חנונים בקריז, או: איפה החידון שלי?!

עבר עלי שבוע קשה. לא, אף אחד לא מת לי חלילה, לא הפסדתי הון ענק, וזה גם לא המצב הבטחוני. השבוע נאלצתי להתמודד עם ההתמכרות הקשה שלי: החידון של הזון. שבוע שלם בלי צל צילו של חידון, ללכת לישון ללא שום משמעות לחיים, לקום ללא סיבה, למען כלום.

והנה, שבוע עבר חלף לו, ואני קם אל בוקר יפיפה, צלול ושטוף שמש. זהו הבוקר! חשבתי לעצמי. בציפיה מתוחה חיכיתי לבוא הערב המיוחל, להטיל את העוגן על משבצות החידון הכחלחלות והמרגיעות, המוכרות כל כך, כמעט אמהיות! אך הנה ספינתי בוששה לבוא, ומצאתי עצמי בערב אפל ורע, בליבה של הרשת, ללא חידון. אני קורא אליכם, כותבי החידון! הבו לנו חידון נוסף! לא צריך פרסים ולא צריך דבר נוסף, רק את החידון, אלוהים, את החידון! אל תתנו לעשרות אומללים כמוני לסבול עוד שבוע חשוך וקשה, ללא חידון בלב! :errrr:

כמאמר אוליבר: "Please, sir, I want some more."

ובנימה רצינית יותר, רק רציתי לומר שאנחנו (אני לפחות) מתגעגעים לחידון, ומייחלים לבואו.

תודה לכל מי שכותב אותו ולנותני החסות.