9 או 10 הרוגים בחברון

[tal^_^]

יום שישי בערב... במקום שאנשים נהנים הם נלחמים בשטחים ונהרגים :'(

[udicol]

שינוי דרסתי בפעולה של צה"ל היות וכוחות הצבא יצאו מחברון ע"מ לחזור לחיי שגרה - לפי ברנע , ויערי.

עכשיו יצוצו ציניקנים ויעשו חשבון דמים - מתנחלים מול אזרחי מדינת ישראל החוקית.

[com]

12 הרוגים.

[KoDkOd]

רובם חיליים ,וגם מח"ט חברון בנהם...יהיה זכרם ברוך

[e.t]

תרשו לי לצטט את עצמי , מתוך דיון שהעלתי לפני קצת יותר מחצי שנה:

"אתה מקבל מעטפה, 20 יום מילואים אומרים לך...(מזל שאתה סטודנט).

בחברון.

מגיע היום, אתה מתייצב. לא חשבת שהמצב כ"כ קשה ומסוכן.

כבר היית בלבנון, אבל הפעם זה באמת מפחיד.

יש שיגידו שאנחנו כמו ברווזים, לא הייתי אומר שהם טועים.

כמעט כל ערב יריות מעל הראש. פעם אפילו ניצלת מצרור.

אתה מקבל חופשה, 3 ימים בבית.

אתה אומר ננקה ראש, נרגע, נהנה.

אתה נוסע למכללה כדי לנצל את הזמן שקבלת ללימודים.

יורד בתחנה מרכזית בעפולה.

ב-ו-ם !

גל הדף חובט בך, זכוכיות מתנפצות, עשן, צעקות, אנשים אחוזי-עמוק, בכי וצרחות.

עמדת 10 מטר מהאוטובוס, יצאת ללא פגע. שוב נצלת.

כולם בורחים מהפיצוץ, משתוללים מפחד.

רק אתה מתקרב לאוטובוס, מחפש פצועים (ולאחר שניות שוטרים הודפים אותך).

מחר אתה חוזר להמשך המילואים. נשארו עוד 10 ימים.

נקווה שנחזור בחתיכה אחת.

אז איפה יותר בטוח? בחברון או בבית ?

(שאלה רטורית)"

- סוף ציטוט.

(סיפור אמיתי מחיי למי שעדיין לא הבין).

כאמור הייתי שם בתעסוקה מבצעית רק לפני חצי שנה, ובדיוק מהסיטואציה שקרתה אתמול חששתי. זה היה כ"כ קרוב.

כ"כ פגיעים שם, אין לכם מושג כמה. והכל פרוץ.

[maverick]

הפיגוע שהיה אמש בחברון תפס אותי באמצע "שיגרת חיים" טיפוסית. אי אפשר לקרוא לה שיגרת חיים נורמלית שהרי אין דבר כזה נורמלי כאן בישראל בשנת 2002. הרי בערך כל שעתיים אני פותח אתר של עיתון זה או אחר ומנסה לראות מה הפסדתי בשעתיים האלו, שהרי בשעתיים יכול לקרות הרבה במציאות המטורפת שבה אנו חיים.

רק לקראת השעות המאוחרות של הערב היכה אותי גודל האסון. איני מתכוון לדבר על ההיבט הפוליטי של ההתיישבות היהודית בחברון (למרות שאני מחזיק בדעות ימניות) אלא על הקלות שבה נהרגים אזרחים וחיילים ולפעמים הבכירים שבהם. אני לא סבור שיש הבדל בין חייל לקצין אך זה מרגיז אותי שאנו מאבדים את השליטה ונותנים לפלסטינים לעשות כל מה שבא להם.

אני סמוך ובטוח שבשעה שבה אני כותב שורות אלו מתכנסים אנשים אלו ואחרים ומנסים להחליט על תגובה זו או אחרת, כואבת יותר, במטרה לנקום. איני יודע לאן זה יוביל אך דבר אחד ברור לי והוא שצריך להפסיק את העובדה שנהרגים לנו כל יום אזרחים וחיילים. אני מקווה שיחשבו על תגובה הולמת שתיתן לנו קצת שקט ואולי יום אחד נורמלי.