גם אני עובד עם תצפיתניות, ותאמינו לי שיש על מה להתלונן. ה-16-8 הזה מגעיל, וגם הקצינה שבטוחה שהיא אלוהים לא עוזרת. סיפור ארוך, לא יכול לספר מטעמי ביטחון שדה.

ה-16-8 הזה מגעיל, וגם הקצינה שבטוחה שהיא אלוהים לא עוזרת.

אהה. עכשיו רק תחליף את ה16-8 ב8-8, 3 שבועות ברצף.

הקטע מדו"ח נקח"ל על תצפיתניות:

תנאי שירות של תצפיתניות

.8 בשנתיים האחרונות התקבלו בנציבות לא מעט קבילות מאת חיילות המשרתות

כתצפיתניות. הן העלו טענות שונות הנוגעות לתנאֵּ י שירותן ולפגיעה בזכויותיהן

ואף בבריאותן, כפועל יוצא של מחסור בכוח-אדם במקצוען הצבאי. בתחילה

נראה היה לי כי מדובר בבעיה נקודתית שצפויה להיפתר בנקל, ולפיכך

הסתפקתי במתן המלצות מסוימות למפקדי הגדודים הנוגעים בדבר.

.9 משהצטברו קבילות נוספות בנושא, ונוכח ממצאי בירורן התברר כי מדובר

בבעיה מערכתית כבדת משקל, ולה כמה גורמים – הן בתחום בניין הכוח והן

בתחומי השליטה והפיקוד.

.10 הטענות החוזרות שהעלו התצפיתניות בקבילותיהן ובשיחות שערכתי עימהן

בביקורי במקומות שירותן בשלושת הפיקודים, הציגו תמונה מדאיגה. בין

השאר, העלו החיילות את הטענות האלה:

א. יש פגיעה מתמשכת וקשה בזכויותיהן, בשם המבצעיוּת כביכול – מחסור

בשעות שינה, שגרת תורנויות קשה ושוחקת, אי-מימוש חופשות, עיכובים

בקבלת טיפול רפואי ואי-מימוש המלצות רפואיות לימי מנוחה באמתלה של

צורך מבצעי.

אכן, בחלק מהמוצבים שביקרתי מצאתי כי הן נדרשות לשמור משמרות

כפולות, ללא הפסקה, ולא מתאפשר להן לצאת לשירותים שעות ארוכות

ברציפות; כן נמנעות מהן חופשות שלהן הן זכאיות לפי פקודות הצבא. יתר

על כן, חלק מהמפקדות הזוטרות במוצבים תמכו בדברי החיילות, ואף

הוסיפו כי הן חשות שהאחריות האישית המוטלת עליהן בתחומים אלו היא

מעבר ליכולתן כגורם פיקודי זוטר.

ב. המפקדים הממונים מיחידת האם – מפקדי הגדודים ומפקדי הפלוגות –

אינם מרבים לבקר במקומות שירותן, וטיפולם בבעיותיהן לוקה בחסר. עקב

כך, הן מוצאות את עצמן לא אחת תלויות ברצונם הטוב של המפקדים

ובעלי-התפקידים בגדודים המתחלפים בגזרות שבהן הן משרתות. כדוגמאות

לכך הן הציגו את תחום המזון ואת תחום הטיפול הרפואי. לדבריהן, במשך

שירותן בתפקידן הן נאלצות "להילחם" על קבלת מוצרי מזון מאת הגדודים

התופסים את האחריות בגזרה, וכן – להוציא סכומי כסף ניכרים מכיסן

נוכח הספקת המזון הבלתי מספקת )כחריג לכך ציינו כי מעת לעת יש גדודים

"נדיבים" שדואגים למחסורן ביד רחבה(. כמו-כן טענו שאף שירותי הרפואה

שניתנים להן אינם מוסדרים כנדרש, והן תלויות בנכונות הרופאים בגזרה

לתת להן טיפול רפואי. באַחד המקרים עלה כי אמה של חיילת נאלצה להגיע

למקום שירותה כאשר עלה צורך לפנותה לחדר מיון בחשד לדלקת ריאות.

