קרבי זה הקרבה. ובן אדם בוגר מבין שההקרבה לא נגמרת רק בסדיר אלא ממשיכה במילואים.

לא כל כך אוהב את המילה הקרבה, מאוד שלילית.. אבל אנחנו נכנסים פה לערכים וציונות וכו' ולא יודע כמה זה רלוונטי לאוכלוסיה שנמצאת פה

דווקא מילואימניקים הם חבר'ה חביבים לרוב כל הכבוד לצ'הל

הבעיה העיקרית לדעתי בצבא, שהוא מנוהל ברובו ע"י ילדים. לפחות ילדים בנפשם שלא תמיד יודעים לקחת החלטות בצורה הכי טובה, והם לא מבינים שלעתים קרובות ההחלטות שלהם יפגעו בצורה רצינית בבריאות של החיילים שלהם.

הצבא, לא דאג לצרכים הבסיסיים שלי בתור חייל אז למה שאני אדאג לו?

למשל: הייתי זקוק להחלפת מידה בנעליים, וכל הזמן מרחו אותי עד שלבסוף מצאתי זוג נעליים זרוק איפשהו בעצמי. כל הזמן העליתי את זה למפקדים אבל זה לא עזר.

גם חיילים נוספים שהיו זקוקים להחלפת נעליים (בלאי) וכד' עשו להם את המוות.

הרע מכל, הוא כשיש לך בעיה רפואית רצינית אין להם בעיה להתעלם ממך. לנצל אותך ולהשתמש בך לצרכיהם, אפילו "המטומטמים ביותר" הם יודעים טוב מאוד.

אנשים שרצו לראות רופא בטירונות, חיכו כמעט חודש! עד שהואילו בטובם להראות להם רופא.

אני לא חס וחלילה נגד גיוס, אבל אם הייתי יודע מה הולך בצבא ואיך הוא מתנהל לא הייתי מוכן להתגייס לשום יחידה קרבית.

כשאתה חייל קרבי, אתה פשוט מאוד עבד לכל דבר ועניין מכונה מתקתקת שעובדת 24/7 ללא הפסקה! שום אדם לא יעריך ויוקיר לך תודה על מה שאתה עושה!

אני מקווה שמתישהו, במדינה הזו יקום מה שנקרא צבא אזרחי שבו החיילים יתוגמלו כמו שצריך, ושיהיה גוף מאורגן ויעיל. ולא כמו צה"ל הגוף המכסת"ח.

אבל זה רק אני.

תקראו לי אנטי-ציוני ומה לא, אבל אני לא סתם אומר את הדברים האלו. חוויתי אותם על בשרי. ויש אנשים, שמצבם היה גרוע בהרבה.

אני לא פרו-פלסטיני או משהו כזה, אבל יצא לי כבר לראות בעיניים 2 חיילי מג"ב שהכניסו לפה של פלשתינאי סיגריה הפוכה, נתנו לו כאפות וכל זה שהעיניים שלו היו מכוסות.

אני רק יכול לקוות בשבילך, שתקח את הגיוס שלך כחוויה. נסה להעביר את השירות בכיף עד כמה שאפשר. ואם אתה מרגיש שזה כבד עליך, ואתה לא יכול. אל תשאר איפה שאתה נמצא.

אני גם הייתי והתחלתי בגישה הזו, לתרום ולתת מעצמי הכל. כי צריך להגן על המדינה, כי חייבים, זה כורח המציאות וכו' וכו'. הכל התנפץ לרסיסים.

זה נכון, לפני שהתגייסתי הייתי הכי ציוני ורוצה לתרום למדינה וכל האידיולוגיות היפות האלה עד כדי כך שבתור בן יחיד התנדבתי לשרת בקרבי כאשר כולם מסביב חשבו שפשוט השתגעתי לחלוטין ואני אדם אחר.

אחרי שראיתי את מה שאומרים כל מי ששירת בקרבי איך זה עובד, איך מתייחסים לבקשות שלך בנושאי ת"ש(תנאי שירות) ונושאים רפואיים או נותנים לחיילים תפקידים מטומטמים שכלל אינם מתאימים לרמתם השכלית, הייתי מדוכא מאוד. בסוף מצאתי לי את הדרך אל האושר אבל במבט לאחור, אחרי השנה הראשונה שלי לשירות ביחידה קרבית (יצאתי כי אמא שלי חתמה וויתור פתאום ולא יכלה לשאת עוד את היותי בקרבי) השנתיים שביליתי בתפקיד תומך לחימה פשוט היו בזבוז כסף של משלמי המיסים ברמה מטורפת. לאף אחד לא אכפת ממך, כל הבקשות שלך להחליף מקצוע למשהו מועיל נופלות על אוזניים ערלות ואם אתה לא מכיר איזה קצין בכיר בכח אדם, אתה נשאר תקוע בבסיס מגעיל שלא משקיע בכח האדם שלו ורואה שנתיים מהחיים שלך יורדים לטימיון מבלי שאתה תורם משמעותית אלא רק "לצרכי המערכת" מבלי לדבר כבר על העצמה אישית ולמידת משהו לאזרחות מהצבא ולהמשך החיים.

