@דן79

אוהב את התרדים שלך וחשב שזה שלא מבינים אותך זה רק מעיד על עצמם ויכולת ההבנה המצומצמת לאזור הישבן שלהם בלבד .

ולנושא , אכן יש רבים שכאלו אבל אני לא חושב שיוותר מחברות אחרות , אומנם אנחנו לוונטינים לא מנוסים ואינם יודעים לחיות במדינה משלהם מבלי להשתגע מהחופש ומהמרחב , עד עכשיו היינו רגילים לחיות בין הגויים והם היו מאפסים אותנו כשהיה צריך וכעת אין לנו מי שיאפס אותנו ולכן אנחנו כמו ילדים קטנים משתוללים ובודקים גבולות ואם אנחנו וגעים אז זה לא באחוזים גבוהים יותר של לפגוע בכוונה לעשות רע יותר מאנשים אחרים במקומות אחרים , זו דעתי והיא מבוססת על ראיה של המצב ומניסיון אישי שלי .

לסיכום : אני מאמין שהתחושה שלך שיש יותר "נחשים " בישראל היא מוצדקת ריגשית בגלל ההיתנהגות שלנו אבל איננה נכונה ביחס לממוצע של הגוי המצוי , טבע האדם הוא מחורבן לאן שלא תלך , יש טובים ויש רעים לא קשור הגזע / לאום וכו' .

סתם תסתכל כאן בתרד , יש כאלו שהם סתם נגד

יש כאלו שהם נגד עם סיבה

יש כאלו שמציגים דעה ודיון

יש כאלו שבעדך סתם

יש כאלו שבעד הדעה שלך בגלל שהם מציגים דעה תומכת

אני לא חושב שיש לנו פחות נשמות טובות ממקומות אחרים

אני חושב שמגיע לנו שיהיו לנו אנשים פרגנים יותר , אבל אולי זה יגיע בזמן שיפסיקו לדפוק את האזרחים כל כך חזק בארץ .

אוהב את דיוני דן

מכין פופקורן ;D

dan79 :אחד ,אתה מכליל ,ושנית אתה משווה דברים לא הגיוניים ומדביק סטיגמות דפוקות .

ואתה יודע ,גם אם לישראלים יש חרא אופי וכל העולם מדהים ,זה רק מראה שאנחנו אלו שיודעים איך לעשות את זה נכון ולהיתקדם בחיים (תראה ,לא מעט ישראלים מצליחים בחו"ל בגלל האופי החצוף הזה ).

וזה שזה לא נכון סוציאלית ,פאק איט ,זה עולם קפיטליסטי (and i wouldn't have it other way ) ואלו הם החיים ,יש את האנשים שמצליחים ויש את אלו שלא .

קשה להתקשר לפני? באמת!

שונא את המנהג המגעיל הזה של הישראלים לקפוץ אליך בלי התרעה.

זה מעיד על אפס התחשבות בזולת וגסות רוח .

האם אני אמור להפסיק באמצע מקלחת\ זיון\ארוחת ערב\ צפייה בסרט

רק בגלל שמישהו "קפץ" אלייך לביקור בלי התרעה???

אבל כל זה שטויות.

הבעיה העיקרית היא שמאז שהגעתי לארץ אני מרגיש שישנה הידרדרות מוסרית וערכית

בכל שכבות העם, החל מאותו רוכל בשוק \נהג מונית שלא מתבייש לדחוף לך מטבעות של

עשר שקל מזויפים כעודף ועוד מעז להתווכח איתך בשיא חוצפתו כשאתה פונה אליו ,

ועד לרופא מנתח בבית חולים ממשלתי שידחה את הניתוח שלך

עד אין קץ, עד שלא תדחוף לו מעטפה שמנה ל-"קרן המחקר " של הכוס של האימא שלו .

אגב, את הדוגמא האחרונה שהבאתי כאן,

חוויתי תרתי משמע על בשרי וזאת עוד בתור אחד שניפצע בצבא והופנה לניתוח

בבית חולים ציבורי אולם כל פעם דחו לי מחדש את התור לניתוח.

הקש ששבר את גב הגמל היה כאשר הורידו אותי ממיטת האשפוז ושלחו אותי הביתה,

אחרי שבוצעו כבר כל ההכנות הדרושות כגון שהייה בצום, גילוח האזור ,חיטוי בפולידין וכיוצא באלו.

בסופו של דבר ביצעתי את הניתוח בבית חולים פרטי ואפילו את הפלטינות רכשתי מכספי

(עלו לי בערך 800 – 1000 שקל ).