האם נאלצה לסייע, מאחר שמפקדיה וגורמי הרפואה של הגדוד שהיה

אחראי לגזרה, לא טיפלו בכך.

ג. החיילות חשות כי אין להן כתובת לטפל בענייניהן. לדבריהן, בקשות

לראיונות עם המפקדים הממונים אינן נענות, אלא כעבור זמן רב. כדוגמה

לכך ציינה אחת התצפיתניות כי כאשר ביקשה לצאת לקורס קצינים, נאלצה

להמתין כחודשיים לריאיון עם מפקד הגדוד. נוכח השיהוי בטיפול בעניינה

היא החמיצה בסופו של דבר את אפשרות היציאה לקורס הקצינים.

ד. לדבריהן, בכל עת של חילופי גדודים בגזרת שירותן הן נאלצות לקיים מאבק

מחודש על זכויותיהן ועל תנאי-שירותן.

.11 בביקורי במוצבים נוכחתי כי אף בתחום התשתיות והציוד החיילות "נופלות בין

הכיסאות", ולא ניתן להן מענה ראוי לצורכיהן. באַחד המוצבים מצאתי תנאים

ירודים ביותר. באותו מוצב אף עלה מחסור בפריטי ציוד נחוצים לצורך שמירה

על תנאי תברואה נאותים עבור החיילות.

.12 משיחותיי עם התצפיתניות התרשמתי עמוקות מרמתן האישית הגבוהה ומרגש

האחריות המפעם בהן. עם זאת ניכר כי חלה פגיעה בהניעתן )מוטיבציה(

לשירות, וחלק מהן אף נקלעו למצוקה ונזקקו לסיוע של גורמי בריאות הנפש.

חרף ההכרה בחשיבות תפקידן ציינו החיילות כי לא ימליצו לפני חברותיהן

לשרת כתצפיתניות. טענה חמורה נוספת בהקשר זה העלתה תצפיתנית שנטלה

חלק במפגש שערכו רשויות הצבא עם מיועדות לשירות ביטחון שעתידות לשרת

כתצפיתניות. אותה חיילת סיפרה כי המצג שמוצג לפני המיועדות לשירות

ביטחון במפגשים הללו הוא חלקי ואף מסולף, מתוך כוונה ברורה שלא להרתיען

מהתפקיד.

.13 בירור טענות התצפיתניות העלה ממצאים מטרידים ביותר. מעבר להיבט

הפורמלי של אי-קיום פקודות, שאינו קל ערך, עלה כי תנאֵּ י שירותן עולים כדי

פגיעה בכבוד האדם. למעלה מזה, התרשמתי מחוסר מעורבות של גורמי הפיקוד

הבכירים בגדודי התצפיות באשר לנעשה עימן, וכי במקרים מסוימים הגיע

המצב לידי נתק של ממש.

.14 בעקבות המלצותיי הקצו גורמי זרוע היבשה תוספת כוח-אדם מסוימת למערך

התצפיתניות. כמו-כן הודיעני ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה במטה הכללי

כי כבר בשנת העבודה הנוכחית ישופרו התשתיות במוצבים הגדולים, שבהם

משרתות התצפיתניות.

נוכח חשיבות הדברים, ומאחר שהנני סבור כי נדרש טיפול רב-מערכתי למתן

מענה הולם לליקויים שחשפו התצפיתניות בקבילותיהן, הצגתי את ממצאיי

ביתר פירוט לסגן הרמטכ"ל, וביקשתי ממנו לנקוט צעדים ארגוניים מקיפים כדי

ליתן פתרון ראוי לעניין. ואכן, סגן הרמטכ"ל הודיעני בדבר הצעדים שיש בדעתו

לנקוט בנושא.

