לא בתורה, בגמרא.

ולא, אין כזה חוק.

דווקא יש בתורה.

ואם נגיד זה קיבוץ ואחד חברי הקיבוץ ממלא תיקים.. מישהו יכול להגיד לו משהו?

וודאי

דע לך

שטח , שייך למישהו!

ומה שיש בשטח הזה שיך לאותו אחד..

ואסור לקחת משמה ולו גרגיר חול בודד

אם הייה שמה ערמות של מחשבים

ערמות על ערמות ....

אפשר לבוא לחטוף איזה 4870 אחד?

לא , למה ? כי זה שייך למישהו..

זה שהוא לוקח וזה לא מורגש.... וזה לא עלות של יותר מכמה שקלים בודדים...זה כבר סיפור אחר

למרות שדין פרוטה כדין מאה

ואם יתלוננו עליו הוא יענש בהתאם לגניבה

זה לא משנה אם גנבת מסטיק או 1000שקל

בקיצר הוא גונב לכל דבר

לבעני כולם או לא , הוא גונב.

אבל זה קיבוץ.. אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד..

הוא עבד, גידל ובעצם השטח שלו... אז מה יכולים לעשות לו...

דווקא יש בתורה.

אשמח אם תאיר את עיני, אני חושב שאני די מכיר את הספרים שמרכיבים את התנ"ך (ובהם גם את הספרים שמרכיבים את התורה [בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים]) ולא זכור לי שחמשת הספרים האלו עסקו בלחוקק חוקים.

כאמור, תמיד אני אשמח ללמוד דברים חדשים.

מותר לגזול משטח פרטי שהוא לא שלך רק אם זה לשימוש אישי ולמטרות טובות.

התנאי הוא שכל מה שאתה אוכל אתה חייב לחרבן או להקיא חזרה בשטח ממנו גזלת את הפירות, במטרה להחזיר את הגזל.

אשמח אם תאיר את עיני, אני חושב שאני די מכיר את הספרים שמרכיבים את התנ"ך (ובהם גם את הספרים שמרכיבים את התורה [בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים]) ולא זכור לי שחמשת הספרים האלו עסקו בלחוקק חוקים.

כאמור, תמיד אני אשמח ללמוד דברים חדשים.

למעשה, החומשים "ויקרא" ו"דברים" מכילים אוסף נרחב של דינים ומצוות.

אשמח אם תאיר את עיני, אני חושב שאני די מכיר את הספרים שמרכיבים את התנ"ך (ובהם גם את הספרים שמרכיבים את התורה [בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים]) ולא זכור לי שחמשת הספרים האלו עסקו בלחוקק חוקים.

כאמור, תמיד אני אשמח ללמוד דברים חדשים.

אתה בפרוש לא יודע על מה אתה מדבר, בלי כוונה להעליב, אני די מתמצא במה שקורה שם.

רוב ספר "דברים" מדבר עשרות, ואף מאות פעם על חוק "ריכוז פולחן". (סמוך עלי, בגרות בתנ"ך)

ועוד עשרות חוקים אחרים.

ב"בראשית" יש הקף נרחב מאד של מאות חוקים, בעיקר בקשר של בן אדם למקום וכו'.

אה וכן, בב"ראשית" מופרטים החוקים על מה שצריך להשאיר לעיניים בשדה,

ושגם גם על כך, שמותר לעני להיכנס, אך אסור לו לצאת עם תבואה. (תקף גם לפרדס)

מכאן אנחנו יודעים שבימים עברו, אכן היה קיים חוק בנוגע למה שפותח אשכול שאל.

האם קיים חוק במדינה שלנו? אין לי שום מושג.

כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן (דברים כג', כה')

כי תבוא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך (דברים כג', כו')

לשם הבהרה - מי שאוכל מהפרי הוא הפועל, בזמן העבודה בשדה.