מרוב שהייתי עצבני ,מושפל ולא התחשק לי להתעסק עם כל "הטופסיאדה" בשביל סכום קטן יחסית,

עד היום לא דרשתי את הכסף הזה ממשרד הביטחון.

אני יודע שאולי זה נישמע לכם הזוי ,אבל אני נישבע לכם בכל היקר לי שכל מה שאמרתי

עד כה הם אמת לאמיתה.

המלחמה האמיתית של מי שניפצע בצבא רק מתחילה עם השחרור

אבל בניגוד ללוחמים הדי "מאולתרים" של החמאס והחיזבאללה

פקידי אגף השיקום האנטיפטים של משרד הביטחון הם אלופים בהתשת האויב

רק שהפעם אתה הוא האויב -הפרזיט שמתעלק על המערכת ודורש את הזכויות שלא מגיעות לו.

הבעיה שהחארות אף פעם לא יושבים איתך ומסבירים לך כבר בהתחלה בצורה כנה ,גלויה ומסודרת מה מגיע לך ומה לא.

למעשה מההתחלה הם מתנהגים איתך כמו שחקני פוקר מנוסים שמחביאים את הקלפים בשרוול,

ואתה חייב לברר ולחפור אצל שאר החברה כדי לגלות מקצת מהדברים שאתה זכאי להם.

העניין שהזכויות שמגיעות להם שונות לעיתים קרובות מהזכויות שמגיעות לך מפני שמדובר באופי שונה של פציעות ומגבלות

ולכן קורה שאתה דורש בתום לב את אותם דברים שבאמת לא מגיעים לך מלכתחילה אלא שאין לך אפשרות לדעת זאת.

תודה לאל ובעיקר לעצמי ,אחרי פיזיוטרפיה ממושכת חזרתי אחרי הפציעה לניידות מלאה ומלבד מספר קטן של מגבלות שלא מתייחסות לפעילות

יום יומית רגילה ,אין לי שום מניעה פיזית להתחפף מכאן,

וכך באמת אני מתכוון לעשות.

בכל מקרה ,אני לא מצטער על שום דבר מפני שבתור אחד שבא ממשפחה שחלק

ממנה ניספה בשואה וחלק אחר במלחמה נגד הגרמנים במסגרת שורות הצבא האדום

זה משהו שהייתי חייב בראש ובראשונה לעצמי .

BigTools להיות יהודי זה לא רק דת זה להיות חלק מעם, אתה לא יכול לא להחשיב את עצמך ליהודי גם אם תירצה וגם אם לא.

דן יכול להבין את נסיון חייך הרע, אדם שבא מבחוץ וחווה כול כך הרבה חוויות רעות בטוח יגבש דעה בלתי ניתנת לשינוי.

אני יכול להגיד לך שאני בן 23 אני עובד עכשיו בשתי עבודות לקראת טיול של אחרי צבא.

מוכר בחנות קרוקס+מלצר.

בשתי העבודות האלה אני נחשף לכמות אנשים עצומה בכול חודש מכול הגוונים ולכולם אני צריך לתת שירות בלי קשר לאופי/מין/מוצא.

אני יכול להגיד לך שאתה טועה, רוב הישראלים שאני פוגש הם אנשים נחמדים מאוד, מפרגנים ואכפתיים.

כמובן שיש את אותם בהמות והם לא מייצגים אף עדה מסויימת אלה הם מכול צבע/דת/מין/עדה.

הבעיה שכשאתה עולה למשמרת ומגיע איזה בהמה, אתה תזכור אותו כול המשמרת, את כול עשרות האנשים המדהימים שפגשתי באותו יום אני יזכור פחות.

אותו דבר ביום יום שתפגוש בהמה אתה תזכור רק אותו ולא שום דבר אחר.

אני לא אומר שאין צדק חלקי בדבריך, אבל רוב האנשים בארץ נחמדים מאוד.

יש שוני גדול מאוד בין התרבות בארץ לתרבות בחו"ל חזרתי לא מזמן מלונדון, הייתי בהלם מהסדר, הנימוס, הסובלנות, השירות.

בכול זאת יש הבדלי תרבויות ואין מה לעשות לפעמים זה לטובה ולפעמים לא.

מוזר, זה כאילו רק אתמול נתקלתי בסרטון הזה:

Dan79, אני חולק איתך השקפת עולם די דומה, בני אדם הם אידיוטים ואני חכם(או משהו בסגנון).

אבל אני לא מאשים אותם בזה, אני פשוט חי את החיים ומנסה להוציא מהם את המיטב.

תפסיק לבכות ותמצא לך עיסוק נורמאלי, טרול.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3922305,00.html

טוב, עדיין רק מדובר בילדים.