קישור לדו"ח המלא:

http://nakhal.idf.il/reports/book39.pdf

בתור קורא "ותיק" של דו"חות נקח"ל, קחו בחשבון שהוא כתוב בצורה מאוד יבשה ובכך ייתכן שגם חוטא לאמת. "תנאים ירודים" יכול להיות שלפעמים אין מים חמים ויכול להיות לעומת זאת עכברים בתוך הסיר צ'ולנט וכו'.

מי שקורא לשלוח אותן לכלא כנראה מורעל או עוד לא שירת - איזה חייל לא שבר שמירה?!

אם אתה אומר שלא שברת אז אתה או חולה נפש(כמו חבר טוב שלי) או שקרן(כמו רוב העולם).

נקחל עצמו כתב כמה התפקיד קשה ודרשני ושדרושה לו מוטיבציה גבוהה. אי אפשר להתמיד בתנאים בלתי אפשריים כל השירות. אפשר להתגבר לתקופת הטירונות, ההכשרה ובמצבי לחץ נקודתיים - אבל שירות שלם בתנאים כאלה הוא מתכון בדוק לדברים כאלה.

וכמו שכבר כתבו כאן - כנראה שזה "טריק" שקיים כבר שנים ורק עכשיו "נחשף". הגיע הזמן להקצות יותר סד"כ לנושא הזה, ולשפר את הת"ש של הסד"כ שכבר שם. לא ברור לי אגב למה התפקיד הוא "נשי" בלבד... יש למישהו הסבר?

הנוהל הוא שלא מסירים עיניים מהמסך. יותר מזה, כשהן מתחלפות, אחת עומדת מאחורי הכיסא של זאת שהיא מחליפה, אומרת לה "מסתכלת", ורק אז זאת שמחליפים אותה יכולה לקום, ואז זאת שמחליפה אותה בעצם מתיישבת. נסה לגרום לגבר שפוי בדעתו לעשות דבר כזה שמונה שעות ביממה.

אהה. עכשיו רק תחליף את ה16-8 ב8-8, 3 שבועות ברצף.

לא דיברתי על שמונה שש-עשרה, שזה עוד הגיוני, דיבר על מצב הפוך, של ששה עשרה - שמונה, כלומר, שש עשרה שעות בעמדה, ועוד 8 שעות חופשיות, שמתוכן לפחות 6-7 שעות הולכות על שינה.

ואני שואל למה אין במצלמות מערכת תנועה פשוטה שמתריעה כאשר יש תזוזה במסך. ציפצוף קטן והתצפיתנית ניגשת למסך לכבות את האזעקה ולבדוק את הגורם החשוד ( אפילו אם זו ציפור).

כנראה חיילים יותר זולים מחיישנים.

ואני שואל למה אין במצלמות מערכת תנועה פשוטה שמתריעה כאשר יש תזוזה במסך. ציפצוף קטן והתצפיתנית ניגשת למסך לכבות את האזעקה ולבדוק את הגורם החשוד ( אפילו אם זו ציפור).

כנראה חיילים יותר זולים מחיישנים.

מערכות כאלה גרועות מאוד טכנולוגית ולא יכולות לעבוד על מצלמה לא מקובעת כמעט, תמיד מנסים לשפר אותם וכשהיה אפשר לסמוך על המערכת הזאת גם לא יצטרכו תצפיתניות וכן, חיילים יותר זולים מחיישנים.

לשאלה של Judas

התפקיד נשי כי העדיפות לפרופילים גבוהים הולכת לקרבי, מה שכן הלוחמים של חיל מודיעין השדה (שנראה לי כבר שעכשיו נקרא איסוף קרבי, איני יודע אם הם התחלקו או עברו כולם)

עושים עבודת שטח, שזה אומר לסחוב את האמצעי תצפית על הגב (שזה מאוד כבד) ולפעמים לעבוד מעבר לקווי אויב, בקיצור, הצבא חילק את היחידה ל2 חלקים, שטח ובסיס, הבנות נמצאות בבסיס ומתפעלות אמצעים מרחוק (למרות שיש יחידות וצוותים משולבים, כגון הזפלין תצפית) והבנים לוחמים לכל דבר ועושים תצפיות שטח וסיוע לגדודים במשימות

כל מוד"ש נקרא עכשיו חיל האיסוף הקרבי כמדומני.

