אי גידול ילדים - מהי עמדתכם בנושא?

[guycnaan]

הוכחת שהרצון להביא ילדים לעולם נובע מאגואיזם ואינטרסים. מה תעשה אם ילדיך ירצו לחיות בחו"ל? איך זה מסתדר עם התוכניות שלך? ואם ילדים לא ירצו לטפל בך? ואם ילדים יגדלו להיות נרקומנים/עבריינים/זונות/סתם לא יוצלחים שיגרמו לך רק לאכזבה ולא תוכל לישון בלילה עד מותך? אנשים רואים בילדים אידיאל, יצור מושלם, תעודת אחריות לזקנה וזה ממש לא נכון.

מישהו אמר את זה שהם תעודת אחריות? ציינתי מה קורה לאדם ללא ילדים. משום מה אנשים שמקדישים זמן ,דאגה ואכפתיות לילדים שלהם מגדלים לרוב ילדים מוצלחים שמביאים להם גאווה רבה. פשיעה ונרקומנים לרוב באים לילדים מבתים הרוסים או הורים לא מתפקדים.

ובכלל הדיון הזה לא רלוונטי בלי לדעת את גילם של היוצאים חוצץ כנגד העניין. זה לא חוכמה בגיל 20 או בלי זוגיות ארוכה ורצינית להביע דעה על משהו שלא אמור להיות בתודעה של אדם עד איזור גיל 30 היום.

[lev-27]

בן 26.

אני לא רוצה להכניס ילדים למרוץ עכברים שאתה קורא לו "חיים". אני לא רוצה להשתתף במרוץ עד סוף ימי. אנחנו מסיימים תיכון בגיל 18 - משרתים בצבא עד גיל 21 במקרה הטוב - מסיימים תואר בגיל 25-27 במקרה הטוב - מתחילים לעבוד וכאשר סוף כל סוף אנחנו מתקדמים בעבודה, השכר עולה ומתחילים לנשום נולדים ילדים. זהו. נגמרו החיים. אני צריך לקרוע את התחת ולשלם משכנתא עד גיל 50 כדי לקנות דירת 4 חדרים כי אני לא יכול לגדל משפחה בדירת 2 חדרים, אני צריך לקנות רכב משפחתי שטוחן לי את הצורה בדלק, אני צריך לשלם על גן, חיתולים, חוגים, בתי ספר, טיולים, בגדים ושאר החרא עד שהילד מגיע לגיל 18. אני צריך להחזיק אותו כלכלית בזמן השירות הצבאי, לתמוך כלכלית בתקופה הסטודנטיאלית, להשתתף בעלויות החתונה ואם זה לא מספיק לא חסר "ילדים" בני 30 שבאים להורים ומבקשים מהם כסף. מעגל מתחיל שוב.

לא מדבר אלי, לא רוצה להיות חלק מזה. אני רוצה לצבור נכסים ולחיות ברווחה עד סוף ימי. ילדים פוגעים בתוכניות. סורי.

[rikus]

בן 26-אחרי זוגיות ארוכה? עם קריירה כבר? בלי הדברים האלה שהם שני הדברים החשובים בחייו של האדם אין משמעות ל"בשביל מה צריך ילדים"?

הרי ברור שלהביא ילדים זה דבר שלא משתלם כלכלית, זה גורם למריבות בין בני הזוג, לחוסר בשינה, לפגיעה בקריירה לחלק, לכאבי לב רציניים ולדאגות בל ישערו. ולכן זה נראה כמו דבר מאוד לא משתלם למי שלא הגיע ל-2 הדברים שהזכרתי קודם.

אגב, אין לי בעיה עם אלה שלא רוצים להביא ילדים אחרי שיש להם את מה שציינתי קודם(וגם עם אלה שסתם לא רוצים בלי קשר לחיים), אני רק חושב שהם מפספסים חלק עצום בחוויה של מה שאלוהים נתן לנו..זה כיף להיות ילד, זה כיף להתבגר(טוב לא,אבל זה כיף לשחק אותה מבוגר) זה כיף להצליח ולמצוא אהבה ולעשות סקס(למרות שזה לא הכל!) אבל באמת שילדים זה משהו לא מהעולם הזה, רק מי שיש לו יכול להבין על מה אני מדבר-וגם כל הקוטרים שקשה להם יגידו את זה.

[zam]

lev-27

כל זה שווה כשהילד שלך בא ואומר לך סתם ככה באמצע היום "אבא אני אוהב אותך".

ואין אושר גדול יותר מילד שאומר לך "תודה על הכל".

