מגניב שאתה החלטת שזה לא רלוונטי, כנראה שהבוס שלי ומשהו כמו 300 מנתחים על פני הגלובוס לא חכמים כמוך.

וכן זה ממש ממש ממש לא מגניב לנסות ליצור כלים שישפרו את איכות החיים של אנשים.

יותר מגניב להזיז ניירות מצד אחד של השולחן לצד השני תו"כ ניסיון לעקם ולכופף את האמת כמה שאפשר לפני שהיא תחשב שקר לפי החוק.

וסתם כדי להוציא לאור עד כמה אתה חסר ידע פיפס מעבר לאף שלך.

רוב ההשכלה של רוקחים היא כימית, לא ביולוגית.

או במילים אחרות, רוקחים מתמחים בתרופה עצמה, לא בפעילות שלה מול מבנה ביולוגי.

זאת הסיבה שהשכלה של רוקח פחות רלוונטית למקרה הספציפי הזה וזאת בדיוק הסיבה למה כל רוקח מחוייב לפי חוק לציין בפנייך שאתה צריך להיוועץ בעלון למשתמש לפני נטילת התרופה.

לטובתך אני מקווה שאתה לא עוסק בדיני חוזים.

חוסר היכולת לקרוא ולנתח טקסט ולפנות למקורות ידע חיצוניים כמו שלך עלולה להיות מסוכנת.

תחזירו את הדיון למסלולו או שהוא ינעל.

עדיף שתנעל

הקטע המרגיז הוא שחלק מהכדורים האלו, כמו פרקוסט והקודאין משלבים פרצטמול, שהוא הוא הדבר שדופק את הכבד, ומיותר לחלוטין בכדור!!!

סתם דוחפים אותו פנימה בכוח.

סלח לי, אתה דפוק?

פרצטמול זה החומר הפעיל המקורי (דקסמול, אקמול) שאליו מוסיפים את הקודאין כדי לחזק את הפעולה של המשכך.

נראה לי שחברות הרוקחות מבינות טיפה יותר ממך, עם כל הכבוד לדוקטורט לעניינים כלליים שבו אתה מחזיק.

לחברות הרוקחות יש את האינטרסים שלהם.

דוחפים בכוח את הפרצטמול הארור הזה לכל חור.

http://en.wikipedia.org/wiki/Paracetamol_toxicity

paracetamol toxicity is one of the most common causes of poisoning worldwide. In the United States and the United Kingdom it is the most common cause of acute liver failure.

אוקסיקונטין שמבוסס על אותו מורפין סינטטי ומיועד ל12 שעות השפעה אינו מכיל פרצטמול, והוא לא פחות אפקטיבי.

אז למה סתם לדחוף פרצטמול לכדורי הפרקוסט, במיוחד לאלו החזקים יותר שבאמת שהפרצטמול שבהם שולי ומיותר מבחינת שיכוך הכאב?

אקמול זה טוב לכאבי ראש, לא לכאבים אחרי ניתוח.

ואם אתה מתעקש לחשוב אחרת אני מאחל לך לעבור תאונה כדי שתוכל להתנסות בעצמך.

דרך אגב גם באוקסיקונטין פעם היו דוחפים בכוח את הפרצטמול.

עד שבאו רופאים ואמרו מה לעזאזל אתם עושים?

כך שהטענה שלי לגבי הפרצטמול והימצאותו בתרופות שמיועדות לכאבים חזקים יותר, מבוססת על לא מעט.

לך תמשיך לסמוך בעיניים עצומות על זרים שמשרתים אינטרסים זרים של זרים, שבשבילם זה עסק ומשכורת.

הרי גם את הרגל יחתכו לך אם זה יהיה יותר נוח.

קודאוברול זה משכך כאבים שבנוסף נוגד שיעול. קודאין הוא חומר מדכא נשימה, ובמינון נמוך הוא מעולה נגד שיעול. זה המטרה שלו - הוא גם משכח כאבים לא רע בכלל אבל זה לא משהו מטורף (ויצא לי להשתמש בו).