זה לא אומר שאי אפשר לגייס בנים בעלי פרופיל עורפי לתפקיד...

למרות שבן אנוש יהיה מסוגל כנראה לבצע עבודה טובה יותר ממכשיר אלקטרוני כלשהו, אני חושב שזה בזבוז של כוח אדם. במיוחד בגלל שב99% מהמקרים מהר מאוד אותו אדם יבין שהדרך היחידה שהוא [איכשהו] יצליח לשמור על השפיות היא לשבור שמירה כמה שרק אפשר, כמובן בלי להיתפס. ואז נוצר מצב שגם ככה לא מתבצעת עבודה -בכלל- הרבה מהזמן. עדיף שאיזה מצלמת מעקב משוכללת תהיה תקועה שם. היא לא תבקש לראות קב"ן.

האמת שזה מעלה לי לראש שאלה איך צה"ל בכלל מתפקד איך שהוא מתפקד כל כך הרבה זמן. יש כל כך הרבה צביעות וטמטום בכל המערכת הזאת. כן, העיקר שהקצינים זוכרים להזכיר בעליות משמר את הנהלים. זה אולי לא נאמר מילולית, אבל כל חייל וחייל שמקשיב לאותם נהלים, ואלא אם כן הקצין עצמו מטומטם אז גם הוא, יודע שזה בולשיט אחד גדול. הדאגה היחידה של אותו חייל תהיה אם יתפסו אותו.

אגב, איפה שאני הייתי (לצורך העניין אני לא אפרט יותר מדי, אבל הייתי בגדוד ותפסתי קו) גם מש"קים לא שמו זין על זה שחיילים שברו שמירה. הם בערך דירבנו אותם לזה. קצינים היחידים שמסוגלים להגיד לך לשמור כמו שצריך, כי הם לא היו חפ"שים שטחנו 4-8 במשך שנתיים כשמסרס"פים להם את התחת משבע כיוונים בו-זמנית בזמן [הכביכול] פנוי שלהם.

איזה יופי צה"ל, העיקר שכל העמדות מאויישות 24/7. חבל שאותו חייל שנמצא בעמדת תצפית לא ממש שם זין מה יש בגבול אלא מתי הוא כבר יוכל לברוח מהעמדת שמירה. או שהוא בכלל ישן.

עמדות תצפית זה בכלל סיוט. שכדור הארץ יתהפך לתוך עצמו אם חייל מסוגל לבהות באותו נוף (או מסך) במשך כל כך הרבה זמן ברצף ובאופן כל כך שגרתי לפני שהוא מתחרפן, או שהוא לומד איך "להעביר" את השמירה קצת יותר טוב. מחוייבות לבטחון המדינה זה טוב ויפה, אבל מהר מאוד מגיעים למצב שבמקרה הטוב אפשר לגחח על זה שצריך להיות בעמדת שמירה מסריחה כל כך הרבה זמן, מבלי לראות חתול אפילו בגבול.

אני די בטוח שלוחמים ואפילו תפקידים אחרים יכולים להתלונן על שגרה, עומס עבודה ותנאי שירות הרבה יותר גרועים משל תצפיתניות

(צוללות מישהו?)