אז אצלך זה לא משחק תפקיד ולך זה לא חשוב אבל לאחרים כן. ללא קשר אם הם יטפלו בי כשאהיה זקן או לא.

צריך להיות הוגנים ולהביא את שני הצדדים של המטבע.

יש ילדים חרא שלא מעניין אותם כלום מלבד עצמם ויש גם ילדים אחרים.

הילד שלי הוא חלק בלתי נפרד מהאושר שלי עם כל הקושי שבדבר. הכל מתגמד עם חיבוק אחד ממנו.

קיצר כל אחד והאושר שלו.

[benor]

החיים יכולים להיות מאוד אכזריים, ולחלק מהאנשים קשה מאוד להסתדר בהם ותוך כדי יכול להיות להם הרבה סבל.

אני לא הייתי רוצה "שהילד" שלי יעבור רבע ממה שעברתי בחיים (בילדות, בצבא וכו' וכו'). החיים שלי באופן יחסי בכלל לא היו קשים וגדלתי בבית טוב. אבל יכול מאוד להיות שמישהו אחר שהיה עובר את אותה הדרך, כבר ממזמן היה נשבר ומוותר על הכל.

ומה אגיד על כאלה שבאמת היו להם חיים קשים בהשוואה לשלי?

אחד מיתר השיקולים, מלבד השיקולים הכלכליים הוא לא להכניס ילד לעולם המסובך והלא פשוט הזה.

[Zinger777]

lev-27

כל זה שווה כשהילד שלך בא ואומר לך סתם ככה באמצע היום "אבא אני אוהב אותך".

ואין אושר גדול יותר מילד שאומר לך "תודה על הכל".

וכשהוא יגיד לך "אני שונא אותך!!" כשיתבגר? וכשינתק איתך קשרים כשהוא מתגייס כי אין לו כוח אליך יותר כי אתה לא חברי כל כך ויש לו מספיק חברים? ואח"כ כשיפתח קריירה משלו ולא יהיה לו זמן להתקשר אליך כי הוא לחוץ בעבודה? איך אתה מתייחס לאבא שלך? איך אבא שלך מתייחס לאבא שלו? (אני מתנצל אם אחד מהם נפטר אבל תחשוב מה היה לפני..). בסופו של דבר הילדים מתנהגים באופן די אכזרי יחסית למה שמצפים מהם ולא ממש "שומרים אמונים" להורים.

[benor]

^ זה בכלל לא מחייב מה שאתה אומר.

ההורים שלי דאגו להורים שלהם במסירות ונאמנות, עד ימיהם האחרונים.

[zam]

העולם הזה מלא גם בדברים יפים וטובים.

נסה לראות את העולם דרך עיניים של ילד ותראה כמה מדהים הוא יכול להיות.

הילד שלי מלמד אותי לראות דברים אחרת ממה שהייתי רואה אותם עד היום.

כולנו עברנו בחיים דברים שהשפיעו עלינו.

השאלה היא לאן אתה לוקח את זה.

יש בי אהבה עצומה לילד שלי. משהו מטורף ששום נכס בעולם לא היה יכול להביא לי.

Zinger777

אני אבא שלו ולא חבר שלו. אני לא יודע איך, אבל אני בהחלט אנסה להשאיר את זה ככה.

אם הוא יגיד לי שהוא שונא אותי זה בהחלט יכאב ויצבוט בפנים אבל אני אבא שלו. אני אוהב אותו תמיד.

אולי זה החינוך שקיבלתי ואולי זה רק אני אבל אני לא מסוגל לשנוא את הילד שלי.

אם הוא לא יתקשר אז אני אתקשר ולא אחכה לטלפון ממנו.

עם אבא שלי אני אחלה. רואה אותו פעם בחודש בערך ומדברים לפעמים בטלפון.

יש גם את המצלמה במחשב אז זה עוזר. סבא שלי נפטר מזמן אז זה לא אקטואלי.

אבא שלי היה מאוד מכבד את סבא שלי. היינו גרים לידם ולפחות פעם בשבוע (בעיקר בשבת) היינו הולכים לבקר.

אבא שלי בילדות לא היה ממש שם בשבילי הוא היה עסוק בעבודה.

אני עם הבן שלי מנסה לשנות את זה קצת. מקווה שאצליח.

[lev-27]

מסכים. לא מחייב. במציאות רוב הילדים חארות אגואיסטים שרואים בהורים כספומט מהלך.

[Zinger777]

כמובן שזה משתנה ממשפחה אחת לאחרת אבל זה לא אומר שבוודאות כולם יהיו ככה.

למען האמת, הרוב זה לא ככה (כמו שציינת).

