נושא מפתח הצמצם ועומק השדה מעסיק רבים מחברי הפורום החדשים, במיוחד אלו המעוניינים לשדרג ל-DSLR, כאלו הרכשו את המצלמה הראשונה שלהם או סתם מבקרים שראו את ה-FAQ בנוגע להבדלים בין DSLR לקומפקטית ואת ההתייחסות שם לנושא עומק השדה כיתרון (ולפעמים חיסרון) של מצלמות חיישן גדול.

המדריך המצולם הקצר הזה מיועד לסקור את הנושא לאלו שלא פונים (משום מה) למקורות מחוץ לאתר המצויינים בסטיקי השונים וסוקרים את הנושא.

ככל - עומק שדה הוא התחום בתמונה שנמצא בפוקוס, כל האוביקטים שנמצאים קרובים או רחוקים יותר מתחום עומק השדה יראה מטושטשים. לעדשה באורך מוקד נתון וגודל חיישן נתונים, עומק השדה תלוי במרחק מהנושא ומפתח הצמצם.

התמונה הזאת צולמה במפתח צמצם מרבי לעדשה זאת - 1.4. המספר הזה הוא למעשה החלוקה בין אורך המוקד של העדשה לבין הקוטר של הצמצם (המבנה בעל העלעלים הנפתח ונסגר בתוך העדשה) - בעדשה הספציפית הזאת, שאורך המוקד שלה 50 מ"מ, קוטר מפתח הצמצם המרבי הוא 37 מ"מ. מפתח צמצם רחב מאפשר הכנסת אור רב למצלמה וצילום בתנאי תאורה קשים במהירויות סגר מהירות יחסית. עומק השדה הוא מאוד קטן, המוקד נמצא על העין של כלב הצעצוע, כל שאר התמונה , כולל רוב הכלב עצמו, למעשה מטושטשת. ניכר לראות את האפקט של עומק שדה כה מוגבל להעצמת הנושא המצולם. בעדשות מסוימות גם שמוש במפתח צמצם רחב נותן רקע מאוד נעים לעין.

לציין שמפתח צמצם 1.4 נחשב לרחב מאוד. המפתח המרבי בעדשות המיוצרות היום למצלמות הוא 0.95 (עדשת לייקה 50 מ"מ שמחירה 10K$).

יחד עם זאת, יש למפתח צמצם רחב חסרונות - עומק השדה המצומצם לא מתאים לנושאים בעלי עומק שאתה רוצה לתפוס אותם בחדות במלואם, כמו כן עדשות רבות, כמו העדשה הנ"ל, לא מתפקדות במיטבן במפתחי צמצם רחבים. ניתן לראות אפילו בתמונה מוקטנת זאת שהתוצאה רכה למדי - תוצאה לכוח הפרדה מאוד ירוד של העדשה בפתח צמצם זה.

לא תמיד מדובר בחיסרון, בתמונות פורטרט מסוימות, תוצאה רכה מהווה דווקא יתרון.

סגירת צמצם "בסטופ" אחד פרושו שכמות האור הנכנסת דרכו קטנה בחצי. הווה אומר שטח הפתח קטן בחצי וקוטרו בשורש 2. חישוב זריז מראה שמספר הצמצם לאחר ירידה "בסטופ" אחד היא כעת 2.0 בקירוב. ככה יהיה כך בהמשך - כל פעם ירידה של "סטופ" אחד כאשר מספרי ה-F הרלוונטים הם 1.4 > 2.0 > 2.8 > 4.0 > 5.6 > 8.0 > 11.0 המספרים האלו יראו מוכרים לכל מי שהחזיק מצלמה אי פעם.

ניתן לראות את ההבדל הדרמטי הן בעומק השדה, כאשר כעת מרבית הכלב נמצא בפוקוס והן בחדות התמונה. לכל עדשה יש מפתח צמצם אידיאלי שבו ההפרדה שלה היא המקסימלית, כדאי לדעת עובדה זאת על מנת להוציא את המירב מהעדשות שלך. במצלמות פנטקס לפחות ניתן לתכנת את המצלמה שבמצב P היא תבחר במפתח הצמצם שבו העדשה נותנת את ההפרדה המיטבית (תכונה זאת דורשת שימוש בעדשה מודרנית התומכת בתכונה זאת).