מוזר, זה כאילו רק אתמול נתקלתי בסרטון הזה:

נחמד...[=

"שונא את המנהג המגעיל הזה של הישראלים ......

זה מעיד על אפס התחשבות בזולת וגסות רוח ......

הבעיה העיקרית היא שמאז שהגעתי לארץ אני מרגיש שישנה הידרדרות מוסרית וערכית

בכל שכבות העם.....

חוויתי תרתי משמע על בשרי וזאת עוד בתור אחד שניפצע בצבא......

מרוב שהייתי עצבני ,מושפל ולא התחשק לי להתעסק עם כל "הטופסיאדה" בשביל סכום קטן יחסית,

עד היום לא דרשתי את הכסף הזה ממשרד הביטחון....

אני יודע שאולי זה נישמע לכם הזוי ,אבל אני נישבע לכם בכל היקר לי שכל מה שאמרתי

עד כה הם אמת לאמיתה.....

רק שהפעם אתה הוא האויב ....

תודה לאל ובעיקר לעצמי ,אחרי פיזיוטרפיה ממושכת חזרתי אחרי הפציעה לניידות מלאה ומלבד מספר קטן של מגבלות שלא מתייחסות לפעילות

יום יומית רגילה ,אין לי שום מניעה פיזית להתחפף מכאן,

וכך באמת אני מתכוון לעשות.

בכל מקרה ,אני לא מצטער על שום דבר מפני שבתור אחד שבא ממשפחה שחלק

ממנה ניספה בשואה וחלק אחר במלחמה נגד הגרמנים במסגרת שורות הצבא האדום

זה משהו שהייתי חייב בראש ובראשונה לעצמי ."

Dan79, חבר יקר,

נראה לי שאתה משחק משחק מסוכן,

אבל היחידי שיכול להפגע ממנו הוא אתה עצמך. ובאמת חבל.

למה אני מתכוון ב"משחק".

ראשית, נראה לי שאתה בונה את הזהות שלך כאחד שדופקים אותו.

דע לך, לשנות אחרים יותר קשה, ואולי בלתי אפשרי בכלל.

יותר הגיוני לחפש את ה"בעיה" אצלך,

להביא למודעות ולהכרה מה באמת קורה.

מה המניע האמיתי שלך בטיעונים ובמשחק שאתה משחק?

הכעס שאתה מפגין והמילים שבהן אתה משתמש,

מעידים על האופי שלך, יותר מהדבר שאותו אתה מסרב לקבל.

ולא - אני לא רומז לכלום.

כמה אנשים שינית בחיים שלך? ועוד ע'י כך שכעסת עליהם?

האני והאגו שלנו מחזק את עצמו בכך שהוא שם חומות, מפריד ומרחיק את האחר.

וכן - תודה או לא - אבל בדבריך ניכרת הנאה מסויימת שיש את מי לשנוא ולהאשים.

דרך נהדרת ובטוחה להוציא אנרגיה - להתקיף את האחר.

דרך נהדרת לברוח מהתבוננות פנימית והתמודדות עם הבעיה האישית.

אם שירתת בשטחים ב2002 אני מניח שאתה באיזור גיל ה - 30,

אתה רוצה להמשיך את חייך כאדם מריר, כואב וחי ברגשות שדפקו ודופקים אותו?

או שאולי תרצה לחוות אהבות, לשתף, לתרום, לנסות לשנות ע"י דוגמה אישית?

לא מספיק שביזבזת 8 שנים מהחיים בכיוון הזה?

בנוסף, כל יום נוסף שעובר, הכעס והכאב הנפשי נרשם בגוף הפיזי, ויותר קשה להשתחרר....

אולי כדאי לך לשים לב טוב, אם החלטת לעזוב,

כמה זמן יקח עד שתמצא במקום החדש מישהו שתוכל להאשים בצרות שלך.

או שתמשיך להתרפק על העבר?

לספר לכל מכריך החדשים כמה שדפקו אותך בישראל ואיזה עם רע.

ולקרובים - הנה, תניחו למצפון שלי, ניסיתי לחיות בישראל, זה לא הלך.

אולי המצפון או אלוהים או כוח פנימי שלח אותך לכאן ללמוד משהו שאתה מפספס?

ניתן לחלק את האנשים ל2:

כאלה שצומחים מכל חוויה, קשה או נעימה, מתחזקים, מתרחבים, מחכימים,

וכאלה שאוגרים הצדקות וטיעונים לכך שהם מרירים, שהחיים דפקו אותם.

שמגיע לי יותר ושכולם אשמים במצבי וכו'

שנית, האם אתה נאחז בטיעון "תראו כמה קשה אני משתדל"?

