עבור לתוכן

טיפול לדיסלקצייה צריך חוות דעת על מוצר מסויים

Featured Replies

פורסם

דיסלקציה היא ברובה פיקציה.

למשל היפוך אותיות.

כמעט כל ילד מתבלבל בהיפוך אותיות בהתחלה.

דיסלקטי אמיתי לא ידע להבחין בין יד ימין ליד שמאל.

כל אדם שיודע לעשות את האבחנה הזאת יכול לתקן את עצמו גם בכתב, זה רק עניין של לעשות סדר בבילבול ולהתאמן מספיק כדי להעלים את זה.

אתה לא יודע איזה בולשיט אתה פולט.

תתחיל לקרוא קצת על דיסלקציה "אמיתית" והשפעותיה, זה קשור לצורת תפקוד מסוימת של המוח.

מי שדיסלקט בעברית יהיה גם דיסלקט באנגלית ובכל שפה אחרת עם רעיון מרכזי דומה, אתה מוזמן לבדוק את זה. אותם אנשים אגב, אותם "דיסלקטים אמיתיים", יודעים להבחין בין יד ימין ליד שמאל בסדר גמור. טוב שלא הפכת אותם לפגועי מוח ברמה של חוסר יכולת לתפקוד יומיומי.

  • תגובות 42
  • צפיות 2.1k
  • נוצר
  • תגובה אחרונה
פורסם

האמת היא אי שם באמצע .

את רוב התופעות המוכרות כיום כדיסלקציה אפשר "לרפא" והן יותר בכיוון של הסתגלות לקצב החיים השונה ( הקפיצה הטכנולוגית שנעשתה בשנים האחרונות היא פנומנלית והאדם לא כל כך ממהר להסתגל אליה ואלו הסובלים מדיסלקציה ממש כמו הכאבים ביד מהשימוש בעכבר רק כאן זה שיכלי וכאן זה גופני ) וקצב העברה וקבלת ( כולל הטמעה ) מידע .

אבל בהחלט יכול להיות מצב שהוא אורגני ודינו כהפרעה לכול דבר , לכן האמת היא היכן שהוא באמצע מבחינת הדעות שלכם .

ואם השאלה היא לגבי תוספי מזון כל שהם , יתכן שזה לא יזיק ובהחלט יש כאלו שעוזרים למטבוליזם אבל אני הייתי ממליץ להיות בקי יותר בנושא וכמו כן להיתיעץ עם בעלי מיקצוע ולא כאלו שלמדו שלושה חודשים באיזו מכללה עלומת שם , יותר בכיוון חקירה אישית שלך / יעוץ עם רופא , יעוץ עם מטפל ברפואה משלימה רציני כגון רפואה סינית או נטורופט .

כמובן שאני מאוד ממליץ על רופא המשפחה המצויין שלך .

פורסם

ואת ההסמכה הרפואית שלך איפה בדיוק קיבלת ?

גם כשהשכנה המבוגרת שלך מתחילה לחזור פעמיים על דברים אתה אומר שזה " לא אלצהיימר אלא זו פיקצייה" שצריך להיתאמן עליה ורק כשהיא הולכת פעמים לעבודה באותו יום אתה נותן לה "פטור" רפואי ?

ובכלל - נראה שאתה מאמין שיש אנשים גבוהים ואנשים נמוכים ואין באמצע. אם אתה לא מבחין בין יד ימין ליד שמאל אז סביר להניח שהיכולות שלך בתחומים שקשורים לדיסלקצייה הן פשוט 100 אחוז - ואנשים שבחיים לא "מבלבלים" מילים ואותיות ואפילו משפטים שלמים הם כנראה חולים בעצמם במן מחלה חדשה שכרגע המצאת.

הסמכה רפואית לא הופכת אנשים לחכמים או צודקים.

לא חסר המון מטומטמים שיש להם דוקטורט ועדיין מדברים שטויות ברצף (רק שהשטויות יותר מורכבות).

אני בעצמי אובחנתי כדיסלקט עם ADD כילד, ונתנו לי ריטלין (קוקאין) ומה לא...

זו לא חוכמה להגדיר כל דבר כמחלה ולנפח אותה למימדים של פיל.

אפשר לתרגל כתיבה נכונה.

אפשר לעשות סדר בבלבול לגבי היפוך אותיות.

אפשר לשבת על התחת ולהתרכז אם באמת רוצים.

אף אחד לא אומר שזה קל, ונכון שיש אנשים עם מצב קיצוני נדיר.

בדרך כלל הבעיות האלה נובעות מגורמים סביבתיים שאפשר לשנות.

הכמות הבלתי נסבלת של איבחונים מוגזמים היא לא דבר שאני המצאתי, הרבה מומחים חושבים ככה.

