יש לינק?

בבקשה שמישהו יכתוב תמצית של מה שקרה

שלחו אותם לעבוד יום אחד.

הבחורה ברפת,

והגברים במכבסה, בניקיון של מסעדה או משהו כזה, ובניקיון של דירה.

אחר כך שלחו אותם להכין ארוחת בוקר, לראות איך הם מסתדרים בלהכין אוכל, ויותר מזה איך הם מסתדרים עם תקציב.

נתנו להם כסף ואסור לחרוג מזה במכולת.

בקטע הזה הבחורה וההוא שאמא שלו ישנה בסלון מצאו דרך מקורית להסתדר. לגנוב מאחרים.

בסוף ההורים כתבו "חוזה" של איפה הם רואים את הילד שלהם עוד שנה.

זאת שישנה בסלון התחילה בזה שהיא רוצה שהבן שלה יקום מוקדם כמו כולם.

"שאני אקום מוקדם בבוקר? למה מה?"

אף אחד לא עזב תבית, והתכנית גם לא תעזור להם באמת...

בעיות לא פותרים מול המצלמה.

יש להם בעיות יותר עמוקות מלקום בצהריים או לגמור תכסף על מסעדות וקממבר.

you reap what you sow

הכוונה להורים כמובן..

יש לינק?

מאמין שזה יעלה היום או בצאת החג. באמת שאין משהו יותר מדי מעניין לראות...

מילא אם היו קטעים מצחיקים אבל לא... פחות מעניין מהחלק הראשון.

תסלח לי, כמו שאני קיבלתי כמה הצלפות מכל הלב כשהייתי קטן, וגם כשאני עכשיו מסתכל על זה לאחור, הגיע לי על מה שעשיתי, אבל היום כל ה"יפות נפש" הזאת וכל החרטה הזה של הגנה של הילד ושהילד יכול לתבוע את ההורים שלו ?

תגדל את הילדים שלך כמו שצריך, ולא תצטרך להרים עליהם יד.

כאפה מכוונת זה לא אלימות, ולא יקרה שום דבר אם הבן שלי יקבל אחת, אף אחד לא אמר לך לשבור לבן שלך את היד כי הוא לקח משהו בלי רשות.

הערה קטנה פה.

אני חושב שאלימות זה לא הפיתרון אבל אני בעד פליק חינוכי לעיתים מאוד רחוקו כדי להבהיר א הנקודה.

בכל מקרה, אם רואים שיש יותר מידי הזדמנויות לתת פליקים אז צריך לבחון את הנושא לעומק.

ובכל מקרה אף פעם לא מרביצים בראש, אפילו לא סטירה. בוחרים מקום עם שריר שסופג את המכה כמו ישבן או כתף או ירך ככה שאפילו בטעות לא ייגרם נזק. בשריר זה כואב אבל צריך להגזים בפראות כדי לגרום נזק.

אני גם חייתי עד גיל מאוחר עם ההורים שלי (29) עד לחתונה בעצם, כשמזה רק יורדת התקופה שהייתי בצבא וכשלמדתי בטכניון בערך 1996- 2002. אני חייב לומר לכם משהו, ההורים שלי לא לקחו ממני שקל, באמת שניסיתי לתת להם, אבל את הרוב לא הסכימו בכלל לקחת, את מה שכן הצלחתי לתת להם הם נתנו בחזרה בחתונה ועם ריבית.

אז אני יודע שלפעמים יש דברים שנראים רע למתבונן מבחוץ אבל החיים לא שחור ולבן. אם אני מגביל את עצמי להתבונן על האנשים הספיציפים בתוכנית אז איתם כן יש לי בעיה, כי הם מראש לא חושבים על האופציה של אולי להסתדר בכוחות עצמם.

הפסקתי לראות את התוכנית אחרי שראיתי שהם שלחו את ההורים ל"מנטליסטית"

תוכנית ביזונית ומפגרת כמו כל התוכנית של רשת...

חבל שבזבזו נושא באמת חשוב על שטויות

ובכלל רק 2 פרקים ?

עוד לא צפיתי בסרט השני אבל זה טימטום

נו טוב ניראה עם שיחררו את סאוט פארק החדש לצפיה

למה הזלזול? דווקא פרק שני היה דיי מוצלח

אחד שנראה ממש טיפש עזב את הבית, המשימה הושלמה (אבל נראה לי שעכשיו יהיו לו בעיות אחרות אבל זה כבר לתוכנית של אלון גל אולי)

אחת התחילה לעבוד ולחסוך ורואים שהיא הבינה, לא צריך לעבור מייד, מה שהיא עושה יותר טוב כי היא תסתדר באמת בסוף.

