אני מניח שאין צורך לקשר כאן לכתבה על הפרשה עצמה - היו די והותר כאלה בשבוע האחרון, לרבות פרשנויות ופרשנויות על פרשנויות. דבר אחד, עם זאת, לא נאמר באותן כתבות, והוא סאב-טקסט מאוד מטריד שעולה מן ההחלטה וחורג הרבה מעבר לגבולות תחום האימוץ.

להזכירכם, הילד הושאר בידי המשפחה המאמצת כי הוא כבר בן 3, והדודה שרצתה לגדלו לא אימצה אותו "בזמן". בית המשפט בחר להתעלם מכך שהסיבה שהיא לא אימצה אותו מההתחלה היתה סחבת מצד רשויות הרווחה, מלווה במצג שווא שהוצג לדודה לפיו עליה לעבור הליך אימוץ רגיל ולעמוד בקרטריונים הנדרשים לכך (בהם היא לא עומדת אך גם לא נדרשת על פי חוק לעמוד, בהיותה קרובת משפחה של הילד). אמר בית המשפט, גם אם הדודה היא שהיתה זכאית לגדל את הילד על פי חוק, תיקון העיוות שנוצר ייצור בעיות חדשות עבור הילד ומשפחתו המאמצת.

למעשה (להבנתי) מה שבית המשפט אמר בכך הוא שמבחינתו, אם נעשה לי עוול כלשהו והצד שגרם לעוול נקט במספיק סחבת בשביל שהמצב שנוצר ישתרש ויהיה קשה לתיקון, לא אוכל לקבל כל סעד בבית המשפט - לא רק שהוא יסרב להורות על תיקון העוול, אלא גם יתן לנהנים מהמצב שנוצר לזכות מן ההפקר! לסדום היינו ולעמורה דמינו?

שופטים זה זבל,לא רחוק היום שאנשים יקחו את החוק ליידים.אף אחד לא סומך על המערכת יותר.

אתה מתעלם מהעוול שייעשה לילד אם בגיל 3 יעבירו אותו ממשפחתו (כפי שהוא מכיר אותה)

יכולה להיות טראומה שתלווה אותו כל החיים.

אני לא מתעלם מהעוול הזה לכשעצמו - אני רק טוען שהשלכות הפסיקה הזו גרועות בהרבה מאותו עוול.

על מה מתבססת הטענה הזאת בדיוק? בית המשפט ניצב בפני בעיה מהסבוכות שקיימות.

אם היה פותר את העוולה שנעשתה לדודה, היה גורם עוולה לילד ולמשפחה המאמצת (לאבד ילד זאת טראומה ולהיפך כמובן).

לא בכל מחיר פותרים עוולה...

אני מצטער, אבל המשפחה המאמצת והעובדים הסוציאלים שליוו אותה שותפים לעוול ההתחלתי של הטעיית הדודה.

המשפחה המאמצת לא שותפה לשום עוול

בסופו של יום - טובת הילד גברה

עקירת ילד בן שלוש מהמשפחה היחידה שהוא מכיר פשוט קשה מדי.

וזאת הסיבה היחידה שהוא עם המשפחה המאמצת.

לא יודע ילד בן 3.... לא מאמין שתהיה לו כזו טראומה מזה, ומשפחה זו משפחה , יותר חשוב מהכל

העוול שיגרם לילד גדול מהעוול שיגרם לדודה

לכן החליט כפי שהחליט

וזה שוב מביא אותי לנקודה ההתחלתית: אם בית המשפט מחליט שתיקון עוול ראשוני יגרום לעוול גדול יותר, לאלה שנגרם להם אותו עוול ראשוני אין מה לחפש בבית המשפט - וזה מה שמטריד אותי.

בפועל, אין כמעט מקרים כאלו. והמקרים הקיימים הם בהחלט סבוכים - לא סתם המקרה הזה הגיע לכותרות.

לא יודע ילד בן 3.... לא מאמין שתהיה לו כזו טראומה מזה, ומשפחה זו משפחה , יותר חשוב מהכל

יש לי בן דוד בן שנה וקצת כאשר אני מרים אותו ולוקח אותו ואימו לא בטווח ראיה הוא נכנס לפניקה ומתחיל לבכות אז תחשוב על שלוש.

בפועל, אין כמעט מקרים כאלו. והמקרים הקיימים הם בהחלט סבוכים - לא סתם המקרה הזה הגיע לכותרות.

באמת? דבר כזה יכול לקרות בכל פעם שפושע כלשהו (ואגב, אין לי מילה אחרת לתאר את העובד הסוציאלי ששיקר לדודה במקרה הזה) גונב משהו מצד א', מוכר לצד ב', ונעלם עם הכסף. למעשה, עם איך שהמשפט שלנו מתנהל, אני בטוח שמקרה כזה יכול לקרות גם אם הפושע עצמו עושה שימוש בנכס הגנוב, בהנחה שיש לו תלויים שגם הם (או בעיקר הם) נהנים מהנכס.

במקרה של רכוש פיצוי כספי תמיד יכול לסגור את הסיפור

איך אפשר להשוות את זה למצב הסבוך הנוכחי?

פיצוי כספי ממי למי, אם הגנב נעלם?