אגב למי שאמר שכולם שוברים שמירה, שאתה שומר בבסיס הכשרה בשטח הבית זה בולשיט וזה למה אנשים מרשים לעצמם, הסיכוי למשהו הוא קרוב לאפסי, אני מבטיח לך שכל הערבים יודעים שהשמירות של הבסיסים גרועים (והיו פיגועים בבסיסים בעבר) ועובדה שהם לא עושים כלום, לרוב כי הם לא יכולים או כי הם מפחדים, הם מעדיפים לתקוף אזרחים, גם שהיינו בלבנון היו משתמשים בשומרי דמה כי לא היה סד"כ ועדיין לא היו תוקפים כמעט מוצבים פיזית

85% אם לא יותר מהשמירות מיותרות לחלוטין, כל מה שקוראים אותו 'בסיסית' בלשון הצבא לרוב מיותר מאוד ושם רק למראית העין כי מחבל יעדיף לתקוף מישהו שלא מסוגל להגיב (כמו אזרח), זה למה גם הענישה על חייל ששובר שמירה בבסיס יהיה חודש כלא לרוב, לעומת התצפיתניות שנותנים להם לשמור על -גבול המדינה-

ג-ב-ו-ל -ה-מ-ד-י-נ-ה

ועשו זאת לא פעם, אלה באופן שיטתי וקבוע (כבר יש על זה 4 כתבות רק בYNET)

אפשר לחשוב ה4 הללו עשו משהו שונה מכל האלפי תצפיתניות לפניהם, להם יש עוד חמ"ל ממוזג עם מכשירים אלקטורנים וטלוויזיות, היו (ועדיין יש במוצבים קטנים) תצפיתניות שעובדות עם פאקינג משקפת ומכשיר ראיה תרמית נייד ללילה והם לא מוותרות על שמירה בגבול

אני יודע איך זה לתצפת גם, אם כי בתנאים גרועים יותר, שהייתי מרגיש שאני נרדם בשטח עויין הייתי מרביץ לעצמי בפנים ושופך על עצמי מים, זה לא עוזר אבל לא הייתי מוותר כי אתה לא יכול להרשות לעצמך, אז הם הרשו לעצמם כי הן לא בסכנת חיים, הרי אם היא תיכשל, היא לא תהרג, הסיור יהרג, האזרחים ביישוב הקרוב יהרגו, אבל היא עדיין תלך הביתה בסוף ובמקרה הגרוע יהיה לה קצת רגשות אשמה אבל היא תגיד לעצמה 'זה בטח קרה במשמרת של מישהי אחרת'

בגזרת עזה היה צוות טנק שנרדם בתוך השטח (לא במוצב), כל הצוות לא נרדם מרוב תשישות, הם זרקו זין כי הם הרגישו בטוחים (אם כי אני לא מאשים את כולם אלה רק את המפקד השמוק) וזה אחרי גלעד שליט כן, אתם יודעים מה הם קיבלו? חודש -ריתוק-, המפקד הודח אבל נשאר בגדוד שלו, לחשוב שהם היו יכולים כולם להיות מתים או חטופים, החוצפנים עוד העזו להתלונן על הגזר דין...

לא מצדיק את המרד, אבל יש לי כמה ידידות שהיו בצבא תצפיתניות וזה תפקיד נוראי. אתה מחוייב לא להוריד עיניים מהמסך, ולסרוק בצורת ח' את הגזרה שלך שוב ושוב ושוב. מילא תגיד שבעזה שם יש אולי "אקשן" אבל מה יגידו אלה שמוצבות בגזרות שפעם ב-5 שנים קורה שם פיגוע. מה האינטרס שלהם לשמור על דריכות? כל מי שחושב שהן סתם זורקות לא מכיר את תפקידן הכפוי טובה ואת תנאי השירות הירודים שלהן. כל התצפיתניות שהכרתי במהלך השירות היו בחורות עם המון מוטיבציה, מאוד איכותיות ורוצות לתרום. אני לא חושב שגם הלוחם המורעל ביותר היה מסוגל לתפקד 8-8 כל הזמן ולסרוק בח' אותה גזרה, זה לא אנושי ושובר גם את הטובים ביותר, החיילות צריכות להיענש אך חייב להיעשות משהו בנוגע לתנאי השירות של הבנות המסכנות.

