לפעמים אתם תוהים לעצמכם מה אתם עושים כאן, בעולם הזה? קורה לכם שאתם נסחפים לתוך מערבולת של פילוסופיה ומנסים לפצח את מהות החיים?

אתם נמצאים בבעיית זהות אישית ויוצאים למסע של חיפוש עצמי?

כן זה קרה לי הרבה,זה קורה בדר"כ או כשאין לך תעסוקה מתמדת שמעניינת אותך למשל לימודים או עבודה שאתה אוהב.או כשאתה מדוכא ואין לך מצב רוח,אז אתה מחפש סיבה ללמה אתה בעצם פה?.

יש כאלה שאומרים שזה קורה גם בגלל שהבן אדם לא שלם עם עצמו ולכן הוא מחפש את הסיבה ללמה הוא חי...אבל אני לא חושב שזה המצב אצלך

כן זה קרה לי הרבה,זה קורה בדר"כ או כשאין לך תעסוקה מתמדת שמעניינת אותך למשל לימודים או עבודה שאתה אוהב.או כשאתה מדוכא ואין לך מצב רוח,אז אתה מחפש סיבה ללמה אתה בעצם פה?.

יש כאלה שאומרים שזה קורה גם בגלל שהבן אדם לא שלם עם עצמו ולכן הוא מחפש את הסיבה ללמה הוא חי...אבל אני לא חושב שזה המצב אצלך

כשאנחנו עובדים, אנחנו רק מחכים שהעבודה תסתיים ונוכל ללכת הביתה. בלי עבודה אי אפשר להתקיים. כלומר, רוב שעות היום אנחנו סובלים בעבודה כדי שנוכל לשלם חשבונות בסוף החודש, לקנות בגדים, אוכל וכו'. אבל האם אנחנו צריכים לסבול בשביל זה? האם יש דרך אחרת?

שאל את הדתיים...

הם יודעים מה התכלית של החיים ויכולים לענות לך תשובות מספקות לכול דבר...

כן, לי זה קורה לפעמים, למשל למה אני דווקא כאן בשנת 2000... בד"כ זה נראה לי הרבה, וואו 2000 שנים לספירה, אבל בעצם זה כלום... יהיו שנין של עשרות אלפים, מאות אלפים ומיליונים (נקווה). אז למה דווקא עכשיו?

ועל "למה אני פה?" יש לי תשובה מעצבנת אבל אין מה לעשות זאת המציאות - פשוט כי בתהליך האבולוציה והרבייה נוצרנו, אין לנו מה לעשות כאן וכל מה שהמוח שלנו רוצה הוא למצוא הנאה כמה שיותר, וזה באכילה, סקס, תחביבים וכ"ו.

אותי זה מעצבן, כי אני רוצה לעשות משהו בחיים... לא יודע, זה נראה לי ממש בזבוז לבזבז הכול סתם..

וואי בא לי לחיות לנצח!!

כשאנחנו עובדים, אנחנו רק מחכים שהעבודה תסתיים ונוכל ללכת הביתה. בלי עבודה אי אפשר להתקיים. כלומר, רוב שעות היום אנחנו סובלים בעבודה כדי שנוכל לשלם חשבונות בסוף החודש, לקנות בגדים, אוכל וכו'. אבל האם אנחנו צריכים לסבול בשביל זה? האם יש דרך אחרת?

ידעתי שיש לך קו מחשבה דומה לשלי,אני כל הזמן חושב על הבזבוז המונוטוני הזה של לעבוד כדי לחיות..אלא אם יש לך עבודה שאתה באמת אוהב,אם לא אז זה תכלס דיי מדכא

לימודים זה משהו אחר,זה כבר מעניין ושוב זה תלוי אם אתה באמת לומד את מה שמעניין אותך

אם כבר מדברים על זה...אני כל הזמן חושב על מה יש לאחר המוות,כי תכלס אם אין כלום אז זה ממש מדכא.אני מאמין באלוהים וגם בעולם הבא.אבל כל חילוני אמור ללכת לגיהנום לתקופה לא קצרה ככה שזה לא מעודד כל כך...