במקום לקבע בעיות ולהגדיל את אחוז הסטיה צריך לכוון את הילדים בחזרה למסלול תקין, לפתור להם את הבעיות האמיתיות ולא לרשום להם תרופות על כל פיפס קטן.

זה מרגיז שנוצרים בעיות בגלל תקשורת חוסמת עם ההורים שלא יודעים לתקשר, ואז פתאום הילד הוא ה"בעיה" וזה לא אשמת אף אחד חס וחלילה, הם פשוט זכו בלוטו, ועכשיו חברת התקופות מעניקה להם את הפרס.

להגדיר ילד בכיתה א,ב,ג כמוגבל פיזיולוגית, יש לזה נזק עצום.

זה סוג של סוגסטיה חזקה, כמו נבואה שמגשימה את עצמה.

המון!!! ילדים מתבלבלים בשנים הראשונות של בית ספר.

אצל רובם זה נפתר עם הזמן, עם תרגול, עם שינון, עם עזרה מההורים.

סבתה בישלה דייסה, נתנה לזה, נתנה לזה, ורק לשימשון הקטן לא נשאר.

עריכה:

למי שמעוניין לדעת, אחרי חודש של תרופות אני סרבתי לקחת אותם ולא נגעתי בהם מאז.

כיום אני לא סובל מכלום, אני אדם מאוד רגוע ברוב הזמן עם יכולת ריכוז וקשב מאוד גבוהה.

מה שהביא לי את הסעיף כילד היתה הסביבה האנושית שבה גדלתי, שלא התאימה לי.

לפעמים נולדים ילדים שעשויים מחומר אחר (לפעמים אפילו חומר יותר טוב), ולא כל הורים יודעים איך להסתדר איתם ולהוציא מהם את המיטב.

במקום לממש את הפוטנציאל בהם, הם חוסמים אותם, וזאת הבעיה האמיתית של מערכת החינוך.

פורסם

אתה מערבב כאן שתי בעיות שונות. העובדה שישנם אבחונים שאינם נכונים/ הצמדת תוויות לילדים או מומחים שמתווכחים לגבי מהו הטיפול המתאים זו בעיה אחת וההתמודדות איתה היא נושא נפרד. היא לא הופכת את תופעת הדיסלקציה ל"פיקציה" והיא לא אומרת שלכל ילד מתאימה הגישה שאתה מתאר. לא ברור לי על מה אתה מבסס קביעה כלכך נחרצת כמו "זה בדר"כ נובע מגורמים סביבתיים שאפשר לשנות".

ללא קשר, כמובן שאתה לא יכול לבחון בעיה רפואית או יעילות תרופה כלשהי על בסיס ההתנסות האישית שלך.

פורסם

אמרתי שדיסלקציה וכל מיני בעיות שמחלקים להם איבחונים כאילו זה היה פלאיירים של פרסום, זה ברובם פיקציה.

וגם כשיש בעיות הם ברובם נגרמים ומחוזקים ע"י גורמים סביבתיים והם לא מצב פיזיולוגי מולד שהוא קבוע.

זוהי המציאות בשטח.

זה מצב כמו פסיכוסומטי.

למשל כמו אסטמה.

כמה אנשים סובלים מאסטמה אמיתית שהיא מצב פיזי שבו הריאות קטנות או לא תקינות ? אחוז קטן מאוד מחולי האסטמה.

רוב חולי האסטמה סובלים מבעיה פסיכוסומטית, הם מכניסים את עצמם למצב של נשימה לא נכונה ונלחצים מהמצב, מה שמחמיר אותו עוד יותר.

זה מצב שהוא פסיכולוגי בבסיסו ומתקיים רק בגלל חיזוק תנאים סביבתיים.

פורסם

אני לא אומר שדיסלקציה היא פיקציה וברור לי שיש אנשים שבאמת סובלים ממנה, אבל אני בטוח שהם פחות מה80% שהיו בשכבה שלי בבית ספר.

הרבה יותר נוח ל"מומחים" במרכזי ההערכה האלה פשוט להכנע ולתת לילד תרופות ופטורים, כל עוד משלמים להם הרבה כסף כן?

כמובן שגם להורים זה הרבה יותר נוח כי עכשיו הם יכולים לומר לעצמם שזו לא אשמתם ושהם עושים כל שביכולתם בשביל הילד שלהם.

וגם לילד זה לא רע כי עכשיו יש לו +30% זמן, פטור משגיאות כתיב ואולי אפילו בחינה בעל פה.

ואני מצטער אבל זה פשוט מעצבן וזה רק גורם להודעות המפגרות שמציפות כל פורום בארץ של אנשים שלא למדו איך לאיית מילים פשוטות, לא למדו מה זה "עם" ומה זה "אם" וזה בלי בכלל לדבר על אנשים שעוד לא קלטו איך המספרים עובדים בשפת האם שלהם.