סגירת הצמצם בסטופ אחד גם דרשה ממני להגדיל את משך החשיפה פי שניים על מנת לקבל את אותה חשיפה ובנוסף הגדלת עומק השדה פחות מבליטה את האוביקט המצולם ביחס לסביבתו.

אפקט נוסף הוא שהרקע קצת פחות נעים לעין ("בוקה" פחות מוצלח).

סגירת צמצם בסטופ נוסף, כעת הערך הוא, כפי שצויין מעלה f/2.8

סטופ נוסף - f/4.0. ההפרדה של העדשה עכשיו מעולה, ככל שאנו מתקרבים לתחום האידיאלי שלה (שהוא משהו בין 5.6 ל-8 אאל"ט). כעת הכלב נמצא בפוקוס במלואו וגם הדובי בחזית התמונה נראה חד יותר.

מפתח צמצם 5.6. מהירות הסגר הולכת ומתארכת - 1/25 שניות. במהירות סגר כזאת עם אורך מוקד של 50 מ"מ (מקביל ל-76 מ"מ) רצוי כבר להשתמש בחצובה או להעזר במייצב (מזל שפנטקס היו אדיבים מספיק לכלול אחד בגוף המצלמה).

מפתח צמצם 8. עכשיו גם הפרה מאחור כבר מתחילה להראות חדה יותר. מפתחי צמצם 8 עד 16 טובים לצילום באור יום בהיר כאשר רוצים להיות בטוחים שהנושא יהיה כולו בפוקוס. התמונה חדה ויפה טכנית, אבל הרבה יותר משעממת מקודמותיה וגם הרקע לא נעים ("בוקה" לא מוצלח). בתמונות לילה משתמשים לפעמים בצמצם סגור על מנת לקבל אפקט של "כוכבים" (מקורות אור בוהקים נראים זורחים ככוכבים, כאשר מספר הקרניים תלוי במספר עלעלי הצמצם).

ההדגמה מסתיימת במפתח צמצם 11 ומהירות סגר של 1/6 שניות (התחלנו ב-1/400) עומק השדה הולך וגדל באופן דרמטי. מצלמות אוטומטיות ישנות שלא היו מצוידות במנגנון פוקוס כלל לרוב היו מצוידות בעדשה עם מפתח צמצם קטן יחסית שנתן עומק שדה ממרחק קרוב יחסית ועד אינסוף.

תיקון קל:

עומק השדה הוא כל מה שנמצא לפני ואחרי האובייקט החד (המפוקס)

עומק השדה הוא התחום שנראה חד בתמונה. זאת ההגדרה.

המצלמה מתמקדת כמובן בנק' ספציפית, אבל התחום שנראה חד בעיני המתבונן הוא רחב יותר (או כמו שכתוב בוויקיפדיה - התחום שבו העדר החדות היא נסבלת).

אחלה הסבר לעצלנים שבנינו, אבל אני רוצה לעלות כמה שלבים בהבנה שלי לגבי אופן פעולת הצמצם...

נדמה לי ששאלתי כבר אבל בכל מקרה, אני אשאל שוב.

אחרי שהפכתי את האינטרנט לגבי המנגנון הזה (בעיקר בעברית) ואפילו גלשתי לאופן פעולת האישון בעין על מנת לנסות ולהבין את השאלה הבאה-

איך כאשר הצמצם נפתח (או נסגר) לא משתנה באותו אופן "רוחב" (ו"אורך") התמונה שאנחנו רואים??

ראו את האיור הסכמתי (מאוד) שציירתי לי בשתי דקות...

הקווים האלכסוניים הם כמובן קרני האור המגיעות מהאובייקט, איפשהו בדרך (לא יודע בדיוק למקם איפה) הן כמובן עברות דרך העדשה במשנה את הזווית שלהן,

אבל זה לא חשוב לשאלה שלי, מה שכן מעניין אותי זה שלפי ההגיון (שלי), ככל שנסגור את הצמצם, אנחנו אמורים ל"חתוך" את התמונה (ראו את ההבדלים בין קרני האור בצבעים השונים שאיירתי), אך זה לא קורה בפועל ומה שכן קורה זה המשחק עם עומק השדה...

אני יודע שאני גולש פה לפיזיקה, אבל אני מניח שמי שנכנס חזק מספיק לקרביים של הצילום אולי יודע את התשובה!

