"לכבוד" פסח, למי שעדיין לא קרא, ניתוח ביקורתי בנוגע ליצאת מצרים - המאמר לקוח מויקופדיה -

הגישה הביקורתית

עיון במקורות חוץ-מקראיים, במיוחד ברשימות מצריות מאותה תקופה, אינו מגלה דבר אודות יציאה המונית של עבדים עבריים. גם מקורות לא מצריים לא מגלים דבר. יש להניח שאם הייתה מצרים נחלשת, היו פולשים לתוכה עמים שונים, והתרחשות זו הייתה באה לידי ביטוי במקורותיהם. העובדה שאין זכר לכך, וכן ההבחנות שלהלן, פוגעות באמינותם של כתבי הקודש כמקורות היסטוריים.

סתירה פנימית בכתובים עצמם. בכמה מקומות בתנ"ך נמנים הדורות ששהו בגלות מצרים, ומתברר שמדובר בשושלות קצרות, למשל בדברי הימים א' ב': יהודה שיורד למצרים מוליד את פרץ שמוליד את חצרון שמוליד את רם שמוליד את עמינדב שמוליד את נחשון נשיא יהודה במדבר. ואם כן, מיהודה ועד נחשון (5 דורות) קשה מאוד להניח שעברו 430 שנה כפי שכתוב בתורה. באנציקלופדיה העברית בערך "יציאת מצרים", נערך חישוב של הדורות מלוי עד משה, המופיע בספר שמות, וגם בהערכה נדיבה לא ניתן להגיע ליותר מ-210 שנה, בחמישה דורות.

תיעוד המאורעות נעשה מאות שנים אחרי. חוקרי המקרא מעריכים כי התורה חוברה והועלתה על הכתב בין המאה העשירית לבין המאה הרביעית לפנה"ס. כמו כן, קיימת סברה כי גם לאחר מכן חלו שינויים בתורה הכתובה, והיא קיבלה את צורתה הסופית והמוכרת כיום רק בתקופה של עזרא (אמצע המאה החמישית לפנה"ס). לאור ההערכה הזאת, לא ניתן להתייחס לתורה כתיעוד מדויק של אירועי יציאת מצרים בזמנם. מה עוד שהמקרא ופרשניו מתפתלים בתיארוך יציאת מצרים, וההבדלים ביניהם הם כמאתיים שנים, לכאן או לכאן.

מסלול נדודים לא חד משמעי. אין תיאור חד משמעי של מסלול הנדודים עד לכניסה לארץ-ישראל. לפי תאור אחד, כשהגיעו בני ישראל לקדש ברנע, (מערבית לגבול עם מצרים היום, מעט צפונית לקו הרוחב של מצפה רמון) הם חצו את ארץ כנען, נלחמו בכנעני בערד, נצחוהו, חצו את מדבר הנגב והגיעו עד להר ההר (סמוך לפטרה) על גבול ארץ אדום (במדבר כ ,22 כא 1-3). לפי תאור אחר, ניסו הישראלים לחדור לנגב מקדש, אך לאחר שנוצחו בידי הכנענים ירדו דרומה לכיוון ים סוף, ומשם פנו צפונית מזרחית לכיוון אדום (במדבר יד 40-45 כ14-21 ודברים א 40;ב1).

נתונים דמוגרפיים ובעיות לוגיסטיות שבניגוד לשכל הישר. התורה מספרת שהעברים מנו למעלה מ-600,000 גברים בוגרים ביציאתם ממצרים (במדבר א' 20-47). בהתבסס על מספר זה ניתן להעריך את גודל האוכלוסיה הכוללת בכ-2.5-3 מיליון איש. גם אם נצליח לומר שבחמישה דורות או אפילו ב-430 שנים יוצא מ-30 משפחות מספר פנטסטי כזה של בני אדם, המספר אינו מתיישב עם נתונים דמוגרפיים אחרים מאותה תקופה.

לדוגמה, כל אוכלוסיית ארץ ישראל בשיא פריחתה לא עלתה בתקופת המקרא, על-פי הערכות, על מיליון ורבע תושבים. מובן שמדבר סיני אינו יכול לכלכל כמות כזו של אנשים גם כיום. המקרא מסביר זאת כנס המן, אך מבקרי המקרא אינם מקבלים נס כהסבר משכנע.

