימום למרוויח 30,000 שקל בחודש. אלה קונים דירות ועוד איך.

ובנוגע להשפעה העקיפה - לא דיברתי דווקא על תחרות (ובאמת שאני לא יודע איך הגעת למצב בו אתה טוען שמספר מצומצם של חברות ענק זה טוב לתחרות). דיברתי על מה שמסביב, למשל חקיקה. הזכרת את חברות הסלולר: אתה אומר שאין קשר בין הכוח שיש לבעליהן לבין העובדה שאין חקיקה אפקטיבית נגד "שיטת מצליח" בה נוקטות רוב החברות הללו? אתה טוען שלא ייתכן מצב בו חברת ענק תקבל הטבות מס גם כשאלו אינן נדרשות כדי למנוע את בריחתה, רק כי לבעל השליטה בה יש אפשרות לממן את הקמפיין הבא של שר האוצר? אתה טוען שהבעלים של חברת ענק (יותר נכון, כמה חברות ענק) לא יצליח לקדם חקיקה פרטית שמטרתה היחידה היא לפגוע במתחריו?

אני לא מעוות דבר: אתה קורא בתגובה שלי דברים שאני לא כותב ואח"כ מתפלא כשאני כותב משהו שלדעתך שונה, למרות שבפועל אני כותב בדיוק את אותו הדבר כל הזמן.

1. לא, זה לא. אני אומר שני דברים: א. אסור להתייחס להעלאת שכר מינימום כמשהו שיש לו רק השפעה חיובית (ולכן חייבים לעשות אותו והסיבה שלא עושים אותו היא הקנוניה של האנשים שם למעלה עם הטייקונים המרושעים שרוצים שכולנו נהיה עניים) כי להעלאת שכר מינימום יש גם השפעות שליליות. ב. אם מעלים את שכר המינימום, צריך לעשות את זה לאט ובשלבים ולא בזבנג וגמרנו.

אני לא סותר את עצמי, אתה פשוט מתעקש לא להבין אותי. אי אפשר להשוות בין מדינות מבחינת הפרמטרים שנוחים לך ולהזניח את השאר: אתה לא יכול להשוות את היחס בין שכר המינימום לאבטלה במדינה א ליחס בין שכר המינימום לאבטלה במדינה ב ולנסות להסיק מכך האם העלאת שכר המינימום מביאה לאבטלה או לא כי יש עוד הרבה גורמים ששונים בין שתי המדינות וגם הם משפיעים על האבטלה. רוצה דוגמה? שכר המינימום לשעה בספרד, במונחי יכולת קניה (PPP) קצת גבוה יותר מאשר בישראל. ממש קצת - משהו כמו 3% יותר. האבטלה בספרד הרבה יותר גבוהה מאשר בישראל - בערך פי ארבע. מסקנה: העלאה קטנה של שכר המינימום תביא לגידול עצום באבטלה! אבל שכר המינימום הוא לא הגורם לאבטלה בספרד אלא המיתון העמוק במדינה, אז במה בדיוק ההשוואה הזו תרמה?

אז אי אפשר להשוות בין מדינות במצב נתון, אבל אפשר להשוות בין תהליכים במדינות, כי חוקי הכלכלה לא משתנים כשעוברים גבול. אם יש מדינה שהעלתה (או הורידה) את שכר המינימום בצורה משמעותית ושום דבר אחר לא השתנה, אפשר לבדוק מה קרה לאבטלה באותה מדינה לפני ואחרי העלאת השכר. מאחר ששום דבר גדול אחר שיכול היה להשפיע על רמת האבטלה לא קרה באותו זמן (מלחמה, מיתון, שביתות ענק, שינויים גדולים בחקיקה, גילוי משאבי טבע בכמות גדולה), הגיוני שכל שינוי שיהיה יגרם כתוצאה מהעלאת (או הורדת) שכר המינימום. זה מאפשר לראות איך שינוי בשכר המינימום משפיע וזה תקף גם למדינות אחרות, מכיוון שהשיקולים של המעסיקים לא משתנים: אם העובד יקר מידי, לא מעסיקים אותו. לא טוב לך סמואה? בסדר, בדקו את זה גם בניו ג'רזי. גם שם העלו את שכר המינימום בצורה משמעותית בשתי פעימות והתוצאה זהה: אחרי כל פעימה, אחוז המועסקים בשכר מינימום קטן. כלומר מי שמרוויח יותר משכר מינימום לא הושפע, אבל העובדים בשכר מינימום כן הושפעו - חלק קיבלו תוספת, חלק קיבלו מכתב פיטורים.

גם בנוגע לסיכון לא הבנת. אתה לא יכול להקים חברה של מיליארדים בלי להשקיע הרבה כסף. אבל ההשקעה היא בשלבים הראשוניים בד"כ, כשהחברה עוד לא מרוויחה המון כסף. מישהו צריך להקים את המפעל, מישהו צריך לשכור את העובדים, מישהו צריך לממן את הפיתוח והשיווק. זה הכסף שהבעלים מסכן. כשהחברה מכניסה יותר משהיא מוציאה, היא כבר יכולה לשאת את עצמה (ולתת דיבידנדים לבעלי המניות שלה, כלומר לבעלים) ולא צריכה יותר השקעות מצידו. עכשיו הוא קוטף את פירות ההשקעה שלו. אבל אם החברה לא מגיעה לשלב הזה, הכסף שלו ושל שאר המשקיעים, אם היו, הלך פייפן. גם אחרי שהחברה רווחית היא יכולה להיקלע לצרות ואז הבעלים יכול למצוא את עצמו במצב בו יש לו שתי אפשרויות: להשקיע עוד כסף כדי שהחברה לא תקרוס או לתת לה לפשוט רגל ולאבד אותה. אגב, זה מה שקרה בהסדר החוב שהוצע (ובסוף לא התקבל) של דנקנר, שהזכרתי קודם: דנקנר היה אמור להשקיע עוד מכספו בחברה ולהשיג עוד משקיעים שיכניס עוד כסף בתמורה לוויתור של הנושים על חלק מהחוב ופריסה מחדש של חלקו. כי דנקנר לא רצה לאבד את IDB והנושים לא רצו לאבד חלק גדול מהכסף שהלוו לחברה, אז היו צריכים להתפשר אבל העסקה הזו נפלה, בעיקר כי הציבור התרעם שמוותרים לדנקנר על 150 מיליון, ואז גם דנקנר איבד את החברה וגם הנושים איבדו סכום גדול בהרבה.