האם אתה רותם אנשים מסביבך לעזור לך או נעזר בכספי ביטוח?

אנו כולנו מעריכים את גבורתך ומצפוניותך...

שירתת, נפצעת, שילמת מכספיך את הניתוח, לא הלכת לקבל החזר....

נשמע סרט מוכר.... אולי לא הלכת לקבל כסף חזרה כדי שיתווסף סעיף לטיעונייך?

חבר יקר, נפצעת לדבריך בשירותך הצבאי,

נראה לי שטיפלת בגוף אבל לא בנפש החבולה.

שתדע, אני לא מגן על הישראלים, שתדע, אבל גם לא מגנה אותם.

ז ה מ ה י ש.

לא בישראלים הדיון הזה, גם אם תמצא לך תומכים בפורום או בכלל.

בכל עם ובכל מקום בעולם, בו חי האדם, יש טוב ורע אם תחפש.

אולי לא סיפרו לך - החיים כן קשים.

ודרוש מאמץ והתכוונות מרובים כדי להנות מהם.

אתה כותב וחושף את עצמך ומחפש עמוק בפנים ישועה,

דורש הרבה אומץ ורצון להשתנות, ואני מצדיע לך,

למרות שהדבר נשמע לאוזן התמימה כשחרור כעסים.

המלצה שלי - אח שלי, וכאן אני מפסיק מפאת אורך המגילה, למרות שאוכל להמשיך ולפרט עוד סעיפים,

ואני חוזר אל התחלת הפוסט,

אם תתבונן פנימה ותרצה ותתחיל לשנות בפנים, גם העולם שבחוץ יתחיל להשתנות,

לשנות אחרים, הרבה יותר קשה.

יש האומרים שגדולתו של האדם נמדדת ביכולת שלו לסלוח.....

מאחל לך הצלחה, והבלגה/השלמה/קבלה של מה שהיה ומה שיש כאן ועכשיו.

^^

תגובה אדירה.

מאיפה הסבלנות לענות לו בכלל? כל הכבוד.

היו כאן מספר תגובות של "אנטישמיות מוצדקת" בנוגע להתנהגות של הישראלים בעולם. ואני חייב להגיב על זה...

קודם כל, טיילתי לא מעט, וראיתי התנהגות מסריחה מכל העמים, גם מהאירופיים "התרבותיים", רק שהאחרונים דוקרים מאחורי הגב, ולא בפנים.

הנקודה היא, שאם אתה יהודי (ישראלי מבחינתם זה אותו הדבר), מצפים ממך בעולם להתנהג יותר טוב מהאחרים. אתם גם יכולים לראות זאת בצפיות מישראל להתנהג יותר טוב מכל מדינה אחרת בעולם, ואת המוסר הכפול בביקורת שלהם על מה שישראל עושה, וחוסר ביקורת על דברים הרבה יותר גרועים שקורים במקומות אחרים בעולם.

וזה בדיוק פירוש המילה מוסר כפול, שבמקרים אלו נובע מאנטישמיות.

מדוע כשמגלים נוכל יהודי ענק באיזו מדינה, חייבים להזכיר בעיתונות העולמית שהוא יהודי? אתם לא רואים זאת, אם מדובר בנוכל איטלקי, או אירי, או כל אחד אחר. אפילו בארה"ב זה עדיין קורה. וממש לא קיימים יותר נוכלי ענק יהודים מאשר אחרים.

לפני 70 שנה עלו על העם היהודי חצי עולם. בניצוחם של הגרמנים, אבל אליהם הצטרפו בצורה אקטיבית ופסיבית המון עמים. דוגמאות טובות לאקטיבי הם הפולנים והאוקרייאנים ובצורה של הסכמה שבשתיקה גם עמים במערב אירופה. (ולמי שטוען שהם היו כבושים ולא יכלו להתנגד, יש דוגמא נגדית לכך בגרמניה. היטלר נתן הוראה לחסל את כל הבני זוג היהודים של בני זוג ארים. אותם בני זוג ארים יצאו להפגנות גדולות והביעו התנגדות עזה, והיטלר חזר בו. היו אפילו רכבות שחזרו לגרמניה ממחנות הריכוז עם אותם אנשים. ורוב אותם יהודים ניצלו, מה שמוכיח שהתנגדות להשמדת היהודים כשהיתה, עבדה) ואפילו בארה"ב ובבריטניה נדחו הצעות להפציץ את מערכות השמדת היהודים, כדי שאף אחד לא יטען שזו מלחמה למען היהודים.

