בסופו של דבר לאף אחד לא אכפת ממה שאתה חושב על עצמך. (נאמר לא מכוונת זלזול)

מה שחשוב הוא איך שאחריך מבינים מה אתה עושה.

לו לא אכפת שאתה אסמתי ולא אכפת לו שאתה מרחם עליו.

מבחינתו אתה מלשן ופחדן. את זה עברנו.

אפשר לדבר שעות על מה שאולי הייתה צריך לעשות או, שתבין שאם אתה מרחם עליו לכאורה, הוא לא סובל מזה, רק אתה סובל מזה.

הוא מציק לך? שלח אותו בנימוס לעזאזל. ממשיך? פחות נימוס.

אבל אל תיכנס לוויכוחים של מי יותר גבר, זה פשוט לעולם לא יגמר.

מגע פיזי? החזר באותו מטבע.

נכון שיש מצב שתחטוף מהחברים שלו שלידו... אבל אם תמשיך ככה זה יקרה בכול אופן.

זה מצב שאתה פשוט לא הייתה צריך להיכנס אליו.

אתה רואה שהבן אדם הוא מהסוג שפותר הכול באגרופים אז אתה מעיר לו על ריח של סיגריות? באמת... מה ציפיתה שיקרה?

אתה רואה שהבן אדם הוא מהסוג שפותר הכול באגרופים אז אתה מעיר לו על ריח של סיגריות? באמת... מה ציפיתה שיקרה?

א. אמרתי שהרושם הראשוני היה טוב, ולכן לא חשבתי שהוא מהסוג שפותר הכל ב"בוקס".

ב. לא ציפיתי לשום דבר. אני דיברתי בציניות (לא שאני אומר שלא הייתה כוונה זדונית, זה בא מכיוון אחר), אז.. ציפיתי שהוא יענה בציניות ובזה ייגמר הסיפור.

ג. כל מה שקרה אחר כך-עשיתי כי הייתי לחוץ (למרות הבטחון העצמי הגבוהה, ה"עצמי" עדיין מסתתר שם מוגן ע"י הבטחון, וגם אתם לא צריכים לפסול את האפשרות שאולי אני באמת בנאדם ולא דאלק מדוקטור הו..)

לא נותר לי אלא לאחל לך בהצלחה, שלא יהיו לך אי נעימויות איתו.

וזכור, זה לא משנה מה אתה חושב על עצמך זה איך אתה מציג את זה.

ולמרות שאני בן 14 אני מבין את העולם-היום הוא מאיים במכות-מחר אני מוריד לו את המשכורת

עד היום הזה יש זמן. ( אם בכלל יבוא)

היום הוא מאיים במכות ואתה נסוג?

מחר הוא נותן לך מכות מול כול החברים שלו כדי להעלות לעצמו את האגו.

שיעלה.

בסופו של דבר, נגיד ש אני סובל עכשיו יומיים-שלושה, הוא יסבול את כל הארבעים וחמש שנה שנותרו לו. (לא שאני עתידן, אבל זה בערך ככה למי שמעשן כל כך הרבה-כל כך מוקדם)

וכן, אולי אתה חושב שהיום הזה רחוק, אבל אתה טועה.

למרות שאני רק בן 14, אני יודע שבעוד 40-50 שנה אני אסתכל לאחור ואגיד "וואלה-מתי הספקתי להגיע לגיל 60? לפני יומיים הייתי בן 14".

סמוך עלי-החיים קצרים.

החיים קצרים זה נכון. אבל היום הזה עדיין לא מחר.

הסבל שלך עלול להימשך תקופה הרבה יותר ארוכה מיומיים שלושה אם זה מנפח לו את האגו וכשאחרים יראו שאתה לא מגן על עצמך גם הם יצטרפו לחגיגה.

ולא כול מי שמעשן חי חיים כה נוראיים ומת בגיל צעיר יחסית.

אתה מסכים שירביצו לך (וזה לא יומיים שלושה, זה יוצר את התדמית שלך להמשך לימודיך עד סופם)

בהנחה שעוד 20 שנה תהיה במצב יותר טוב בחיים ממנו, וזה מנחם אותך?

פה השאלה היא איך אתה מציג את עצמך, פעם הבאה שהמצב קיצוני, תהיה הראשון שיתן לו את האגרוף, וכזה שהוא לא ישכח.

אל תראה פחד, חשש, או כוונה להגיע לפשרה. תזרוק הערה בסוף בסגנון "עכשיו אנחנו שווים".

אחרי זה הוא יעזוב אותך וזהו

היום הלכתי עם חברה שלי ועברנו דרך חבורה של איזה 20 ערסים, ואני יודע שתכלס אם הם רוצים הלך עלינו.

אבל אני הולך עם ראש מורם חזה קדימה ומושך אותה אחרי, ואז הם לא עושים כלום

חחח הפוסט הזה מעלה זיכרונות אפלים מתקופת הביה"ס....