כיצד משקים כל כך הרבה אנשים עם כל בעלי החיים הנילווים להם במדבר צחיח ויבש ? אמנם תופעת השלו ידועה בחלק הצפוני של מדבר סיני, אך בכך ניתן הסבר חלקי בלבד, שכן רוב הזמן לא היו בני ישראל בחלק הצפוני.

איך אפשר להקהיל ולאסוף 3 מיליון איש במקום אחד ולדבר עימם כפי שמתואר במקרא ? זאת ועוד, היכן שרידי מחנותיהם הגדולים? האם יתכן שישהו במדבר 40 שנים תמימות, כאשר כל הדור הישן מת במדבר כפי שמסופר אחרי חטא המרגלים ("במדבר הזה יפלו פגריכם ארבעים שנה"), ולא ימצאו להם שום שרידים ?

סימן שאלה על היסטוריות סיפור הכיבוש. סיפור יציאת מצרים המקראי קשור באופן הדוק עם סיפור הכיבוש המאורגן והאחיד של ארץ כנען בידי יהושע. והנה, גם בסיפור הזה יש פרכות פנימיות בתנ"ך עצמו, ואין לו סיוע של ממש בממצאים הארכיאולוגיים בארץ ישראל.

כאמור, גם הממצאים הארכיאולוגיים אינם עוזרים לאישוש מסורת יציאת מצרים. אין אפילו עדות מצרית אחת על אירוע שאמור היה להיות כה גדול וחשוב בתולדותיה! הטענה שנשמעת כאילו אין מלכים מתפארים בכישלונותיהם, אמנם היא טובה ונכונה במקרים של הפסדים רגילים, וברור שפרעה לא יבנה אסטלת תבוסה ובה יפאר את בריחת בני ישראל. עם זאת, היינו מצפים שיהיו בתיעוד המצרי המקיף, כתובים כאלו או אחרים או רמזים כלשהם למשבר כה קשה - אובדן פתאומי ודרמטי של כוח עבודה של שש מאות אלף איש במצרים. גם אם הפרעה של אותה תקופה, ניסה לטשטש ראיות אלו, מדוע המלכים אחריו, לא תיעדו וסיפרו את אשר התרחש כמה דורות קודם? חשוב לציין שהתחלפו במצרים 30 שושלות, שנהגו לתאר את קודמיהם באור שלילי, לכן היו שמחות להאיר את הפרק הזה בתולדות מצרים.

לא ידוע לנו על מאורעות נוספים כאלו בתולדות מצרים שהועלמו או ששוכתבו בניגוד להיסטוריה הידועה. לא רק זאת, המצרים ידועים בקנאותם הרבה לרישום ההיסטוריה שלהם, ולכן הטענה כאילו "לא רצו לכתוב על כשלונותיהם" חלשה.

במאמר מוסגר יש לומר, שאם נאמץ את סברתם של אלו הטוענים שלא יצאו ממצרים מיליונים אלא רק עשרות אלפים, חלק מהקושיות נחלשות.

יש אומנם דוגמא מן המאה ה-13 לפני הספירה למכתב המדווח על בריחת שני עבדים ממצרים למדבר, והדבר מעיד שאכן היו עבדים במצרים, ומן הסתם היו גם עבדים בורחים. אולם לא ניתן להיאחז במסמך כגון זה כדי לאשש את ההיסטוריות של יציאת מצרים.

גם עדויות מצריות על כך שניתנה רשות לנודדים מאדום להיכנס למצרים בעת רעב (במקביל לסיפור אחי יוסף) ושרעמסס השני אכן בנה את העיר על פי רעמסס ("ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתום ואת רעמססס", שמות א', י"א) וגם השם שמופיע במקרא בהקשר ליוסף "צפנת פענח" שנמצא בתיעוד המצרי בתקופה אחרת, אינן מוכיחות אלא שסיפור יציאת מצרים, ככל מסורת היסטורית אחרת, אינו מנותק כליל מן הרקע שאליו הותאם, ומן הסתם אם סופר בן זמננו היה מנסה לשכתב הסטוריה הקשורה לאמריקה שלפני מאתיים שנים, הוא היה קורא לגיבוריו ג'ון ואליס, ומשתמש במאורעות ידועים של אותה תקופה.