מעבר לזה - שיהיה לכולם בהצלחה עם השאיפות שלהם בחיים.

אני את הילד שלי אשאיר אי שם במצב הראשוני שלו כראש זעיר עם זנבון שמחובר אליו.

[guycnaan]

בן 26.

לא מדבר אלי, לא רוצה להיות חלק מזה. אני רוצה לצבור נכסים ולחיות ברווחה עד סוף ימי. ילדים פוגעים בתוכניות. סורי.

בתור מי שיצא נגדי על כך שאני "רואה בילדים ערובה לערוב ימיי" אתה מדבר כאילו המטרה בחיים זה צבירת נכסים, יותר לוגי ונטול רגשות מזה יש?

אתה בן 26,אבל מתבטא כמו מתבגר. האם אתה צריך להגיע לגיל 40 כדי שתבין שכסף זה לא הכל בחיים (ואומר את זה קפיטליסט בל יתואר כמוני), ועו"ש מנופח לא בהכרח שווה לאושר.

אתה מתייחס לגידול ילדים כאיזה עול,ואני ממש לא רוצה לדון בהיבט הפסיכולוגי של זה. אף אחד לא מחייב אותך להיכנס ל"מירוץ העכברים",אבל אתה סך הכל לא רוצה ילדים כדי שזה ישתלם לך בבנק ותוכל לעבוד יותר. אם זה לא מירוץ עכברים,לא יודע מה כן.

ושוב, דעות של אנשים ללא זוגיות ארוכה ומתחת לגיל 25 נשמעות לי פחות אמינות, פשוט מכיוון שגם לי בגיל 22 לא עניין אותי דברים בסגנון, וזוגיות ארוכה משמע שאדם מיושב בדעתו והוא יכול לגבש דעה נכוחה על האם נישואים וילדים מתאימים לו.

[psychuil]

אני בן 27, בזוגיות שנמשכת מעל 5 שנים. אנחנו גרים ביחד כבר כמה שנים טובות. שנינו בשלבים של לפתח את הקריירה שלנו.

שנינו לא בקטע של ילדים עכשיו, כי למה זה טוב?

כרגע יש לנו חתול שבא איתי מבית ההורים וששנינו מאד אוהבים. אבל עם כל זה, הוא מגבלה דיי ענקית. אין לי לב להשאיר אותו לבד בבית יותר מ24 שעות, ואם רוצים לצאת לחו"ל או חופשה של כמה ימים צריך להתחיל לשבור את הראש על מי יטפל בו, יאכיל אותו ויפיג לו את הבדידות.

קוסם לי הרעיון שלך לחנך ולגדל ילד, אבל אני פשוט לא חושב שזה שווה את זה. כמויות המאמץ, כאב הראש והכסף שילכו רק בשביל זה נראים לי כמו trade off ממש לא משתלם.

אז למה אני חי? אני חי כדי להנות. אני עובד בשביל לממן את זה.

לגבי ילדים שיטפלו בי כשאני אהיה זקן? זה הימור רע. קשה לי להאמין שאני אעשה יותר מדי בשביל ההורים שלי, אז מי מבטיח לי שילדים שלי ישימו עלי קצוץ?

[rikus]

חכה חכה אשתך עוד לא הגיעה לגיל(של אוי שיט מה הייעוד שלי בחיים אם לא להיות אמא).

עריכה:

אויש אתם בכלל לא נשואים, נו אז מה אתה רוצה? ואתם רק בשלבי פיתוח הקריירה -שיהיה לכם ממש קריירה ושתחליטו להתחתן בעה"ש זה יבוא, אתם עדיין בשלבי המתבגרים.

[lev-27]

כלומר אתה אבא רק בגלל לחץ מאשתך. תענוג.

[CobraDragon]

בתור אב לקטנה בת שנה וחצי כשהשניה בדרך, אני יכול להגיד שזהו אושר שאין לו תחליף (מבחינתי לפחות).

ניתן להבין זאת רק כאשר מגיעים למיטה שלה בבוקר והיא מסתכלת לך בעיניים ומחייכת (שלא לדבר על קריאות ה "אבא" הראשונות).

אין דרך טובה מזו להתחיל את היום, ואם ישנו אדם שזה לא עושה לו כלום, יש לו בעייה רגשית עמוקה.

אין ספק שצריך להיות מוכן כמה שיותר מבחינה רגשית ופיננסית אך מבחינתי האישית "אי גידול ילדים" הינו הפסד של חלק מהותי מאוד בחיים, אך מצד שני אולי זה לא מתאים לכל אחד אך קשה מאוד לדעת ללא כל ניסיון.

בהצלחה בכל דרך שתבחר.