השאלה נוגעת להנאה מהמוצר על ידי מי שעובד במקום לשם ייצורו, הנאה מהפרי על ידי מי שעמל לשם גידולו ואיסופו, הכל בשעת ובמקום העבודה. לכל שאר הפילפולים וההתחכמויות העוסקות בדוגמאות לגניבה לשמה אין רלוונטיות.

אין בספר החוקים במדינת ישראל חוק המאפשר ונותן זכות למי שעובד במקום לאכול מפרי התוצרת במקום ובשעת העבודה.

יש מקומות רבים המאפשרים זאת, אך זה ברשות וכרצון הבעלים ו/או המנהל ולא בשל חוק המזכה את העובד בכך.

הדין העברי - שאינו בהכרח מחייב להיות בחוקי המדינה - עוסק בשאלת "לא תחסום שור בדישו" (ספר דברים כ"ה) ופירושו שהבהמה העוסקת בדיש יכולה בזמן הזה לאכול ממה שנופל לרגליה ומגיע לפיה תוך כדי עבודתה. זה מנימוקי צער בעלי חיים מתוך הבנה שהבהמה תתקשה לשלוט ביצריה וגם משום ההגינות הבסיסית. בנוסף יש נימוקי תועלת פשוטים שהרי עבודת הבהמה תהיה טובה ושלווה יותר אם תהיה שבעה, אם דעתה לא תוסח כל הזמן על ידי המזון שבסביבתה ולרגליה.

זה לא מנימוקי סיוע לעניים, זה לא עוסק כלל בשאלת ההשארה של חלק מהיבול כתרומה לעניים, שלזה יש מערכת חוקים והוראות בנפרד (מעשרות, הלקט השכחה והפאה, ועוד ועוד תקנות שבמקור נועדו כסיוע סוציאלי לעניים אך עד מהרה השתלטו עליהם לבלרי הדת המספסרים בה ודומיהם שעד היום ממלאים את עולמנו, קוראים להם "רבנים" ועל התנהגותם נאמו הנביאים בהתנגדותם הערכית למעללי הכוהנים).

הכלל הזה והגישה הזו נקלטו להסדרי עבודה והסכמי עבודה רבים. כך למשל היה זה אדון רוטנברג הזקן שגילה לפתע את התורה כאשר החליט כי עובדי חברת חשמל יהנו מחשמל חינם, כך למשל עובדי האוניברסיטה לא משלמים שכר לימוד ילדיהם, כך למשל עובדי מערכת הבריאת נהנים מזכויות יתר מסוימות במקומות רפואה מסוימים בעיקר בהנחה עלך תשלום בעבור תרופות. אינני יודע אם זו היתה הסיבה למשכורות העתק הבלתי חוקיות שמבקר המדינה כבר עמד עליהן לא פעם, המשולמות לעובדי בנק ישראל. גם לא ברור מדוע לא הצליחו אנשי ועד העובדים של עובדי מס הכנסה להשיג לעצמם פטור ממס על בסיס הנימוק הזה (אולי בגלל שלא היו להם נציגים במרכז הליכוד?). הכל במסגרת הסכמים וחוזים והסכמות משותפות אבל לא על בסיס חוק מדינה מחייב.

לגבי עובדי פרדס - בוודאי שאיש לא יבוא בטענה לעובד שמדי פעם מקלף לעצמו תפוז, בוודאי שיבואו אליו בטענות אם יקח הביתה כמה וכמה ק"ג הביתה. זה לא בגלל החוק אלא בגלל השכל הישר. עקרון זה מייושם גם במקומות אחרים מנימוק דומה.

יש אנשים רבים שהתואר "בהמה" להם עושה עוול עם הבהמות, והם לא ימנעו מלנצל גישה זו לא רק כדי לזלול מהמקום ובמקום אלא גם לקחת הביתה ואף לנסות לקחת כמויות גדולות כדי לנסות לעשות מסחר "מהצד" במה שלא שייך להם.