החינוך שאנשים מקבלים הוא דבר ראשון מהבית. הלבבות של עמים לא משתנים ב 70 שנה, אלא בהרבה יותר. האנטישמיות חיה, ובועטת ביתר שאת בשנים האחרונות.

היו כאן מספר תגובות של "אנטישמיות מוצדקת" בנוגע להתנהגות של הישראלים בעולם. ואני חייב להגיב על זה...

קודם כל, טיילתי לא מעט, וראיתי התנהגות מסריחה מכל העמים, גם מהאירופיים "התרבותיים", רק שהאחרונים דוקרים מאחורי הגב, ולא בפנים.

הנקודה היא, שאם אתה יהודי (ישראלי מבחינתם זה אותו הדבר), מצפים ממך בעולם להתנהג יותר טוב מהאחרים. אתם גם יכולים לראות זאת בצפיות מישראל להתנהג יותר טוב מכל מדינה אחרת בעולם, ואת המוסר הכפול בביקורת שלהם על מה שישראל עושה, וחוסר ביקורת על דברים הרבה יותר גרועים שקורים במקומות אחרים בעולם.

וזה בדיוק פירוש המילה מוסר כפול, שבמקרים אלו נובע מאנטישמיות.

מדוע כשמגלים נוכל יהודי ענק באיזו מדינה, חייבים להזכיר בעיתונות העולמית שהוא יהודי? אתם לא רואים זאת, אם מדובר בנוכל איטלקי, או אירי, או כל אחד אחר. אפילו בארה"ב זה עדיין קורה. וממש לא קיימים יותר נוכלי ענק יהודים מאשר אחרים.

לפני 70 שנה עלו על העם היהודי חצי עולם. בניצוחם של הגרמנים, אבל אליהם הצטרפו בצורה אקטיבית ופסיבית המון עמים. דוגמאות טובות לאקטיבי הם הפולנים והאוקרייאנים ובצורה של הסכמה שבשתיקה גם עמים במערב אירופה. (ולמי שטוען שהם היו כבושים ולא יכלו להתנגד, יש דוגמא נגדית לכך בגרמניה. היטלר נתן הוראה לחסל את כל הבני זוג היהודים של בני זוג ארים. אותם בני זוג ארים יצאו להפגנות גדולות והביעו התנגדות עזה, והיטלר חזר בו. היו אפילו רכבות שחזרו לגרמניה ממחנות הריכוז עם אותם אנשים. ורוב אותם יהודים ניצלו, מה שמוכיח שהתנגדות להשמדת היהודים כשהיתה, עבדה) ואפילו בארה"ב ובבריטניה נדחו הצעות להפציץ את מערכות השמדת היהודים, כדי שאף אחד לא יטען שזו מלחמה למען היהודים.

החינוך שאנשים מקבלים הוא דבר ראשון מהבית. הלבבות של עמים לא משתנים ב 70 שנה, אלא בהרבה יותר. האנטישמיות חיה, ובועטת ביתר שאת בשנים האחרונות.

זה זיון השכל הגדול ביותר ששמעתי בחיים שלי.

המלחמה האמיתית של מי שניפצע בצבא רק מתחילה עם השחרור

אבל בניגוד ללוחמים הדי "מאולתרים" של החמאס והחיזבאללה

פקידי אגף השיקום האנטיפטים של משרד הביטחון הם אלופים בהתשת האויב

רק שהפעם אתה הוא האויב -הפרזיט שמתעלק על המערכת ודורש את הזכויות שלא מגיעות לו.

הבעיה שהחארות אף פעם לא יושבים איתך ומסבירים לך כבר בהתחלה בצורה כנה ,גלויה ומסודרת מה מגיע לך ומה לא.

למעשה מההתחלה הם מתנהגים איתך כמו שחקני פוקר מנוסים שמחביאים את הקלפים בשרוול,

ואתה חייב לברר ולחפור אצל שאר החברה כדי לגלות מקצת מהדברים שאתה זכאי להם.

העניין שהזכויות שמגיעות להם שונות לעיתים קרובות מהזכויות שמגיעות לך מפני שמדובר באופי שונה של פציעות ומגבלות

ולכן קורה שאתה דורש בתום לב את אותם דברים שבאמת לא מגיעים לך מלכתחילה אלא שאין לך אפשרות לדעת זאת.

בתור נכה צה"ל מאז 1994 - אני חותם על דבריך בשתי ידיים. אין לי עצבים לחזור לכל הדוגמאות אבל כל פעם זו הייתה מלחמה אחרת עד שבסוף נמאס לי או שנאלצתי "לקמבן" כדי להמנע ממאבק אבוד. בסוף ויתרתי...