[attachment deleted by admin]

http://cpn.canon-europe.com/content/infobank.do

תעיין בנושא ה-depth of field

מסביר את הנושא בלי להגרר יותר מדי לפיזיקה

http://cpn.canon-europe.com/content/infobank.do

תעיין בנושא ה-depth of field

מסביר את הנושא בלי להגרר יותר מדי לפיזיקה

מאמר יפה וארוך שגולש לכל המשפיעים על עומק השדה אבל הסבר רדוד על השפעת הצמצם על כל דבר אחר מעבר לcircle of confusion.

ויותר מכך, רוב ההסבר הטכני הוא על הcircle of confusion שלא מוכר לי מקביל שלו בעברית.

אבל יפה, תמיד לומדים דברים חדשים רק שהשאלה שלי נותרת בעינה-

אפילו בשרטוט שלהם לבי הצמצם רואים שהקרניים המגיעות לעדשה נחתכות ע"י הצמצם!

איך זה לא משפיע על גודל התמונה??

לא.

הם רק נותנים כדוגמא את האור שמגיע מנק' המרכזית של האוביקט. באותו אופן אתה יכול לצייר את הקרניים בכל נק' בזווית המבט של המצלמה (שתלויה באורך המוקד של העדשה, המרחק ממשטח החיישן ושטח החיישן), הצמצם חותך את האור מכל נק' ונק' בזווית זאת. למעשה - המצלמה הבסיסית ביותר, מצלמת חריר סיכה, לא נעזרת כלל בעדשה אלא יש לה צמצם קבוע זעיר (לפעמים f/100 ויותר) וזווית המבט של המצלמה נקבע על פי מרחק סרט הצילום מהחריר.

מעבר לכך - נושא "מעגל הבלבול" (או איך שלא קוראים לו בעברית), וכמות האור הנכנסת מוסברת לא רע במאמר של קאנון.

לא.

הם רק נותנים כדוגמא את האור שמגיע מנק' המרכזית של האוביקט. באותו אופן אתה יכול לצייר את הקרניים בכל נק' בזווית המבט של המצלמה (שתלויה באורך המוקד של העדשה, המרחק ממשטח החיישן ושטח החיישן), הצמצם חותך את האור מכל נק' ונק' בזווית זאת. למעשה - המצלמה הבסיסית ביותר, מצלמת חריר סיכה, לא נעזרת כלל בעדשה אלא יש לה צמצם קבוע זעיר (לפעמים f/100 ויותר) וזווית המבט של המצלמה נקבע על פי מרחק סרט הצילום מהחריר.

מעבר לכך - נושא "מעגל הבלבול" (או איך שלא קוראים לו בעברית), וכמות האור הנכנסת מוסברת לא רע במאמר של קאנון.

תמונה אחת שווה אלף מילים... ובמילים אחרות, יש סיכוי לאיזה שרטוט בנאלי שיתאר את מה שאתה אומר...?

אני עכשיו חושב על זה וההסבר היחיד שאני מסוגל לחשוב עליו זה שמיקום הצמצם בכל הסכימה הזו הוא בדיוק בנק' ההיפוך של התמונה...

זה מסביר הרבה דברים ואני לא אתחיל לחפור מה הם לפני שתאשש או תפריח את מה שאני חושב...

ניסיתי לצייר משהו בשבילך, אבל אני צייר גרוע, ויותר מכך - עצלן מעולה.

הסבר הוא די פשוט, הצמצם לא חוסם את כל קרני האור מחלק מסויים מהפריים השלם, הוא חוסם קרני אור מזוויות מסוימות.

זה ממש הסבר של משפט אחד, אבל אולי האיור יעזור לך להבין.

וקצת לינקים כדי שתקרא קצת:

http://en.wikipedia.org/wiki/Collimated

http://en.wikipedia.org/wiki/Aperture

עריכה: אני צריך להסביר יותר כי הציור ממש רע,

יש לנו 3 סטים של קרני אור מקבילות (אדום, צהוב, ושחור), שים לב שכשהצמצם סגור יותר מגיעות רק חלק מהקרניים ה"שחורות" לצמצם, אך עדיין מגיעות די הרבה שחורות בנוסף לאדומות וצהובות. (ומיליוני אחרות).

[attachment deleted by admin]