אני בן 18 מעשן בערך מגיל 15-16 (כבר לא זוכר) אני יכול להגיד שרק מסוף 16 אני נכנסתי לקטע של לקנות קופסאות ואפעם לא היה קבוע אופן הקניה.

בחצי שנה האחרונה אני צרכתי כמויות עשן שאני לא רגיל להם לפעמים יותר לפעמים פחות אבל בממוצע של חצי קופסא ליום. אני הפסקתי לפני שבוע לעשן (חברה נכנסה לתמונה ואני מרגיש שאני חייב את זה לעצמי) אני לא נגעתי בסיגריה אחת אבל בשבועיים האחרונים אני עשנתי הרבה יותר מקופסא ליום. בינתיים אני מתפתה לעשן אך לבסוף נמנע.

למעשה אני שולח פה הודעה כי אמרו לי שאסור להפסיק לעשן לגמרי אלא צריך לעשות את זה בהדרגה ולהוריד במינון.. עכשיו אין לי מושג מה המינון הזה ואני לא מעונין להוריד במינון כי לצערי אני חושש שאין לי כוח רצון מספיק חזק (למרות בזכות הילדה הזאת אני הפסקתי לשבוע והיא אמרה לי שאני יכול לעשן ובכל זאת החלטתי שלא..) ואני אחזור לעשן כמו פעם.

מה אתם מציעים לי לעשות? אני ממש לא יודע מה לעשות כי אני מרגיש בשינוי בגוף שלי לטובה אני מרגיש שהגוף שלי מתנקה מכל החרא הזה שאני מעשן (נהנה לעשן לצערי ) ואין לי בעיות לשחק עכשיו כדורגל בכלל! (זה כולה שבוע..)

תודה למגיבים.

בוא אני אגיד לך משו.

אני תמיד הייתי נגד סיגריות אף פעם לא רציתי לקחת ולא לעשן בטענה ש-"אני לא רוצה לגעת בחרא הזה".

בסופו של דבר עשנתי כמה פעמים מתוך סקרנות ובשביל ניסיון. זה דחה אותי.

אבל אחר"כ עישנתי פה ושם עם החבר'ה, ואז בתחילת החופש הגדול עשנתי ככה בין 1~3 סיגריות בלילה עם החברים,

לפעמים יותר ולפעמים פחות.

הקצבנו לעצמו זמן, תקופה מסויימת שבא נעשן חופשי ואחר"כ נפסיק.

אחרי התקופה באמת הפסקנו, ולא הייתה לנו בעיה (רק לפעמים פסיכולוגית בגלל שאנחנו יודעים שזה ממכר חשבנו שהתמכרנו

והיו רגעים שממש רצינו, אבל זה היה פסיכולוגית כי לא באמת התמכרנו לשיט הזה).

ממש לא לעשן.

אחרי שבועיים החלטתי עם חבר שלי שזה סתם טיפשי, שאפשר לעשן בהשגחה, כלומר לא לטחון כל החיים פקטים ולא - לא לעשן בכלל.

להנות מידי פעם, ובמינון מדוד.

כלומר נגיד מעשנים כמה ימים בלי לספור בלי לחשוב ובלי להרגיש רע עם עצמך ואז להפסיק לכמה ימים.

ואז חזרנו טיפה לעשן פה ושם.

עד שלפני קצת פחות משבוע אמרתי די אני פורש (חבר אחר שלי, אחרי התקופה הראשונה שעישנו לא נגע בסיגריה למשך איזה חודש

ואז עישן אחת ושוב הפסיק) ופשוט הפסקתי. לעומת זאת חבר שלי עישן היום ואתמול, אבל גם הוא יפסיק אני בטוח.

תנסה לעשן בהדרגה, 1~2 ביום, ולאט לאט תפסיק לגמרי, יהיה לך יותר קל. אל תקנה קופסאות יותר ותגיד לעצמך שחבל על הכסף.

אל תיקח מחברים או משו כזה, ובסוף תראה שתצא מזה בלי בעיה.

רן.