לפחות הטיפול הרפואי שקיבלתי היה לעילא ולעילא אבל ברגע שהשתחררתי לא נשאר עם מי לדבר ואצלי מדובר על פגיעה הדורשת טיפול מתמשך כל החיים.

על פיצוי כספי בכלל אין על מה לדבר... 300 ש"ח בחודש

רק אנקדוטה - סבי שנפטר לפני חודשים מועטים בשיבה טובה אמר לי לא פעם בשנים האחרונות שהוא מצטער שהוא לא המשיך לארה"ב אחרי השואה כמו בן דודו שחי שם מ-1946. וזה בא מפיו של מי שעבר 5 שנים וחצי תחת הנאצים, שכל משפחתו הושמדה בשואה, עלה בעליה הבלתי-לגאלית, גורש לקפריסין בידי הבריטים, ביתו נשרף בפרעות לפני הקמת המדינה והשתתף בכל מלחמות ישראל עד ששת הימים.

זו לא המדינה לה הוא פילל ובנה במו ידיו...

הוא תמיד היה סמל היושר, הפשטות והכנות ותמיד דאג לכולם. לעת זקנה הוא ראה איך המדינה, שמעולם לא עזרה לו בגרוש, מרמה אותו יחד עם שאר ניצולי השואה (800 ש"ח בחודש רנטה מגרמניה אחרי 5 שנים וחצי של גהינום, מחנות השמדה, צעדות מוות ומחנות עבודה) ומשליכה אותו לעת זיקנה במבחנים משפילים של ביטוח לאומי כדי לקבל עזרה סיעודית מינימלית לסבתי שהייתה חולת פרקינסון ועוד ועוד.

על זה נאמר בחמישיה הקאמרית בזמנו "אם זה עבד ברמה הלאומית, לא יעבוד ברמה המוניציפלית?"

Dan79, חבר יקר,

נראה לי שאתה משחק משחק מסוכן,

אבל היחידי שיכול להפגע ממנו הוא אתה עצמך. ובאמת חבל.

למה אני מתכוון ב"משחק".

ראשית, נראה לי שאתה בונה את הזהות שלך כאחד שדופקים אותו.

דע לך, לשנות אחרים יותר קשה, ואולי בלתי אפשרי בכלל.

יותר הגיוני לחפש את ה"בעיה" אצלך,

להביא למודעות ולהכרה מה באמת קורה.

מה המניע האמיתי שלך בטיעונים ובמשחק שאתה משחק?

האני והאגו שלנו מחזק את עצמו בכך שהוא שם חומות, מפריד ומרחיק את האחר.

וכן - תודה או לא - אבל בדבריך ניכרת הנאה מסויימת שיש את מי לשנוא ולהאשים.

דרך נהדרת ובטוחה להוציא אנרגיה - להתקיף את האחר.

דרך נהדרת לברוח מהתבוננות פנימית והתמודדות עם הבעיה האישית.

בנוסף, כל יום נוסף שעובר, הכעס והכאב הנפשי נרשם בגוף הפיזי, ויותר קשה להשתחרר....

יש האומרים שגדולתו של האדם נמדדת ביכולת שלו לסלוח.....

מאחל לך הצלחה, והבלגה/השלמה/קבלה של מה שהיה ומה שיש כאן ועכשיו.

החינוך שאנשים מקבלים הוא דבר ראשון מהבית. הלבבות של עמים לא משתנים ב 70 שנה, אלא בהרבה יותר. האנטישמיות חיה, ובועטת ביתר שאת בשנים האחרונות.

מבלי להמעיט באחריות שלנו למעשינו ולאיך שאנחנו נראים כאינדיבידואלים וכעם/אומה, אני מזדהה בהחלט עם האמירה הנ"ל ודווקא בשל כך אני חושב שעלינו לבחון דברים לא לפי "כאן ועכשיו" כי הטורקים עצבנו אותנו או כי אחמידיניג'ד מכוער אלא בראיה של 100-200 שנה קדימה איפה היינו רוצים לראות עצמנו. כי שינוי של עם לוקח עשרות שנים כמינימום ולכן כדאי להתחיל מוקדם ככל האפשר. אבל זה כבר דיון אחר.

Dan79, חבר יקר,

נראה לי שאתה משחק משחק מסוכן,

אבל היחידי שיכול להפגע ממנו הוא אתה עצמך. ובאמת חבל.

למה אני מתכוון ב"משחק".

ראשית, נראה לי שאתה בונה את הזהות שלך כאחד שדופקים אותו.

דע לך, לשנות אחרים יותר קשה, ואולי בלתי אפשרי בכלל.

