רושם ראשוני ומבט לעומק
עלינו לציין לטובה את מראהו החיצוני המרשים של הכרטיס – עוד בטרם התחלנו לנגן, החשיבה המקורית של ASUS העלתה חיוך על פנינו. גוף המתכת עם התאורה הכתומה במרכזו אומנם נראה יפה, אך הוא לא פרקטי במיוחד שכן הוא לא נראה מחוץ למארז. מה שכן רואים, הוא החיבורים מאחורי הכרטיס אשר זורחים באורות צבעוניים. מעבר לכך שמחנו לגלות כי הדרייבר נוח ופשוט מאוד וכי הצליל, בהתאם לציפייתנו, נקי מרעשים ונשמע טוב מאוד. עם זאת, בדיקות מדוקדקות יותר של איכות הקול של ה-Xonar D2 יגיעו בהמשך הביקורת.
קצת יותר על הכרטיס
כיוון שכרטיסי הקול של Creative שלטו בשוק בשנים האחרונות כמונופול, הם אלו שהכתיבו את המהלכים, את התוכנות ואת החיבורים. כיוון שעם יציאת Windows Vista המונופול של Creative נשבר והיא איבדה את בלעדיותה על השוק (החווה בימים אלו שינויים רבים הודות לכך), החלטנו גם הפעם (בדומה לביקורת על כרטיס הקול AC-1 של Razer ) להקדיש חלק מהביקורת בכדי לעמוד על ההבדלים בין ה-Xonar D2 לבין הכרטיסים של Creative, המשתרעים על פני מישורים ותחומים רבים.
חיבורים
ASUS כללה על הכרטיס חיבורים אנאלוגיים רבים: 4 יציאות לחיבור מערכות של עד ל-7.1, כניסת מיקרופון וכניסה ברמת line לצורך הקלטה ממכשירים חיצוניים כדוגמת וידאו, אך הימצאותם של חיבורים רבים כל כך על גבי הכרטיס עלולה להוות בעיה בעת שימוש בקונקטורים גדולים במיוחד. עם זאת, בדקנו את המצב עם קונקטורים שהם גדולים במעט מהממוצע, ולא נתקלנו בבעיה כלשהי, כך שקונקטורים סטנדרטיים לא צריכים להדאיג אתכם כלל. היחידים שצריכים לוודא שנית את הנושא טרם רכישת הכרטיס הם אלו המשתמשים בכבלים מיוחדים עם קונקטורים גדולים במיוחד, כדוגמת אלו מתוצרת Switchcraft.
בניגוד לגישה של Creative או Razer, הפעם אנו לא רואים מחסור גם בחיבורים דיגיטליים. למרות שבתמונה לא ניתן לראות זאת, כרטיס ה-Xonar D2 כולל למעשה הן חיבורים קואקסיאליים והן חיבורים אופטיים, הן כניסות, והן יציאות – הדבר מתאפשר באמצעות שילוב של שניהם באותו חיבור פיזי. החיסרון הברור בכך הוא שניתן לעשות שימוש רק בחיבור אופטי או קואקסיאלי בו זמנית, ולא בשניהם יחדיו. בכדי לחבר את החיבור האופטי יש להשתמש במתאמים ש-ASUS כללה, לחבר אותם למרכז החיבור הקואקסיאלי ואליהם לשרשר את הכבל אופטי. זוהי בהחלט חשיבה מקורית, וללא כל ספק Creative צריכה ללמוד מ-ASUS איך לכלול כמות חיבורים מספקת על גבי הכרטיסים שלה (דבר בו היא לא הצטיינה מעולם).
בדומה לכרטיסי הקול של Creative, גם הפעם אין כל אפשרות לחבר את הפאנל הקידמי של המארז אל הכרטיס – זהו בהחלט חיסרון לעומת כרטיס ה-AC-1 של Razer, לדוגמא.
כמו כן, בניגוד למה שראינו (או ליתר דיוק לא ראינו) בכרטיסי קול לגיימרים עד כה, ASUS הוסיפה לכרטיס ה-Xonar D2 חיבורי MIDI, כך שמי שעושה שימוש בהתקנים תואמים לא יצטרך לעבוד עם 2 כרטיסים, אחד למשחקים ואחד להתקני ה-MIDI.