זו בדיוק הסיבה שהיום אני מעודד כאן צעירים לנסות את מזלם ביחידות מחשוב טרום הגיוס כדי שהמתאימים ינוצלו ביחידות טכנולוגיות איכותיות ולא כ"קרביים" במיון עיוור.

כשאתה חייל קרבי, אתה פשוט מאוד עבד לכל דבר ועניין מכונה מתקתקת שעובדת 24/7 ללא הפסקה! שום אדם לא יעריך ויוקיר לך תודה על מה שאתה עושה!

אני מקווה שמתישהו, במדינה הזו יקום מה שנקרא צבא אזרחי שבו החיילים יתוגמלו כמו שצריך, ושיהיה גוף מאורגן ויעיל. ולא כמו צה"ל הגוף המכסת"ח.

אבל זה רק אני.

אני לא שירתתי בקרבי ע"מ לקבל הערכה, שירתתי ע"מ לשרת, כי אני אוהב את המדינה הזאת.

שירתתי מתוך המחשבה שלעם היושב בציון מגיעה מדינה, וע"מ לממש את המחשבה הזאת מישהו צריך לעשות את העבודה המלוכלכת, ואין לי שום בעיה להיות אחד מאותם עשרות אלפים שעושים את העבודה הזאת.

יחד עם זאת, חוסר האמונה שלי בגוף שנקרא צה"ל הוביל אותי להחלטה שאני רוצה להיות לוחם פשוט בלבד, לא קצין, לא מפקד, רק לוחם, הכי פשוט שרק אפשר.

אגב, ההחלטה הזאת כמעט הביאה אותי לכלא כשהמג"ד אמר לי (לא בדיוק במילים האלו, אבל בצורה שאינה משתמעת ל-2 פנים) שאם אני לא הולך למבדקים הוא אישית יחפש אותי על כל דבר הכי קטן ו"מי שמחפש, גם מוצא".

לא התגייסתי בשביל לקבל הערכה אלא בשביל התרומה למדינה, אבל עם "חברים" כאלה מי צריך אויבים.

הבעיה העיקרית לדעתי בצבא, שהוא מנוהל ברובו ע"י ילדים. לפחות ילדים בנפשם שלא תמיד יודעים לקחת החלטות בצורה הכי טובה, והם לא מבינים שלעתים קרובות ההחלטות שלהם יפגעו בצורה רצינית בבריאות של החיילים שלהם.

הצבא, לא דאג לצרכים הבסיסיים שלי בתור חייל אז למה שאני אדאג לו?

למשל: הייתי זקוק להחלפת מידה בנעליים, וכל הזמן מרחו אותי עד שלבסוף מצאתי זוג נעליים זרוק איפשהו בעצמי. כל הזמן העליתי את זה למפקדים אבל זה לא עזר.

גם חיילים נוספים שהיו זקוקים להחלפת נעליים (בלאי) וכד' עשו להם את המוות.

הרע מכל, הוא כשיש לך בעיה רפואית רצינית אין להם בעיה להתעלם ממך. לנצל אותך ולהשתמש בך לצרכיהם, אפילו "המטומטמים ביותר" הם יודעים טוב מאוד.

אנשים שרצו לראות רופא בטירונות, חיכו כמעט חודש! עד שהואילו בטובם להראות להם רופא.

אני לא חס וחלילה נגד גיוס, אבל אם הייתי יודע מה הולך בצבא ואיך הוא מתנהל לא הייתי מוכן להתגייס לשום יחידה קרבית.

כשאתה חייל קרבי, אתה פשוט מאוד עבד לכל דבר ועניין מכונה מתקתקת שעובדת 24/7 ללא הפסקה! שום אדם לא יעריך ויוקיר לך תודה על מה שאתה עושה!

אני מקווה שמתישהו, במדינה הזו יקום מה שנקרא צבא אזרחי שבו החיילים יתוגמלו כמו שצריך, ושיהיה גוף מאורגן ויעיל. ולא כמו צה"ל הגוף המכסת"ח.

אבל זה רק אני.

תקראו לי אנטי-ציוני ומה לא, אבל אני לא סתם אומר את הדברים האלו. חוויתי אותם על בשרי. ויש אנשים, שמצבם היה גרוע בהרבה.

