גם לי יש מטבוליסם (קצב חילוף חומרים) מהיר מדי בצורה לא מוסברת, גם לי יש בעיית תת משקל בלבד (עשו לי בדיקות בגלל ששברתי את היד ואת הרגל מספר פעמים, אבל בגלל הקצב חילוף חומרים אפילו העצמות התאחו, תהליך שאמור להתרחש במספר שנים, לא חודשים) אני גם מתגייס באוקטובר ואני גם כמעט ווויתרתי על קרבי, החלטתי שאני אתרום למדינה במה שאומרים לי לעשות, אני עצלן רצח, אני לא הולך לחדר כושר, לא הלכתי לדייטנית עדיין, אני דווקא אוכל מאכלים "משמינים" בד"כ (אני אף פעם אפילו לא סופר או משהו, אני אוכל מה שבא לי את האמת), אני יודע איך אתה מרגיש, אני יודע שזה מעצבן, אבל זה מה שאתה ומה יש, סתם שאלה, איך אתה יודע מה הקב"א שלך?

אני מקווה שברור לך (פותח הדיון) שאת השאלות הללו כדאי שתפנה לרופא ולא לכאן. המקסימום שתקבל כאן הוא חלוקה של איזו חוויה אישית כמו של YOT. גם לי יש סיפור דומה, רק בכיוון קצת פחות טוב.

גם אני בתת משקל, עם גיוסי שקלתי קצת יותר מ52 קילוגרם וגובהי 1.78 . היה לי פרופיל 82 עקב סעיף זה ופרופיל 72 עקב הרבה בעיות בריאותיות נוספות לצערי.

לי קשה מאוד לעלות במשקל כיוון שיש לי IBS (בקיצור ולחסוך פרטים: מה שנכנס יוצא. יוצא מהר.) אך בשלושה חודשים האחרונים אני לוקח גיינר והולך לחדר כושר ועליתי 4.5 קילו בערך שזה הישג מטורף בשבילי. אני מניח שסביבות ה60 קילו זה הגבול ה"גנטי" שלי אבל אורח החיים שלי עכשיו בריא יותר וטוב לי יותר עם הגוף שלי.

אם יש לך מטבוליזם מהיר אתה בוודאי יודע שזה לא קל בכלל לעלות במשקל, אתה לא כמו 90% מהאוכלוסייה שרק אוכלת כמה סופגניות ושותה קצת בירות וישר יש עוד כמה קילוגרמים. לעלות במשקל לבן אדם כמוך זה טיפול רפואי בפני עצמו ודורש הרבה יותר מסתם ללכת לחדר כושר. אני ממליץ לך להקפיד על תפריט בעל כמות קלוריות גבוהה(אך עדיין בריא. נגיד - אבוקדו? כן! שוקולד? לא!) יומית(סביבות ה3,000 קלוריות ליום) ולהקפיד עליו. שוב, בניגוד לשאר האוכלוסייה - אתה לא תשמין אם במשך שבוע תאכל הרבה אלא תשמין אם תאכל הרבה במשך חודשים.

חזרה לסיפור הצבאי: התגייסתי לקרבי בניגוד לדעות הרופאים המומחים מהאזרחות, נורא רציתי את זה בשביל עצמי ולצערי זו הייתה הבחירה הגרועה מבחינתי - בטירונות אני הקאתי דם, פשוטו כמשמעו. ולאחר הרבה מאוד תהליכים הגעתי בסוף ל"תפקיד משרדי" שאני מאוד מרוצה בו. גם מתנאי השירות וגם מן השירות עצמו. שאני מסתכל על עצמי עכשיו עצם זה שאני בכלל עושה שירות זה הישג לא קטן מבחינתי. אומנם אני לא לוחם כמו שקיוויתי - כי לא נולדתי עם הגוף שרציתי בו. בדיוק כמו שיש אנשים שלא נולדים עם מוח שמאפשר להם לעשות תואר באוניברסיטה.