ושוב, קצר יותר כדי שיהיה קשה לא להבין: המשקיעים בחברה יכולים לאבד את כל מה שהם השקיעו בה. זה החלק של הערבון המוגבל זה לא "אני לא אחראי בכלל ולכן לוקח את הכסף שהשקעתי בחברה בחזרה", זה "אני אחראי עד לגובה הסכום שהשקעתי בחברה, אם היא כושלת אני לא הולך לראות אותו יותר".

ומה עם שאר המשקיעים? טוב, הם יכולים לקנות מניות ואז גם הם בעלים ואחראים עד לגובה ההשקעה שלהם, או שהם יכולים לתת כסף לחברה בצורה אחרת (הלוואה, אג"ח) ואז הם לא בעלים ולא יכולים להנות מההצלחה של החברה, אם היא מצליחה, אבל לא אחראים לחובות החברה בכלל אם היא כושלת ולכן כשהיא תפורק, הם יקבלו לפחות חלק מהכסף שלהם כשהבעלים לא יראו גרוש.

3. העשירון העליון? זה מעמד בינוני... תבדוק מה רמות השכר שם. האחוזון העליון זה כבר עשירים. גם עשירון עליון לא יכול לקנות דירות כמה שהוא רוצה, המשכורות שם לא גבוהות כפי שאתה חושב. ובכלל, קניית דירות להשקעה כבר לא מובילה את עליית המחיר אלא קניית דירות למגורים, המשקיעים הם רק הקש ששבר את גב הגמל (בתוספת לירידה בבניה), מה שהעלה את הביקוש אל מעל להיצע והתחיל את עליית המחירים. לא מאמין? בדוק את הפרסום של בנק ישראל מלפני כמה שבועות, בו הביאו את תוצאות הניתוח שלהם. קל להבדיל בין רוכשי דירה למגורים לרוכשי דירה להשקעה: מי שקונה דירה שניה, משלם מס גבוה יותר.

מתי מחירי הדירות התחילו לעלות? בדיוק עם פיצוץ בועת הסאב פריים בארה"ב והכניסה למיתון עולמי. האם השכר עלה בצורה חדה באותה תקופה? מה פתאום. אז מה גרם לעליה המחירים, משהו שהשתנה בצורה דרמתית בדיוק באותו הזמן ביחד עם העליה הזו או משהו שלא השתנה בצורה משמעותית באותה תקופה?

אגב, בהרבה מקרים העשירים מביאים להורדת מחירי המוצרים. פעם טלוויזיות עלו הון - אני זוכר שלפני הרבה זמן, אחד מהדודים שלי קנה פלזמה 32" בכמעט 30,000 ש"ח (וכמעט עשור אח"כ העסקים שלו פשטו רגל...). היום אתה קונה מסך הרבה יותר טוב והרבה יותר גדול בעשירית מזה. כי בהתחלה, רק עשירים יכולים לקנות את המוצר החדש, אבל במשך הזמן הטכנולוגיה מתקדמת והמחירים יורדים. אבל אם לא יהיה מי שיקנה את המוצר כשהוא עוד יקר, מי יטרח לפתח את הטכנולוגיה למצב בו היא תהיה זולה?

לא דיברת דווקא על תחרות? טוב, מילא שאת מה שאני כותב אתה לא מבין, אבל איך יכול להיות שאתה לא מבין את מה שאתה כותב?

הסיבה העקיפה סבוכה יותר: כסף=כוח. ככל שהפערים גדלים, המדיניות נהיית יותר ויותר "מונחת טייקונים" ומשתינה יותר ויותר על האזרח הקטן. זה כמובן משפיע גם על (2) - התחרות הולכת ונעלמת, ואנו נותרים עם כמה עסקי ענק שעושים במדינה כבשלהם.

אני לא טוען שמספר קטן של חברות ענק זה טוב, אבל מאיפה הגעתי לזה? אתה כתבת את זה, ראה מיד למעלה! אני כתבתי שזה טוב כשיש הרבה חברות גדולות.

קשר בין הכח של בעלי חברות הסלולר למשהו? תגיד, עלית לארץ השנה או משהו כזה? זוכר איך לא מזמן היו כאן שלוש (וחצי) חברות סלולר שעשו בוכטות ואז פתחו את השוק לתחרות והטייקונים שהיו הבעלים שלהם הפסידו הון? איזה פאקינג כח בראש שלך? זו לא היתה הפעם הראשונה שהפוליטיקאים דפקו את הבעלים של חברות הסלולר. הורדת דמי הקישוריות, קיצור ההתחייבויות, ניתוק זיקה, ניוד מספרים, מפעילים וירטואליים - חברות הסלולר לא רצו שום דבר מאלו, זה רק פגע בהם. וכל השינויים האלו בוצעו. וזה כשהיה להם הרבה יותר כח.