לא מצדיק את המרד, אבל יש לי כמה ידידות שהיו בצבא תצפיתניות וזה תפקיד נוראי. אתה מחוייב לא להוריד עיניים מהמסך, ולסרוק בצורת ח' את הגזרה שלך שוב ושוב ושוב. מילא תגיד שבעזה שם יש אולי "אקשן" אבל מה יגידו אלה שמוצבות בגזרות שפעם ב-5 שנים קורה שם פיגוע. מה האינטרס שלהם לשמור על דריכות? כל מי שחושב שהן סתם זורקות לא מכיר את תפקידן הכפוי טובה ואת תנאי השירות הירודים שלהן. כל התצפיתניות שהכרתי במהלך השירות היו בחורות עם המון מוטיבציה, מאוד איכותיות ורוצות לתרום. אני לא חושב שגם הלוחם המורעל ביותר היה מסוגל לתפקד 8-8 כל הזמן ולסרוק בח' אותה גזרה, זה לא אנושי ושובר גם את הטובים ביותר, החיילות צריכות להיענש אך חייב להיעשות משהו בנוגע לתנאי השירות של הבנות המסכנות.

ואכן כמו שפירסמו פה את המסקנות של הדו"ח בדקו את זה ומסכימים, גם בכתבה בנושא היום היה רשום שהדו"ח הוגש ודורשים רפורמה בצבא בנושא

ועם כל זאת, אני בטוח שהיחידים שישלמו מחיר אישי יהיו הבנות הללו.

כל מוד"ש נקרא עכשיו חיל האיסוף הקרבי כמדומני.

זה לא אומר שאי אפשר לגייס בנים בעלי פרופיל עורפי לתפקיד...

התפקיד הזה אולי לא דורש 97, אבל הוא רחוק מלהיות תפקיד לפרופיל עורפי....

אני חושב שבצה"ל, שהוא צבא שבו הפיקוד צומח משורות החיילים, מפקד טוב לא אמור לדרוש מהחיילים שלו דברים שהוא עצמו לא היה עומד בהם. למרבה הצער נתקלים במקרים כאלו לא פעם.

כחייל במוצב על גדר הגבול (לבנון) נדרשנו לפעמים לשמור במשמרות קשות, עם הקפצות בלתי פוסקות ועבודות רס"פ מטופשות בשעות המנוחה הבודדות שהיו לנו. גם אני שמעתי את העצות הדביליות של "לא לשבת" או "ללכת כל הזמן". פעם אחת נרדמתי בעמידה וחבר שלי תפס אותי לפני שפגעתי ברצפה, פעם שניה למזלי האפוד שלי נתפס בחתיכת ברזל ובלם את הנפילה שלי, פעם שלישית נרדמתי תוך כדי הליכה וכמעט עפתי מסוללת העפר ההקפית של הבסיס.

בסיטואציה אחרת, כבר כקר"פ במילואים, מלאתי מקום בגדוד סדיר. נתקלתי בחייל "צעיר" עם בעיה אורטופדית מסוימת שהלכה והחמירה ככל שהמשיך בפעילות. ניסיתי לדבר עם הסמ"פ שלו (המ"פ לא היה בבסיס באותה העת) ולהסביר לו שאם החייל ימשיך כך הוא לבסוף יושבת מפעילות. נתקלתי באטימות מוחלטת. החיילים הצעירים באותה יחידה גם סבלו ממחסור נורא בשעות שינה שפגע בתפקוד שלהם. גם שהחיילים חזרו מפעילות, הם הועסקו לעיתים במטלות מנהלתיות מטופשות במקום שיתנו להם לנוח. כמעט ולא הייתה הבנה למגבלות ולצרכים הפיזיולוגיים של אותם חיילים. לציין גם שאין שום דבר "מחשל" במניעת שעות שינה.

על פניו, גם תנאי העבודה של התצפיתניות, כפי שהם מובאים כאן, הם לא בריאים ויכולים להביא בסופו של דבר להתרופפות עצבים ואף לפגיעות גופניות. אנחנו לא מצויים במלחמה כוללת ואני חושב שאין הצדקה לתנאים כאלו. יעשו המפקדים של אותן תצפיתניות חשבון עם עצמם.