שיהיה לך ברור דבר אחד בנוגע לצבא: נורא קשה לשנות דברים במהלך השירות. להוריד פרופיל, להעלות פרופיל, לשנות שיבוץ, לשנות תפקיד - אלו תהליכים ארוכים, כואבים בדרך כלל ולא קלים על הגוף ועל הנפש. עדיף מאוד "להיסגר" על עצמך עוד לפני תחילת השירות ואז השירות עצמו יהיה קל יותר.

אל תקח גם את עניין בעיית התת משקל כ"כ בקלות - יש סיבה שהצבא נותן סעיף כזה בחומרה רצינית. תת משקל גורם לשרירים ועצמות חלשות בד"כ וגורם לכך שתהיה לך בעיה עם משקלים. כי בשבילך לסחוב 50 קילו זה 100% משקל גוף ובשביל בן אדם שלידך זה רק 80% משקל גוף.

בקיצור, אחרי כל החפירות - אני ממליץ ככה:

תמשיך לנסות להעלות במסה, כי מי כמוני יודע, להיות בתת משקל זה לא כיף.

תתייעץ עם רופא המשפחה שלך האם, לפי ההיכרות שלו איתך ואחרי שהצבא נתן לך פרופיל 45, אתה יכול בשירות בעל עומסים גבוהים

תשתדל להיסגר על הרצונות שלך עוד לפני הגיוס. וברגע שאתה מגיע להחלטה אל תשכח לנדנד יום ולילה לאנשי לשכת הגיוס. זה שתודיע "אני רוצה להעלות פרופיל" לא ירשים שם אף אחד אם לא תנדנד להם עם זה.

ותזכור גם את זה - במהלך השירות הרבה יותר קשה לצאת מקרבי מאשר להיכנס לקרבי וכמובן הרבה יותר קשה להוריד פרופיל מאשר להעלות פרופיל.

מה שהכי חשוב זה שלא תתגייס עם חרטות למינהן. אם תהיה בתפקיד משרדי אל תחשוב על עצמך כ"בזבוז" שאתה לא קרבי. ואם תתגייס לקרבי אל תחשוב שהיה יכול להיות לך קל יותר אם היית ג'ובניק. אני חושב שכל אדם צריך לעשות את המקסימום שהוא יכול, אם מבחינה פיזית, מנטלית או שכלית. שב אתה עם עצמך ותבין קצת מי אתה, כי בצבא מנפצים את זה מהר וכדאי שזה לא יבוא לך בבום כל ההבנות הללו.

לסיכום החפירה - בהצלחה!

הצבא אותי באופן אישי שינה לחלוטין, ביגר אותי, חישל אותי ובנה אותי לחיים בתכלס. לא מצטער על שניה אחת ששירתתי בקרבי.

שירתתי בגולני, היו זמנים קשים אין ספק שרציתי לקום וללכת, אבל לא עשיתי את זה כי תמיד ידעתי ואמרתי לעצמי שיכול להיות גרוע יותר.

עשה ממני ומעוד הרבה אחרים גברים, כולנו נכנסו בתור ילדים שסיימו בית ספר שהיו מתעוררים בשעות הצהריים לאחר בילוי 'סוער' בלילות, כולנו קיבלנו בום לפנים במיוחד בטירונות. ואחרי הרבה הרבה אימונים משמעת והמון מסעות, הכל נהיה שונה.

קרבי יתן לך הרבה(למרות כל החרא שאוכלים), לא ראיתי את עצמי מההתחלה נכנס לצבא ומשרת בתור ג'וב 3 שנים.. מבחינתי זה חבל זה בזבוז זמן ולא היה תורם לי כלום לחיים.

הייתה חוויה אחת גדולה, לטוב ולרע. אם יש לך אפשרות ומוטיבציה להתגייס לקרבי, לך על זה. ואני לא קונה את המשפטים כגון "לא כל אחד מתאים".

בהצלחה.