יותר הגיוני לחפש את ה"בעיה" אצלך,

להביא למודעות ולהכרה מה באמת קורה.

מה המניע האמיתי שלך בטיעונים ובמשחק שאתה משחק?

הכעס שאתה מפגין והמילים שבהן אתה משתמש,

מעידים על האופי שלך, יותר מהדבר שאותו אתה מסרב לקבל.

ולא - אני לא רומז לכלום.

כמה אנשים שינית בחיים שלך? ועוד ע'י כך שכעסת עליהם?

האני והאגו שלנו מחזק את עצמו בכך שהוא שם חומות, מפריד ומרחיק את האחר.

וכן - תודה או לא - אבל בדבריך ניכרת הנאה מסויימת שיש את מי לשנוא ולהאשים.

דרך נהדרת ובטוחה להוציא אנרגיה - להתקיף את האחר.

דרך נהדרת לברוח מהתבוננות פנימית והתמודדות עם הבעיה האישית.

אם שירתת בשטחים ב2002 אני מניח שאתה באיזור גיל ה - 30,

אתה רוצה להמשיך את חייך כאדם מריר, כואב וחי ברגשות שדפקו ודופקים אותו?

או שאולי תרצה לחוות אהבות, לשתף, לתרום, לנסות לשנות ע"י דוגמה אישית?

לא מספיק שביזבזת 8 שנים מהחיים בכיוון הזה?

בנוסף, כל יום נוסף שעובר, הכעס והכאב הנפשי נרשם בגוף הפיזי, ויותר קשה להשתחרר....

אולי כדאי לך לשים לב טוב, אם החלטת לעזוב,

כמה זמן יקח עד שתמצא במקום החדש מישהו שתוכל להאשים בצרות שלך.

או שתמשיך להתרפק על העבר?

לספר לכל מכריך החדשים כמה שדפקו אותך בישראל ואיזה עם רע.

ולקרובים - הנה, תניחו למצפון שלי, ניסיתי לחיות בישראל, זה לא הלך.

אולי המצפון או אלוהים או כוח פנימי שלח אותך לכאן ללמוד משהו שאתה מפספס?

ניתן לחלק את האנשים ל2:

כאלה שצומחים מכל חוויה, קשה או נעימה, מתחזקים, מתרחבים, מחכימים,

וכאלה שאוגרים הצדקות וטיעונים לכך שהם מרירים, שהחיים דפקו אותם.

שמגיע לי יותר ושכולם אשמים במצבי וכו'

שנית, האם אתה נאחז בטיעון "תראו כמה קשה אני משתדל"?

האם אתה רותם אנשים מסביבך לעזור לך או נעזר בכספי ביטוח?

אנו כולנו מעריכים את גבורתך ומצפוניותך...

שירתת, נפצעת, שילמת מכספיך את הניתוח, לא הלכת לקבל החזר....

נשמע סרט מוכר.... אולי לא הלכת לקבל כסף חזרה כדי שיתווסף סעיף לטיעונייך?

חבר יקר, נפצעת לדבריך בשירותך הצבאי,

נראה לי שטיפלת בגוף אבל לא בנפש החבולה.

שתדע, אני לא מגן על הישראלים, שתדע, אבל גם לא מגנה אותם.

ז ה מ ה י ש.

לא בישראלים הדיון הזה, גם אם תמצא לך תומכים בפורום או בכלל.

בכל עם ובכל מקום בעולם, בו חי האדם, יש טוב ורע אם תחפש.

אולי לא סיפרו לך - החיים כן קשים.

ודרוש מאמץ והתכוונות מרובים כדי להנות מהם.

אתה כותב וחושף את עצמך ומחפש עמוק בפנים ישועה,

דורש הרבה אומץ ורצון להשתנות, ואני מצדיע לך,

למרות שהדבר נשמע לאוזן התמימה כשחרור כעסים.

המלצה שלי - אח שלי, וכאן אני מפסיק מפאת אורך המגילה, למרות שאוכל להמשיך ולפרט עוד סעיפים,

ואני חוזר אל התחלת הפוסט,

אם תתבונן פנימה ותרצה ותתחיל לשנות בפנים, גם העולם שבחוץ יתחיל להשתנות,

לשנות אחרים, הרבה יותר קשה.

יש האומרים שגדולתו של האדם נמדדת ביכולת שלו לסלוח.....

מאחל לך הצלחה, והבלגה/השלמה/קבלה של מה שהיה ומה שיש כאן ועכשיו.

העלית כמה נקודות מעניינות אולם פספסת לגמרי את הנקודה העיקרית.