אני לא פרו-פלסטיני או משהו כזה, אבל יצא לי כבר לראות בעיניים 2 חיילי מג"ב שהכניסו לפה של פלשתינאי סיגריה הפוכה, נתנו לו כאפות וכל זה שהעיניים שלו היו מכוסות.

אני רק יכול לקוות בשבילך, שתקח את הגיוס שלך כחוויה. נסה להעביר את השירות בכיף עד כמה שאפשר. ואם אתה מרגיש שזה כבד עליך, ואתה לא יכול. אל תשאר איפה שאתה נמצא.

אני גם הייתי והתחלתי בגישה הזו, לתרום ולתת מעצמי הכל. כי צריך להגן על המדינה, כי חייבים, זה כורח המציאות וכו' וכו'. הכל התנפץ לרסיסים.

אני מאוד מסכים עם זה. בעיקר עם הקטע שהצבא מנוהל עם ילדים.

מכניסים לחיילים הקרביים לראש שכל חייל חייב להיות חזק ועמיד, לא להישבר בסוף זה מביא לתוצאה כאלה.

בן דוד שלי עכשיו בסיירת גולני, הסמל שלו אמר לו "אם אני רואה אותך צולע עוד פעם אני אשבור לך את הרגל" בסוף בן דוד שלי קיבל 4 גימלים בבית עם נקע ברגל.

בוא נגיד לא שמתי לב ממש לבעיות הת"ש והרפואיות, כמעט ולא היו לי בכלל, לא יצאתי להפניה אחת בשירות שלי, לא הוצאתי גימלים (לעקוץ\באמת בגלל שהייתי חולה).

תמיד רציתי לתת מעצמי כמה שיותר, כל הכוח הפיזי ששמו עלי, סחבתי את זה בלי בעיה.

גם מבחינת ת"ש, כשהתגייסתי אמא שלי ואחותי גרו בארה"ב, מבחינת חוקי הצבא הגיע לי 21 יום בשנה לבקר אותם, אבל לא מיממשתי את זה כל השירות. בסוף יצא שלא ראיתי אותם שנתיים.

והדבר שמתסכל באמת זה ביזבוז המשאבים של צה"ל, אחרי שהגעתי לשבטה לאחר 8 חודש במפקד, שמו אותי מדריך (תפקיד של בנות), אבל בגלל שהיה גם תקן למש"קים גם להיות מדריכים אז הגעתי לשם ופשוט כל השנה האחרונה שלי ביזבתי! ביזבזתי כסף לצבא הרגשתי ביזבוז לקרבי.

הרי כל שנה יוצאים עם סקר חדש, על הגיוס לקרבי והחוסר של מתגייסים לקרבי.

לאחר שאני וחבר שלי הגענו לשבטה בתור מש"קים שהגדודים לא רצו אותנו בחזרה, ביקשנו לחזור לגדודים בתור חפ"שים, לטחון שמירות, מטבחים, כל השטויות האלה.

לא רק שלא הסכימו לנו, המב"ס של שבטה אמר לנו שאם ננסה לשלול פיקודיות הוא ישים לב רגליים בדרך ולא יתן לזה לקרות.

אם כבר גיוס וזה...

קבלתי מנילה וכל התפקידים שאפשר לבחור הם קרביים (ואני פרופיל 72)

אם אני לא רוצה להיות קרבי מה אני אמור לעשות עם המנילה הזאת ?

מה אם אני לא אמלא אותה ?

אם לא תמלא אותה רוב הסיכויים שתגיע לשיבטה.

אני מקווה שאתה לא רוצה קרבי, לא בגלל הדיון הזה.

אם לא תמלא אותה, סביר להניח שמה שיקרה שאתה תקבל שריון/נ"מ/תותחנים. אחד משלושתם כמעט בטוח והצבא כבר יבחר בשבילך.

אם אתה ממש לא רוצה ולא מוכן להיות קרבי, אתה יכול להוריד פרופיל על רפואי/קב"ן/ לסרב פינוי בבקו"ם או לבקש להיות נהג וכמעט בטוח שיתנו לך בצבא חסרים הרבה נהגים.

אם כבר גיוס וזה...

קבלתי מנילה וכל התפקידים שאפשר לבחור הם קרביים (ואני פרופיל 72)

אם אני לא רוצה להיות קרבי מה אני אמור לעשות עם המנילה הזאת ?

מה אם אני לא אמלא אותה ?

תקשר ללשכה ותבקש מנילה של תומך שזה יותר גרוע מלהיות קרבי

לא בגלל הדיון אני לא רוצה להיות קרבי.

