תמיד יצא לי לחשוב על העניין של האם יש קשר בין מוזיקה והאופי של הבן אדם וזה תמיד ריחף בראש ואף פעם לא שאלתי אף אחד מה דעתו בנושא.

נראה לי שזה אחלה מקום לבוא עם שאלה ולפתיח דיון בנושא.

אז ככה: האם אתם חושבים שיש קשר בין מוזיקה שאדם מאזין לה לבין האופי של אותו בן אדם?

*

יש לי כמה דברים שכדאי להתיחס אליהם בזמן המחשבה על הנושא:

גיל המאזין

מוצא המאזין

אופי של הבן אדם בלי תלות במוזיקה - הכוונה איך הוא היה לפני שהתחיל להאזין למוזיקה בכלל או לסיגנון מסויים.

האם שינוי סיגנון מוזיקה משנה את האופי וההתנהגות של האדם<?

שתפו בדעתכם...

בוא נשאל שאלה אחרת.

האם יש קשר בין מוזיקה למצבי רוח?

האם יש קשר בין מצבי רוח למוזיקה?

וודאי שיש.

לשאול האם מוזיקה משפיעה על בן אדם, נקודתית וודאי שכן.

כמה חוויה נקודתית משנה את הבן אדם לחלוטין? זאת כבר שאלה אחרת לגמרי.

כמה גבינה צריך להוסיף לחביתה כדי לשנות את הטעם? 1%? 0.1%? 10%?

אתה רוצה למדוד ולהבין את הזמן והמרחב ביחס לבני אדם?

יקח לך חיים שלמים להבין את זה, וגם אז במידה רבה באופן חלקי.

הכל יחסי, הכל מידתי.

תמיד מוזיקה שאני שומע אפשר לקשור אותה למצב שאני נמצא בו.

אני שומע הכל מהכל חוץ מרוק (לא מתחבר)

לדעתי זאת שאלה מאוד רחבה ואי אפשר לתת לה תשובה חד משמעית.

אתה מתפתה לבחור מספר נקודות מוצא שנראות משמעותיות, אבל צריך להזהר.

גיל המאזין - האם צעירים שומעים סגנון מסויים ומבוגרים סגנון אחר? אם כן, מה המשמעות של הגיל בעניין? יכול להיות שזה בסך הכל תוצאה של חשיפה למוסיקה בסביבה של המאזין. אם הצעיר היה נחשף לאותם סגנונות שהמבוגר נחשף אליהם, כנראה שאלה הדברים שהוא היה מתחבר אליהם.

מוצא המאזין - זאת נקודה שלדעתי אתה מעלה בגלל שאנחנו רגילים למציאות בישראל, שהיא מדינת מהגרים, והמוצא הוא פרמטר שמסתכלים עליו הרבה. אם אני מסתכל על עצמי, אני שומע סגנונות שלדעתי סבא שלי שעלה לארץ בכלל לא ידע שהם קיימים.

אופי הבן אדם - לדעתי זה עניין די מורכב ויש מספיק חריגים כדי שאני אתקשה לגבש עמדה. אני מסתכל למשל על מלחין כמו שמוליק קראוס, שבחייו האישיים היה מאוד גס ומחוספס, אבל כתב הרבה מנגינות כל כך עדינות, לכאורה בניגוד גמור לאופי שלו.

או יונתן גפן, שכבן אדם הוא מאוד שנוי במחלוקת לדעתי, אבל כתב הרבה טקסטים שמאוד מרגשים אותי, וגם הולחנו ממש יפה.

בכל מקרה זה נושא מעניין, אני מקווה שהדיון כאן יהיה פורה.

הרבה מוזיקאים שדיברתי איתם רואים במוזיקה את החיים ואת החיים במוזיקה.

החיים מלאים במוזיקה וקצב.

יותר מוקדם השתנתי והיה לזה קצב ומוזיקה.

לדופק שלנו יש קצב.

הרגשות שלנו מתפרסים על סקאלה שלמה שמוזיקה משפיעה ומושפעת מהם.

כל הפעולות שאנחנו עושים בין אם הם פיזיות או מנטליות קשורות במודה כזאת או אחרת לקצב, טונים, הרמוניה(או דיסהרמוניה), מבנים, פרוגרסיה.

כל דבר שמציף את המוח מספיק זמן מעצב אותו.

מוזיקה תמיד היתה ותמיד תהיה מחוברת חזק להוויה האנושית.

כמו לאדם יש אופי, למוזיקה יש אופי.

כל אדם מנגן ומשמיע מוזיקה לעצמו ולסביבה.

והיחס בין אדם למוזיקה שהוא מקשיב לה מורכב כמו כל מערכת יחסית אנושית.

בטח שיש קשר,תשים לב מי אלו שמנגנים לך מוזיקה דרך הטלפון כשאתה עולה לאוטובוס \ רכבת מי הם ואיזה מוזיקה הם מנגנים

ותראה שסגנונות מוזיקה מסויימים לא תמצא בין מה שהם מנגנים... כנ"ל גם כאלו שצלצול הפלאפון שלהם הוא שיר מסגנון מסויים...

אני חושב שהקשר היחיד הוא ששניהם תכונות נרכשות ומגיעות מהסביבה.

