הקבוצה הראשונה עליה נדבר היא קבוצת ה"אוברקלוקרים" או בעברית, קבוצת הממהירים, כשהיא מאגדת בתוכה חברים, שמספרם הולך וגדל עם הזמן וניתן לתאר את פועלם בסחיטת טיפת המיץ האחרונה ואף מעבר לכך מרכיבי מחשב מסוימים, שמהירותם האינדיבידואלית משפיעה על מהירות העבודה הכללית של המחשב ועל ביצועי הגרפיקה בכלל והתלת מימד בפרט: המעבד, הזיכרון, לוח האם וכרטיס המסך, הידועים גם כרכיבים החשובים ביותר ביחס לשאר רכיבי המחשב, היות והם דואגים לאמינות, יציבות ומהירות העבודה הכללית של המחשב.
ונעבור לדוגמת המהרה של מעבד, שעובד במהירות רשמית של 2.4GHz ולאחר כמה שינויים כפויים טס לו במהירות של כ 3.88GHz אימתנית, שמשאירה הרבה מקום לדמיון אודות האפשרויות הגלומות במהירות עיבוד נתונים מרכזי שכזו. אם לא הייתם בטוחים, מדובר בעלייה של כ- 62% ביחס למהירות המקורית של המעבד. ליבת הנורת'ווד מבית היוצר של אינטל, עליה מבוססים מעבדי ה- Pentium 4 האחרונים, בהחלט גרמה לתסיסה בקהילה מאחר והיא הקפיצה בכמה רמות את יכולות ההמהרה של המעבדים המיוצרים עם ליבה זו.
עובדה זו העניקה בקרב אנשי הקהילה יתרון משמעותי לאינטל על פני המתחרה המושבעת איי.אמ.די, שמייצרת את סדרת מעבדי האת'לון מבוססי ליבת הת'ורוברד. היתרון בא לידי ביטוי ממשי באפשרות להמהרת מעבד 1.6GHz, שהיה אחד הראשונים בסדרת ה- Pentium 4 של אינטל, עד למהירות 3.0GHz. כל זאת ניתן ליישום עם שיטת קירור האוויר המסורתית באמצעות מאוורר מהיר ורועש במיוחד, שיושב על אותן צלעות קירור מפלצתיות.
קיימות כמה שיטות המהרה, שמשתנות עם כל רכיב. פעם היה צורך בקיצור כמה רגליים של המעבד ע"י חיבור חוטים מוליכים ודקיקים ואפילו עפרונות היוו כלי עזר לטובת המטרה. היום כבר אין צורך להסתבך ולסכן את הרכיבים במגע ישיר איתם, שיכול להעביר להם את החשמל הסטטי האגור בגופנו, כשזה ניתן לפריקה ע"י אחיזת שתי הידיים בגוף המארז שמהווה הארקה. כל זאת הודות ללוחות האם המשוכללים, המיוצרים ע"י לא מעט חברות, כשהמובילות ביניהן הן אסוס, ג'יגה-בייט,איי-ביט, אם-אס-איי ועוד כמה חברות טובות.
אחד הפרמטרים הנמדדים בלוחות האם ע"י קהילת הממהירים הוא יכולת המהרתו – לוחות אלה מאפשרים הגדרות מתקדמות כגון קביעת מהירות המעבד, הזרם המסופק לו, מהירות האפיק ועוד, כשהגדרות אלו ניתנות לשינוי דרך הביוס, אליו ניתן להיכנס ברוב המקרים ע"י לחיצה על מקש ה-"Del" במקלדת או ע"י תוכנות חלונאיות עם יכולת לשינוי נתונים בביוס, אליו הן מסונכרנות, באותו אופן בו משנה מערכת ההפעלה "חלונות" את התאריך והשעה. לסיכום העניין ניתן להניח, שאם אהבתם את הסדרה מק'גייור, שעתידה להפוך לסרט בקרוב, והושפעתם ממנה, בטח הייתם מעדיפים לחזור אחורה בזמן לתקופה בה לא היה מנוס מלבצע פעולות ידיים מוכשרות.
וכאן אנו מגיעים לאינדיקציה, אליה ניתן להגיע בעת מפגש עם מחשב רועש במיוחד ואז להסיק, שאולי מדובר במקצוען עם מחשב מומהר, שלא עוצר באדום, גם אם יש תחנת משטרה וירטואלית בצד, או שבעצם מדובר במשתמש מן המניין עם מחשב, שבקושי מצליח לבצע זינוק בעלייה, כשבתוכו מאווררים פשוטים וחורקים או כונן תקליטורים רועש מפאת שימוש יומיומי לקוי או הרכבה חאפרית של הטכנאי.
