רק שתדע שתמיד אומרים לכיתת אומץ או כיתה דומה שנותנים להם לעשות איזה 2 בגרויות ואחר כך שישלימו.

אז תדע שאף פעם אתה לא תשלים את זה.

יש פסיכומטרי, בגיל 22 23 יהיה לך כוח לחזור על החומר? עכשיו הוא טרי אצלך.

יש אנשים בלי בגרות שעושים מיליונים ויש בעלי תואר שמרוויחים גרושים, לדוגמא עובדות סוציאליות.

אבל בגרות טובה לפחות מאפשרת לך ללמוד לתואר (אם תרצה בכך). בגרות טובה + פסיכומטרי יאפשר לך ללמוד באוניברסיטה, מה שיעלה את ערך התואר שלך ויוזיל את הלימודים (שכ"ל מסובסד ואחיד).

היום אולי לא מעניין אותך שום מקצוע אקדמאי, אבל אולי במהלך הצבא פתאום תדלק על תחום מסוים ואז תגלה כמה קשה (ויקר) לשפר בגרויות ופסיכומטרי על מנת להתקבל לשם.

כמובן שאין שחור ולבן.

אח שלי לדוגמא השלים בגרויות אחרי הצבא והיום הוא אחרי תואר שני בתחום מבוקש בהצטיינות.

ובנוגע לכסף, למרות שאוהבים לספר סיפורי סינדרלה על הבחור מהשכונה שלא גמר בית ספר עממי ועשה מיליונים, הסטטיסטיקה לא משקרת. אולי תהיה עצמאי, אבל הרוב בוחרים או מתגלגלים להיות שכירים ואז אלא אם יש לך ג'וב מסודר בנמל, בחברת חשמל, ברכבת או משהו בסגנון (אתה כבר היית יודע את היה לך את זה), באופן ממוצע משכורת של לא אקדמאי נמוכה משמעותית מאשר של אקדמאי.

יש משמעות נוספת להשכלה ולימודים. השכלה וידע מרחיבים את הדעת ותורמים לעולם הרוחני שלך, משפרים את הדימוי העצמי, נותנים לך כלים להבין טוב יותר העולם. אני יודע שזה נשמע אמורפי, אבל זה משהו שאתה לומד להעריך יותר ויותר עם השנים.

יש משמעות נוספת להשכלה ולימודים. השכלה וידע מרחיבים את הדעת ותורמים לעולם הרוחני שלך, משפרים את הדימוי העצמי, נותנים לך כלים להבין טוב יותר העולם. אני יודע שזה נשמע אמורפי, אבל זה משהו שאתה לומד להעריך יותר ויותר עם השנים.

התעניינתי בעיקר בשורה האחרונה שלך.

אתה לא חושב שזה בעיקר נובע מהאופי שלך כאדם שאוהב לדעת ולחקור, ולאו דווקא כתוצאה ישירה מהשלמת תואר כזו או אחר?

נכון אבל זה מעצים את היכולת שלך לראות, להבין ולנתח את העולם סביבך. ידע זה כוח.

להיפך! לא מעט אנשים שעושים את "המסלול הקבוע" של "תיכון, צבא, טיול, פסיכומטרי, תואר ראשון" הם לא יותר מאשר רובוטים שהמסלול הזה כבר היה מתוכנן להם מראש (או נכפה עליהם ע"י גורמים חיצוניים, משפחה/לחץ חברתי) ובסופו של דבר ככה זה גם נראה. למעשה בדיוק היום ראיתי פרסומת בטלוויזיה שמדברת בדיוק על הנושא הזה - איזושהי מכללה שמכינה את התלמידים שלה לשוק העבודה בפועל, במקום לתואר שבסופו של דבר מורכב 90% מבולשיט שאין לך באמת מה לעשות איתו, והכל במסווה של כביכול "להעצים את היכולת שלך לראות, להבין ולנתח את העולם סביבך" אעלק.

אז לא, ידע זה אולי כוח אבל זה שתלך להיות כבשה באוניברסיטה זה לא בהכרח יהפוך אותך למישהו ששואף לידע.

