הנה מישהו שלא מתבייש להודות שאם היה אישה היתה פותחת רגליים.

ומכיוון שאני לא אני לא מסוגל לחשוב על דבר כזה בכלל

בעע דנה אינטרנשינל

ליבי יוצא אלייך , שאתה נמצא בביסלח 314 , אתה מזכיר לי נשכחות. שם התחלתי לבזבז את הזמן שלי בצה"ל.

במרפאות שם לא תקבל שום טיפול ראוי וגם לא בחר"פ .

הדרך הנכונה לעשות את זה זה פשוט להגיע למיון ( אזרחי ) ושם להבדק , מהם תוכל לקבל את הגימלים הראשונים ואז לנסות להמשיך אותם זה כבר טיפה יותר קל.

אבל לא במרפאה של ביסל"ח ( יש שם עדיין את האחראית מרפאה השמנה עם הקנפ"צ זהב ?) תכוון תמיד גבוה בדרך הרופאים , כי ככה הם יותר מקוצועיים ויותר מפחדים על התחת שלהם .

תראה אני עברתי תאונת דרכים חזיתית בתקופת השירות ואיזה אורטופד כלב מהחר"פ החזיר אותי לצבא , ועוד הוא אמר "לי שהוא יודע שכואב לי ועוד יכאב לי הרבה מאוד זמן , אבל אין ברירה חייבים לחזור לצבא ..." (יימח שמו ) אבל לשלוח אותי לבדיקת CT הוא לא הסכים

ואז בשלהי השירות שכבר אז אתה לא מחשבן לכלום , צעקתי על איזה רופא אחד כדי לעשות CT ועשיתי וגילית שיש לי בלט דיסק .

לא חמור אבל מדובר ברשלנות רפואית .

אל תצפה להרבה מרופאים בצבא. (בבסיס ששירתתי בו 3 חיילי קבע מתו מסרטן - והטיפול שקיבלו היה דקסמול , וכמובן שאף אחד לא אבחן את המחלה. שהיא אגב נגרמה להם בגלל חשיפה לקרינה במעבדות בבסיס

תלך למיון אזרחי... חבל

כלכך נכון...

הבחורצ'יק מעליי יודע על מה הוא מדבר. תקשיב לו.

בטירונות שלי לקראת הסוף, התחלתי להיות ממש חולה והשתעלתי כל הזמן , כשהלכתי למסדר חולים ובדקו אותי היה לי 40 חום, הם אמרו שזה וירוס, נתנו לי אקמול ושמו אותי באשפוז (אשפוז עלק, נתנו לי עירוי נוזלים ותקעו אותי בחדר 24 שעות עם עוד איזה חייל מסכן שגם היה חולה .. לא בדקו אותנו אפילו פעם אחת בזמן הזה)

המזל שלי הוא שבדיוק יום אחרי זה הייתה ההשבעה שלנו, אז ההורים שלי יכלו לבוא לבסיס, והיינו אמורים לצאת שבת ישר אחרי ההשבעה אז ההורים שלי לקחו אותי הבייתה.

רצה הגורל ואמא שלי היא טכנאית רנטגן , בשנייה שהיא שמעה את השיעול שלי היא אמרה "אני לוקחת אותך לשיקוף ריאות בבית חולים", נסענו לבית החולים שהיא עובדת בו, עשו לי שיקוף ריאות וגילו שיש לי דלקת ריאות במצב מאוד מתקדם.

ישר קיבלתי 10 גימלים , אישפוז, וטיפול באנטיביוטיקה.

רופאים בצבא הם חבורת לא יוצלחים, שחושבים שכולם מנסים לעבוד עליהם ולא בודקים את החיילים כמו שצריך בכלל.

אם אמא שלי לא הייתה מתעקשת לקחת אותי לבדיקות נורמליות והייתי ממשיך עם ה"טיפול" של האקמול, לא יודע מה היה קורה ... דלקת ריאות זאת מחלה שעם אנטיביוטיקה יש סיכוי טוב לעבור בשלום, אבל בלי אנטיביוטיקה זה כבר סכנת מוות ...

חארות .

קיצר גם אני ממליץ לך ללכת לבית חולים אזרחי, תעבור את כל הבדיקות שצריך ,אם הרופא ימליץ על ימי מנוחה תאשר את הגימלים בר"מ 2 בבית חולים עצמו ושלום על ישראל. תרגיש טוב

אם זה פחות מ-7...פשוט תפקסס למפקד

לא צריך לאשר.

איך לא חשבתי על בי"ח אזרחי?!

ואני חשבתי עוד שאני היחיד שאומר על הרופאים בצהל שהם נאצים...

וזה באמת נכון על כל דבר מטומטם נותנים לך אקמול כבר אכלתי אותם כמו שוקולדים וזה סתם דופק תכבד אני לוקח איזה 8 ביום וזה כבר עובר כל גבול. אפילו שיצאתי מהחדר של הרופא המפקדת שאלה אותי מה יש ואמרתי לה שהרופא נאצי וחתכתי לה בפרצוף.

ולגבי הרופאה בביסלח 314 זו אחת עם שיער אדום ובמקרה היא חברה טובה של אבא שלי עוד מימי קדם..חח.