כל אחד פה מוסיף את הדעות שלו למיקס.

אאני בהתחלה הייתי בול כמוך, לא קונה את זה שכל אחד מתאים לקרבי ובלה בלה.

מה לעשות, יש אנשים ויש אנשים.

אני גם לא קונה את החרא הזה ש"צבא מבגר אנשים" זה בולשיט.

בן אדם שיש לו אופי של שטותניק יהיה שטותניק. ואם הוא מתבגר זה נטו גיל.

בסופו של דבר כל אחד לוקח את הצבא ואת החוויות שלו בצורה שונה.

אני יכול להגיד לך שנער בן 18 שגר בארה"ב ולומד בארה"ב, מנהל כבר חשבונות בנק, עובד בכמה עבודות בכלל לא שונה מנער בישראל שמחזיק M16 ביל 18.

זה סטיגמה שנדבקה פה כבר שנים וזה בולשיט אחד גדול.

אני גם שירתתי בקרבי וואלה אז תרמתי 3 שנים, ראיתי איך מוותרים על לוחמים כמו שמרוקנים את הכינרת, אז סוף שירות שלי קיבלתי באיזה 3 אלף יותר בג'ובניקון ששירת בקיריה. אז..

התגייסת לצבא מתוקף חוק גיוס חובה ועשית שירות קרבי כי הצבא מצא אותך מתאים לקרבי. מישהו הבטיח לך הרים וגבעות?

לב, גם בתור ג'ובניק אני אישית חושב שחיילים באופן כללי וקרביים במיוחד, מקבלים *אתה יודע מה* מהצבא לאחר השחרור וזה לא מוסרי לתת כ"כ מעט לאנשים שלא רק שנתנו כ"כ הרבה אלא אף מסכנים את חייהם.

לא ייתכן שחייל משוחרר צריך לשלם עשרות אלפי שקלים בשביל תואר בעוד שאסירים ביטחוניים עושים תואר בחינם. מי "הקריב" יותר?

זה לא מוסרי לתת לקרביים 700 שקל בחודש. החיים שלך שווים 700 שקל בחודש? ההתייחסות של המדינה לחיילים כ"משאב זול" מגעילה אותי, אנשים הם המשאב היקר ביותר. גם מבחינה מוסרית ונפשית וגם מבחינה ריאלית. כושר ההשתכרות של אדם בוגר הוא נאמר - 7K בחודש. מהו כושר ההשתכרות של רובה, או תותח? נאדה.

אני מקווה שיגיע יום, גם אם שנים לאחר שחרורי, בו נראה בארץ צבא מקצועי - כאשר כל החיילים יקבלו משכורת נורמלית וחבר'ה קרביים יקבלו משכורת הרבה יותר מנורמלית, כראוי מאנשים שמסכנים את עצמם ברמה גבוהה.

אבל אנחנו(יותר נכון אני) סוטים מהדיון.

האם תצליח או לא תצליח בקרבי תלוי בכמה דברים - 1. אם אתה טיפוס חברותי 2. אם אתה בוגר 3. אם תפול על מפקדים טובים 4. אם תיפול על מחלקה טובה

5. אם אתה מסוגל להתנתק מהמשפחה ומהבית ולהחליף אותם במקום ואנשים חדשים

אנשים שלא עומדים בתנאים הללו או נפלטים מקרבי או סובלים נורא במשך כל השירות.

אני לדוגמא - התחלתי בגבעתי : הייתה לי מחלקה של סוציומטים ומפקדים שהתעללו בנו פיזית (מכות ו4 שעות שינה בלילה) ונפשית (השפלות ועונשים לא פרופורצינלים כגון :שבת על תזוזה בזמן הקשב). סבלתי נורא ויצאתי לנפקדויות ועשיתי המון צרות עד שנפלטתי לג'וב והמשכתי כעובד רס''ר שעושה יומיות.

