קירור המים של Danger Den

קירור המים של Danger Den

חברת Danger Den, שאת מוצריה אנו סוקרים הפעם, נוסדה בשנת 2000 באורגון שבארה"ב ונחשבת כיום לאחת החברות הטובות בשוק לייצור פתרונות קירור מים. החברה החלה את דרכה כתחביב של ארבעה חברים, שלימים יהפכו למייסדי החברה. חברים אלו בסך הכל רצו לקרר את המחשב שלהם בעזרת קירור מים אך לא הצליחו למצוא בשוק רכיבים שיספקו את דרישותיהם. עקב כך, נוסדה חברת Danger Den במתכונת של חברה משפחתית ונשארה כך עד היום.

מאז הווסדה, החברה נמצאת בחוד החנית של טכנולוגיות קירור המים ולא רק מייצרת גופי קירור איכותיים ובעלי ביצועים מקסימליים אלא אף מעצבת את מוצריה בצורה מעניינת ויצירתית. החברה מייצרת בעצמה את רוב החלקים הדרושים למערכת קירור מים, כגון משאבות ובלוקים ובנוגע לשאר הרכיבים, כגון רדיאטורים, קיים שיתוף פעולה עם יצרניות מובילות אחרות בתחום. הדבר מאפשר ל-Danger Den למכור ערכות קירור מים מלאות שכוללות את כל הציוד הנדרש, אותן ניתן למצוא באתר הבית של החברה שמשמש גם כחנות מקוונת לכל דבר.

סוגי קירור

ישנם מספר סוגי קירור עיקריים באמצעותם ניתן לקרר את רכיבי המחשב, כאשר לכל סוג היתרונות והחסרונות שלו אך כולם פועלים לפי עקרון פיזיקלי פשוט – \'ספיגת\' החום והולכתו אל מחוץ לשבב שפולט אותו. כחלק מההקדמה לביקורת זו, ננסה לתמצת במספר מילים את העקרונות הבסיסיים של וריאציות הקירור השונות.

קירור פסיבי: גופי קירור פסיביים הם גופי קירור שאין בהם שום חלק נע. הם מסתמכים על חומרים בעלי קיבול חום גבוה והולכה יעילה ומהירה של חום. בטכניקה זו, החום משתחרר לאט יחסית, היות ואין התערבות חיצונית, ולכן בכדי שיהיה אפקטיבי יש צורך בגופי קירור גדולים שיכולים לאגור כמות חום גדולה. עקב כך, גופי קירור אלה כבדים ותופסים מקום רב ביחס לרכיב אותו הם מקררים.
השימוש העיקרי בקירור פסיבי הוא ברכיבים קטנים יחסית שלא צורכים חשמל רב ואינם מתחממים יותר מדי ולכן אין צורך בקירור אקטיבי בכדי לקררם, לדוגמא: גשר צפוני בלוח אם, זיכרונות ואפילו מעבדים בעלי פליטת חום נמוכה.

קירור אוויר: קירור אוויר הוא אמצעי הקירור הנפוץ ביותר במחשבים ונחשב, עד לשנים האחרונות, הטוב ביותר מבחינת יחס עלות מול תועלת. עקב כך, שיטה זו הפכה לברירת המחדל בקירור רכיבים שונים במערכת, ביניהם: מעבדים, כרטיסי מסך, ספקי כח ועוד.
העיקרון שעומד מאחורי "קירור אוויר" הוא זריקת אוויר על גבי צלעות הקירור, על מנת שהחום העובר מהשבב אל צלעות הקירור יידחק במהירות החוצה ובכך יקרר את צלעות הקירור ואת הרכיב המחובר אליהן.

בין חסרונות השיטה ניתן למנות את הסעיפים הבאים:

– המאווררים שמקררים את הרכיבים עושים רעש רב ומכניסים אבק למארז. עם הזמן אבק זה חודר גם אל תוך צלעות הקירור עצמן ומקטין את יעילותם.
– אפקטיביות קירור האוויר תלויה בטמפרטורת החדר – ככל שטמפרטורת החדר נמוכה יותר, כך האוויר שנזרק על גוף הקירור קר יותר ומקרר את צלעות הקירור מהר יותר. מסיבה זו ישנם הבדלים משמעותיים באפקטיביות של מערכות קירור מסוג זה בין עונות הקיץ והחורף.
– גוף הקירור נאלץ למלא תפקיד משולש: ספיגת החום מהמעבד, הולכת החום מהמעבד אל צלעות הקירור ופליטת החום החוצה. ריבוי התפקידים גורם ליצירת צווארי בקבוק ולהורדת היעילות של שיטה זו, וסובל ממגבלות כגון איטיות בסילוק החום מהמעבד, הולכת חום נמוכה יחסית של האוויר, תלות בגודל גוף הקירור והחומרים שממנו הוא עשוי.