יוזמה חדשה של בג"צ? לאחר "האקטיביזם השיפוטי", מגיע "האקטיביזם הביצועי". - אקטואליה ותרבות - HWzone פורומים
עבור לתוכן
  • צור חשבון

יוזמה חדשה של בג"צ? לאחר "האקטיביזם השיפוטי", מגיע "האקטיביזם הביצועי".


vic07

Recommended Posts

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/734/467.html

תקציר: במסגרת דיון בעתירה של משפחות מחבלים מגל הפיגועים האחרון נגד הכוונה להרוס את בתיהם (להבנתי, אותו דיון שבמסגרתו נאמרו הדברים הקשים נגד האם השכולה), שופטי בג"צ בחרו להפנות אצבע מאשימה כנגד הממשלה ולדרוש הסברים לכך שצווי הריסה קודמים, שאושרו ע"י בג"צ, בוצעו באיחור רב או לא בוצעו כלל.

אני מפספס פה משהו? ממתי לבג"צ יש סמכות כלשהי לבוא בטענות לממשלה בתחום ביצוע ההחלטות? לא מדובר הרי במקרה בו בג"צ קבע שעל הממשלה לשנות את מדיניותה בתחום כלשהו (ע"ע אקטיביזם שיפוטי), אלא דווקא אישר את המדיניות - אז מהיכן החוצפה לדרוש הסברים על אופן הביצוע? ממתי זה מעניינו של בג"צ? הייתי מבין אם זה היה קורה במקרה בו התקבלה עתירה נגד הממשלה ועדיין הממשלה גוררת רגליים ולא מיישמת את הפסיקה, שכן מתפקידו של בג"צ להבטיח שעותר שעתירתו התקבלה יזכה לסעד שנפסק לו, אבל כאן מדובר בכלל בעתירה נגד הריסתם של אותם בתים! האם ההשתהות של הממשלה בהריסה פוגעת לכשעצמה בעותרים? האם העותרים בכלל טענו לכך? בוודאי שלא. מישהו פה מצליח להבין באיזו סמכות דורש בג"צ את הדו"ח הזה, פרט לרצונו לנגח את הממשלה עם הטענה שלא בג"צ הוא המפריע להרוס בתי מחבלים?

ואם כבר הזכרתי את דבריה של השופטת נאור לאם השכולה לפיהם "הגברת לא תהפוך פה את הזכות שניתנה לה להטחת האשמות", מעניין שכבג"צ הוא זה המעוניין להטיח האשמות במסגרת הדיון, למרות שאין ההאשמות הללו רלוונטיות לסוגיה המשפטית שלפניו, דווקא מותר לו - כדברי השופט מלצר: "היו מקרים שהדברים אושרו ואתם השתהיתם חודשים בביצוע. הרי אומרים שבתי המשפט מעכבים את הדברים."

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

אקטיביזם ביצועי? או שאתה לא מבין מה משמעות המלים שאתה כותב או שאתה מחפש עילות סתמיות כדי להסית נגד בית המשפט.

שרים וחברי כנסת משתלחים כל הזמן בבית המשפט העליון, חלקם אף מסלפים את פסקי הדין כדי להסית נגד שופטים, כמו למשל בעניין הריסת בתי המחבלים.

אז שופט העיר הערה ביקורתית נגד הממשלה. מה קרה? מה גם שההערה מוצדקת ונכונה.

ולגבי הבקשה לספק נתונים: אני לא מבין מה הבעיה עם בירור נתונים לגבי מקרים קודמים, כדי שהדבר יסייע בהחלטה לגבי המקרה הנוכחי. למשל: כאשר הממשלה לוחצת את בית המשפט לתת קדימות לדיון מסוים, זה מן הסתם בא על חשבון דברים אחרים, תיקים אחרים שלא נשמעים או שנדחים. ואם הלחץ הזה הוא רק עבור התקשורת, אז בית המשפט לא צריך לעזוב כל מה שהוא עושה, לדחות תיקים אחרים, ולקיים מרתון דיונים בהריסת בתי מחבלים. זו לא חריגה מסמכות ובטח שלא אקטיביזם.