למה עובד רס''ר ? כי אחרי הרבה כלא ודפוק הצבא לא ישלח אותך לשום תפקיד טוב.

לב, גם בתור ג'ובניק אני אישית חושב שחיילים באופן כללי וקרביים במיוחד, מקבלים *אתה יודע מה* מהצבא לאחר השחרור וזה לא מוסרי לתת כ"כ מעט לאנשים שלא רק שנתנו כ"כ הרבה אלא אף מסכנים את חייהם.

לא ייתכן שחייל משוחרר צריך לשלם עשרות אלפי שקלים בשביל תואר בעוד שאסירים ביטחוניים עושים תואר בחינם. מי "הקריב" יותר?

זה לא מוסרי לתת לקרביים 700 שקל בחודש. החיים שלך שווים 700 שקל בחודש? ההתייחסות של המדינה לחיילים כ"משאב זול" מגעילה אותי, אנשים הם המשאב היקר ביותר. גם מבחינה מוסרית ונפשית וגם מבחינה ריאלית. כושר ההשתכרות של אדם בוגר הוא נאמר - 7K בחודש. מהו כושר ההשתכרות של רובה, או תותח? נאדה.

אני מקווה שיגיע יום, גם אם שנים לאחר שחרורי, בו נראה בארץ צבא מקצועי - כאשר כל החיילים יקבלו משכורת נורמלית וחבר'ה קרביים יקבלו משכורת הרבה יותר מנורמלית, כראוי מאנשים שמסכנים את עצמם ברמה גבוהה.

אבל אנחנו(יותר נכון אני) סוטים מהדיון.

החיים שלך שווים 4,000 בחודש? 6,000? אולי נשלם לכל חייל מיליון שקל? אתה, אני, כולם משאב זול ובר החלפה. ככה. החיים חרא. הצבא לא חייב לחיילים כלום. אתה נמצא בפנים מתוקף חוק. אין בזה שום דבר "לא מוסרי".

אז יאללה, מעכשיו צבא זה שלוש שנים בתוך הבסיס, בלי לראות את הבית אפילו פעם אחת, עבודה של 22 שעות ביממה ומפקדים שמתעללים בך כמו בחטיבה 108. זורם?

אל תגזים. שלוש שנים בבסיס בלי לראות את הבית, היקף עבודה סביר ומפקדים עם סמכות. ככה אמור להיראות צבא.

בשום צבא מערבי אין 3 שנים בלי לראות את הבית.

אפילו בצבא ארצות הברית יש אחת לשנה משהו כמו 3 שבועות חופש

כל אחד פה מוסיף את הדעות שלו למיקס.

אאני בהתחלה הייתי בול כמוך, לא קונה את זה שכל אחד מתאים לקרבי ובלה בלה.

מה לעשות, יש אנשים ויש אנשים.

אני גם לא קונה את החרא הזה ש"צבא מבגר אנשים" זה בולשיט.

בן אדם שיש לו אופי של שטותניק יהיה שטותניק. ואם הוא מתבגר זה נטו גיל.

בסופו של דבר כל אחד לוקח את הצבא ואת החוויות שלו בצורה שונה.

אני יכול להגיד לך שנער בן 18 שגר בארה"ב ולומד בארה"ב, מנהל כבר חשבונות בנק, עובד בכמה עבודות בכלל לא שונה מנער בישראל שמחזיק M16 ביל 18.

זה סטיגמה שנדבקה פה כבר שנים וזה בולשיט אחד גדול.

אני גם שירתתי בקרבי וואלה אז תרמתי 3 שנים, ראיתי איך מוותרים על לוחמים כמו שמרוקנים את הכינרת, אז סוף שירות שלי קיבלתי באיזה 3 אלף יותר בג'ובניקון ששירת בקיריה. אז..

ממש לא, קרבי משנה להרבה אנשים את האופי, הם לא באים לשבור לך את הכבוד, הם באים לשבור את האישיות. כמובן שלפעמים נופלים על חרא מפקדים וחרא חברים למחלקה.. אבל נדיר שדברים כאלה קורים.. גם להיות טיפוס חברתי נותן יתרון.