אם כן נותרת תמיהה גדולה: מדוע לו לעם ישראל לטפח מסורת של יציאה מבית עבדים? הגיוני הרבה יותר ליצור אתוס מרשים של שושלת מפוארת, כמו האתוסים שעמים אחרים עמלו כה רבות לטפח? ניתן היה להכריז שעם ישראל היה בארץ מאז ימי אברהם אבינו, ובני ישראל הם הכנענים הקדומים, טיעון שאולי היה בו כדי לחזק את זכותו של העם על ארצו.

הסברו של פרופ' הופמן הוא שלאחר הפילוג בין יהודה לישראל, כאשר ביהודה טיפחו את זכר שושלת בית דוד, טופחה בצפון מסורת יציאת מצרים כמסורת מכוננת. ממלכת הצפון, היא ממלכת ישראל, שהיתה מורכבת מעשרה שבטים ומעולם לא הצליחה לכונן שושלת רבת דורות משום שמרידות חוזרות ונשנות הפילו את מלכיה אחד אחרי השני, היתה זקוקה למיתוס מלכד שיהווה דבק לאומי לכל השבטים. צורך חברתי זה מילאה מסורת יציאת מצרים, מסורת המדברת על בחירה ישירה של האל בעמו, לא דרך מלך מתווך כלשהו.

לאחר חורבן ממלכת ישראל בגלות עשרת השבטים ניסו מלכי ירושלים חזקיהו ויאשיהו לקרב אליהם את בני הצפון שלא הוגלו: עם אחד אנחנו, הם אומרים להם. ואכן, כהנים צפוניים מביאים עימם את מסורותיהם לירושלים. גרעינו של ספר דברים הוא דוגמא מובהקת לכך. זהו הזמן המתאים לאמץ גם את מסורת יציאת מצרים, שלאחר חורבן שומרון אינה מסכנת יותר את מיתוס בית דוד. כך עולה, לדעת פרופ' הופמן, מספר דברים, מספר ירמיהו ומספר יחזקאל.

אמת היסטורית ואמת ארכיאולוגית

אחד העם בחר בדרך מעניינת להתמודד עם הביקורת על סיפור יציאת מצרים. במסתו "משה" הוא מבדיל בין אמת ארכיאולוגית - אירועים שהתרחשו בהיסטוריה לבין אמת היסטורית - אירועים הנתפסים כאמת. הוא טען כי אף אם משה לא היה קיים וסיפורו הוא שקר מבחינה ארכיאולוגית הרי שעובדת קיומו של משה כאמת היסטורית אינה מוטלת בספק. מכיוון שאמיתות היסטוריות , גם אם הן מיתוסים הן אלו שמעצבות את המציאות, שאלת האמת הארכיאולוגית הינה בעלת משקל קטן.

וכתבה של בלדד השוחי מנענע:

..." יש כמה סתירות בין הסיפור המסופר בספר הספרים לבין הממצאים הארכיאולוגיים וההסטוריים, אבל הטיעון החזק ביותר נגד אמיתותו של הסיפור היא העדרן המחלט של עדויות תומכות. שמעת נכון, אין שום עדות, שום אזכור, ושום רמז לארוע הדרמטי הזה בשום מקור קדום אחר.

יציאת-מצרים המקראית מתוארכת בין המאה הי"א למאה הי"ג לפסה"נ, תקופה שתועדה על-ידי המצרים בקפדנות יתרה. אנו יודעים, לדוגמא, על שני עבדים שברחו למדבר במאה הי"ג לפסה"נ. אבל על למעלה משש-מאות אלף עבדים (לא כולל נשים ולויים וילדים מתחת לגיל 20 - מה שנותן לנו אוכלוסיה כוללת של בין שניים לשלושה מליון!) שלקחו מהמצרים הון-עתק בכסף ובזהב, שברחו דרך הים שנבקע לפניהם והטביע אחריהם את כל צבא פרעה, ושעשו את כל זה אחרי עשר מכות נוראיות שמוטטו את כלכלת מצרים וגבו מחיר דמים עצום - על כל זה אין אף מלה אחת.