הבעיה שלי היא שאני כל הזמן רואה מישהו מעשן אני מתחיל לחשוב על זה. אני לא כל הזמן מחפש את הסיגריה אבל למשל היום הייתי עם חברים בסנוקר וכמובן מזמינים בירה תוך כדי משחק (איך אפשר בלי?) ואני תמיד עם יד אחת מחזיק את הבירה ויד שניה סיגריה.. ואני ממש רציתי ולבסוף לא לקחתי.. ככה שאני מאמין שאני יכול אולי לעשות את הבחירה הנכונה ולא לקחת אבל יש את ההרגשה של סיפוק אחרי השאיפה. כמו שאתה אומר פסיכולוגית או לא אני לא יודע דבר אחד בטוח אני לא מעשן מספיק שנים בשביל להיות מכור (עדין סיגריות שמעתי זה סוג של סם לא?)

איך יהיה לי יותר קל להפסיק לעשן תוך כדי? קשה לי לחשוב על זה..

הייתי מעשן קופסא, יום אחד החלטתי להפסיק לא עישנתי כחצי שנה בערך +- , אבל חזרתי שוב לעשן בעבודה והכי הרבה שאני מעשן ביום זה 3-4 סיגריות

וגם עם זה אני מנסה להפסיק אבל תאכלס קשה ממש קשה

עדיף לא להיכנס לזה, לדתי זה לא ממכר זה יותר עיניין של הרגל

העצה הכי טובה זה להפסיק לעשן בבת אחת, ובוא אני אספר לך מדוע.

לגוף לוקח שבוע בדיוק להתנתקות מכל החומרים הממכרים בגוף של הסגיריה.

למה אחרי כן יש לך את החשק לעשן? בגלל ההרגל של:"להוציא מהקופסא-לשים בפה- להדליק- להחזיק סיגריה- לכבות אותה".

בשביל זה עדיף שתקנה את ה"עלאק סיגריה" (הסיגריית מנתה הזו מפלסטיק, מוכרים בסופר פארם במכיר מצחיק).

והכי חשוב.

מעל כל זה.

זה רצון להפסיק לעשן(תחשוב שזה יחסוך לך המון כסף...)

בברכת הצלחה.

עוד אנשים?

ההרגשה הטובה שאתה רגיל להרגיש אחרי שאכטה אחרי כמה זמן שלא עישנת סיגריה זה

הניקוטין שמגיע למוח שלך ומספק את התלות שיש לגוף שלך לניקוטין

הכי טוב זה להפסיק בבת אחת (אם אתה מסוגל) ולנסות למצוא משהו אחר שיכול להרגיע

אותך, פחות מסוכן (עדיף להתמכר למסטיקים מאשר לסיגריות)

בעצם, יש 2 אספקטים של התמכרות

הנפשי, שהוא כמו שמי שמעליי כתב, להיות רגיל להחזיק בקבוק בירה ביד אחת וסיגריה בשניה,

או תמיד להוציא סיגריה אחרי האוכל למשל

והשני שהוא הפיזי, שהוא ה"צורך" שהגוף שלך מפתח לניקוטין

בעצם, ההבדל היחידי בין מי שמעשן לבין מי שמזריק הרואין זה שסיגריות זה חוקי (בנתיים)

הרואין אולי יותר מסוכן, אבל בטווח הרחוק זה אותו הדבר, ושניהם זה תחביב יקר, מסוכן ולא בריא

אם אתה כבר שבוע נקי, מן הסתם יש לך את הכוח רצון

נכון, זה לא קל להמשיך ככה, אף אחד לא אמר שזה קל

אבל עם הזמן זה הופך להיות קל יותר כי הגוף שלך מתרגל לא להיות תלוי בניקוטין

ותאמין לי, עוד חודש אתה לא תבין איך פתאום יש לך כ"כ הרבה יותר כסף בארנק, איך אתה מסריח

פחות ואיך אתה מגעיל פחות באופן כללי, וגם פחות תרגיש (אם בכלל) את הצורך בניקוטין

אבל פריאור, את טועה (בת, נכון?)

הניקוטין אולי מתנקה מהגוף אחרי שבוע, אבל זה לא אומר שהגוף כבר לא "משתוקק" לו, ולכן לוקח

יותר משבוע עד שהגוף נגמל, הנפש זה כבר עניין יותר אישי, שכן זה תלוי בבן אדם

תודה רבה על התגובות ממש עזרתם לי תודה!