למה אין חוק נגד שיטת מצליח? כי קשה מאוד לחוקק נגד זה. הרי קורה שטועים, איך אתה מבדיל בין טעות מקרית לטעות מכוונת? כבר קרה כמה פעמים שקניתי תפוחים בסופר והקופאית בחרה בזן הלא נכון. לפעמים הזן שהיא בחרה היה יקר יותר מזה שלקחתי ולפעמים זול יותר. קורה. אם אתה יכול להוכיח שחברה כלשהי "טועה" לטובתה בכוונה, אתה לא צריך חוק חדש, יש כבר חוקים נגד זה. אם אתה לא יכול להוכיח את זה, איך חוק חדש יעזור?

הטבות מס לא עולות שקל למדינה, זה לא כסף שהמדינה נותנת אלא כסף שהיא לא לוקחת. אבל האם יתכן שחברת ענק תקבל הטבות רק בגלל שיש קשר בינה ובין פוליטיקאי? בהחלט! זה אפילו קורה. איך אני יודע? כי יש פוליטיקאים שיושבים בכלא על זה. יש אחד, אולי שמעת עליו, קוראים לו אהוד אולמרט. בדיוק בזמן האחרון הרשיעו אותו על עברה שכזו. אגב, זו לא חייבת להיות חברת ענק, מה עם ראש העירייה שנותן מכרז לסלילת כביש לא נחוץ בעלות גבוהה ב- 50% מהעלות המקובלת לחברה בבעלות חבר? מה עם שר שדואג שיגדילו את הפיצוי על פינוי קיוסק לצורך סלילת כביש ב- 300% כי בעל הקיוסק הוא קבלן קולות שלו? שוב, כששומעים על דברים כאלו זה בעיקר כי תפסו מישהו חשוב או כי זו חברת ענק, אבל זה לא קורה רק שם.

כלומר זה אפשרי ואם תופסים את זה, אנשים יושבים בכלא וחברות משלמות קנסות. יש לך הצעה טובה יותר?

האם חברת ענק יכולה להשפיע על החקיקה לטובתה? בהחלט וגם זה קורה. אבל קצת קשה לחסום את המתחרים כשגם הם חברת ענק שיכולה להשפיע על החקיקה... ושוב, לחברות הסלולר זה עזר? או קח למשל אית כימיכלים לישראל. בייגה שוחט נתן להם עסקה נהדרת. באה הממשלה הקודמת ודפקה אותם חזק: תמלוגים כפולים, מס חברות כפול ועוד כמה מיליארדים להצלת המלונות בים המלח. הבעלים השתוללו, עזר להם? כ"כ עזר שהממשלה הנוכחית הולכת להגדיל להם את המס עוד יותר! ומה עם הטייקונים שהשקיעו בחיפושי נפט וגז בים? כשהם מצאו שדות נפט ענקיים, באה המדינה והעלתה את המיסים. הם לחצו, עזר להם? המס על הגז היום גדול פי כמה ממה שהיה קודם ועכשיו יכול להיות שיעלו אותו עוד יותר. וזה עוד בלי שיש איזה טייקון שהאינטרסים שלו מנוגדים וגם הוא מנסה להשפיע על החקיקה.

אז מה עוד אתה רוצה, קולה מהברז?

אתה מעדיף שהמצב שלך יהיה גרוע וגם זה של השכן שלך או שהמצב שלך יהיה טוב וזה של השכן יהיה טוב מאוד?

במידה מסוימת, ברור שהמצב הראשון עדיף. בני אדם הם ייצורים חברתיים ורגשיים והם לא חיים בבועה. אנחנו משווים את עצמנו לשכנים שלנו ומידת האושר שלנו תלויה לא רק בערך אבסולוטוי של פרמטר הצלחה כלשהו, אלא גם בערך היחסי שלו. זה טבע האדם. טיפשי? ככה זה. אל תשכח שגם אותו מרקסיזם, שהזכרת קודם, נכשל בעיקר בשל חוסר התייחסות לטבע האדם. על הנייר התאוריה נראתה טוב.

ובבקשה בלי דמגוגיה של דוגמאות מופרכות כמו "אם ככה, למה שלא תלך לגור בצפון קוריאה?".

עכשיו מצד אחד:

לכל בעל עסק יש פוטנציאל אינסופי להפסד, אם הוא לא יודע מתי הזמן הנכון להבין שההשקעה שלו אבדה והגיע הזמן להפסיק להזרים כסף לעסק

מצד שני:

לא יוצא לך לשמוע על בעלים של חברות ענק שמפסידים את כל העסק שלהם כי אלו חברות בערבון מוגבל!

אז בעצם מה שאתה אומר:

אתה לא יכול להקים חברה של מיליארדים בלי להשקיע הרבה כסף. אבל ההשקעה היא בשלבים הראשוניים בד"כ, כשהחברה עוד לא מרוויחה המון כסף. מישהו צריך להקים את המפעל, מישהו צריך לשכור את העובדים, מישהו צריך לממן את הפיתוח והשיווק. זה הכסף שהבעלים מסכן. כשהחברה מכניסה יותר משהיא מוציאה, היא כבר יכולה לשאת את עצמה (ולתת דיבידנדים לבעלי המניות שלה, כלומר לבעלים) ולא צריכה יותר השקעות מצידו. עכשיו הוא קוטף את פירות ההשקעה שלו. אבל אם החברה לא מגיעה לשלב הזה, הכסף שלו ושל שאר המשקיעים, אם היו, הלך פייפן.