אפשר לטעון שזה לא בדיוק ארוע שהמצרים היו רוצים להשוויץ בו, למרות שבמצרים היו חילופי שלטון תכופים ולרוב המלכים לא היתה שום בעיה ללכלך על קודמיהם, אבל אפילו לא רמז? אף התייחסות לאסון הגדול? ואיך זה שאין למקרה הזה שום אזכור בכתביהם של עמים אחרים בסביבה? ואיך זה שאף-אחד מאותם עמים לא ניצל את החורבן האדיר שנפל על המצרים כדי לסגור איתם חשבון?

למה כן

המסקנה הסבירה ביותר לאור העובדות היא שיציאת-מצרים מעולם לא התרחשה, לפחות לא כמתואר בתורה. אנחנו יודעים שהיתה התיישבות כנענית קטנה במצרים, ואנחנו יודעים שהמצרים גירשו אותם, וזה יכול להיות הזרע של הסיפור. חלקים אחרים ממנו ניתן למצוא במיתוסים אזוריים, כמו המיתוס של סרגון האכדי שננטש על-ידי אמו בנהר בתיבת נצרים מצופה זפת.

למה בכל-זאת צמח הסיפור הזה למימדים אליהם הוא הגיע? אולי בגלל שהוא נתן לנו מיתוס מכונן בדיוק בעת בה היינו זקוקים למיתוס כזה. הגיבוש הבסיסי של סיפור יציאת-מצרים התחולל כנראה בין הכיבוש האשורי לבבלי, כשהעם היה זקוק למיתוס של בניה מחדש ושיבה אל הארץ. ואי-אפשר להגיד שהסיפור לא עשה את העבודה שלו.

רוב הסימנים מראים שעם ישראל הקדום שחי כאן לפני אלפיים שנות גלות נוצר בהדרגה מתוך השבטים המקומיים. הארץ לא נכבשה, העם לא הלך במדבר, ומעמד סיני הוא במקרה הטוב הגזמה, ובמקרה הרע גוזמה. אבל מעבר לענין התאורטי שיש לנו בדבר, האם זה באמת משנה?

היה זה אחד העם שכתב: ...והציור הדמיוני הזה, שיצר לו העם לפי צרכיו ונטו?ת רוחו, הוא הוא הגב?ור האמת?י, שהשפעתו מ?תמדת והולכת ... האמת ההיסטורית אינה אלא זו, שמג?לה את הכוחות הפועלים בחיי החברה האנושית. כל שפעולתו בחיים ניכ?רת, אף אם מצד עצמו אינו אלא ציור דמיוני, הרי הוא כוח היסטורי ממשי ומציאותו היא אמת היסטורית... (מתוך המסה "משה", הנגישה ברשת תודות לפרויקט בן-יהודה).

זה בהחלט יכול להסביר למה יציאת-מצרים היא אחת מהאמיתות ההסטוריות הגדולות שלנו - למרות שהיא מעולם לא התרחשה."

אחרי שקראתם את כל זה, מה דעתכם, יציאת מצרים קרתה במציאות או שהיא הגזמה פרועה או המצאה?

מענין... אבל יחד עם זאת, זה שלא מצאו הוכחות עד כה, לא אומר שלא ימצאו.

ברור, שסיפור יציאת מצריים הוא הגזמה מסויימת, אבל זה שלא התרחשה בכלל, לזה אני לא מאמין.

ולגבי קריעת ים סוף

יש כמה עדויות, שבערך באותה תקופה, התפרץ הר געש בסנטוריני (נראה לי) שהחריב את האי.

גל ההדף של ההתפרצות יצר צונאמי (וכידוע לפני גל בא שפל...)

ששטף כנראה את הצבא המצרי.

וואלה לא יודע מה איתכם לי אין כוח לקרוא את זה

ובפשטות: לא הייתה יציאת מצריים! הכל סיפורי סבתא של דוסים מסריחים שבגללם אני לא אוכל לחם.

אז למה אתה מגיב?

וואלה לא יודע מה איתכם לי אין כוח לקרוא את זה

ופשטות: לא הייתה יציאת מצריים! הכל סיפורי סבתא של דוסים מסריחים שבגללם אני לא אוכל לחם.

