מה ההבדל בין שתי הטכנולוגיות (למעט העובדה שה- HyperThread קדמה ל-Dual Core) ומי מהשתיים תומכת ביותר אפליקציות?

http://www.intel.com/technology/hyperthread/

לעומת

http://it.wikipedia.org/wiki/Dual_Core

ההבדל העיקרי הוא שHyperThread מדמה שני ליבות..

וDual Core זה פיזית שני ליבות...(תעשה תחישוב מה יביא יותר ביצועים)..

אפשר להוסיף שבמעבדים עתידיים של אינטל (כאלה עם 4 ליבות) אמורה להיות טכנולוגיה שהיא ה"בת" של ה-Hyperthreading. ככה שריבוי ליבות והייפרת'רדינג יכולים להתקיים במקביל. במקרה הזה, מקבלים 8 ליבות "מדומות" על 4 ליבות פיסיות.

יש ביקורת באתר על ה840 ומבחני הביצועים נעשו בין PD 840 (שהוא כפול ליבה חסר HT) לבין P4 640 (שהוא חד ליבה עם HT):

http://hwzone.co.il/reviews/pentium_840/5/

לפי הביקורת הזאת אתה יכול לראות מה הHT שווה... אל תצפה ליותר מידי!

^^^^^

קודם כל, זה לא ממש HT אלא טכנולוגייה מתקדמת יותר (ככה לפחות הם אומרים).

הרעיון ב-HT מצויין, אבל כנראה שהמימוש לא משהו. אולי הם מצאו דרך לשפר אותו לגירסה הבאה (ואולי לא). נחיה ונראה.

הייפר-ת'רדינג הוא לא רק מדמה 2 ליבות, הרעיון הוא שבכל תוכנה שאתה מריץ יש קטעים מתים מבחינת המעבד, למשל הבאת מידע מהזכרון הראשי, מבחינת המעבד זו פעולה שנמשכת נצח, ובזמן זה המעבד מובטל, וכוח חישוב פוטנציאלי מתבזבז.

בהייפר-ת'רדינג מערכת ההפעלה "מאכילה" את המעבד בשתי תוכנות (או תהליכים) בו זמנית, כך שאם אחת מתברברת או נתקעת, השנייה פשוט יכולה לתפוס את מקומה ולנצל את הזמן כדי להתקדם. ככה המעבד יכול להיות יותר יעיל.

יש עוד עניין שלמעבד יש יחידות חישוב נפרדות לכל פעולה, למשל יש יחידה שיודעת לחבר ולחסר והיא מופעלת רק כשצריך לבצע חיבור. יש יחידה שיודעת להכפיל ולחלק, והיא מופעלת רק כשצריך לבצע זאת. מן הסתם לא כל היחידות מופעלות בו זמנית, בהייפרת'רדינג יש יותר סיכוי להפעיל יחידות שונות של המעבד בו זמנית וכך המעבד הופך להיות יותר יעיל.

ברור שמבחינת ביצועים נטו, דואל קור יותר טוב, כי זה פשוט שני מעבדים נפרדים בלתי תלויים, אבל מבחינת ביצועים להספק, שזה נתון מאד חשוב היום, ההייפרת'רדינג עדיף. כי אתה עם מעבד אחד שצורך הספק של מעבד אחד, מקבל ביצועים בערך כמו של מעבד וחצי.

נכון, אבל בהתחשב במנגנון ה-OOE המצויין של Core 2 Duo אני לא חושב שזה יהיה נחוץ.

הייפר-ת'רדינג הוא לא רק מדמה 2 ליבות, הרעיון הוא שבכל תוכנה שאתה מריץ יש קטעים מתים מבחינת המעבד, למשל הבאת מידע מהזכרון הראשי, מבחינת המעבד זו פעולה שנמשכת נצח, ובזמן זה המעבד מובטל, וכוח חישוב פוטנציאלי מתבזבז.

בהייפר-ת'רדינג מערכת ההפעלה "מאכילה" את המעבד בשתי תוכנות (או תהליכים) בו זמנית, כך שאם אחת מתברברת או נתקעת, השנייה פשוט יכולה לתפוס את מקומה ולנצל את הזמן כדי להתקדם. ככה המעבד יכול להיות יותר יעיל.

יש עוד עניין שלמעבד יש יחידות חישוב נפרדות לכל פעולה, למשל יש יחידה שיודעת לחבר ולחסר והיא מופעלת רק כשצריך לבצע חיבור. יש יחידה שיודעת להכפיל ולחלק, והיא מופעלת רק כשצריך לבצע זאת. מן הסתם לא כל היחידות מופעלות בו זמנית, בהייפרת'רדינג יש יותר סיכוי להפעיל יחידות שונות של המעבד בו זמנית וכך המעבד הופך להיות יותר יעיל.

ברור שמבחינת ביצועים נטו, דואל קור יותר טוב, כי זה פשוט שני מעבדים נפרדים בלתי תלויים, אבל מבחינת ביצועים להספק, שזה נתון מאד חשוב היום, ההייפרת'רדינג עדיף. כי אתה עם מעבד אחד שצורך הספק של מעבד אחד, מקבל ביצועים בערך כמו של מעבד וחצי.

נטו מדובר על חישוב של Integer ו-Float במקביל

מה שדורש התאמה מבחינת התוכנות

אגב אינטל עצמם טוענים לשיפור של עד 20% עם תוכנות מותאמות