כי תבוא בכרם רעך, כי תבוא בקמת רעך (דברים כ"ג שהביאו לעיל) מדובר בעובר אורח מזדמן שזכאי לאכול קמעה להשיב רוחו בעוברו דרך השדה, יקטוף מעט בידו ויאכל כאורח, לא כמי שבא ממש לקחת מכרם/שדה של האחר (לא הכורם הבא מראש עם כלי לקחת מהפרי אלא המזדמן הקטף אשכול ומתרענן, לא הקוצר הבא בחרמש אלא המזדמן שלא בא לקצור אלא עבר בנמקרה במקום)

כהערת שולייים: זכורני פעם לפני כמה עשרות שנים ניסוי בבית חרושת "עלית" עוד כשהיה ברמת גן. נתנו לעובדי ייצור רשות לאכול שוקולד כמה שרוצים, וגם לקחת הביתה קצת בגדר ההגיון והסבירות והשיקול הושאר להם ולהחלטתם. בהתחלה בחודשיים הראשונים היתה כמות גדולה ש"ירדה" מהתפוקה, אבל בתוך זמן קצר הסתבר כי הצריכה העצמית הזו קטנה משמעותית מאשר מה שהיה "נעלם" כאשר זה היה אסור וכאשר רדו בעובדים ולא הרשו להם כלום. בסופו של דבר גם העובדים גילו אחריות כאשר ההנהלה התיחסה אליהם בהתאם.

וכעת נשאר לראות מי הראשון שיתקשה לקרוא יותר מ-5 שורות רצופות ויכתוב תגובה הלועגת על ה"חפירה".

השאלה נוגעת להנאה מהמוצר על ידי מי שעובד במקום לשם ייצורו, הנאה מהפרי על ידי מי שעמל לשם גידולו ואיסופו, הכל בשעת ובמקום העבודה. לכל שאר הפילפולים וההתחכמויות העוסקות בדוגמאות לגניבה לשמה אין רלוונטיות.

אין בספר החוקים במדינת ישראל חוק המאפשר ונותן זכות למי שעובד במקום לאכול מפרי התוצרת במקום ובשעת העבודה.

יש מקומות רבים המאפשרים זאת, אך זה ברשות וכרצון הבעלים ו/או המנהל ולא בשל חוק המזכה את העובד בכך.

הדין העברי - שאינו בהכרח מחייב להיות בחוקי המדינה - עוסק בשאלת "לא תחסום שור בדישו" (ספר דברים כ"ה) ופירושו שהבהמה העוסקת בדיש יכולה בזמן הזה לאכול ממה שנופל לרגליה ומגיע לפיה תוך כדי עבודתה. זה מנימוקי צער בעלי חיים מתוך הבנה שהבהמה תתקשה לשלוט ביצריה וגם משום ההגינות הבסיסית. בנוסף יש נימוקי תועלת פשוטים שהרי עבודת הבהמה תהיה טובה ושלווה יותר אם תהיה שבעה, אם דעתה לא תוסח כל הזמן על ידי המזון שבסביבתה ולרגליה.

זה לא מנימוקי סיוע לעניים, זה לא עוסק כלל בשאלת ההשארה של חלק מהיבול כתרומה לעניים, שלזה יש מערכת חוקים והוראות בנפרד (מעשרות, הלקט השכחה והפאה, ועוד ועוד תקנות שבמקור נועדו כסיוע סוציאלי לעניים אך עד מהרה השתלטו עליהם לבלרי הדת המספסרים בה ודומיהם שעד היום ממלאים את עולמנו, קוראים להם "רבנים" ועל התנהגותם נאמו הנביאים בהתנגדותם הערכית למעללי הכוהנים).