כלומר, משום שבתקופה מסוימת הוא באמת סיכן משהו (ואולי לא הוא, אלא אבא שלו בכלל), עכשיו כשהוא הצליח, עבר את המחסום, החזיר את ההשקעה הראשונית ובעצם לא מסכן יותר דבר, מגיע לו להנות מפירות ההשקעה שלו לנצח.

אז אולי אתה באמת מאמין שזו שיטה טובה, ואולי היא באמת טובה (כי האלטרנטיבות גרועות יותר), אבל תבין שהמשמעות היא שבעצם שאותו בעל חברה שיכול לעשות כרצונו ו"מגיע לו לטבוע בכסף" למעשה מפוצה על סיכוני עבר, ולא על שום סיכון בהווה.

ולמה אני אומר שאין לו שום סיכון בהווה? כי כמו שאמרת:

גם אחרי שהחברה רווחית היא יכולה להיקלע לצרות ואז הבעלים יכול למצוא את עצמו במצב בו יש לו שתי אפשרויות: להשקיע עוד כסף כדי שהחברה לא תקרוס או לתת לה לפשוט רגל ולאבד אותה.

וזה בעצם הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבעלים של חברה גדולה. הוא יאבד את החברה. ממש מסכן. נשאר רק עם הדיווידנדים ו/או המשכורות של המיליונים והעשרות מיליונים והמאות מיליונים שצבר במשך השנים ושבהם אף אחד לא יכול לגעת. אבל מה זה ביחס לבושה של ללכת ברחוב ושיצביעו עליו ויאמרו "הנה זה שאיבד את החברה שלו". ליבי ליבי.

למצב של משה סילמן, שהזכרת קודם, לא נוחי דנקנר ולא אף בעל שליטה בחברה גדולה לא יכול להגיע, אף פעם.

אני לא טוען שמספר קטן של חברות ענק זה טוב, אבל מאיפה הגעתי לזה? אתה כתבת את זה, ראה מיד למעלה! אני כתבתי שזה טוב כשיש הרבה חברות גדולות.

הרבה חברות גדולות זה מצב שלא יכול להתקיים, בהגדרה.

נקודה אחרת ולא קשורה לקודמת:

בוא נתחיל עם משהו ששכחתי קודם: שכר בכירים

.....

הפתרון הוא לדאוג לכך שהאינטרס שלו והאינטרס של הבעלים יהיה זהה ככל האפשר. נותנים לו בונוס ככל שהרווחים גדולים יותר.

.....

זה בהחלט לא פתרון מושלם. המנכ"ל יכול לדאוג שיהיו רווחים גבוהים היום אבל פשיטת רגל בעוד שנה - מה אכפת לו, עד אז הוא כבר עשה בוכטה רצינית. אבל עד היום לא הצליחו למצוא פתרון יותר טוב, לכן משתמשים במה שיש.

המנכ"ל יכול גם לדאוג לכך שהרווחים יגדלו ע"י פיטורי עובדים או הורדת משכורות (הרי משכורות הם חלק מההוצאות שמתקזזות עם הרווחים). ואז העובדים הזוטרים נפגעים, אבל הבכירים מרוויחים יותר. מה הפלא שהזוטרים ממורמרים?

אפשר לעשות את זה קצת יותר טוב אם מחלקים איזשהו בונוס שנגזר מהרווחיות גם לעובדים הזוטרים. יש לא מעט חברות שעושות כך.

אחד מהבעיות העיקריות בחברות זה שהאינטרס של העובדים (בעיקר הזוטרים ופועלי היצור) שונה מהותית מהאינטרס של ההנהלה והבעלים. בחברה שאני עובד בה שרוב חברה המוחזקת ע"י קיבוץ אך היא גם בבעלות מיעוט של קונצרן ענק בין לאומי ונסחרת בבורסת ת"א, האינטרס הזה יחסית מתאזן. כאשר החברה רוצה לחלק דווידנדים היא מחוייבת לחלק את הדבינדים גם לעובדים, בין אם הם בני הקיבוץ, ובין אם הם עובדים שכירים. משכך להנהלה ולעובדים יחסים יחסית טובים, כאשר הפער מתבטא בעיקר בתחום פועלי היצור עצמם, כאשר תחומים אחרים כגון סוכני מכירות, פיתוח, בקרת איכות, אחזקה וכו' המצב יחסית טוב. הבעיה העיקרית עם השיטה הזו שחלוקת הדווידנדים נדרשת להיות תמיד גדולה וכמו כן שנים חלשות גורמות למרמור בקרב העובדים השכירים, שכן בהתאם לוותק שלהם הם יכולים לקבל כמעט שני משכורות. דבר זה מכריח את ההנהלה לשחרר דוודינדים גדולים במיוחד ומעלה את רמת הסיכון לחברה. הסיבה היחידה שזה עובד היא כיוון שמדובר בתאגיד שחלק ניכר מעובדיו הם גם בעליו.

המצב הזה לא מתרחש בכל חברה, למעשה במרבית החברות זה לא קורה. רק חברות קואפריטיביות, ממשלתיות, וקיבוציות יכולות לעמוד בכך מבלי לבצע פגיעה מהותית בעצמן. היות וכלל המשק הולך בכיוון ההפוך מחברות מסוג זה, העובדים עצמם ימשיכו להידפק ואז עוד הפעם להידפק. הדרך היחידה לפתור את בעיית השכר הנמוך לעובדים זוטרים היא ע"י יצירת התניות בין גובה השכר של הבכירים וגובה השכר של הזוטרים, כמו גם בין חלוקת בונוסים ורווחים בין הבעלים לעובדים. דבר שכזה יצור העלאת שכר בכל חברה ועסק בריא (באלו שלא מתפקדים זה יצור בעיה גדולה יותר), ע"י מענק תגמולים שיעלה את ההכנסה (ולא המשכורת) של כלל העובדים.

