לא קראתי ואיני מתכוון להתעמק בדיון.

הערה קטנה: עצוב שראש ממשלה בישראל אומר במהלך נאומו "הסכנה... הוא...".

למקרה שמישהו לא קרא:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/906/044.html

בהחלט טור מעניין.

מעניין גם השיעור ביחסי ציבור.

אותם אנשים שמהללים פה בפורום את הנאום, וכמה אמיתי הוא היה ואמיץ ומשקף את דעות העם, קוטלים את אותו תוכן כשהוא לא מגיע מפיו של נתניהו אלא מפי יוזמת ג'נבה של ביילין.

הרי גם שם מדובר על ירושליים בירת ישראל, מדינה פלסטינית מפורזת ללא צבא, ללא זכות השיבה וכו'...

כנראע שכשאתה משווק משהו לעם כיוזמה משותפת עם פלסיטנאי זה OUT.

וכשאתה אומר את זה כראש ממשלה מהימין (מה היה פה ימני?), זה IN.

לא טיפשוני, ההבדל הוא בגישה. במהות, ולא בסמנטיקה.

בגישה אחת - אתה בא, מתכופף, מורח וזלין ואומר "קחו! קחו! קחו! קחו! קחו! רק תנו לי להיות זה שירשם בספרי ההיסטוריה בתור זה שעשה שלום בבקשהההה!!"

בגישה השניה - אתה בא ואומר "אתם הרי בכלל לא רוצים אותנו קיימים. אם תסכימו להצהיר שאתם מוכנים שנישאר בחיים אז אני אהיה מוכן לתת לכם את זה ואת זה ואת זה ואת זה. אם לא, וואלה, הנה ההוכחה לכולם שאתם לא רוצים כלום חוץ מהשמדה טוטאלית שלנו"

אתה מבין את ההבדל או שאני צריך לעשות לך שיעור פרטי אחרי הלימודים?

סורי, לא מבין את הנקודה שלך.

זו הייתה גם הגישה בהסכם ז'נבה. גם שם נקבעו בדיוק אותם כללים של נתניהו - הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית וכביתו של העם היהודי, פירוז המדינה הפלסטינית וכו'.

גם שם נאמר "אם תסכימו להצהיר שאתם מוכנים שנישאר בחיים אז אני אהיה מוכן לתת לכם את זה ואת זה ואת זה ואת זה. אם לא, וואלה, הנה ההוכחה לכולם שאתם לא רוצים כלום חוץ מהשמדה טוטאלית שלנו"

ההבדל היה שביוזמת ז'נבה זה נעשה בדיונים, ונוסח יחד עם אנשים מהצד השני. ולא כמהלך חד צדדי (דבר שאתה, כשהוא לא נעשה על ידי המשיח על פני האדמה, נתניהו, מתנגד לו תמיד).

אבל עדיין, הנה, כשזה נאמר על ידי ביילין, אתה קורא לזה למרוח וזלין. כשזה נאמר, באותן מילים, על ידי נתניהו, אתה קורא לו גבר גבר מלך העולם.

עם מי בדיוק מהצד השני זה סוכם?

כי ממה שאני רואה עכשו הצד השני קורא לנאום ביבי AKA יוזמת "תביא ת'ווזלין" אסון (או מות תהליך השלום או משהו כזה....)

ההסבר שלי:

זו שאלה של כוונה ומטרה.

ביילין התכוון לממש את ההסכם ויהי-מה. המטרה שלו היא שלום - או, לייתר דיוק, הסכם שלום. הפלשתינאים מתעקשים לשנות סעיף בהסכם? לא נורא, נחייה עם זה. הפלשתינאים מפרשים סעיף אחר בניגוד למה שהוסכם? אנחנו מספיק חזקים ויכולים לוותר. הפלשתינאים מפרים סעיף שלישי? לא נפיל את הסכם השלום על זוטות שכאלו. ולראיה, ראה את ההתנהלות של מדינת ישראל מחתימת הסכם אוסלו ועד היום.

