אני ראיתי גם גפילטע לבן וחלק.

בוודאי. אבל בעיקרון המאכל מגיע ככה עם הגזר.

כמובן שעם הגזר.גפילטע פיש מכינים גם עם תפו"ד.

זה מתבשל ביחד והתפודים לוקחים את הטעם של הדג.

ומה שמוכרים בצנצנות-זה מתאים למי שאף פעם לא טעם מוצר ביתי. רק אדם רעב מאוד יכול לאכול את זה. לענ"ד.

נכון

למה הזלזול? זה ברור שבחיים שלך לא אכלת גפילטע, הגזר זה כדי לתת טעם מתוק, אני לא מבין מה מצחיק בזה. מעניין, כשאתה רואה סלט גזר, אתה נקרע מצחוק?

יש לך רגשות אישיים למאכל? אתה אוהב את המאכל? יפה.אני יכתוב את דעתי איך שאני רוצה.

אז תירגע. בעיני הוא מוגש מצחיק ,המאכל בכלל לא מושך את העין (דבר שמאוד חשוב).. עם גזר ובלי גזר.

תתפלא טעמתי ,ולא אהבתי.

הצנצנת נועדה למי שלא יודע להכין או לא מזדמן לו . מי שקונה את זה ,הוא ממלא אוהב את המאכל .. גם אם מסתפק כרגע בשימור.

נשאר לי להגיד שוב ושוב שעל טעם וריח וכו'..

לפי המראה המדובר, כאן מדובר בצורה תעשייתית. אלה לא גפילטע פיש כאן, אלה נראים יותר כמו קציצות דג.

גפילטע פיש, לפחות זה שאני רגיל אליו,נראה בערך כך, אבל בלי הנוזל מסביב.

כמובן גם זה לא אמור למצוא חן לכל אחד מבחינת המראה, אך תסכימו שזה נראה הרבה יותר טוב ממה שיש בצנצנת.

אני בלי נדר אנסה לצלם את פרי עבודתה של אמי שתח"י, ואשים את התמונה כאן..

ברור שאין להתווכח לעל טעם. לכן לא מובן ,מדוע אסור לי לכתוב את דעתי טעם/מראה.

נשאר לי לגיד גם שוב ושוב.. שמדברים ברבים אז מסתכלים מה הרוב מעדיף -לכן אין קשר לטעם וריח.

נראה הרבה יותר טוב מה שהבאת. אבל באופן המסורתי בדרך כלל איך זה מגיע? אני לא שואל אצלך בבית אלא בכללי בבתים? זה לא מגיע טחון כזה וקציצה?

נראה הרבה יותר טוב מה שהבאת. אבל באופן המסורתי בדרך כלל איך זה מגיע? אני לא שואל אצלך בבית אלא בכללי בבתים? זה לא מגיע טחון כזה וקציצה?

ככה זה מגיע כשמכינים בבית.

זו אמנות שלמה -צריך לחתוך דג לפרוסות בשלמות,לנקות,להוציא את הבשר בלי לפגוע בעור, לטחון ביחד עם עוד מרכיבים, להכניס בחזרה פנימה ולהרכיב בצורה של דג.

מהטחון שנשאר מכינים מין כופתאות ושמים אותם ליד הדג וזה מתבשל ביחד עם הגזר ותפוחי אדמה.

פולנים (ורומנים,כמדומני) מוסיפים סוכר, אני בא מאוקראינה ורגיל לפלפל.

מצחיק אותי פותח הדיון הזה. גילוי נאות: אני חצי תימני וחצי פרסי,אני אוהב מאכלים תימניים וגם אוכל פרסי(אם מכינים אותו טוב). אבל נחש מה בגלל שאני מכיר את המאכלים הללו כבר הרבה זמן,אני כבר לא נהנה מהם.עד כמה שזה ישמע אבסורד כשאכלתי פעם גפילתא פיש דווקא נהנתי.

אי אפשר לסווג אוכל לפי עדה,יותר לפי מקום ואזור גיאוגרפי. האוכל האשכנזי מאופיין במעט תבלינים,לא בגלל שאשכנזים יבשים,אלא בגלל האקלים האירופאי וגם בגלל שתבלינים היו יותר נדירים שם.

באופן אישי יש שני מאכלים שאני מאוד אוהב:

אוכל איטלקי ואוכל סיני/תאילינדי, אני בקושי אוכל מזרחי. בכלל אני בעד פתיחות בעניין אוכל,תמיד כייף לטעום טעמים מרחבי העולם,זה הרבה יותר מעניין וזה כול העניין לדעתי באוכל פרט לקטע של לשבוע.

אהה וכמובן אוכל אמריקאי,מי לא אוהב.