במצב שכזה רמת ההכנסה תגדל ללא כשר למשכורת, לכן לא יווצרו כל המחלות של העלאת שכר.

כל פעם שאני קורא דיונים על שכר מינימום, אני מגחך לעצמי.

יש באוויר איזושהי תחושה מדומה שאדם במשרה מלאה באמת מרוויח 4300.

אם זה היה המצב זה היה מצוין. מצוין!

כל מי שעובד בשכר מינימום ומגיע לשכר הזה או מעליו, זה רק בחריגה קשה בשעות נוספות ושעות עבודה בשבתות וחגים.

שכר המינימום לא משקך בכלל את השכר שעובד מקבל בתכלס.

3500 יותר ריאלי לעבד שעובד 8 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, ונושם בסופ"ש.

כל הדיבורים על שכר מינימום זה קשקוש. השאלה האמיתית שצריכה להישאל בממשלה: איך מגיעים למצב שאדם במשרה מלאה (שעובד את השעות לפיהם נקבע שכר המינימום) מקבל את שכר המינימום שנקבע?

מעסיק צריך לשאת בארוחות של עובדיו בזמן העבודה.

מעסיק צריך לשאת בהוצאות הנסיעות של עובדיו הלוך/חזור.

מעסיק צריך לשלם על ההפסקה המעפנה שהוא מחויב לתת.

זה שווה לפחות 300 שקל בחודש.

ואולי משהו שכדאי לשקול: אדם שבתלוש שלו כתוב שעבד 8 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, המדינה תשלים לו לשכר המינימום.

יש שכר מינימום: 4,300 שקל.

אדם שעובד 100 אחוז משרה צריך לראות בחשבון הפקדה של 4300.

משרה מלאה היא 9 שעות בחמישה ימים או 8 שעות בחמישה ימים. מי שעובד 9 שעות ביום * 22 ימים בחודש בהחלט מגיע לשכר המינימום החודשי.

במידה מסוימת, ברור שהמצב הראשון עדיף. בני אדם הם ייצורים חברתיים ורגשיים והם לא חיים בבועה. אנחנו משווים את עצמנו לשכנים שלנו ומידת האושר שלנו תלויה לא רק בערך אבסולוטוי של פרמטר הצלחה כלשהו, אלא גם בערך היחסי שלו. זה טבע האדם. טיפשי? ככה זה. אל תשכח שגם אותו מרקסיזם, שהזכרת קודם, נכשל בעיקר בשל חוסר התייחסות לטבע האדם. על הנייר התאוריה נראתה טוב.

אוי, בחייך. הסוציאליזם (שהותווה ע"י המרקסיזם) נכשל בין השאר בגלל שניסה להגיע למצב בו לכולם יש את אותו הדבר! אם טוב לך כשדופקים מישהו אחר, אתה סאדיסט.

אבל אין בעיה, אתה מוכן שהמשכורת שלך תרד לשכר הממוצע במשק? במצב הזה, השכר של כולם שווה. עולם ישן עדי יסוד נחרימה.

ובבקשה בלי דמגוגיה של דוגמאות מופרכות כמו "אם ככה, למה שלא תלך לגור בצפון קוריאה?".

דמגוגיה? בס"כ הדוגמה הקיצונית ביותר שיש, אבל זו דוגמה שקיימת - אי השיוויון בצפון קוריאה מאוד נמוך, אי השיוויןו בארה"ב מאוד גבוה. העובדה שאנשים מנסים להגר מצפון קוריאה ולארה"ב צריכה לומר לך משהו. צפון קוריאה לא טובה לך? בסדר, קובה. עדיין הרבה יותר שיוויונית מארה"ב. אזז מנסים להגר מארה"ב לקובה או מקובה לארה"ב?

שיוויון משיגים ע"י זה שדופקים את אלו שיש להם. אבל התוצאה של דפיקת העשירים היא שגם העניים נדפקים - אין מי שייזום ואין את מי למסות, אז אין עבודות ואין שירותים ממשלתיים וקצבאות. אז כולם שווים - כולם אוכלים את אותו החרא. לפחות כולם לא מרוצים במידה שווה, כי האדם הוא חיה חברתית... ולכן כל המדינות הקומוניסטיות היו (ואלו שנשארו עדיין) דיקטטורות שחייבות לשלוט באזרחים ביד ברזל ולסנן היטב את המידע שמגיע אליהם מבחוץ, אחרת האזרחים ימרדו. כי משום מה, אף אחד לא סיפר לאזרחים שהם צריכים להיות מרוצים בשיוויון שנכפה עליהם.

כלומר, משום שבתקופה מסוימת הוא באמת סיכן משהו (ואולי לא הוא, אלא אבא שלו בכלל), עכשיו כשהוא הצליח, עבר את המחסום, החזיר את ההשקעה הראשונית ובעצם לא מסכן יותר דבר, מגיע לו להנות מפירות ההשקעה שלו לנצח.

כן, בהחלט. ראשית, גם חברה מבוססת יכולה להיקלע לקשיים ואז הבעלים צריך לבחור, להזרים עוד כסף לחברה או לאבד אותה. שנית, למה לא? מה יש, אנשים שקנו דירה, רק בגלל שפעם הם שילמו עליה - או אולי בכלל ההורים שלהם - עכשיו, כשהם סיימו את המשכנתה, מגיע להם להינות מהדירה לנצח? מי שהכניס עשרות שנים כסף לקרן הפנסיה שלו, עכשיו, כשהוא כבר לא מכניס יותר כסף, מגיע לו לקבל פנסיה עד יום מותו?