מסכים במאה אחוז שהצבא והמדינה עצמה לא דואגת כראוי לחיילים שנפצעים בשדה קרב, לחיילים אחרי שחרור, והרבה אנשים במדינה הזאת לא מוכירים תודה ראויה לחיילים קרביים במדינה הזאת, לעומת פעם.

חבר שלי חטף 2 כדורים בגב בעופרת יצוקה, ומשרד הבטחון(כאן כבר הצבא לא כ"כ מחליט) ירק לו בפרצוף אחרי זה עם הפיצויים העלובים.

אבל אני מבטיח לך שהילד שסיים צבא בתור חייל קרבי בגיל 21, בוגר יותר, מנוסה יותר, אחראי יותר, ממושמע יותר, חזק ומחושל יותר מילד בארה"ב שרק סיים את הקולג'.

אולי הצבא והשירות הקרבי לא נתנו לי הרבה מבחינה כספית לאחר השחרור, לא ניסיון אקדמאי, אבל החוויות שאני עברתי ועוד רבים אחרים, אף אחד לא יכול להבין כל עוד הוא לא חווה את זה בעצמו.

עכשיו.. לאחר כל זה, בלי שום זלזול או משהו כזה... היית בכלל חי"רניק?

אוי נו באמת.

צבא לא משנה אופי של בן אדם. חוויות והאדם עצמו זה מה שמשנה.

בצבא אתה עובר חוויות אני לא אומר שלא, וכל אחד לוקח את זה בצורה שונה.

אבל להגיד שמישהו בן 21 שסיים צבא יותר בוגר ממישהו בארה"ב שלומד ויש לו כבר תואר או מה שזה לא יהיה זה שקר.

שמע גם לי היה חוויות בצבא, אבל בצד שני גם היו יכולים להיות לי חוויות אם הייתי הולך ללמוד בקולג' בארה"ב.

שוב כל אחד והחוויות שלו ואיך שהוא לומד מהם.

לא הייתי חי"רניק הייתי תותחן.

זה לא שקר, זאת עובדה. אתה מוזמן לעשות מחקר אם תרצה. בסדר אתה יכול להתווכח עד מחר שזה לא משנה את הבן אדם ולא נותן לו משמעת ומחשל אותו לקראת החיים האמייתים, סה"כ זו דעה שלך וזו דעה שלי. (ואגב של עוד הרבה אחרים)

יש לי המון חברים שהיו "שוטתניקים" לפי הגדרתך, בבית ספר היו על הפנים ולא היו ממושמעים, הגיעו לצבא, הצבא עשה להם שינוי של 180 מעלות, שלושה מהם היום משרתים בתור קצינים קרביים. ואלה אנשים שבקלות יכולתי להגיד לפני הצבא כמוך בדיוק שהם לא "תואמים" לקרבי.

ועם כל הכבוד לתותחנים(ויש לי כבוד), חי"ר זה משהו אחר מהרבה בחינות.. ככה שיכול להיות שבגלל זה אנחנו לא מסכימים בנושא הזה.

אוי נו באמת.

צבא לא משנה אופי של בן אדם. חוויות והאדם עצמו זה מה שמשנה.

בצבא אתה עובר חוויות אני לא אומר שלא, וכל אחד לוקח את זה בצורה שונה.

אבל להגיד שמישהו בן 21 שסיים צבא יותר בוגר ממישהו בארה"ב שלומד ויש לו כבר תואר או מה שזה לא יהיה זה שקר.

שמע גם לי היה חוויות בצבא, אבל בצד שני גם היו יכולים להיות לי חוויות אם הייתי הולך ללמוד בקולג' בארה"ב.

שוב כל אחד והחוויות שלו ואיך שהוא לומד מהם.

לא הייתי חי"רניק הייתי תותחן.

מחזק.