בטווח הארוך זה רק דופק את כולם (חוץ מהמומחים שקיבלו המון כסף וחברות התרופות שלא בדיוק יוצאות נפסדות מהעניין), ההורים הוציאו המון כסף ולילד אין שום הרגלי למידה ואם הוא יחליט שהוא רוצה להגיע לאוניברסיטה יהיו לו חיים קשים יותר.

עריכה: Art הקדים אותי.

פורסם

וגם כשיש בעיות הם ברובם נגרמים ומחוזקים ע"י גורמים סביבתיים והם לא מצב פיזיולוגי מולד שהוא קבוע.

זוהי המציאות בשטח.

להכריז "זוהי המציאות בשטח" לא הופך את זה לנכון. על בסיס מה אתה קובע דברים כאלו בכזו נחרצות? על מנת להגיע למסקנות על קשר סיבתי יש לערוך מחקר מבוקר, במקרה הזה ידרש מחקר של לא מעט שנים ובוודאי לפחות כמה אלפי ילדים. לא לי ולא לך יש אפשרות להסתכל על "השטח" ולהגיע לכאלו קביעות, ברור לך שזה לא אובייקטיבי בשום צורה.

זה מצב כמו פסיכוסומטי.

למשל כמו אסטמה.

כמה אנשים סובלים מאסטמה אמיתית שהיא מצב פיזי שבו הריאות קטנות או לא תקינות ? אחוז קטן מאוד מחולי האסטמה.

רוב חולי האסטמה סובלים מבעיה פסיכוסומטית, הם מכניסים את עצמם למצב של נשימה לא נכונה ונלחצים מהמצב, מה שמחמיר אותו עוד יותר.

זה מצב שהוא פסיכולוגי בבסיסו ומתקיים רק בגלל חיזוק תנאים סביבתיים.

לא, אסתמה אינה מצב פסיכוסומטי. לאנשים שאתה מתאר אין אסתמה. כאן אתה בדיוק מבלבל שוב בין שתי הסוגיות. העובדה שיש אנשים שמאובחנים בטעות עם מחלה שאין להם (אסתמה או דיסלקציה) או שיש להם תסמינים דומים שבעצם נובעים ממשהו אחר לא אומרת שמחלה לא קיימת או אינה בעיה רצינית. אסתמה, אגב, כלל לא נגרמת מעיוות פיסי בריאות ואינה קשורה לגודלן, זו מחלה דלקתית.

אני לא מבינה איך אתה מרשה לעצמך לקבוע בכזו וודאות כי אסתמה היא "מצב פסיכולוגי בבסיסו" כאשר לא ערכת שום מחקר בנושא ואין לך את הכלים לאבחן את זה. ספציפית באסתמה למשל, חלק משמעותי ביותר מהחולים הם פעוטות וקשה לי לקבל את הקביעה המוחלטת שלך שמיליוני תינוקות מפתחים תסמינים פסיכוסומטיים שמגיבים לתרופות (כלומר בני שנה מבינים שהם אמורים לשנות את המצב הקליני שלהם כשנותנים להם לשתות משהו מסויים).

פורסם

לפי מה שהבנתי אסטמה היא מחלה אוטואימונית שבא הגוף בעצם "מתרגש" יתר על המידה ומפריש יותר מדי נוזלים לקנה הנשימה מה שגורם לחסימה.

ובקשר לאבחון אסטמה, הוא מדעי לחלוטין ואין דרך "לרמות" אותו כך ששם זה לא באמת קשור לפסיכולוגיה.

למרות שאסטמה ספציפית כן יכולה להיות מושפעת מהשפעות סביבתיות שיכולות לגרום למישהו לפתח את המחלה.

פורסם

הבעיה היא שברגע שאתה מקבל אסטמה אתה מקבל הקלות של אסטמה מלאה למרות שאתה סתם עברת התקף בכיתה ב' ואפילו אם יגלגלו אותך במורד דיונה אתה עדיין תנשום כמו שצריך (ילד מהשכבה שמקבל 64 למרות שהוא צריך להיות 97)

פורסם

טוב, אלו כבר תקלות בטיפול המערכתי בבעיה. בדיוק כמו שיש עם דיסלקציה.

וגם, כשאתה מוסיף צבא לבעיה רפואית הטיפול הופך יותר חסר הגיון בדר"כ... ::)

פורסם

לא, זה בעיה בהגדרה... כמו שיש רמות לשיתוק,דיסלקציה,שברים,חסימה בדרכי הנשימה(מבנה הפנימי של האף) צריך להיות רמות לכל דבר ואותה אסטמה מדוברת בכלל לא צריכה לקבל הקלות למרות שבמבחנים מוצאים אסטמה... ובכלל מה אסטמה קשורה להקלות בנושאי מבחנים וכו'?