כמובן! אם אתה מנסה להגביל את הרווח האפשרי, פחות אנשים ייקחו את הסיכון. אם פחות אנשים ייקחו סיכון שבהקמת חברה, יהיו פחות משרות ויותר מובטלים. פחות מיסים למדינה. פחות תחרות ומחירים יותר גבוהים. אז תצטרך לשלם יותר, שכר העבודה יהיה נמוך יותר (יותר תחרות על משרות), יותר אבטלה אבל פחות כסף שהמדינה יכולה לחלק כקצבאות.

אז אולי אתה באמת מאמין שזו שיטה טובה, ואולי היא באמת טובה (כי האלטרנטיבות גרועות יותר), אבל תבין שהמשמעות היא שבעצם שאותו בעל חברה שיכול לעשות כרצונו ו"מגיע לו לטבוע בכסף" למעשה מפוצה על סיכוני עבר, ולא על שום סיכון בהווה.

נכון. ואם החברה לא מצליחה, הוא מאבד את הכסף שהוא חסך בעבר. ככה זה בחיים, התוצאה באה אחרי הסיבה. כמובן, כשאתה זוכה בפיס, אתה מקבל בוכטה גדולה והיא נשארת שלך לנצח, למרות שאת הכרטיס קנית בעבר.

וזה בעצם הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבעלים של חברה גדולה. הוא יאבד את החברה. ממש מסכן. נשאר רק עם הדיווידנדים ו/או המשכורות של המיליונים והעשרות מיליונים והמאות מיליונים שצבר במשך השנים ושבהם אף אחד לא יכול לגעת. אבל מה זה ביחס לבושה של ללכת ברחוב ושיצביעו עליו ויאמרו "הנה זה שאיבד את החברה שלו". ליבי ליבי.

וזה לגמרי בסדר. למה שיגעו בכסף הזה? את המס עליו כבר שילמו (פעמיים). אם אתה הצלחת לחסוך כסף, מה דעתך שיבוא מישהו וייקח לך אותו?

אתה עדיין מפספס את הנקודה: מי אמר לך שהחברה תצליח ותעשה מאות מיליונים למי שהקים אותה? אולי היא תיכשל ותעלה לו מאות מיליונים? כדי שמישהו יסכים לסכן את הכסף שכבר יש לו, צריך להציע לו או סיכוי מאוד גבוה לרווח קטן או רווח גדול מאוד בסיכוי נמוך. הסיכוי שהחברה שהקמת תהיה הצלחה מסחררת נמוך, אז הפיצוי חייב להיות גדול. כמובן שאתה לא תהיה היחיד שירוויח מהחברה - העובדים שלך ירוויחו, הלקוחות שלה ירוויחו (אם לא תהיה זול מהמתחרים שלך, מי יקנה ממך?), הספקים שלה ירוויחו (יהיה להם עוד לקוח), המדינה תרוויח, אז למה שאתה לא תמשיך להרוויח? או אולי מי שעובד בחברה כבר יותר מ- X שנים, צריך להפסיק לקבל משכורת כי הוא כבר הרוויח מספיק? אולי המדינה צריכה להפסיק לגבות מס חברות מחברות שקיימות כבר מספיק שנים כי המדינה גבתה מהן מספיק (בסה"כ המדינה לא סיכנה כלום)?

אל שתכח גם שחלק נכבד מההון של הטייקונים הוא בעצם שווי המניות של החברות שברשותם. זה לא כסף בכיס אלא כסף על הנייר. מחר תהיה מפולת בבורסה, או שהחברה תפסיד איזה מכרז גדול, או איזו פרשת שחיתות, או שהמדינה תשנה חוק שיפגע בעסקי החברה, המניה תאבד מערכה ובעיתון יכתבו "הטייקון בוזגלו איבד רבע מיליארד", רבע מיליארד שלא ממש היו לו כי זה שווי על הנייר.

למצב של משה סילמן, שהזכרת קודם, לא נוחי דנקנר ולא אף בעל שליטה בחברה גדולה לא יכול להגיע, אף פעם.

אם הם יתאמצו, הם יצליחו, סמוך עליהם.

למה סילמן הגיע למצב אליו הגיע? הוא הקים חברה מהכסף שלו ושל משקיעים (קרובי משפחה). החברה נכשלה. הוא הקים חברה שניה, מהכסף שלו ומשכנתה על דירתה של אימו. החברה נכשלה. כי כשחברה נכשלת, אתה מאבד את הכסף שהשקעת בה ואף אחד לא מבטיח לך שהחברה שלך תצליח. סילמן יכול היה להעדיף לא להקים חברת הובלות ואז לא היה מאבד את הכסף. הנהגים שהעסיק היו מובטלים (גם אם הם היו מוצאים עבודה אחרת, עדיין היו פחות משרות במשק ואז מישהו אחר היה מובטל).

מה אתה בעצם מציע? שניקח מבעלים של חברה את העסק שלו אחרי שהרוויח X? או אחרי שהרוויח X שנים? מה אם באמצע החברה הפסידה? מה אם הוא מחזיק ב- 40% ממניות החברה והשאר בידי הציבור? אם ההשקעה המקורית גבוהה, מותר לו להחזיק בחברה יותר זמן? מה אם הוא קנה אותה ממי שהקים אותה?