שאיפה לידע זה אופי, ויש לא מעט אנשים שהאופי הזה קיים אצלהם והם לא למדו בשום מוסד רישמי מעולם, אלא למדו הכל בעצמם. היום בעולם האינטרנט זאת בכלל לא בעיה... ואני לא מדבר על אנשים עם "חוכמת חיים" במרכאות אלא על מקצועות מבוקשים מאוד שלפעמים קשה מאוד עד בלתי אפשרי בכלל להתקבל אליהם באוניברסיטאות.

ובנוגע לכסף, למרות שאוהבים לספר סיפורי סינדרלה על הבחור מהשכונה שלא גמר בית ספר עממי ועשה מיליונים, הסטטיסטיקה לא משקרת. אולי תהיה עצמאי, אבל הרוב בוחרים או מתגלגלים להיות שכירים ואז אלא אם יש לך ג'וב מסודר בנמל, בחברת חשמל, ברכבת או משהו בסגנון (אתה כבר היית יודע את היה לך את זה), באופן ממוצע משכורת של לא אקדמאי נמוכה משמעותית מאשר של אקדמאי.

סטטיסטיקה לא בודקת אם אקדמאים מרוויחים יותר בזכות תואר או בזכות העובדה שהם יותר חכמים, חרוצים, מוכשרים ובעלי מוסר עבודה תכונות שאפשרו להם להוציא תואר.

אני חייב לחלוק עליך, גם מהנדסה ואולי גם מדעי מחשב לא באמת יוצאים מוכנים לעבודה בעולם האמיתי, יוצאים רק עם כלים (שזה חשוב בפני עצמו, אבל לא יוצאים מהלימודים עם מקצוע). לימודי משפטים וחשבונאות לא עושים ממך ישר עורך דין או רואה חשבון, אלא דורשים מבחנים נוספים אח"כ וסטאז של שנה כמדומני במשכורת רעב, בטח ביחס לכמות העבודה.

נכון, אבל מדובר בלימודים צרים שמכשירים למקצוע מסוים. תארים במדעי החברה/מדעים רחבים מאוד ולא מכשירים לדבר. כדי להתחיל לעסוק בתחום סטודנט חייב להמשיך לתואר שני -> תואר שלישי ולהשתלב באקדמיה/מחקר. אם אין לו אין היכולת חבל על הזמן שלו ועדיף שילמד מקצוע בלימודי תעודה ויתחיל לצבור ניסיון תעסוקתי.

כלומר לטענתך למעשה תואר ראשון לא שווה כלום אם לא ממשיכים לפחות לדוקטוקט? אתה מודע לעובדה שמעטים האנשים שמסוגלים להגיע לסיטואציה הזאת לפני גיל 30-35 וגם זה בהנחה שהם באקסטזה חסרת מעצורים של לימודים ישר (או קצת אחרי) השחרור מהצבא?

איזה חיים בדיוק יהיו להם עד גיל 35? איך הם יתפרנסו באותו זמן? ומה הם יחשבו לעצמם כשהם רק יתחילו את החיים בזמן שכל שאר החיים שלהם כבר כמעט, אממ... יסיימו אותם כבר...?

^ בהשקעה מקסימלית של הזמן אפשר לסיים דוקטורט תוך 10 שנים מהכניסה לאוניברסיטה (תואר ראשון). אנשים שממשיכים לתארים גבוהים (דוקטורט ופוסט) לא רואים ב"אקסטזה" הזאת בזבוז של החיים אלא בדיוק ההפך - ניצול מקסימלי. בדר"כ הם יגידו בדיוק את זה על אלא שלא חוקרים ומבזבזים את זמנם בטיולים או התנסויות למיניהן.

סטטיסטיקה לא בודקת אם אקדמאים מרוויחים יותר בזכות תואר או בזכות העובדה שהם יותר חכמים, חרוצים, מוכשרים ובעלי מוסר עבודה תכונות שאפשרו להם להוציא תואר.

בגלל התכונות האלה הם הוציאו את התואר. חוץ מזה, שגם אם היכולות האלה תמונות באדם, הן בדר"כ לא מלוטשות. ה-3-4 שנים של תואר ראשון במוסד אקדמאי טוב מלמדות אותך הרבה מעבר לחומר של התואר.