זה עוזר במקצת..אבל היא לא תמיד שם..למזלי היא היחידה שיכולה להציל אותי אבל כמו שאמרתי לפעמים..

ויש לי שאלה נוספת..אמרו לי שאסור לי ללכת לבית חולים אזרחי..אבל שם מטפלים בי הכי טוב!

אני יכול ללכת בכל זאת לשם לבדוק את זה?

אין כזה דבר אסור , כשאתה מגיע למיון אתה צריך הפניה ואם אין לך הפניה , בסופו של דבר ירצו כסף ממך כמו כול אזרח

מה שאתה עושה זה הולך למיון , וביציאה ממיון אתה מקבל פתק של הוצאות מיון ושעליך להמציא התחייבות כול שהיא . אתה מפסיק להתייחס אל זה עד שאתה עובר יחידה או בסיס או שאתה הולך לרופא אחר ואומר לו שלא היה לך איך להגיע למרפאה צבאית וההורים שלך לקחו אותך למיון ושאתה צריך טופס התחייבות/הפניה ובזה נגמר הסיפור.

פשוט תמציא לא איזה סיפור שלא הייתה לך גישה למרפאה צבאית

אני יכול ללכת פשוט לקופת חולים שליד הבית שלי? כי פה אין בית חולם אני דימונאי יש רק בבאר שבע וממש ממש אין לי כוח לנסיעות עד לשם כל פעם סתם כאבי ראש מיותרים..

לא, זה צריך להיות בית-חולים.

בקופת חולים לא יקבלו אותך , אלא אם כן אתה מכיר רופא שיקבל אותך "פרטי"

אם זה באמת חשוב לך לקבל טיפול , לך לבית חולים כי רוב הסיכויים שרופא בקופה לא יקבל אותך

וואי נראה לי האחות בבצפר שלי הייתה בצבא כל דבר אצלה זה "לך תשתה מים" שברת רגל לך לשתות מים נחתכת ביד ברגל לך לשתות מים דפקת את

הראש בעמוד וכמעט פתחת את הראש לך לשתות מים

ככה זה, בבית ספר זה תה רגיל בלי סוכר, בצבא זה ארטופן...

כמו שאמרו קודם, אם אתה כבר ניגש לרופא צבאי, תתאמן על כושר המשחק שלך בבית מול המראה, ואל תפחד לפתוח עליו תפה.

אז זהו שדלקת ריאות אפשר לעבור גם בלי אנטיביוטיקה, מנסיוני המר מאד... היתה לי כזאת כמה ימים אחרי שהוצבתי ביחידה שלי (בצ"ת "גרבצת" טירת הכרמל). עכשיו ביחידה המפגרת שלנו אין בכלל רופא, גם אחות לא היתה אז, כלום. רק קרוואן נעול שקראו לו מרפאה אבל אחות ייבאו לשם מהבה"ד רק לאחר חצי שנה. ובינתיים, אני נרקבתי לי. הכאבים בריאות היו בלתי נסבלים. ממש כאב לי לנשום! להשתעל היה משהו מהגהינום והשתעלתי עם דם והשתעלתי כ"כ חזק שהייתי מקיאה איזה 4 פעמים ביום ולאף אחד לא הזיז בשיט. התחננתי לראות רופא והייתי צריכה לפנות את עצמי לב"ח בחיפה ולראות שם רופא סטלן לגמרי שלפחות עשה לי טובה ונתן לי קודאין, וגם זה רק אחרי שכבר התחלתי לבכות שהוא לא יכול ככה לתת לי דקסמול כי כבר יש לי כמויות מסחריות של זה בחדר, אני צריכה משהו נורמאלי. קיבלתי 2 בי"תים, שלא יודעת מה זה עוזר בימי שישי ושבת אבל שיהיה... אח"כ הכל כרגיל. כשנגמר הקודאין, חזרו הכאבים והשיעול והדם ואף אחד בבסיס לא התקרב אליי, קראו לי "מצורעת" וכבר רציתי לתלות את עצמי. מזל שאמא שלי הביאה לי פקעות ורדים וכל מיני תרופות סבתא אחרות. מה שכן, לקח לי חודשיים להבריא מזה חלקית (להשתעל בלי דם וכאבים) ועוד חודשיים להפסיק להעלות ליחה מוגלתית מהריאות, והכל ללא טיפול רפואי כי פשוט לא קיבלתי כזה, כי הרופאים בצבא הם גרועים מבקופ"ח "כללית" סניף ג'נין.

אה, ואחיות בבי"ס הן כולן ככה, לא משנה מאיפה אתה בארץ ובאיזה כיתה אתה לומד וכמה רגליים שברת.

vitnir יש לך מזל ששרדת, איך הרופא בבי"ח בחיפה לא שלח אותך לצילום חזה?! זה הדבר הראשון שצריך לעשות למי שמשתעל ככה ויש לו כאבים בריאות

למה לא הלכת לבד לבי"ח10 בלי לשאול אף אחד? (לא צריך הפניה שיש לך דלקת ריאות)...

ואגב, היית בגרבצת טירה? פחחחחח.... ;D