אם רוצחים אותו, למה לה להכנס לחדר?

תקעתי נוד עצבני בבית קולנוע וכולם רצו לברוח משם

סתמו לו את הפה והוא מנסה לצרוח כשדוקרים אותו בגב?

לא יודע, באמת שלא יצא לי לשמוע בנאדם נרצח לאחרונה.

לא חשוב. איך שלא נראה את זה, זה הזוי בטירוף.

וואי, להורים שלו יש כסף לוילה אבל לא לאוכל שלא אוכל של חזירים?

חחחחח זה בגלל שהוא ת'מני

מה קשור שעועית לאוכל של חזירים?

קקי

או לפחות זה מה שנראה לי שהיא התכוונה.

זה לא כזה מסובך

היא פשוט התכוונה שמכיוון שהוא גר בוילה אמור להיות לו כסף למשהו קצת יותר

טוב מאשר שעועית, שמבחינתה זה אוכל לחזירים

(מצד שני, עם דריה כל דיון על אוכל לבעלי חיים הופך לת'רד רב עניין ודעות, אז לך תדע...)

לא, באמת, שעוית זה אוכל חזירים, נקודה. אנשים לא צריכים לאכול את זה. שעוית ירוקה, מילא, אבל הלבנה או החומה הגדולה... בעעע, ואח"כ הפליצות שיש מזה. הסיטואציה היחידה שאני זוכרת את עצמי אוכלת את זה, זה בצבא, אני ועוד חברה, החלטנו להיות הרן וסטימפי של כל הפלוגה (לשחק אותה מטומטם זאת אחלה דרך להתחמק מעונשים וחובות). אז אכלנו בכוונה מלא מרק עגבניות ושעוית בחדר אוכל (שקראנו לו בשם "מרק פליצה") כדי להפליץ ולהסריח את האוהל אבל זה לא ממש עבד לי.

פאדיחה כואבת מאוד:

כשהייתי ילד קטן שיחקנו בשכונה "מחבואים" המון. באחת מהפעמים, המקום שבו היינו צריכים "לספור עד 100" היה עץ עבה. הספירה עד 100 התחילה, ואני החלטתי במקום להתחבא, לטפס על אותו העץ בשקט בלי שהילד הסופר ירגיש. (הרי הכי כיף איך שנגמרת הספירה לצוץ משום מקום ולהגיע לעץ, בלי שהילד שספר מספיק לעכל מה קרה בדיוק).

הטיפוס הצליח, הילד הכריז "100!", והתחיל לחפש אותנו.. 2 שניות לאחר מכן קפצתי מהעץ למטה בצהלת שמחה (הייתי בגובה של 3 מטר בערך), אבל הרגל שלי החליקה ונפלתי, ובדרך לרצפה הצהלה הפכה לזעקת אימה: "האהאהא!! אחת שת.. אהההההה!! ****בווםםםםם**** אחחחחחחח.."

וככה כשהייתי מרוסק על הרצפה, הממזר הקטן שספר עד 100 חייך והלך לעץ, וכשהגיע אליו ספר לאט לאט "אחד שתיים שלוש", בזמן שאני מנסה (לשווא) לארגן את האיברים בגוף שלי בחזרה לצורה נורמלית..

:lol:

אני לא יודעת אם אפשר להגדיר את זה כפדיחה אבל here it goes.

בטירונות בשבוע שמירות ישבנו אני ועוד כמה בנות מהקורס שלי וכמה בנים מקורס מנוען-דבור ליד הקנטינה של בה"ד 600, שתינו מוגז ואכלנו כל מיני חטיפים והרצנו צחוקים. פתאום אני מביאה גרעפס עצבני כזה של ספרייט. אני וכל הבנות התחלנו לצחוק והבנים מסתכלים עלינו בתמיהה. פתאום בחורה אחת תוקעת נוד של החיים, ושוב, כל הבנות צוחקות והבנים בשוק. פתאום אחד הבנים (דרוזי) מסתכל עלינו כאילו נפלנו מהירח ושואל "מה? אתן גם עושות קקי?"

הוא התכוון באותו הרגע?

לא, בכלל. בטח חושב שאנחנו עושות הכל מחור אחד או משהו כזה. כאילו, בנאדם כנראה ממשפחה דתית ואין לו אחיות או משהו.

אני לא יודעת אם אפשר להגדיר את זה כפדיחה אבל here it goes.

בטירונות בשבוע שמירות ישבנו אני ועוד כמה בנות מהקורס שלי וכמה בנים מקורס מנוען-דבור ליד הקנטינה של בה"ד 600, שתינו מוגז ואכלנו כל מיני חטיפים והרצנו צחוקים. פתאום אני מביאה גרעפס עצבני כזה של ספרייט. אני וכל הבנות התחלנו לצחוק והבנים מסתכלים עלינו בתמיהה. פתאום בחורה אחת תוקעת נוד של החיים, ושוב, כל הבנות צוחקות והבנים בשוק. פתאום אחד הבנים (דרוזי) מסתכל עלינו כאילו נפלנו מהירח ושואל "מה? אתן גם עושות קקי?"

חזק! אבל עד היום חבר שלי טוען בעיקשות שבחורות פשוט לא מחרבנות.

אמרתי לו שיש לי 3 אחיות והן נמצאות בשירותים די הרבה ואני שומע רעשים של חרא נופל(איזה פואטי אני!).

אז הוא עושה לי "ואתה באמת ראית את החרא באסלה אחרי שהן חירבנו??"

אמרתי לו שלא אז הוא אמר לי:

"נו זו הכל קונספירציה שתחשוב שהן מחרבנות, הן לוקחות אורז או משהו כזה ופשוט זורקות לאסלה כדי שתחשוב שהן מחרבנות - מה שאתה לא רואה, אל תאמין - כמו אלוהים"