בדיקות האזנה
לאחר שראינו את תוצאות המבחנים הסינטטיים של הכרטיס, ציפינו בכליון עיניים למבחני ההאזנה הרציניים שלנו. את בחינות ההאזנה ביצענו באמצעות שימוש הן ברמקולים והן באוזניות. המערכת בה נעשה שימוש כללה הגברה של רסיבר Denon AVR-1906 בחיבור EXT-IN (בכדי לעשות שימוש בהגברה נטו), רמקולים מדגם Omega-Audio Encore 705 ואוזניות מדגם AKG K1000.
כרגיל, רשימת ההשמעה שלנו כללה מגוון רחב של סגנונות החל מג\'אז, דרך מוזיקה קלאסית, רוק ומטאל וכלה במוזיקת היפ-הופ. גם הפעם, הבדיקה התבצעה בשני שלבים: תחילה, בדקנו את הכרטיס בפני עצמו בכדי ללמוד את הצליל שלו ולהבין מהם יתרונותיו וחסרונותיו. לאחר מכן, בחנו אותו בהשוואה לכרטיס קול מדגם EMU 1212M – כרטיס סטריאו נטו אשר מוציא צליל מאוד מאוזן ומדויק.
חיברנו את ה-Xonar אל הכניסה המתאימה במגבר, הפעלנו את רשימת ההשמעה שלנו, והתחלנו בבדיקות. הסגנונות בהם בחרנו לפתיחת מבחני ההאזנה הם מוזיקת עולם, וכן ג\'אז ובלוז.
שני הדברים הראשונים ששמנו לב אליהם הם סאונד מהיר ובמה מאוד גדולה. ה-Xonar נשמע מאוד מהיר בעיקר בזכות הבאס שלו – שהוא פאנצ\'י ויודע לתת מכה בבטן כשצריך, אך נעלם מיד – זאת בניגוד לכרטיסים אחרים בהם הבאס מרגיש מאוד "רפוי" וממשיך להישמע גם אחרי שהוא כבר אמור היה להיעלם.
התכונה השנייה של הצליל של ה-Xonar D2, אשר ברורה כבר מראש – הבמה – היא פשוט מצוינת. מדובר בבמה מאוד גדולה גם לרוחב וגם לעומק, אשר נותנת תחושה אמיתית של סאונד תלת מימדי. למרות הבמה הגדולה כל כך, ה-Xonar מצליח לשמור גם על אימג\'ינג מצוין (יכולת מיקום הכלים בבמה) וכל הכלים מרגישים מאוד מפוקסים ו"מוצקים".
תחום הביניים של הכרטיס, המיד, גם הוא טוב מאוד – קולות הזמרים והזמרות נשמעים מאוד ברורים, בדיוק בעוצמה הנכונה ולא נבלעים בין שאר הכלים. גם הווקאלים נשמעים מאוד משכנעים וההרגשה היא כאילו ניתן ממש להושיט יד ולגעת בזמרת.
אחת הנקודות הטובות ביותר בצליל של הכרטיס היא הטרבל. כפי שציינו לפני כן, שבב ההגברה ביציאה הוא ה-L4562MA, הידוע בסאונד מאוד חלק לאורך רוב הסקאלה, עם הגברה של התדרים הגבוהים יותר – הטרבל. למרות שהטרבל של ה-Xonar D2 הוא מעט חזק יותר משאר התדרים, הוא נשמע פשוט מעולה – הוא מפורט מאוד, נקי, חד ומדויק.
אם כן, גם ל-Xonar, בדומה ל-AC-1 שבחנו בעבר, יש צליל עם אופי. אמנם האופי של שני הכרטיסים הללו הוא כמעט ההיפך הגמור אחד של השני אך זוהי דווקא נקודה חיובית, שכן כל אחד יכול לבחור את הכרטיס עם הצליל המתאים לו ביותר.
לאחר שנוכחנו לדעת מהי איכות הצליל שמפיק הכרטיס, התחלנו במלאכת ההשוואה שלו ל-1212M. לאחר מספר לא קטן של מעברים בין כרטיס אחד לשני, אנו מוכרחים להודות כי התוצאות מאוד קרובות, כאשר כל כרטיס מתבלט בדברים שונים.
ה-1212M היה \'חזק\' יותר בשני דברים עיקריים:
ראשית, הפאנץ\' של הבאס שלו מעט יותר חזק. שנית, הפירוט שלו בתדרי הביניים טוב יותר. בעוד המאפיין הראשון הוא עניין של טעם, ויש כאלה שיעדיפו דווקא את ה-Xonar, הפירוט בתדרי הביניים הוא בהחלט יתרון מובהק, אשר יבוא לידי ביטוי בקטעים בהם ישנם מספר קולות ששרים יחדיו או הרבה כלים שמנגנים בתדרים אלו – ה-1212M יצליח להפריד ביניהם בצורה טובה יותר.
לעומת זאת, ה-Xonar D2 בולט במאפיינים אחרים. הצליל שלו מפורט יותר בתדרים הגבוהים, הבמה שלו עמוקה יותר והאימג\' נשמע מדויק יותר. עם זאת, חשוב להבין כי הבדלים אלו מורגשים אך ורק ברמות הגבוהות ביותר – מי שמשתמש במערכות סאונד המיועד למחשב האישי, כדוגמת ה-Altec Lansing 6021 או ה-Logitech Z-5500, סביר להניח שלא ישמע כל הבדל בין שני הכרטיסים, לפחות לא בתחום הפירוט והבמה.
ההבדלים השמיעים היחידים יהיו ככל הנראה הטרבל המעט חזק יותר והסאונד המהיר של ה-Xonar, אל מול הטרבל הרגוע והבאס הדומיננטי יותר של ה-1212M.
האם סוף סוף מצאנו כרטיס שיכול להתחרות ב-1212M מבחינת איכות הסאונד? עושה רושם שכן. למרות שה-Xonar D2 אינו עדיף בכל אספקט על פני ה-1212M, סביר להניח כי הצליל שלו ינעם לאוזנם של משתמשים לא מעטים.