כאשר חברי כנסת ושרי ממשלה טינפו את פיהם נגד בית המשפט, מחאת כפיים. אבל כאשר שופט מעיר הערה ביקורתית כנגד המלעיזים עליו או מבקש מהם נתונים רלוונטיים, פתאום נזכרת לטפס על הבריקדות. מוסר כפול ותו לא.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

כל שאלה של קדימות, גם אם היא במקום, לחלוטין לא קשורה לסוגיה המשפטית שמונחת לפניהם כרגע. בית המשפט נדרש לפסוק האם הריסת הבתים היא חוקית ו\או מידתית, וזהו. אם יש להם בעיה עם התנהלות המדינה בסוגיות שאינן קשורות לסוגיה המשפטית הזו, יתכבדו נא ולא יכניסו את הסוגיות הללו לדיון. איך בדיוק הסוגיה הזו אמורה לסייע בהחלטה במקרה הנוכחי? הרי ההחלטה אמורה להיות או קבלת העתירה ובהתאם איסור על הריסת הבתים, או דחיית העתירה ואישור ההריסה. האם ראיות לכך שהמדינה לא ממהרת ליישם צווי הריסה שאושרו ע"י בג"צ אמורות להוות עילה לקבלת העתירה? מה הופך את הנתונים הללו לרלוונטיים?

באשר לביקורת, אין כאן סימטריה: הממשלה יכולה לבקר את בג"צ מהיום עד מחר, וזה לא יפריע (לצערי) לתפקודו. מצד שני, כשבג"צ הופך את הביקורת לכיוון ההפוך לכלי מעשי לעצירת הליכים, אנחנו בבעיה. וגם הצביעות היא בעיה, כמו שהזכרתי בסוף הודעתי הקודמת.

דבר אחרון: אני רואה שאימצת את טרמנלוגיית השמאל לפיה כל ביקורת על מעשי בג"צ היא "הסתה", בעוד שכל ביקורת על מעשי הממשלה (ביקורת שהעברת בעצמך בהודעתך זו, ושאני מסכים עמה) כמובן שאינה "הסתה".

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

יש לי ביקורת רבה הן על בית המשפט העליון והן על הממשלה.

במקרה הזה אני חושב שגם אם זה לא בליבת הסוגיה המשפטית, זה עדיין רלוונטי. אף אחד לא עוצר הליכים, אבל צריך לנהל את ההליכים כמו שצריך. ומידת הדחיפות/בהילות רלוונטית לניהול ההליכים המשפטיים.

אני לא חושב שיש לבית המשפט או לשופטים דוברים, ואני לא חושב שזה ראוי שהם יתראיינו לתקשורת כדי להגיב על דברים. לכן, אמירה כלשהי כלפי הממשלה במסגרת ניהול הליך אינה נוראית כלל וכלל בעיניי.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

השופטים אמורים להיות אנשים משכמם ומעלה, מקצועיים, אוליי כמעט מצד אחד, ופיות טובות ורגישות מצד שני.

למה הם לא יכולים לסתום את הג'ורה שלהם ולהתאפק מלהכניס את האגנדה הפוליטית שלהם לדיון המשפטי?

במיוחד לנוכח העובדה שתהליך בחירתם מטיל ספק את האינטרסים של מי הם באמת משרתים...

השמאל לא בוחל באף אמצעי לעשות רווח פוליטי. הוא יעשה דברים שנוגדים את חוקי המדינה במקרה והוא יודע שאי אפשר להוכיח או קל לא להתפס.