אני לא כזה מתוסבך,ביקורתי מריר וציני כמו שאפשר אולי להסיק מדבריי.

אהבתי, התחתנתי,התגרשתי,אהבתי עוד פעמים ,טיילתי ,יש לי תחביבים עבודה

כסף ,רכב ודירה.

אני גם לא יושב בבית בין ארבע קירות ושקוע בדיכאון ועסוק בחיבוטי נפש ובהתחשבנויות אין סופיות.

כמו כן אני יושן טוב מאוד בלילה ולא סובל מפוסט טראומה שמשפיעה העל

התיפקוד היום יומי שלי.

ועכשיו ספציפית התייחסות לדבריך:

לשנות אחרים –אכן חסר תוחלת .

זה גם נכון שחלק גדול מהאושר האישי תלוי קודם כל בעצמך ויש הרבה אנשים מוצלחים לכל הדעות

שהם אומללים ולעולם לא מסתפקים במה שיש להם.

אבל לשנות את עצמך קשה עד בלתי אפשרי לביצוע.

האדם בתור חיה חברתית , אושרו האישי מושפע מאוד גם מההתנהגות והמנטאליות של האנשים בחברה שבה הוא חי .

אם ההתנהגות והמנטאליות של מרבית האנשים בחברה שבה אתה חי משפיעה עליך לרעה ועושה אותך עצבני ואומלל

אז המעשה ההגיוני לעשות הוא להחליף את החברה .

הרי האדם הוא לא עץ ,אין לו שורשים והוא יכול לברוח "מהשריפה".

אני גם לא רואה סתירה ערכית בין התפיסה של הציונות לבין מגורים במדינה אחרת.

לא כל היהודים בעולם צריכים לחיות במדינה אחת .

אפשר להיות ציוני גם במדינה אחרת ואם חס וחלילה פורצת מלחמה שמאיימת על קיום

המדינה אז אפשר לעלות על מטוס ותוך שעות לחזור לכאן .

כך בדיוק עשה דוד שלי במלחמת יום כיפור.

אפשר להתווכח על אחוז ה-"מניאקים" בחברה הישראלית.

אבל תגיד לי אתה ,

זה באמת משנה אם זה 80 אחוז או 70 אחוז ?

העיקר הוא שהרוב מתנהג כמו חארות .

אני לא משלה את עצמי לרגע שהעמים במדינות אחרות הם מלאכים.

אני משוכנע שיש הרבה עמים גרועים יותר מהעם הישראלי.

אבל הרוע , אווירת "אדם לאדם זאב",גסות הרוח ,האגרסיביות,החוצפה,רדיפת הבצע הנצלנות ,האנטיפטיות והאלימות,

פשוט הגיעו כאן לשיאים כאלו ,שהם כבר גובלים מבחינתי בקניבליות.

בחברה כזאת אני לא רוצה לחיות, נקודה.

כל ניסיון של התעלמות מהמציאות וההכרה בעובדה שמשהו מאוד מאוד רע עובר על החברה הישראלית בשנים האחרונות,

זה בבחינת מעשה של בת יענה שטומנת את ראשה בחול ומתעלמת מהמציאות.

מה שאתה בעצם מציע לי זה להשלים עם המציאות הקיימת ולעטות על עצמי משקפיים ורודות.

בתור בן אדם מציאותי אני מסרב לכך בתוקף.

אתה רומז שנפשי חבולה ושבעצם לאן שאני לא אלך אני לא אצליח לברוח מהבעיה

מפני שהיא טמונה בתוכי.

אולי אתה צודק במידה מסוימת.

אולי בגלל פגמים באישיותי,טראומות וחוויות קשות שעברתי בתקופת החיים שלי בארץ ,

יתכן מאוד שאני לא אגיע לאושר המוחלט, גם אם אני אבלה את שארית חיי בסביבה הפסטורלית והנינוחה ביותר על שפת אגם בניו-זילנד.

אבל אני מוכן להסתפק באושר בסיסי,

ואת זה ,ממש לא נראה לי שאני יכול להשיג בארץ מסיבות שונות ומשונות

שרק חלק קטן מהן פירטתי עד כה.

נ.ב

גם אין לי כל כוונה לחזור לגור באירופה ובמיוחד לא למדינה שממנה עליתי

לאור העובדה שחלק גדול מקרובי משפחתי ניצודו כמו חיות וחוסלו ביריות בעורפם ובגבם או נקברו חיים

בבורות בצורה מסודרת ושיטתית בידי המשטרה המקומית תוך עידוד ושיתוף פעולה מלא של האוכלוסייה

וכל זאת כמה ימים טובים לפני הכיבוש הגרמני.