כרטיס הקול החדש של ASUS תומך במרבית התקנים הסטנדרטיים בהם תומכים כל הכרטיסים האחרים בשוק, כדוגמת Dolby Pro-Logic IIx, EAX 2.0, ASIO, OpenAL ו-DTS. עם זאת ASUS כללה תמיכה במספר תקנים נפוצים פחות, אף כי נראה שעם כל כרטיס נוסף היוצא לשוק, תקנים אלו נהיים יותר ויותר סטנדרטיים. התקנים המדוברים הם ה-DD Live ו-DTS Connect אשר מאפשרים קידוד לפורמטים אלו בזמן אמת על ידי הכרטיס.
כמו כן, ASUS כללה תמיכה במספר תקנים נוספים כדוגמת DD Headphones שהוא תקן ותיק למדי (אך עדיין נפוץ) הנועד ליצירת אפקט סראונד מדומה באוזניות. כמו כן, נכלל גם תקן ה-Dolby Virtual Speaker אשר מדמה סראונד בעזרת זוג רמקולים אחד בלבד.
מעבר לתקנים אלו קיימת בכרטיס ה-Xonar D2 תמיכה בתקן שלא הכרנו עד כה, בשם ALT, המאפשר לגבות מוזיקה לקבצים לא מוגנים בצורה חוקית. תקן ה-ALT עושה זאת על ידי ניגון והקלטה של הקובץ ללא כל התערבות של המשתמש, בעזרת מעגל פנימי המגשר את אות היציאה אל אות הכניסה. זאת ועוד, ASUS כללה גם כמה כלים יותר מוכרים כגון Karaoke ו-SVN אשר נועדו לבקרה על עוצמת הווליום בכדי שלא ייוצרו הבדלים גדולים מדיי בעוצמת הקול בין מקורות שונים להם אתם מאזינים (מה שעלול להפריע בעת האזנה בשעות הלילה למשל).
הרכיבים על הכרטיס
אם תסתכלו על כרטיסי הקול של Creative (וגם על כרטיסי הקול המקצועיים שלה, המשווקים תחת השם EMU) תופתעו לגלות כי הרכיבים בהם נעשה שימוש הם מאיכות ירודה. מדובר בעיקר על הקבלים בהם בחרה החברה לעשות שימוש לכל אורך הכרטיס, קבלים באיכות ירודה במיוחד אשר אף גורמים לבעיות בסאונד. כמו כן, Creative בחרה בדרך הזולה יותר וכללה בכרטיסים שלה ממירים רב ערוציים (DAC – Digital-to-Analog-Convertor) לא מהרמה הגבוהה ביותר (בשפת המעטה), אשר אמנם מספיקים לשימוש ביתי ממוצע אך לא מתאימים לכרטיס קול ברמת מחיר שכזו.
לעומת זאת, ASUS בחרה ללכת באותה הדרך של Razer ולעשות שימוש ברכיבים איכותיים הרבה יותר – השמות על גבי הרכיבים השונים על גבי הכרטיס הם הרבה יותר מוכרים והכרטיס בנוי בצורה איכותית, ללא קבלים מקומטים כלשהם. שבבי ה-ADC אשר בשימוש הם שבבים מתקדמים עם תדרי דגימה של עד ל-192KHz והדבר שמראה יותר מכל על כך שלא חסכו בכסף הוא העובדה ששבב ה-DAC עושה שימוש ב-4 ממירים של סטריאו לכל כרטיס. למרות שהדבר לא בהכרח מבטיח איכות קול טובה יותר, הוא בהחלט מראה על חשיבה ממוקדת יותר על איכות קול גם על חשבון הוצאות נוספות (שבסופו של דבר יבואו כמובן מצידו של הצרכן).
עבור כרטיס ה-Xonar D2 בחרה ASUS ב-ADC מדגם CS5381 וב-DAC מדגם PCM1796. מדובר ברכיבים איכותיים מאוד (לפחות על הנייר), כאשר התחום הדינאמי של ה-ADC עומד על 120db ושל ה-DAC על אף יותר מכך. כמו כן, שבבי ה-OPA (ראשי תיבות של Operational Amplifier – תפקידם להגביר את האות לרמת היציאה) אשר בשימוש הינם שונים בין הערוצים הקדמיים לשאר הערוצים. בעוד לערוצי הסראונד נעשה שימוש בשבב ג\'נרי מדגם R45801 שהוא שבב פשוט (שבבים מדוגמתו נכללים בכרטיסים פשוטים יותר), השבב בשימוש בערוצים הקדמיים הוא ה-L4562MA הנחשב לרכיב איכותי מאוד.