קיצר, כל הערסים נוטים להיות לא צפויים, ונוטים לחפש ילדי כאפות כדי לרדת עליהם ולעלות לעצמם תאגו..

אם נתת לו פעם אחת לתת לך מכה, לא משנה עד כמה שלא הזיז לך, הפנית עורף = קנית לעצמך את התואר ילד כאפות של הביצפר.

ערס זה כמו כלב פינצ'ר, הוא נובח המון, ואם אתה נוסג, הוא גם יתקוף אותך

תבעט לו בראש ואחרי זה תתעלם ממנו

מאז לא רבתי אפילו פעם אחתר

החיים קצרים זה נכון. אבל היום הזה עדיין לא מחר.

הסבל שלך עלול להימשך תקופה הרבה יותר ארוכה מיומיים שלושה אם זה מנפח לו את האגו וכשאחרים יראו שאתה לא מגן על עצמך גם הם יצטרפו לחגיגה.

ולא כול מי שמעשן חי חיים כה נוראיים ומת בגיל צעיר יחסית.

לא יחגגו עלי. אתה יודע למה? כי בסופו של דבר, מבחינתו העסק גמור-"פיצצתי לו את הצורה ויצאתי גבר". מבחינתי-זה לא כאב לי, ככה שזה לא משנה (טוב בעצם עכשיו זה קצת כואב, אבל מתגברים)+זה חישל את העצם של הלסת (השד יודע איך קוראים לה), ואני יודע שהנקמה הכי טובה שאי פעם תהיה לחכות שהזמן יעשה את שלו.

תקווה שמבחינתו העסק באמת גמור.

מנסיון שהיה לי עם ערסים ומקרים דומים שראיתי.

עד שהם לא מבינים שידם לא עליונה, הם לא מפסיקים.

אולי זה לא יהיה בגלל ההערה על הריח של הסיגריות ולא בגלל שפניתה לרכזת. זה יכול להיות לשם העצמה עצמית שלו ושל חבריו.

בהצלחה ולילה טוב.

מבחינתו העסק רק התחיל...

אם תמשיך לשכנע את עצמך שזה בסדר שהוא מרביץ לך ושזה עושה אותו יותר נחות, שלא כואב לך, שבתכלס אתה חזק יותר, שבעתיד תהיה לך משרה טובה יותר.

אתה תהפוך יותר ויותר לילד כפות שלו

נ.ב. חשבת על הצטרפות למועדון סאדו?

טוב נמאס לי לקרוא בערך באמצע התרד הזה...

אבל בזמני אף אחד לא איים עם חכה חכה... ואם משהו עשה את זה היו פשוט מורידים אותו ולא פעם קרה באמצע השיעור... ולא רק אם ידים לא פעם התעופפו אצלנו כיסאות ושולחנות. (ואני רציני לגמרי). לא אני לא גדלתי בשכונה מפוארת להפך הוא נכון יותר שכונת ערסים. ויותר גרוע מזה שבשכונה הזאת גרתי אני ואני רוסי.

זה עוד יותר בעייתי להשתלב. אבל בתקופה הראשונה איך שהגעתי הייתי צריך לעמיד אחד אחד במקום עם האיומים ואם כל הזיבולים של משפחה וכו'.

ברגע שאתה מראה שאתה לא מפחד זה מפחיד אותם. ואני לא מדבר על ללכת מכות ישר אפשר לדבר כמובן בטונים מסויימים ורגש. אם אתה אומר שאתה יודע לשחק אותה זה גם טוב.

ודרך אגב באמת הכי מעצבן זה שאומרים שיש לך ריח של סיגריות וכו'... לדעתי אני מעדיף להסריח מסגריות עוד מימי הבצפר מאשר להסריח מזיעה או ריח מגעיל של נעליים באולמי ספורט של חנונים מסריחים.

נ.ב רוב הערסים ש"היינו רבים" עדיין חברים מאוד טובים שלי.

לדעתי אני פשוט אלך ואדבר בשפת המשנה שלו (ישראלית\ערסית).

אני אזרוק לו מן משהו כזה :"מה קורה? ת'אמת-יצאתי גבר שירדתי ל"בוקס" כי הייתי מלשן מניאק נכון?"

אתה אמיתי?

אממ.. מה?

דבר כזה יגרום למישהו לצחוק ואז לעשות הכרות בין הראש שלך וקיר....

הוא לא בא אליך? אל תבוא אליו.

אתה יכול לנסות את דרך ה "טעיתי וחטפתי על זה" אבל זה כבר אזור מסובך לצאת ממנו.

תחזיר לו באותו מטבע.

דיבור מסריח תחזיר בדיבור שיבהיר לו שהוא עומד לחטוף אבל בלי קללות וכדומה כי זה יעצבן אותו יותר.

פיזי תחזיר בפיזי, אין לך אפשרות אחרת.