בדרך כלל על הרמה ההכי קשה, כי אין לי כח לשחק באותו משחק שוב פעם.

CRYSIS מכל הסוגים היה קל ברמה ההכי קשה, והמשחק ההכי משוגע וכיפי שהיה ברמה ההכי קשה היה SOF 1

חייבים לשחק שם רק עם אקדח, סניפר וסכין, כל דבר אחר מפעיל אזעקה, וגם עם הסכין חייבים פגיעה שרוצחת במקום אחרת הוא צועק וכל צעקה מפעילה את האזעקה.

והכי חשוב לציין שפה הם היו חכמים, ונתנו לעשות רק שתי שמירות בכל שלב (או אחת אני לא זוכר כבר), ככה שזה יהיה עוד יותר קשה

FPS - בינונית

אסטרטגיה - בינונית

RPG - קלה

במשחקי פעולה לרוב רמה בינונית,וזה בעיקר אחרי שכמה פעמים "נכוותי" ממשחקים שבהם נתקעתי במקום בלתי אפשרי(ברמה קשה),בלי אפשרות לשנות רמה..

במשחקים שאני מכיר את רמתם אני מרשה לעצמי לעלות לרמה קשה יותר(למשל COD4 לאחר ההתנסות המשחקים הקודמים בסדרה,CRYSIS WARHEAD וכן הלאה).

בעקרון המשחקים שהכי "האכילו אותי סרטים" היו משחקים שהגבילו את מספר השמירות שאתה יכול לבצע בכל שלב(סטייל SOF או היטמן),כי אף פעם לא הייתי בטוח עד כמה ההתקדמות שלי טובה,וככה היה יוצא שהייתי מסיים שלב בלי לשמור בכלל(או לחילופין נהרג לקראת סוף שלב ארוך מאוד בלי שמירה לחזור אליה)

משחקי מירוצים הם היחידים בהם אני יכול להרשות לעצמי "להשתגע" ולשים את הרמה הקשה ביותר בלי לחשוב על זה יותר מדי.

כעקרון זה הכל תלוי במשחק..אם המשחק הוא מהנה(למשל סדרת CALL OF DUTY),לא תהיה בעיה לשחק גם ברמה גבוהה,וזה כי המשחק בנוי היטב וגם אם יהיה לך קשה עדיין תהנה ממנו..לעומת זאת יש הרבה(מידי) משחקים שבשבילם "רמה קשה" משמעותה אויבים שרואים ויורים דרך קירות,מה שלא הופך את המשחק למעניין יותר,אלא רק מתסכל ומעצבן אותך.

Normal . צריך קודם להתרגל למשחק...מקסימום אחר כך יותר קשה...

ברוב המקרים אני מתחילה בnormal.

easy מבחינתי זה רק במקרים שהמשחק כיסח לי את הצורה בנורמל, ואני צריכה להוריד רמה כדי להבין מה קורה.

אם קל לי מדי, אני מעלה את הרמה עד למצב שנהיה אתגר לשחק ולנצח. יש לי שריטה קשה שאני לא מרגישה שניצחתי אם זה היה קל מדי.

1+

אגב, בהקשר הזה כדאי לציין שחבל שאין הרבה עוד משחקים כמו SIN שמתאימים את רמת הקושי של המשחק לרמת המיומנות של השחקן תוך כדי משחק (כמה שאתה משחק יותר טוב האויבים נהיים יותר מסוכנים, אם אתה מצליח לעשות הרבה HEADSHOTS אז הרבה יותר אויבים חובשים קסדות וכו').