בסופו של יום,כולנו בני אדם,אין דבר כזה אשכנזים,מזרחים ,הלאומים זה המצאה וכך גם היהודים. כולנו שייכים לאותו הגזע,כולנו אחים ובני דודים עם מחוייבות לאחינו בכול רחבי התבל והחלוקה הזו רק מגעילה אותי לטעמי.

ככה זה מגיע כשמכינים בבית.

זו אמנות שלמה -צריך לחתוך דג לפרוסות בשלמות,לנקות,להוציא את הבשר בלי לפגוע בעור, לטחון ביחד עם עוד מרכיבים, להכניס בחזרה פנימה ולהרכיב בצורה של דג.

מהטחון שנשאר מכינים מין כופתאות ושמים אותם ליד הדג וזה מתבשל ביחד עם הגזר ותפוחי אדמה.

פולנים (ורומנים,כמדומני) מוסיפים סוכר, אני בא מאוקראינה ורגיל לפלפל.

סופסוף מישהו מדבר על הגרסה המלאה - כולל ההרכבה בצורה של דג :-)

גפילטע איכותי יכול להיות טעים.

ולאלה שמתלוננים על הצורה:

ראשית, כאשר הוא נראה כמו דג, מראהו אסטטי בהרבה.

שנית, גם את החמין למיניו לא ניתן להשוות ביופיו למשל לאסטטיות של סושי או מטבח עילי צרפתי.

יתרה מזאת, גם מרק רגל תימני, ג'חנון שכה אהוב בישראל או מאכלים רבים אחרים האהובים בעדותיהם אינם אסטטים במיוחד.

זה פשוט הפך למין ספורט כזה להשמיץ את המטבח היהודי וזאת ע"י רבים שלא טעמו ממנו, בטח לא טעמו את כל מאכליו ובמקרה שכן טעמו לרוב טעמו מאכלים בגרסאותיהם המסחריות, הצבאיות, או סתם הפחות טובות.

ולמי שלא עקב אחרי העלילה, איני מקובעת על המטבח היהודי ואפילו בדיון קולינארי אחר מישהו שאל אותי אם אני ממוצא תוניסאי.

וכן, אומרים שאני מכינה חריימה לא רע בכלל. כמה מהיתרונות שלו על גפילטע - פשוט בהרבה להכינו ומכינים אותו מדג הבריא בהרבה מהקרפיון.

דוביק - לאמא שלך יש כנראה הרבה סבלנות בשביל להכין גפילטע ככה.

חריימה הרבה יותר קל להכין , אבל זה כבר שונה לגמרי.

כשאני רוצה לאכול דג ואין לי כוח להתחיל לבשל , אני שם את הדג בתנור עם שום וקצת תבלינים.

באזורים קרים אוכלים מאכלים שומניים, באזורים חמים משתמשים בהרבה תבלינים.

זה עניין האקלים והפיזיולוגיה.

ראיתי במו עיניי נציג של אחד מאומות החיים באזורים הקרים ביותר של כדוה"א, שחתך חתיכת שומן של ניבתן כמו שאנו טועמים אבטיח בשוק, ואכל כמו שזה. וזה נחשב חלק מהווי. כמו כן באזורים החמים והיבשים של אפריקה יש תרבויות בהם עקב מחסור חמור במים רוחצים ביציאות של בהמה...

הכל תלוי באקלים.

באזורים עניים משתמשים בהרבה תבלינים. לדוגמה בהודו. זה נובע בגלל שאין לך מבחר גדול של מזון ואין לך כסף לאוכל יקר (בשר) אז אתה יוצר טעמים חדשים עם תבלינים.

ואיפה שמעת על העיניין הזה באפריקה? נשמע לי מוזר מאוד.

קוגל זה לא מאכל אחד, זה שם די כללי לכל מיני סוגי פשטידות (אטריות, תפוחי אדמה, תפוחי עץ...)

המוכר ביותר (והטעים ביותר ) זה כנראה קוגל אטריות עם צימוקים. כמו שחברתי אמרה, זה כמו לאכול קינוח באמצע הארוחה.

אני אוכל את זה כקינוח.

אהה וכמובן אוכל אמריקאי,מי לא אוהב.

מה זה אוכל אמריקאי בשבילך?

דוביק - לאמא שלך יש כנראה הרבה סבלנות בשביל להכין גפילטע ככה.

חריימה הרבה יותר קל להכין , אבל זה כבר שונה לגמרי.

כשאני רוצה לאכול דג ואין לי כוח להתחיל לבשל , אני שם את הדג בתנור עם שום וקצת תבלינים.

עם הניסיון זה לא עניין גדול.

במיוחד כשחותכים בחנות או מישהו אחר בבית (שזה 50% מהעבודה).

כמובן שדג אפוי הולך הכי טוב וזה גם (לדעתי) הכי בריא,וזה אצלי בורי או דניס.