ההומו מהתחלה לא היה בעיה איתו ממש, הוא גר עם אמא שלו במקום שותפים.. הוא לא עושה רעש ובלאגן, קצת חוסך כסף שמה ועוזר בבית. והוא הומו, הוא לא אמור לשאוף למשפחה וחיים "נורמליים" בכל מקרה כי זה פשוט שונה..

הקירח נשאר הכי גרוע והוא דפוק לגמריי והכל תלוי באמא שלו שתעיף אותו מהבית בכוח, מה שלא יקרה. מקרה אבוד.

אני אישית בן 22 עדיין בבית כי אני בצבא ביומיות (נשאר לי קצת מעל שנה וחצי) יש מקצוע טוב בתכנות, איך שאני אסיים את הצבא אני יתחיל לעבוד משרה מלאה, ואחרי כמה חודשים יעוף מהבית כי אני יודע שבבית אני ממש לא משוחרר וכל הזמן ההורים פה ושופטים אותי. זה עוצר אותי מלהתקדם בחיים. מצידי לגור עם שותפים ושיהיה לי רק מיטה ומחשב, או לגור עם חברה שתהיה בעזרת בודהה, רק לא להשאר פה בלי להתקדם לשום מקום.

למרות שבבית לא מבקשים ממני לעשות כלום וממנים לי דלק וביטוח לאוטו שקניתי.. (חוץ מזה הכל לבד, למזלי קצת יש עבודה בתכנות אחרי שעות הצבא)

אח שלי לעומת זאת כבר סיים צבא ממזמן הוא בן 24 והוא בלי מקצוע אמיתי, חי בחדר שלו ועובד כל היום, כל הזמן שהוא כן בבית זה צעקות עם ההורים, חוסר כבוד מוחלט.. הוא לא ממש רוצה לעבור, לוקח את הזמן... הוא חושב שהוא עוד יתקדם לאיפהשהו, הוא לא קולט שזה מה שהוא בלי השכלה ומקצוע ושאם הוא לא ישכור דירה הוא פשוט תקוע פה, הוא חושב שהוא עוד יקנה דירה במליונים שהוא יעשה בקרוב. השאיפות שלו זה לטוס עוד פעם לתיאלנד.. הוא לא חושב למצוא חברה או ללמוד או להשכיר דירה או לקנות אוטו חדש, הוא תקוע במקום שלו פשוט, אין שאיפות...

בתור אחד שמגיל 18 חי לבד, אני ממליץ על זה בחום. כיום אני מרגיש הרבה יותר בשל ל"חיים הגדולים" בגיל 22, אני עושה משהו שבוגרים ומבוגרים רבים ממני שואפים להגיע אליו, טפוטפו.

העניין הוא שיש אנשים שזאת לא רק גישה במח שלהם להשאר עם ההורים אלא רואים עליהם שהם חסרי אחריות לחלוטין ושאם יגורו בשכירות או לבד הם מהר מאוד יפלו לחובות ויאלצו לחזור להורים. זה פשוט דבר שצריך לחנך אליו.

בשלב מסויים צריך להבין שהחיים לא מחכים לאף אחד, ועדיף להסתדר כמה שיותר מוקדם בשביל רווחה כמה שיותר מוקדם.

עוד בעיה בחינוך...

למשל בפינלנד מלמדים אותך כבר מגיל קטן איך לעשות "סידורים" בחיים וכו'... דברים בסיסיים שעושים אותם ביום יום.

בישראל מחנכים בשביל חוכמה ולא מלמדים אותך מה זה ביטוח לאומי, משכנתא וכו'.

בישראל מחנכים בשביל חוכמה ולא מלמדים אותך מה זה ביטוח לאומי, משכנתא וכו'.

לא ממש צריך... כשזה הופך רלוונטי לגביך, אתה כבר אמור להבין לבד. אם אתה לא מבין לבד, זו כבר בעיה אחרת.

זה נכון שבארץ הלימודים מאוד תיאורתיים ולא שימושיים וכולם רק רוצים לעשות תואר בלי לדעת על מה. אבל גם ללמוד איך ללכת לדואר ולעשות סידורים בבצפר זה קצת מוגזם.

ומישהו יודע WTF זה קממבר?

ההורים אשמים בזה ב 100%

שיתחילו לחנך אותם כמו שצריך, הילדים שלהם לא עם בעיות רפואיות קשות (וגם אם כן זה לא מצדיק את זה)

לא מצליח להבין מאיפה חלקכם הגיעו למסקנה שהם עזבו תבית.

הכל היה "קבלה לעתיד", שאני מהמר שאף צד לא מתכוון לעמוד בו.

הקטע של המתקשרת ההיא היה באמת הזוי ולא קשור.

בזבוז זמן.

וקממבר זה סוג גבינה. מוצר פרימיום. אף פעם לא אכלתי.