אני לא מנסה להתחמק מהשאלות ששאלת, אך אני לא יענה עליהן. השאלות כל כך קשות לקיבות שמדמיינים עליהן, שבאמת אי אפשר לדעת את תגובתך למקרה זה או אחר. אבל אין לי צל של ספק שאני יטפל באגרסיביות רבה יותר במקרה שהוא אצלי במשפחה מאשר בחוקה הכללית שאני רשמתי פה.

עדיין אני מאמין בחופש הפרט וזכויותיו על עצמו וגופו ומה לעשות איתו, גם אם הוא גובל בסטיות שממש רחוקות מלהמצא בנורמה החברתית.

אאהה ... אאהם.

אתה מבין, הנה דבר והיפוכו :

אתה טוען לליברליזם וחופש הפרט כלפי חוץ אבל עד הבית והמשפחה. מעניין, לא ?

כלומר, כל עוד הסטייה החמורה לא מגיעה מתוך הבית והמשפחה שלך, הכל בסיידר ושכולם יעשו מה בראש שלהם לא כולל פגיעה באחרים.

איך בדיוק אתה מסתדר עם הסתירה הזאת ? כלומר, למה לכל מה שזר זה בסדר אבל אישי זה אסור ? מה ההבדל המעשי ?

אני לא חושב שזה סותר, בפועל, אני חושב שכל אדם שבמצב כזה הוא אמור לעבור טיפול סיכולוגי בין אם הוא רוצה או לא, אבל בגלל חופש הפרט, החוק הכללי צריך ליהיות יותר מתון "ולסמוך" על האזרחים.

אתה לא חושב שישנה סתירה ?

ציירת עיגול ואתה ומשפחתך עומדים בתוכו. כל הסטיות בעולם מבחינתך שיתקיימו מחוץ לעיגול/המרחב המוגן שלך, רק שלא יבואו פנימה.

למה ?

ולמה אתה כופה על בן אדם סוטה שכזה אבחנה פסיכולוגית וטיפול ? הרי זה לא ליברלי ונגד חופש הפרט, לא ?

הרי הסוטה הזר, במידה והוא לא פוגע באף אחד, לא אמור להפריע לך או לאף אחד. כמדומני.

ומה זאת אומרת " החוק " צריך " לסמוך " על האזרחים ?

צריך לסמוך, זאת אומרת צריך לתת לאזרח לעשות טעות ואז להעניש אותו, לא להקדים תרופה למכה במקרה הזה.

חוקה זאת אומרת שלדעתי צריך להכניס את הטיפול הפסיכולוגי במקרה זה לחוק וכפי שאמרתי הוא יהיה חובה.

ומן הסתם שאצלי אני יטפל בזה שונה, כי לי יש את הדרך שלי ואני לא בטוח שהיא הנכונה ביותר לכולם.