הכלל הזה והגישה הזו נקלטו להסדרי עבודה והסכמי עבודה רבים. כך למשל היה זה אדון רוטנברג הזקן שגילה לפתע את התורה כאשר החליט כי עובדי חברת חשמל יהנו מחשמל חינם, כך למשל עובדי האוניברסיטה לא משלמים שכר לימוד ילדיהם, כך למשל עובדי מערכת הבריאת נהנים מזכויות יתר מסוימות במקומות רפואה מסוימים בעיקר בהנחה עלך תשלום בעבור תרופות. אינני יודע אם זו היתה הסיבה למשכורות העתק הבלתי חוקיות שמבקר המדינה כבר עמד עליהן לא פעם, המשולמות לעובדי בנק ישראל. גם לא ברור מדוע לא הצליחו אנשי ועד העובדים של עובדי מס הכנסה להשיג לעצמם פטור ממס על בסיס הנימוק הזה (אולי בגלל שלא היו להם נציגים במרכז הליכוד?). הכל במסגרת הסכמים וחוזים והסכמות משותפות אבל לא על בסיס חוק מדינה מחייב.

לגבי עובדי פרדס - בוודאי שאיש לא יבוא בטענה לעובד שמדי פעם מקלף לעצמו תפוז, בוודאי שיבואו אליו בטענות אם יקח הביתה כמה וכמה ק"ג הביתה. זה לא בגלל החוק אלא בגלל השכל הישר. עקרון זה מייושם גם במקומות אחרים מנימוק דומה.

יש אנשים רבים שהתואר "בהמה" להם עושה עוול עם הבהמות, והם לא ימנעו מלנצל גישה זו לא רק כדי לזלול מהמקום ובמקום אלא גם לקחת הביתה ואף לנסות לקחת כמויות גדולות כדי לנסות לעשות מסחר "מהצד" במה שלא שייך להם.

כי תבוא בכרם רעך, כי תבוא בקמת רעך (דברים כ"ג שהביאו לעיל) מדובר בעובר אורח מזדמן שזכאי לאכול קמעה להשיב רוחו בעוברו דרך השדה, יקטוף מעט בידו ויאכל כאורח, לא כמי שבא ממש לקחת מכרם/שדה של האחר (לא הכורם הבא מראש עם כלי לקחת מהפרי אלא המזדמן הקטף אשכול ומתרענן, לא הקוצר הבא בחרמש אלא המזדמן שלא בא לקצור אלא עבר בנמקרה במקום)

כהערת שולייים: זכורני פעם לפני כמה עשרות שנים ניסוי בבית חרושת "עלית" עוד כשהיה ברמת גן. נתנו לעובדי ייצור רשות לאכול שוקולד כמה שרוצים, וגם לקחת הביתה קצת בגדר ההגיון והסבירות והשיקול הושאר להם ולהחלטתם. בהתחלה בחודשיים הראשונים היתה כמות גדולה ש"ירדה" מהתפוקה, אבל בתוך זמן קצר הסתבר כי הצריכה העצמית הזו קטנה משמעותית מאשר מה שהיה "נעלם" כאשר זה היה אסור וכאשר רדו בעובדים ולא הרשו להם כלום. בסופו של דבר גם העובדים גילו אחריות כאשר ההנהלה התיחסה אליהם בהתאם.

וכעת נשאר לראות מי הראשון שיתקשה לקרוא יותר מ-5 שורות רצופות ויכתוב תגובה הלועגת על ה"חפירה".

שטויות

אכן תגובת ZAM מופת לאינטליגנציה ועומק חשיבתי.

אכן תגובת ZAM מופת לאינטליגנציה ועומק חשיבתי.

צר לי, אך זו הייתה תגובה הולמת לגיבוב השטויות ומיצוי הטיפשות היוצא מהודעתך.

עכשיו, גש חזרה והבא נא אסמכתאות לדבריך.

הודעה ארוכת מילים איננה בהכרח מעידה על מופת לאינטליגנציה ועומק חשיבתי.

היא סתם מעיקה . להבא - תמצת.

חוק מוסלמי, עד כמה שאני יודע.

בתור מושבניק... לא נראלי שאיזה מישהו יגיד לך אם תקח 2-3 אבוקדו או קלמטינה מהשדה שלו... אבל שלא תביא את האוטו ותעמיס את כל הבגא'ז כבר היו כמה מקרים... שאנשים אמרו שהם באו לקחת ''פרג'' שזה עשב נפוץ וסיימו עם בגא'ז מלא פירות