זה גם מאוד נחמד לקרוא על השימון שהרופאים מקבלים מחברות התרופות עבור זה שהם רושמים תרופות שלהם. אני חושב שהייתי קצת יותר עשיר אם זה היה נכון (צאו מתיאוריות הקונספירציה ההזויות האלה ותתחילו לסמוך על הרופאים שלכם, שבד"כ יודעים מה הם עושים. ואל תתחכמו, גם הרופא הכי טוב בעולם יכול לעשות טעות).

אם יש דבר אחד שאפשר לסמוך עליו זה שרופאים יעשו מה שרופאים עושים.

לחשוב שהם באמת תמיד מסוגלים או אפילו רוצים להבין את הצרכים מורכבים של חולים זאת נאיביות ועיוורון.

הדבר האחרון שצריך לעשות זה לסמוך על הרופא שלך במקום על עצמך, או לצפות מהרופאים שידעו יותר ממך.

הם יודעים יותר ממך רק כשאתה לא יודע כלום, ורק כשהמקרה פשוט וברור להם.

ברגע שהעניין נהיה יותר מורכב, אתה מבין שרובם פקידים או כלים לביצוע הליך ספציפי.

מרופאים תקבל לא יותר ולא פחות מנסיון ללכת בקו שמבוסס על ממוצעים ומאזנים ונהלים שמוכתבים להם מלמעלה.

כדי לקבל יותר אתה צריך להיות לוחם ללא חת ולתת להם את ההרגשה שהם משחקים בחיים שלך, להם רק אתה אחראי.

בתור אחד שעבר ניתוח (גדול) בעקב, שנשברה לכמה חלקים.

לא לקחתי אפילו פעם אחת משכך כאבים, וסבלתי מכאבים הרבה מעל מ4-5.

לדעתי אם זה משהו שאתה יכול לסבול, ולתת לגוף שלך להתמודד עם זה זה עדיף.

הפיזיוטרפיסתית שלי אמרה לי, עדיף לקחת משכחי כאבים רק אם הגוף לא מצליח לשאת את הכאב.

נסה להילחם עם ברך מרוסקת מלאה במסמרים כדי להגדיל את זווית הכיפוף תוך כדי שאתה שומע את כל הבפנוכו נטחן.

את הצעקות שלי שמעו עד קצה הרחוב.

גם עם משככי כאבים חזקים זה היה קשה מאוד להרפות את השרירים ולהיכנס לתוך איזור הכאב.

ללא משככי כאבים הרגל שלי לא היתה יכולה להתכופף היום.

וזה לא צחוק כל הסיפור כי מדובר על חלון הזדמנות שצריך לנצל לפני שנסגר.

אם משככי כאבים מאפשרים את התהליך או משפרים את יעילותו, אסור לחשוב פעמיים.

ושילכו להזדיין כל הרופאים שלא מבינים כלום.

מה להם ולהבנה של מהות תהליך השיקום מניתוח, שאינו מצריך רק מנוחה אלה התעללות יזומה תחת כאב, שכל המרבה הכי זה משובח, וכל הנמנע ישלם על כך עד סוף חייו.

גם פעולה תחת מורפיום עדיפה על חוסר פעולה.

עד שלא הרמתי צעקות גם פרקוסט לא רצו לתת לי החלאות.

הם כמו אנשי שירות של ספק אינטרנט שמקריאים לך את הפתרונות שהביאו להם ברשימה.

חסרי בינה לגמרי.

אני לא בא להתווכח מי נפצע קשה יותר (: אבל

גם כף הרגל שלי מלא במסמרים, וחתיכת פלטינה.

וגם אני עברתי שיקום קרוב לשנה שלוש-ארבעה פעמים בשבוע, ועוד עבודה בבית.

מבחינתי כאב זה דבר שבראש ואפשר להתמודד איתו.

- איך אתה היום? כמה זמן עבר מאז הפציע? סובל מתופעות לוואי בעקבות הפציע?

- מרתק אותי לדעת איך מריחואנה מתמודד כמשכך כאבים לאומת כדורים...