העובדה היא שערסים שומעים מזרחית (ואני מניח שלזה אתה מכוון) לא גורסת שום דבר על המוסיקה המזרחית.

אני חושב שהשאלה שאתה צריך לשאול היא לא "האם יש קשר בין מוזיקה לאופי" אלה "איך ולמה מוזיקה משפיעה על האופי".

אדם נוטה להתחבר לאנשים דומים לו באופי, בתחביבים וכדומה. המוזיקה שאתה שומע גורמת לך להסתובב בין אנשים ששומעים את אותו הדבר (בין אם זה כשאתה בוחר לעצמך את "החבורה" שאיתה אתה רוצה להסתובב ובין אם זה כשאתה מחליט ללכת להופעות או מועדונים, בשתי המקרים אם אתה שומע מטאל לא תסתובב עם ראפרים ותלך למועדונים של מוזיקה שחורה).

החברה לעומת זאת בתורה מעצבת את האופי שלך, בגלל הרצון שלך להיות חלק מה"חבורה" אתה תתנהג בהתאם ותתלבש בהתאם (כמובן יש יוצאי מן הכלל, לא כל ראפר לובש כובע ומכנסיים שמגיעים לו עד הברכיים, ולא כל מטאליסט מגדל שיער ארוך וצובע אותו לשחור ומסתובב עם צמידי ניטים).

תופעות אלה נפוצות יותר בגיל ההתבגרות ובבית ספר (תראה לי אחד ששמע מטאל והיה מממש בקטע של המוזיקה הזאתי ולא גידל שיער ארוך, או אחד ששמע ראפ ולא ניסה להתלבש כמו ראפר וכדומה), אך עם הגיל כשסדרי העדיפויות שלך משתנים ואתה מגיע לחיים בוגרים יותר שאין בהם מקום למכנסי ראפרים וצמידי ניטים (יש כמובן יוצאי מן הכלל), מוזיקה תופסת אצלך את החלק שהיא צריכה לתפוס, סך הכל כלי שעושה לך טוב על הלב ועוזר להירגע.

ככה שלדעתי כן יש קשר בין מוזיקה לאופי אבל הוא לא בדיוק קשר ישיר. פשוט מוזיקה היא סך הכל עוד כלי (כמו כל תחביב אחר, דייג לצורך הדוגמא) שאפשר לבנות סביבו תרבות וקשרי חברות, והחברה שבה אתה נמצא היא כבר מעצבת את האופי שלך.

my 2 cent

אתה מתייחס למוזיקה כאילו זה אופנה או פריט לבוש.

וגם כחלק מתרבות.

ולמרות שיש בזה מן האמת ואפשר ולגיטימי לבחון את הדברים מהזווית הזאת, זה בקושי מגרד את ההשפעה שיש למוזיקה על האדם.

אפשר לבחון את ההשפעה שיש למוזיקה על התפתחות ילדים.

ואיך המוזיקה משפיעה על הצופים בסרטים.

בין אם אתה אוהב "לשמוע" מוזיקה כזאת או אחרת, למוזיקה יש סיפור משלה.

יש מכנה משותף בין מוזיקה להרבה התרחשויות במרחב זמן.

קצב למשל, קיים בכל תהליך ביקום.

טווח תדרים קיימים לא רק במוזיקה, אלה בכל חושי האדם.

חוש השמיעה מחובר לתחושות הסביבה יותר מכל חוש אחר.

אם כבר אנחנו בנושא מוזיקה-

רק לי מרתיח את הדם לשמוע בכל חור את השיר "מלאת אהבה" ו"אני לבד יושב לי"? יש לי תחושה שרק מנוזלי מוח מאזינים למוזיקה כזו

כנראה שזה מה שאנשים רוצים לשמוע (בין אם תאהב את זה ובין אם לא)

המוזיקה היא חלק בלתי ניפרד מהבין אדם עוד מהבטן עד לקבר כך היפנים אומרים והם עשו מחקר שמו לאישה באריון אזניות אם מוזיקה קלאסית על הבטן ואז שהילדים נולדו לקחו אותם אם עוד תינקות ושכולם בכו השמעו להם את המוזיקה שהם שמעו בבטן והתינוקים ששמעו את המוזיקה בבטן הפסקו לבכות אז תמיד יש לנו קשר למזיקה צלילים וזה חלק בלתי ניפרד מאיתנו גם אם אנחנו לא מודעים להם אפלו אם בן אדם נימצא בסביבה מסוימת נגיד רעש הוא יחפש וימשך למוזיקה שקטה גם אם הוא לא מודה לבחירה שלו כי המוזיקה משנה את החלקים במוח וכן המוח שלנו מגיב למוזיקה רעש שקט ולכן יש לו השפעה גדולה על הרבה תכומים בחיים שלנו תדמינו את החיים בלי מוזיקה בכלל זה בלתי אפשרי תנסו לכמה שעות להיסתובב אם פקקים באוזניים ותראו איך המצב רוח שלכם משתנה במהירות בצורה קצונית למעלה ולמטה לא נישאר יציב ותמיד תרגשו מין חוסר כזה היא שקט לא מובן