כתוב שאני מתאים ליחידות שדה.

האפשרויות שלי הם:

יש לי חיל התותחנים (תותחים / מנתץ / יחידת "מורן" / "רוכב שמיים" / מכ"מים)

לוחם איסוף בחיל האיסוף הקרבי

חיל השריון (כולל פלוגות סיור- פלס"ר)

לוחם במערך הנ"מ (נגד מטוסים)

לוחם חילוץ והצלה

מאבחן ביטחוני

מבין התפקידים האלה אני חייב לבחור שלושה תפקידים

איזה תפקידים הכי מומלצים לדעתכם?

יש גם אפשרות לעשות קורס נהיגה, אבל שמעתי שזה כאב ראש במילואים.

אם הייתי במקומך הייתי הולך על "לוחם איסוף בחיל האיסוף הקרבי".

למאבחן בטחוני אל תתקרב. = משטרה צבאית מעברים ... תפקיד חשוב אבל לדעתי, הוא אחד מהתפקידים הכי "חרא" שקיימים בצה"ל.

עושים בין היתר עבודה של קרביים, אבל מקבלים משכורת ונחשבים כתומכי לחימה.

http://www.aka.idf.il/Main/giyus/general.aspx?catId=58604&docId=73556

תותחנים - אני אישית לא ממליץ. אוליי אתה יכול להתברג ליחידת "מיתר" או לשאר היחידות, רק לא לגדודים הרגילים.

Benor נראה לי שנתפסת בסינדרום השם-הארוך-והמפוצץ... סה"כ "לוחם איסוף בלה בלה" זה מוד"ש... תכלס לא נשמע מעניין בכלל, גם ממה ששמעתי מחברים (אבל אם נודה באמת מה בעצם מעניין בקרבי)

solid_snake הכל חרטות בסופו של דבר לא משנה לאן תגיע אתה כנראה תטחן קו כקרבי (ובדוגרי זה מה שמעניין מלש"בים בתור אחד שהיה ככה עד לפני זמן לא רב, הרי אם הם היו בוחרים לפי פעילות במלחמה זה היה יותר ברור)

אם אתה לא רוצה להיות קרבי פשוט תתחיל להילחם על זה, ועדיף כמה שיותר מוקדם.

בינתיים אני ממליץ לך לסמן תותחנים במנילה. למה?

כי מי שמגיע לתותחנים יכול לעבור לג'וב בשבטה די מהר.. מנסיון.

ובתותחנים יש כמה ג'ובים לא רעים (תומכל של זיק, או של מורן, לדוגמא).

וגם אם בסופו של דבר תתקל בבעיות, תותחנים זה תכלס המקום הכי טוב לבן אדם שלא רוצה להיות קרבי.

עריכה: שכחתי לציין את מערך הנוריות שזה ג'וב עם תעודת לוחם, ותכלס ממש קל להגיע לזה, אם אתה מתעקש. (חלק מגדוד הרעם, למרות שהשנה אמורים לבצע כמה שינויים ביחידה)

אני לא טוען שזה מעניין, אבל מבין האופציות שמופיעות אצלו ומבין מה שאני מכיר ומהנסיון שלי אני חושב שזה הכי עדיף.

תותחנים - כשלא נמצאים בקו חי"ר מדובר בעבודה שחורה וטחינה אינסופית על הכלים.

שריון - אין לי מושג, אבל הבנתי שהעבודה מאוד דומה לתותחנים ואף יותר קשה כי הצוותים מאוד קטנים 3/4 איש.

נ"מ - אין לי מושג מה הולך שם.

מודיעין שדה - ממה שקראתי לפחות זה נשמע הכי מעניין...

אבל אני אגיד לך כבר עכשיו, אני סימנתי מודיעין שדה כאופציה ראשונה ולקחו אותי בסוף לתותחנים... (מלכודת מנילה תותחנים/שריון/נ"מ)

כך שבסופו של דבר הסיכויים שלך להגיע למודיעין שדה/פלח"ץ הם שואפים ל-0.

עריכה: מה כ"כ טוב בתותחנים? בכל מקום יכול לקרות אירוע פח"עי, זה דיי נדיר אבל פעם אחת כשיצאתי לסיור באיזור (בית-לחם) נזרק לעברינו בקבוק תבערה, שבמזל ובאורח נס הוא פגע בעמוד ולא עף על אחד מאיתנו.

לפי מה שאני זוכר, בכלל לא היה קל לצאת משם. אנשים נלחמו בכל הכח בשביל לצאת, ורק בודדים הצליחו. חלקם יצאו מהפלוגה רק בסוף הטירונות/אימון מתקדם. (בעיות ת"ש/רפואיות וכד')...