נכון, אבל מדובר בלימודים צרים שמכשירים למקצוע מסוים. תארים במדעי החברה/מדעים רחבים מאוד ולא מכשירים לדבר. כדי להתחיל לעסוק בתחום סטודנט חייב להמשיך לתואר שני -> תואר שלישי ולהשתלב באקדמיה/מחקר. אם אין לו אין היכולת חבל על הזמן שלו ועדיף שילמד מקצוע בלימודי תעודה ויתחיל לצבור ניסיון תעסוקתי.

הם כן. הם מכשירים אותך להמשך מחקר באקדמיה. אחרי המסטר/דוקטורט תוכל לצאת לתעשיה ולהוביל מחקרים בעצמך.

כלומר לטענתך למעשה תואר ראשון לא שווה כלום אם לא ממשיכים לפחות לדוקטוקט? אתה מודע לעובדה שמעטים האנשים שמסוגלים להגיע לסיטואציה הזאת לפני גיל 30-35 וגם זה בהנחה שהם באקסטזה חסרת מעצורים של לימודים ישר (או קצת אחרי) השחרור מהצבא?

איזה חיים בדיוק יהיו להם עד גיל 35? איך הם יתפרנסו באותו זמן? ומה הם יחשבו לעצמם כשהם רק יתחילו את החיים בזמן שכל שאר החיים שלהם כבר כמעט, אממ... יסיימו אותם כבר...?

זה מה שקורה בפועל. תחום מדעי מתאים רק לטובים ביותר. אנשים שהתחילו ללמוד באוניברסיטה בגיל 16, סיימו תואר ראשון בגיל 19 והמשיכו במסלול תואר שני ושלישי במוסד יוקרתי. השאר מבזבזים את זמנם וכספם. עדיף שילמדו תואר יותר פרקטי או לימודי תעודה.

הם כן. הם מכשירים אותך להמשך מחקר באקדמיה. אחרי המסטר/דוקטורט תוכל לצאת לתעשיה ולהוביל מחקרים בעצמך.

כדי להתשלב באקדמיה במחקר צריך להיות תותח על. כדי להתשלב בתעשייה במחקר צריך להיות תותח על, צעיר ואטרקטיבי. בינוניים שהולכים ללמוד תואר מדעי מסיימים תואר ראשון והולכים לעבוד במשרה ג'נרית שהם יכלו לעסוק בה גם אם רגלם לא הייתה דורכת באקדמיה או עושים הסבה מקצועית או מוציאים תעודת הוראה ומשתלבים במערכת החינוך.

כלומר לטענתך למעשה תואר ראשון לא שווה כלום אם לא ממשיכים לפחות לדוקטוקט? אתה מודע לעובדה שמעטים האנשים שמסוגלים להגיע לסיטואציה הזאת לפני גיל 30-35 וגם זה בהנחה שהם באקסטזה חסרת מעצורים של לימודים ישר (או קצת אחרי) השחרור מהצבא?

איזה חיים בדיוק יהיו להם עד גיל 35? איך הם יתפרנסו באותו זמן? ומה הם יחשבו לעצמם כשהם רק יתחילו את החיים בזמן שכל שאר החיים שלהם כבר כמעט, אממ... יסיימו אותם כבר...?

אני מכיר אנשים, שיש להם הנאה מרובה מהלימודים ולו הייתה להם אפשרות (בעיקר מבחינה כלכלית), הם היו יכולים ללמוד במסגרת אונברסיטאית/מכללה לנצח. מבחינתם זה לא בזבוז זמן וכסף אלא סוג של הנאה ורכישת ידע.

חוץ מזה, החיים מתחילים בגיל 21 ונגמרים בגיל 30? גם זה סוג של אפקט עדר, שאומר שצריך להספיק הכל כמה שיותר מוקדם וכמה שיותר מהר.

"אני אהיה מסודר כלכלית עד גיל 30 + אישה + ילד"

אחרי גיל 30 זהו, נגמרו החיים?

^ בהשקעה מקסימלית של הזמן אפשר לסיים דוקטורט תוך 10 שנים מהכניסה לאוניברסיטה (תואר ראשון).