בוא נאמר שהעבודה הקשה תחת משככי כאבים חזקים השתלמה.

הרגל בחיים לא תהיה כמו הקודמת או הרגל השניה, אבל היא פונקציונלית(מה שהיא לא היתה אחרי הניתוחים מבלי העבודה הקשה).

בימים בהם אני לא מתאמץ במיוחד כמעט ואין לי כאבים בכלל.

בימים בהם אני מתאמץ הרבה יכולים להיות כאבים קטנים עד בינוניים.

תכלס בשנתיים האחרונות כמעט ולא לקחתי משככים.

לפעמים הייתי לוקח אם היה לי, אבל אני כבר לא שומר מלאי אז פשוט אין.

הלוואי והיה לי מאיפה להשיג מריחואנה.

גם זה כבר מזמן מחוץ להישג ידי.

לא רק שהשוק יבש יחסית, המקורות שלי כולם נסגרו.

מבחינת שיכוח כאבים מריחואנה לא ממש משכך כאבים, אבל זה מקל על התחושה, ומרפה את השרירים שמתכווצים מכאבים מצטברים, מה שמפחית את הכאב הנלווה מהנוקשות.

יצא לי פעם לראות סדרה דקומנטרית על תאי גזע.

עשו ניסוי בעכברים, לקחו עכבר נכה עם עמוד שדרה שבור.

עשו לו את "הטיפול " עם תאי הגזע, והוא היה כמו חדש.

הלוואי שהטכנולוגיה הזאת תבשיל בעשור הקרוב, למרות שאני סקפטי.

Art, מה אתה במקצוע?

מאוד מעניין אותי, בתור בן של רופא, על סמך מה אתה מרשה לעצמך לדבר ככה על רופאים. אני יודע שיש חלאות (כמו בכל תחום) אבל הרוב כן עושה את התפקיד שלו כמו שצריך, ובימים של כאבי גב תחתון נוראיים (8 בסולם הכאב) בחיים לא פזלתי לתרופות נרקוטיות, גג אטופן במינון המקסימלי של 1.2 גרם ליממה, ובהמלצת אבא שלי אקמול (פרצטמול השנוא כל כך עליך) 4 פעמים נוספות במהלך היום, ונחש מה? אין לו שום אינטרס כי אני הבן שלו, וכן - זה עזר, לעומת האטופן לבד.

פרצטמול מזיק לכבד.

קנאביס לא ממש משכך כאבים , אלא יותר מרגיע.

alpha - אני לא יודע מה אתה מגדיר 8 בסולם הכאב , אבל כנראה שלא סבלת מכאב אמיתי או שסף הכאב שלך גבוה יותר , אחרת אטודולק ממש לא היה מספיק לך.

הרופאים כפופים לקופות החולים המושחתות (אני מכיר מה הולך שם באופן אישי...) , וגם אם הם חושבים שאתה צריך משהו , הם עדיין לא ימהרו לתת לך תרופה יקרה.

וגם הרופאים חוששים לתת תרופות ממכרות ונרקוטיות , מחשש לתביעה , משטרה , נהיגה תחת השפעה ועוד.

שבועיים אחרי הניתוח שאני עברתי , הדבר היחיד שבאמת הקל עליי את הכאב היה מורפין.

תנסה להשיג אוקסיקודון מהרופא.

אמרתי משהו רע על רופאים?

הם בני אדם בדיוק כמו כולם.

יש טובים ויש פחות

יש אנושיים ויש פחות.

יש שמבינים ומתחשבים ויש שלא.

לי יצא לפגוש גם וגם.

אין לי שום דבר נגד רופאים באופן כללי, חוץ מההכרה שאסור לסמוך עליהם בעיניים עצומות ולחשוב שהם ידאגו לאינטרס שלך.

יש אחד או שניים שזכורים לי לרעה מהתקופה שהייתי צריך מהם משהו.

אבא שלך צודק שלא נותן לך משככי כאבים חזקים ללא צורך.

אבל כשיש צורך, למה סתם לסבול?