ביבי מתכוון להראות שהפלשתינאים (קרי אבו מאזן, כי מתברר שאנחנו בכל זאת יכולים להחליט מי יהיו המנהיגים של הפלשתינאים) לא רוצים שלום. הנה הדרישות הסבירות וההגיוניות שלנו. לא מוכנים לקבל אותן? תודה, I rest my case. הבעיה עם הגישה הזו היא שהיא עובדת לטווח קצר בלבד (ראה קמפ דייויד ופסגת שארם ב- 2001 למשל) ושכל ויתור ישראלי, גם אם מותנה, הופך להתחייבות חצובה בסלע שאי אפשר לסגת ממנה בזמן שכל ויתור פלשתינאי (או כל דרישה לוויתור שכזה) מתנדף עד מהרה. האמריקאים מסכימים לדרישה שישראל תוכר כמדינה יהודית, לפי הצהרותיהם הפומביות של אובמה וקלינטון. אם הפלשתינאים ימשיכו להתעקש שלא להסכים להכרה במדינה יהודית, כמה זמן יעבור לפני שהאמריקאים יתחילו ללחוץ עלינו לוותר על הדרישה הזו?

ההסבר שלך יפה מאוד, וכנראה שאף פעם לא נדע אם הוא נכון או שהוא פרשנות מקורית, אבל הוא לא מסביר את השאלה ששאלתי.

למה את תוכנית נתניהו כמו שהיא הוצגה בנאום מכנים אנשים מסויימים כתוכנית אמיצה ומצויינת, שמשקפת את רצון העם היהודי בישראל, ומקובלת עליהם, בעוד את הסכם ז'נבה, שאומר אותו דבר ודורש אותן דרישות, מכנים אותם אנשים כמעבר לר' והכנת הוזלין.

יחסי ציבור... כנראה שזה דבר חשוב לפוליטיקאי.

פשוט מאוד, ההבדל הוא בתפיסה.

את המהלך ההוא הפלסטינאים ראו כעוד התקפלות ישראלית ועוד ניצחון להתנגדות שלהם.

ההסבר שלך יפה מאוד, וכנראה שאף פעם לא נדע אם הוא נכון או שהוא פרשנות מקורית, אבל הוא לא מסביר את השאלה ששאלתי.

למה לא? הוא מסביר יופי. השאלה היא האם אתה מתכוון להגיע להסכם שלום בכל מחיר (ובדרך לוותר על כל הדרישות שלך כי לא שווה להתעקש אם זה מה שימנע את השלום) או שאתה משוכנע שאי אפשר להגיע לשלום (להבדיל מהסכם שלום) ורוצה להראות שהצד השני אשם בכך. במקרה של ביילין, הסכם לונדון היה רק נקודת פתיחה במו"מ, במקרה של ביבי זה קרוב מאוד לנקודת הסיום.

ויש עוד הבדל אחד: ביילין הסכים לקבל את "זכות השיבה". בצורה מאוד מוגבלת, אבל עדיין הסכים.

איך אתה משווה בכלל את יוזמת ז'נבה לנאום נתניהו?

ביוזמת זנ'בה העיר העתיקה, הר הבית והשכונות הערביות בירושליים עוברות לפלשתינאים. ביוזמת ז'נבה זכות השיבה לישראל היא אופציה ריאלית (הניסוח קצת מתחכם "תהיה נתונה לשיקול דעתה הריבוני של ישראל") כשהכוונה היא רק החלטה מספרית על כמה יעברו. אלו פחות או יותר שתי הנקודות הכי מהותיות בכל הסכם ביננו לבין הפלשתינאים- כנראה היחידות שבאמת חשובות.

יוזמת ז'נבה = יוזמת האינתיפאדה השנייה.

יועץ לבוש: הממשל מטעה, היו הסכמים עם שרון

אליוט אברמס, מי שהיה סגן היועץ לביטחון לאומי, כתב במאמר ב"וול סטריט ג'ורנל" כי למרות הכחשות ממשל אובמה - היו הסכמים בין ירושלים לוושינגטון בנוגע לגידול הטבעי בגדה. "אפשר לנטוש הסכם, אי-אפשר לשכתב את ההיסטוריה"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3737158,00.html

למרות כל זעקות התקשורת/שמאל והצהרות הממשל האמריקאי, נראה שדווקא האמריקאים הם אלו שנוסוגים מהבנות.

נתניהו לאופוזיציה: אירופה איתי - עכשיו תורכם

ראש הממשלה קורא לאופוזיציה "לגלות אחריות" ולתמוך בעקרונותיו המדיניים, שלדבריו - זוכים לתמיכה רחבה בציבור והתקבלו ב"אוזן קשבת" באירופה. ואף מילה על ההתנחלויות

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3737957,00.html

http://hayamin.org/forum/index.php/topic,20478.0.html