המתנה הכי טובה שאפשר לקבל היא הידיעה שיש חיים לאחר המוות-חיים טובים,זו דעתי

כן, לי זה קורה לפעמים, למשל למה אני דווקא כאן בשנת 2000... בד"כ זה נראה לי הרבה, וואו 2000 שנים לספירה, אבל בעצם זה כלום... יהיו שנין של עשרות אלפים, מאות אלפים ומיליונים (נקווה). אז למה דווקא עכשיו?

ועל "למה אני פה?" יש לי תשובה מעצבנת אבל אין מה לעשות זאת המציאות - פשוט כי בתהליך האבולוציה והרבייה נוצרנו, אין לנו מה לעשות כאן וכל מה שהמוח שלנו רוצה הוא למצוא הנאה כמה שיותר, וזה באכילה, סקס, תחביבים וכ"ו.

אותי זה מעצבן, כי אני רוצה לעשות משהו בחיים... לא יודע, זה נראה לי ממש בזבוז לבזבז הכול סתם..

וואי בא לי לחיות לנצח!!

אז לפי מה שאתה אומר אתה ממשפחת קופיפו וכולנו חיות..

תראה, אתה בעצמך אמרת שזו ודאי לא התכלית של החיים וההוכחה לכך שלבני אדם יש זכות בחירה ולחיות אין.

You ever wonder why we're here?

Grif: It's one of life's great mysteries, isn't it. Why are we here? I mean, are we the product of... some cosmic coincidence or, is there really a God... watching everything? You know, with a plan for us and stuff. I don't know man, but it keeps me up at night.

Simmons: ...

Grif: ...

Simmons: What? I meant why are we out here, in this canyon?

Grif: Oh, uh... yeah.

Simmons: What was all that stuff about God?

Grif: Uh... hm? Nothing.

Simmons: You wanna talk about it?

Grif: No

Simmons: You sure?

Grif: Yeah.

Simmons: Seriously though, why are we out here? Far as I can tell, it's just a box canyon in the middle of nowhere, with no way in or out.

כשאנחנו עובדים, אנחנו רק מחכים שהעבודה תסתיים ונוכל ללכת הביתה. בלי עבודה אי אפשר להתקיים. כלומר, רוב שעות היום אנחנו סובלים בעבודה כדי שנוכל לשלם חשבונות בסוף החודש, לקנות בגדים, אוכל וכו'. אבל האם אנחנו צריכים לסבול בשביל זה? האם יש דרך אחרת?

לגנוב

לגנוב

המוסר...המצפון

אתה חושב יותר מידי, לך תעסיק את עצמך במשהו

מחשבות יכולות להיות הרסניות,

אני במקומך הייתי מוותר עליהן.

ועכשיו ברצינות - סמים.

להציף את עצמך במחשבות כאלו זה סבבה ,אבל אך ורק אחרי שאתה הגשמתה את מה שאתה רוצה בחיים ,עם אתה תתחיל לחושב על כאלו שטויות בזמן שאתה שואף למשהו, סביר להניח שתהרוס את עצמך ,ברגע שאתה מתחיל לשקוע במחשבות ,פשוט תגיד "i don't give a fuck" וזהו .

זה קורה לי כשאני רואה סרטים שגורמים לחשוב אחרי זה, לדוגמא Into the wild.

האדם מטרתו להגיע לסיפוק עצמי מוחלט. דבר שאינו אפשרי. כאשר אתה מגיע למקסימום ש הגוף שלך יכול לספוג לסיפוק האולטימטיבי. אתה מגלה שניתן להיות יותר מסופק. ותר אחר הסיפוק הבא.

איני רואה אף דרך שפויה לחיות חוץ מטיפטוף מורפיום לווריד במינון גובר לאט-לאט.

למען הסר לספק איני שפוי. ואינני מסוגל להרשות לעצמי כלכלית שפיות.