נו? בהנחה שאתה משתחרר בגיל 21 ועד שאתה נרשם ומתחילה שנת הלימודים אתה כבר נמצא איפשהו באמצע גיל 22, אחרי 10 שנים אתה תמצא את עצמך בגיל 32 - שזה בדיוק האמצע של ה-30-35 שטענתי.

ושוב, אתה יוצא מנקודת הנחה שהחיים שלו מוקדשים ב-100% אך ורק ללימודים אינטסיביים מהבוקר ועד הערב ללא הפסקה במשך פאקינג 10 שנים רצופות. זה נחמד בתיאוריה, בפועל כמות האנשים ששורדים דבר כזה היא אפסית. והוא לקח את זה כביכול בתור מינימום הכרחי בשביל לחיות. אממ...

זה מה שקורה בפועל. תחום מדעי מתאים רק לטובים ביותר. אנשים שהתחילו ללמוד באוניברסיטה בגיל 16, סיימו תואר ראשון בגיל 19 והמשיכו במסלול תואר שני ושלישי במוסד יוקרתי. השאר מבזבזים את זמנם וכספם. עדיף שילמדו תואר יותר פרקטי או לימודי תעודה.

אתה ברצינות עד כדי כך דביל?

אני מנסה שוב להבין אותך - אתה טוען שכל מי שלומד באוניברסיטה (בתחום מדעי) והוא לא חנון אפס פתטי חסר חיים שהתחיל תואר ראשון בגיל 16 (!) וסיים אותו בגיל 19 (!) אז הוא סתם מבזבז את זמנו וכספו?

אני מכיר אנשים, שיש להם הנאה מרובה מהלימודים ולו הייתה להם אפשרות (בעיקר מבחינה כלכלית), הם היו יכולים ללמוד במסגרת אונברסיטאית/מכללה לנצח. מבחינתם זה לא בזבוז זמן וכסף אלא סוג של הנאה ורכישת ידע.

אין אם זה שום בעיה רק ש"לו היתה להם אפשרות" זה משפט המפתח.

אם הייתי זוכה ב-20 מיליון שקל בלוטו גם אני לא הייתי עובד יותר בחיים ורק קופץ פה ושם ועושה כל מיני תארים שמעניינים אותי בשביל הכיף.

מה לעשות שהמציאות טיפה (רק טיפ טיפה) שונה?

חוץ מזה, החיים מתחילים בגיל 21 ונגמרים בגיל 30? גם זה סוג של אפקט עדר, שאומר שצריך להספיק הכל כמה שיותר מוקדם וכמה שיותר מהר.

"אני אהיה מסודר כלכלית עד גיל 30 + אישה + ילד"

אחרי גיל 30 זהו, נגמרו החיים?

לא, החיים לא נגמרים בגיל 30. אבל אם אתה רק מתחיל אותם בגיל הזה עם אפס ניסיון חיים אז כן - אתה בהחלט בפיגור מול שאר בני גילך.

תלוי.

אם יש לך קרובי משפחה עשירים או שיש לך קשרים במקומות הנכונים, אתה תסתדר גם בלי תעודת בגרות ותואר.

אם אין לך, כדאי שתתחיל לקרוע את התחת בלימודים.

זה מה שקורה בפועל. תחום מדעי מתאים רק לטובים ביותר. אנשים שהתחילו ללמוד באוניברסיטה בגיל 16, סיימו תואר ראשון בגיל 19 והמשיכו במסלול תואר שני ושלישי במוסד יוקרתי.

בולשיט טהור. בכל הטכניון יש אולי 20 כאלה. ממליץ לך להיכנס למעבדות בפקולטות ולבדוק את האוכלוסיה שם.

כדי להתשלב באקדמיה במחקר צריך להיות תותח על. כדי להתשלב בתעשייה במחקר צריך להיות תותח על, צעיר ואטרקטיבי. בינוניים שהולכים ללמוד תואר מדעי מסיימים תואר ראשון והולכים לעבוד במשרה ג'נרית שהם יכלו לעסוק בה גם אם רגלם לא הייתה דורכת באקדמיה או עושים הסבה מקצועית או מוציאים תעודת הוראה ומשתלבים במערכת החינוך.