פורסם

להכריז "זוהי המציאות בשטח" לא הופך את זה לנכון. על בסיס מה אתה קובע דברים כאלו בכזו נחרצות? על מנת להגיע למסקנות על קשר סיבתי יש לערוך מחקר מבוקר, במקרה הזה ידרש מחקר של לא מעט שנים ובוודאי לפחות כמה אלפי ילדים. לא לי ולא לך יש אפשרות להסתכל על "השטח" ולהגיע לכאלו קביעות, ברור לך שזה לא אובייקטיבי בשום צורה.

כבר יש מחקרים ומומחים בתחום שאומרים שזאת המציאות בשטח.

לא, אסתמה אינה מצב פסיכוסומטי. לאנשים שאתה מתאר אין אסתמה. כאן אתה בדיוק מבלבל שוב בין שתי הסוגיות. העובדה שיש אנשים שמאובחנים בטעות עם מחלה שאין להם (אסתמה או דיסלקציה) או שיש להם תסמינים דומים שבעצם נובעים ממשהו אחר לא אומרת שמחלה לא קיימת או אינה בעיה רצינית. אסתמה, אגב, כלל לא נגרמת מעיוות פיסי בריאות ואינה קשורה לגודלן, זו מחלה דלקתית.

לא אמרתי שאסתמה היא מצב פסיכוסומטי שלעצמה.

אמרתי שכמות מאוד גדולה ממקרי האסתמה הם פסיכוסומטים בבסיסם.

זה דבר ידוע, ואני לא המצאתי את זה.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%94_%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%98%D7%99%D7%AA

לדוגמה, אנשים הסובלים מחרדה נוטים לסבול מהפרעות נשימה (ביניהן אסטמה)

וכדי לחזק את הדבר הבאתי עוד ציטוט מאתר מידע רפואי.

הפרעה נשימתית המאופיינת בעוויתות בדרכי הנשימה, המלוות לעיתים קרובות בצפצופים ובשיעול. ההתקפים מופיעים על-פי רוב עקב חשיפה לגירויים שונים, כמו חומרים אלרגנים, מאמץ, זיהומים או חוויה רגשית.

פורסם

אתה חייב להיות חד יותר, אותם אנשים עדיין סובלים מהמחלה לחלוטין, זה לא שהם עושים בכוונה או מנסים לעשות דווקא.

רק חבל שאותם רופאים לא מנסים לטפל בבעיה בשני רובדים, גם לתת את אותם סטרואידים להקלה אבל באותו זמן גם לנסות לטפל בחרדה, בין עם ע"י שליחה לפסיכולוגים ובין עם ע"י מתן תרופות הרגעה.

ובקשר לקטע עם הפרופילים הצבאיים, אם היה הגיון במערכת הבריאות הצבאית היקום היה קורס לתוך עצמו.

(בתור דוגמא אישית אני קרעתי גיד ביד וברגל במהלך השירות הצבאי ולמרות שיש לי הגבלת תנועה ושינוי פיזי בצורה של היד אני לא יכול לקבל שום פיצויים בגלל שלפי ההגדרה היבשה שלהם איבוד התנועה שלי ברגל לא גדול מספיק וביד יש להם % רק לאיבוד של אצבעות וכדומה)

פורסם

אני לא בא לשלול חס וחלילה את קיומם של המחלות, אני רק מצביע על הקלות הבלתי נסבלת שבה מאבחנים ילדים כסובלים מבעיות שאין להם, במקום לתקוף ולפתור את מקור הבעיה שלרוב נגרמת מתנאים סביבתיים.

אנחנו חיים במציאות שבא אין להורים יותר מדי זמן להיות עם הילדים, והם גודלים פרא.

וחלק מההורים לא היו צריכים להיות הורים מלכתחילה, ולא היו מקבלים רשיון אם היה קיים מבחן שבודק את כשירותם.

גם הורים טובים עם כל הכוונות הטובות, לא תמיד יודעים איך צריך לנהוג כדי לפתור בעיות עוד כשהם קטנות, ולא לחכות שיהיה מאוחר.

ובסופו של דבר יש ילד או אדם שמקבל ירושה גם מההורים וגם מסביבה וגם מעצמו במידה מופחתת אך הולכת וגוברת.

ואותו אדם צריך לדעת ששום דבר אינו חקוק בסלע, וצריך להיות מאוד זהירים בהגדרות מהסוג הזה של "מחלות".

איבוד הרצון, התקווה, והאמונה, הם המוגבלות הכי קשה שיכולה להיות לאדם.

פורסם

סיכום מצוין :yelclap:.

ארכיון

דיון זה הועבר לארכיון ולא ניתן להוסיף בו תגובות חדשות.

דיונים חדשים