מה יקרה בשיטה הזו? כשזמן הלאמת החברה יתקרב, הבעלים יפסיק להשקיע בה. למה להוציא כסף על חידוש פס הייצור ופיתוח מוצר חדש, אם אתה יודע שעד שזה יישא פירות, החברה כבר לא תהיה שלך ומישהו אחר יהנה מהם? עדיף לחלק את הכסף הזה כדיבידנד לבעלים (בעיקר אתה). קרוב יותר להלאמה, הבעלים יתחיל למכור כל חלק מהחברה שרק אפשר כדי להשיג רווח הון מהיר - ולחלק כדיבידנד לבעלים. בסוף תלאים חברה שהיא שלד ריק. העובדים אכלו אותה, המדינה אכלה אותה, הצרכנים אכלו אותה, אבל לפחות אתה תהיה מרוצה שדפקת בורגני מסריח.

נניח שתצליח לשכנע איזה טייקון שכבר יש לו מספיק כסף. מה יקרה? הוא יסגור את החברות שלו וילך להינות מהכסף בבהאמה. והעובדים? והמדינה? והלקוחות? בעיה שלהם.

הרבה חברות גדולות זה מצב שלא יכול להתקיים, בהגדרה.

יחימוביץ' העבירה בכנסת את "חוק הגבלת מספר החברות הגדולות" בלי ששמתי לב? כשאינטל נכנסה לארץ, היינו צריכים להוציא איזו חברה גדולה? הרבה חברות גדולות הוא בהחלט מצב אפשרי וגם רצוי.

המנכ"ל יכול גם לדאוג לכך שהרווחים יגדלו ע"י פיטורי עובדים או הורדת משכורות (הרי משכורות הם חלק מההוצאות שמתקזזות עם הרווחים). ואז העובדים הזוטרים נפגעים, אבל הבכירים מרוויחים יותר. מה הפלא שהזוטרים ממורמרים?

אפשר לעשות את זה קצת יותר טוב אם מחלקים איזשהו בונוס שנגזר מהרווחיות גם לעובדים הזוטרים. יש לא מעט חברות שעושות כך.

כן, רק שהעובדים הטובים שלו יכולים לקבל שכר טוב יותר אצל המתחרים. אז הוא ישאר עם העובדים הגרועים והמתחרה יקבל את העובדים הטובים. גם אם אין מתחרה, עובדים ממורמרים לא עובדים טוב כ"כ. אבל כן, לפעמים ההנהלה צריכה לקצץ בשכר העובדים ולפעמים מגיע להנהלה בונוס שהצליחה לקצץ בהוצאות ע"י הורדת שכר העובדים. קח למשל את חברות הסלולאר הוותיקות: ההכנסות שלהן ירדו בצורה משמעותית עם כניסת החברות החדשות, גם בגלל הורדות המחירים וגם בגלל נטישת לקוחות. הן כבר לא צריכות את כל העובדים שלהן ואלו שנשארו, לפחות חלקם עובדים פחות. אז כדי לשמור על הרווח, מקצצים גם במספר העובדים וגם בשכר. אם ההנהלה מצליחהה לשמור על הרווח למרות הרעה משמעותית בתנאי השוק, לא מגיע לה בונוס?

חושב שזה רע? תקים עסק. מי יודע, אולי במקום להיות סילמן, תהיה תשובה.

חברות נותנות בונוסים לעובדים, אם יש מסיק רווח ויש להם אינטרס לשמור על העובדים מרוצים (למשל כדי שלא יברחו למתחרים). וכשהחברה מרוויחה פחות או מפסידה, אין בד"כ בונוסים. לכן זה הבונוס ולא משכורת, כי את המשכורת אי אפשר לקצץ כשקשה לשלם אותה, את הבונוס אפשר.

אם טוב לך כשדופקים מישהו אחר, אתה סאדיסט.

מי אמר משהו על "טוב כשדופקים מישהו"? כל מה שאמרתי הוא שידוע שמידת הסיפוק של אדם ממצבו היא פונקציה לא רק של המצב האבסולוטי, אלא גם של המצב היחסי שלו ושל שכנו. אם אתה לא מבין את זה, אתה טיפש.

אם הם יתאמצו, הם יצליחו, סמוך עליהם.

אם אני אתאמץ מספיק, אני אצליח להרוג את עצמי בזה שאבלע רעל עכברים. אנחנו מדברים על המצב הסביר (סביר מבחינת "כל מה שהוא לא בלתי-סביר באופן קיצוני ומובהק")ץ

מה אתה בעצם מציע? שניקח מבעלים של חברה את העסק שלו אחרי שהרוויח X? או אחרי שהרוויח X שנים? מה אם באמצע החברה הפסידה? מה אם הוא מחזיק ב- 40% ממניות החברה והשאר בידי הציבור? אם ההשקעה המקורית גבוהה, מותר לו להחזיק בחברה יותר זמן? מה אם הוא קנה אותה ממי שהקים אותה?

מה יקרה בשיטה הזו? כשזמן הלאמת החברה יתקרב, הבעלים יפסיק להשקיע בה. למה להוציא כסף על חידוש פס הייצור ופיתוח מוצר חדש, אם אתה יודע שעד שזה יישא פירות, החברה כבר לא תהיה שלך ומישהו אחר יהנה מהם? עדיף לחלק את הכסף הזה כדיבידנד לבעלים (בעיקר אתה). קרוב יותר להלאמה, הבעלים יתחיל למכור כל חלק מהחברה שרק אפשר כדי להשיג רווח הון מהיר - ולחלק כדיבידנד לבעלים. בסוף תלאים חברה שהיא שלד ריק. העובדים אכלו אותה, המדינה אכלה אותה, הצרכנים אכלו אותה, אבל לפחות אתה תהיה מרוצה שדפקת בורגני מסריח.