לסיים עם ממוצע 80+ זה די הכרחי ולא הייתי קורא לכל אחד כזה תותח על. כל השאר שטויות.

נו? בהנחה שאתה משתחרר בגיל 21 ועד שאתה נרשם ומתחילה שנת הלימודים אתה כבר נמצא איפשהו באמצע גיל 22, אחרי 10 שנים אתה תמצא את עצמך בגיל 32 - שזה בדיוק האמצע של ה-30-35 שטענתי.

ושוב, אתה יוצא מנקודת הנחה שהחיים שלו מוקדשים ב-100% אך ורק ללימודים אינטסיביים מהבוקר ועד הערב ללא הפסקה במשך פאקינג 10 שנים רצופות. זה נחמד בתיאוריה, בפועל כמות האנשים ששורדים דבר כזה היא אפסית. והוא לקח את זה כביכול בתור מינימום הכרחי בשביל לחיות. אממ...

זה לא בדיוק ככה. כשאמרתי השקעה מקסימלית של הזמן לא התכוונתי ל-100%. אתה לא לומד ברציפות מהבוקר עד הערב במשך 10 שנים (וגם, אתה לומד במובן הקלאסי רק בתואר ראשון, בתארים גבוהים אתה חוקר - אלו לימודים שונים). זה נכון לומר שהחיים שלך מוקדשים ללימודים ומחקר ואלה מהווים את עיקר חייך בזמן הזה (אבל לא 100%, יותר לאיזור ה-85-90%), אבל אפשר גם להתעסק בדברים נוספים כתחביב. עם התקדמות הלימודים אתה לומד לנהל את הזמן נכון, כך שאם בשנה הראשונה לתואר לא עשית כלום חוץ מללמוד מהבוקר עד הערב, בשנה השלישית-רביעית תוכל לפנות אפילו שעתיים ביום לעיסוקים נוספים.

לא, החיים לא נגמרים בגיל 30. אבל אם אתה רק מתחיל אותם בגיל הזה עם אפס ניסיון חיים אז כן - אתה בהחלט בפיגור מול שאר בני גילך.

רק שזו לא המציאות. דוקטורים שיוצאים מהאקדמיה בגילאי ה-30 לא יוצאים עם אפס ניסיון חיים - זו שטות מוחלטת. רובם בעלי משפחה, ילדים ואפילו בית, ועם ניסיון רב במחקר ומוכנות להתעסק בתחומם בתעשיה או להמשיך כחוקרים באקדמיה.

מוקדי שירות לקוחות מלאים בבוגרי תואר ראשון בביולוגיה/כימיה/פיזיקה/מדעי חברה/תקשורת/פסיכולוגיה. מי שמצליח בתחומים שציינתי בדרך כלל תותח על, שפיץ, מוכשר מאוד ואולי גם קצת מקושר במקומות הנכונים.

אתה ברצינות עד כדי כך דביל?

אני מנסה שוב להבין אותך - אתה טוען שכל מי שלומד באוניברסיטה (בתחום מדעי) והוא לא חנון אפס פתטי חסר חיים שהתחיל תואר ראשון בגיל 16 (!) וסיים אותו בגיל 19 (!) אז הוא סתם מבזבז את זמנו וכספו?

בגדול כן. הוא לא חייב להיות חנון פתטי. הוא חייב להיות אדם מוכשר מאוד שמסוגל להתקדם במסלול תואר שני->תואר שלישי->השתלבות באקדמיה. מי שלא כזה מוצא את עצמו אומר כל יום "תודה שבחרת סלקום"

זה מה שקורה בפועל. תחום מדעי מתאים רק לטובים ביותר. אנשים שהתחילו ללמוד באוניברסיטה בגיל 16, סיימו תואר ראשון בגיל 19 והמשיכו במסלול תואר שני ושלישי במוסד יוקרתי. השאר מבזבזים את זמנם וכספם. עדיף שילמדו תואר יותר פרקטי או לימודי תעודה.

כזה משפט שטותי לא ראיתי הרבה זמן. לפי הגישה הזאת אין סיבה להחזיק פקולטות בכלל.

בן כמה אתה, ומה אתה עושה בשלב זה של חייך אם אפשר לשאול?