פעולת המהרת המעבד הגרפי של כרטיס המסך נפוצה אף היא, אך בעיקר בקרב קהילת הגיימרים. לא טעיתם, מדובר בקבוצה נוספת, שהכתבה לא מתמקדת בחבריה זריזי הידיים ובעלי שרירי האצבעות המפותחים. למרות זאת, רבים מביניהם נמנים על הקבוצות, שכן זוכות כאן לזום אין. כשמם, הגיימרים הם אותם אלה, שמנצלים את זמן האיכות שלהם מול המחשב בעיקר לטובת משחקי מחשב תלת מימדיים, שדורשים משאבי מערכת גדולים במיוחד: מעבד מהיר, נפח ומהירות זיכרון גדולים ומאיץ גרפי מתקדם ומהיר, שמשולב היום כחלק בלתי נפרד ברוב כרטיסי המסך המיוצרים ומיוצגים בעיקר ע"י שתי חברות מתחרות, בדומה לשוק המעבדים, איי.טי.איי ואן-וידיה, המייצרות את הצ'יפים בהם משתמשות חברות רבות איכותיות ומוכרות יותר או פחות, שהיריעה קצרה מלפרטן.
לרכיבים מומהרים יש נטייה להתחמם יתר על המידה, שלשמה יוצרו המאווררים המקובלים והמתאימים לעבודה עם מהירויות היצרן הרשמיות. כידוע, התחממות יתר גורמת לרכיב להישרף בשלב הסופי, מה שעלול להוביל גם לשרפת רכיבים נוספים על לוח האם, שמתבטאת בעשן וריקבון של הרכיב ולעיתים אף של התושבת עליה היה מונח. בשלבי הביניים, טרום השרפה, הרכיב עדיין עובד לפרק זמן לא מוגדר בו הוא עלול לפלוט נתונים שגויים, לגרום לבאגים ולהאטת ביצועי המערכת. כדי לבטל את התופעה, שמפחידה את כלל האוברקלוקרים, הם משתמשים בשיטות קירור ביזאריות וייחודיות, כגון קירור מים, חנקן נוזלי, צלעות קירור מפלצתיות או קרח יבש, כשאלה עלולות ליצור תקלות מסוגים אחרים, לא צפויים ובטח שלא נעימים.
עם עובדה אחת אין מחלוקת: אורך החיים של רכיבים, שעובדים בצורה מומהרת קטן בצורה משמעותית, אך עדיין מדובר בכמה שנים, תקופה ארוכה מידי לאוברקלוקר להישאר עם אותו רכיב, בהנחה שהוא ימכור או יחליף אותו עם מישהו אחר או יחליף אותו במסגרת תקופת האחריות לה הוא זכאי אצל הספק או בחנות בה נרכש הרכיב. עם זאת כדאי לציין, שאחריות על רכיבים שהומהרו פגה מיידית, אך העובדה שלא ניתן לבדוק פרמטר זה ברכיבים המגיעים למעמד ההחלפה מבטלת את החשש בקרב הממהירים והאמיצים, שאין דרך לעלות עליהם.
בקניית מחשב חדש ישנם שני סוגי קונים עיקריים: הראשון, שמהווה את הרוב, כולל את אלה שיקנו מחשב המכיל רכיבים, שעובדים בדיוק במהירות הרשמית הדרושה להם ללא כוונה להמהרה או שינוי כלשהם. הסוג השני, לעומת זאת, כולל את אלה שיבחרו דווקא בחלקים, שעובדים במהירות הרשמית הנמוכה ביותר, שעדיין ניתן להמהירם למהירות הגבוהה ביותר, המייצגת את המהירות הרצויה ע"י אותו אוברקלוקר וכל עוד לא נוצרות תקלות למיניהן כתוצר לוואי. המילים אחרות, רכיבים בעלי פוטנציאל המהרה גבוה.
אם נתייחס עוד קצת לסוג השני, נגלה שהוא די מזכיר כמה רכישות שביצעה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א (הפייבוריטית של הכותב) בשנים האחרונות. מחד, נייט האפמן, אריאל מק'דונלד ואנתוני פארקר ומאידך פיני גרשון, דוד בלאט (בזה הרגע גיירתי גם את שמו) ומוני פנאן. מה לדעתכם הקשר ? מחד, שחקנים ששמם לא היה מוכר היות והם לא השאירו את חותמם באחת הקבוצות בהן שיחקו טרם החתמתם במכבי ומאידך ראשי הקבוצה שהאמינו, כי ניתן לקחת את היכולת הרשמית והנוכחית שלהם ולשדרג אותה ע"י שיטות אימון, אוירה קבוצתית ועוד פרמטרים מורכבים מעולם הכדורסל המקפיץ. השחקנים הם משל לרכיבים המומהרים וראשי הקבוצה, שלא מפסיקים לחפש אחר כשרונות צעירים ומבטיחים הם משל לאוברקלוקרים. כמו שלשחקני כדורסל שונים יש פוטנציאל שיפור שונה, אותה חוקיות חלה גם על רכיבי חומרה שונים ברמת האוברקלוקינג.