אתה יכול לאכול לחם אם בא לך.. :

RK אני מגיב כדי לציין את הדעה שלי שהיא "לא" ולהחפיר את הדוסים המעפנים שהורסים לכולנו את החיים.

גיא אני לא יכול לאכול לחם כי אמא שלי שומרת כשרות וכל החמץ הוצא מהבית

אז זה לא בגלל הדוסים, זה בגלל אמא שלך.

ומה קשור להחפיר...

הורסים את החיים? הם נכנסו אליך הביתה והוציאו לך את הלחם מהבית?

תגיד איך באופן אישי הם הרסו לך את החיים.

תגיד שאתה לא מאמין בהגדה, ויציאת מצריים

אבל אל תתחיל עם מלחמות דת מטומטות

אתה יכול לעשות בפרטי מה שרק בא לך.

בכל מדינה אמור להיות "חופש דת" ובמקביל גם "חופש מדת". החופש מדת כאן מוגבל ביותר ומתבטא בהרבה דברים - חתונה, דיני גירושין, תחבורה ציבורית שלא פועלת בשבת, אפליה לטובת הדתיים (לא משרתים בצבא למשל) ועוד... זה בהחלט מקומם.

זה שחסרים פה הרבה דברים זה ברור, אבל בוא נעשה את זה הודעה אחרונה בנושא.

נישואין/גירושים אזרחיים זה דבר הכרחי, לטובת הדתיים אין אפליה (דתיים != חרדים/אברכים)

תחבורה ציבורית זה חלק מהסטטוס קוו וחוק שעות עבודה ומנוחה.

גם אני חושב שכאשר במדינה לא ניתן לפי החוק לממש את הזכות הבסיסית של כל אזרח לרכישת חמץ במשך כמה ימים רצופים, הרי שמדובר בכפייה דתית לכל דבר.

אחרי שקראתם את כל זה, מה דעתכם, יציאת מצרים קרתה במציאות או שהיא הגזמה פרועה או המצאה?

לדעתי צריך עוד אפשרות בסקר : "לא אכפת לי"

בכל מקרה זאת דעתי

אם לא איכפת לך אל תגיב בסקר :

תשמע אין תחבורה כי גם הנהגים צריכים לנוח אם אתה רוצה תעבוד אתה בשבת אני לא מעמין שאתה אם או מתי שתעבוד תרצה לעבוד בשבת ואני גם לא מאמין שאמא או אבא שלך עובדים בשבת

מה אתה חושב שלאחרים אין חיים חוץ מלהביא אותך ממקום למקום

זאת בדיוק הסיבה שמשלמים יותר למי שעובד בימי מנוחה בכל העולם

וחוץ מזה, יש אנשים שהם מספיק נואשים בשביל לעבוד גם בימי שבת

שכן לא יזיק להם הכסף...

וחוץ מזה, אם לא היה החוק המטומטם הזה, אני יכול להבטיח לך שהיו עובדים גם בשבת

עובדה שיש מקומות שפתוחים בשבת, אתה אומר לי שלהם אין משפחות?

ברור ש(לחלקם)יש, אבל הכסף זה בדיוק הסיבה שהם עובדים גם בשבת

זאת בדיוק הסיבה שמשלמים יותר למי שעובד בימי מנוחה בכל העולם

וחוץ מזה, יש אנשים שהם מספיק נואשים בשביל לעבוד גם בימי שבת

שכן לא יזיק להם הכסף...

וחוץ מזה, אם לא היה החוק המטומטם הזה, אני יכול להבטיח לך שהיו עובדים גם בשבת

עובדה שיש מקומות שפתוחים בשבת, אתה אומר לי שלהם אין משפחות?

ברור ש(לחלקם)יש, אבל הכסף זה בדיוק הסיבה שהם עובדים גם בשבת

תגיד אתה עובד?

כי לפי זה אפשר לראות שאתה לא כי כול מי שעובד רוצה לקבל את יום המנוחה שלו ואלה שעובדים בשבת זה או חילונים שלא אכפת להם מכלום או שפשוט הם חיבים את הכסף

ויש מקומות שעובים בשבת וזה לרוב מקדי תמיכה בחברות שנות