לכן צריך לנוהג בקשיחות רבה עם כל מי שמשמש בבמה שניתנה לו לצורך מילוי תפקידו להבעת ביקורת על הממשלה, במיוחד לנוכח העובדה שהממשלה נבחרה על ידי העם והוא נבחר על ידי החונטה המקורבת שלו.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

אנימור, כנראה לא הבהרתי את עצמי בעניין האמירה של מלצר - הבעיה שלי אינה עם תוכן הדברים לכשעצמו, אלא עם העובדה שדברים אלו נאמרו לאחר שנאור השתיקה עדה בטענה שהדיון אינו מקום להטחת האשמות. שיחליטו - או שיש מקום להאשמות, או שלא, אבל לא ייתכן שהאשמות יותרו בכיוון אחד בלבד. הבעיה הגדולה יותר היא לא האמירה אלא מה שהם עשו עם האמירה, שזה לעצור את הדיון עד שהממשלה תספק דו"ח שפרטיו אינם רלוונטיים משפטית לנושא העתירה. אם הטענה של השופטים היא שאין לממשלה עילה להגביל את זכות התגובה של משפחות המחבלים ל48 שעות, דבר שמצריך דיונים דחופים בבג"צ, בהתחשב בכך שממילא לא תינקט כל פעולה במשך חודשים רבים לאחר מכן, הרי שבכך הם בעצם טוענים שעל הממשלה לבצע את החלטותיה באופן מיידי - טענה שכמו שכבר אמרתי, אין להם שום סמכות לטעון שכן אין להם סמכות להתערב באופן ביצוע ההחלטות, בוודאי ובוודאי כשהאופן הזה כלל לא מהווה חלק מהעתירה למיטב הבנתי. אם, לחילופין, המסקנה שהם מבקשים להסיק היא שעל המדינה לאפשר זמן תגובה הרבה יותר ארוך (כמה ארוך, אני תוהה?), הרי שהם אומרים בעצם שאסור לממשלה להרוס מיידית גם אם לא הוגשה כל עתירה - שוב התערבות בוטה בתחום לא להם.

הממשלה רוצה לשמר לעצמה את הזכות לפעול מיידית. גם אם בד"כ היא לא מנצלת את הזכות הזו (וזה מה שהדו"ח שהשופטים דרשו אמור לדעתם להוכיח, ועל פניו זה אכן כך), אני לא רואה בכך עילה לשלול ממנה את הזכות הזו לעתיד, וגם אם היתה בכך עילה אני לא רואה מהיכן שואבים השופטים את הסמכות לשלול את הזכות הזו - בוודאי כשמדובר בעתירה שכלל לא עוסקת בסוגיית התזמון.

תחשוב על זה כך: נניח ויש בבעלותך מגרש שאתה מעוניין לבנות עליו בניין. אתה מפקיד את תוכניות הבניה ומפרסם הודעה כנדרש בחוק לפיה על כל מי שמתנגד לתוכנית להגיש את התנגדותו תוך התקופה הנקובה בחוק (45 יום, כמדומני). מישהו מהשכנים אכן מגיש התנגדות, כי לטענתו הבניין המוצע פוגע בערך דירתו שכן הוא מסתיר לו את הנוף. כשמגיע יום הבירור, הוועדה לתכנון ובניה בראש ובראשונה דורשת ממך ערובות לכך שאכן התכוונת להתחיל לבנות מיד בתום אותם 45 יום, כי היא שמעה שבמגרש אחר שבבעלותך התחלת לבנות רק אחרי חצי שנה. זה ייראה לך רלוונטי? הגיוני?

ואם לבג"צ יש בעיה עם העתירות הדחופות המוגשות בנושא הזה, אולי כדאי להזכיר להם שלא המדינה היא שמגישה את העתירות, אלא משפחות המחבלים - לאחר ששופטי בג"צ פתחו בפניהם את דלתם.

קישור לתוכן
שתף באתרים אחרים

ארכיון

דיון זה הועבר לארכיון ולא ניתן להוסיף בו תגובות חדשות.

×
  • צור חדש...