מי אמר שאני מציע משהו? על אחת כמה וכמה מי אמר שאני מציע דווקא את זה? אתה מבין שאתה כתבת פה שתי פסקאות שלמות כדי לענות על שאלה שלא נשאלה? בעצם זה לא כזה חריג לראות בתגובות שלך דיונים ארוכים, מייגעים ורב-גוניים שלך עם עצמך. אולי אחת הסיבות למה התגובות ארוכות כל-כך.

נניח שתצליח לשכנע איזה טייקון שכבר יש לו מספיק כסף. מה יקרה? הוא יסגור את החברות שלו וילך להינות מהכסף בבהאמה. והעובדים? והמדינה? והלקוחות? בעיה שלהם.

רגע, מה זאת אומרת "יסגור"? מה, כאילו - יפוצץ את המשרדים, ירוקן את הכספות ויברח? הרי השליטה שלו בחברה באה לידי ביטוי בהחזקת המניות שלה. אז הוא יפטר את כל הדירקטורים, יפנה לרשות ניירות ערך וימחק את המניות? אבל הרי זה גם כספו (שהוא על נייר, כפי שאמרת)!

מה שהתכוונת שהוא ימכור את המניות שלו למישהו אחר? לטייקון אחר או למדינה או סתם לציבור? אז למה שיהיה אכפת למישהו ולמה שזה ישפיע על התנהלות החברה?

זו אגב דוגמה מהסוף של אותה הרצאה ירון זליכה בטכניון. אבל די בטוח שלא ראית את הקטע הזה, כי הוא מדבר לאט מידי, ולמה לך העונש הזה? עונש של לקרוא מגילות ארוכות הוא הרבה יותר הגיוני... מזל שאנו מסוגלים לקרוא יותר מהר ממה שאנשים מדברים, אחרת אני חושב שכל הפורום כבר היה טובע למוות בחפירות שלך.

יחימוביץ' העבירה בכנסת את "חוק הגבלת מספר החברות הגדולות" בלי ששמתי לב? כשאינטל נכנסה לארץ, היינו צריכים להוציא איזו חברה גדולה?

זה כל-כך מטומטם, שברשותך לחלק הזה לא אגיב...

אבל כן, לפעמים ההנהלה צריכה לקצץ בשכר העובדים ולפעמים מגיע להנהלה בונוס שהצליחה לקצץ בהוצאות ע"י הורדת שכר העובדים. קח למשל את חברות הסלולאר הוותיקות: ההכנסות שלהן ירדו בצורה משמעותית עם כניסת החברות החדשות, גם בגלל הורדות המחירים וגם בגלל נטישת לקוחות. הן כבר לא צריכות את כל העובדים שלהן ואלו שנשארו, לפחות חלקם עובדים פחות. אז כדי לשמור על הרווח, מקצצים גם במספר העובדים וגם בשכר. אם ההנהלה מצליחהה לשמור על הרווח למרות הרעה משמעותית בתנאי השוק, לא מגיע לה בונוס?

רגע - מה זה "מגיע"? עכשיו גם להנהלה פתאום מגיע משהו? הסכמנו שלבעלים "מגיע" כי הוא זה שלקח את הסיכון, בלה בלה בלה. בסדר ומובן. ההנהלה הם חבורה של שכירים שמקבלים משכורת. לרוב מאוד מאוד גבוהה. למה "מגיע" להם משהו מעבר לכך?

לטעמי יש פה שתי גישות סבירות. אחת - נותנים בונוס פשוט כפונקציה של הרווח. לגיטימי. כמו בדוגמה של המנכ"ל שהבאת. רק שאז למה שלא יגיע לכל העובדים? המנכ"ל חשוב יותר מכל עובד זוטר - אין ויכוח. אבל תסכים גם שכל העובדים הזוטרים יחד חשובים יותר מהמנכ"ל? למשל, אם כולם ילכו באותו היום - יהיה לחברה הרבה יותר קשה להתאושש מאשר אם המנכ"ל יילך? אז למה שהם לא יקבלו אותו בונוס (שמן הסתם יתחלק להרבה חלקים קטנים) כמו הבכירים?

כמו שאמרתי, בפועל יש הרבה חברות שאכן נוהגות ככה והעובדים בהם מקבלים בונוסים קבועים כל עוד החברה משגשגת. מה שעצוב הוא שזה לא מובן מאליו שכך צריך להיות.

הגישה השנייה - נותנים בונוסים כפרס על הצלחה כלשהי. על משהו לא טריוויאלי. בתפישה זו, מי שהצליח לשמור על הרווח בתקופה קשה באמצעות מציאת שווקים אלטרטיביים או דרכים יותר טובות להגיע ללקוחות ולמשוך לקוחות - מעולה. מי שהצליח באמצעות השיטה הטריוויאלית של "אין עבודה אז בוא נפטר" - על מה בדיוק מגיע לו בונוס? על זה שעשה את הדבר המתבקש / הפשוט ביותר?

חברות נותנות בונוסים לעובדים, אם יש מסיק רווח ויש להם אינטרס לשמור על העובדים מרוצים (למשל כדי שלא יברחו למתחרים). וכשהחברה מרוויחה פחות או מפסידה, אין בד"כ בונוסים. לכן זה הבונוס ולא משכורת, כי את המשכורת אי אפשר לקצץ כשקשה לשלם אותה, את הבונוס אפשר.

לא הבנתי מה ניסית לומר פה. חלק מהדברים ברורים מאליהם וחלק לא נכונים. רק פסקה למעלה דיברנו על קיצוץ במשכורות ופתאום אי-אפשר לקצץ? ברור שאפשר, רק יותר קשה וזה נראה פחות טוב. אז מעדיפים לא לעשות זאת (גם משהו שהוא כל-כך ברור מאליו שלא ברור למה צריך לומר אותו).