הרצה מסונכרנת לעומת הרצה בלתי מסונכרנת
עד כה רבים הניחו שהרצת הזכרונות באופן מסונכרן היא השילוב העדיף ביותר מבחינת ביצועים ורוחב פס לזכרון אך כעת כאשר מערכות פנטיום 4 מגיעות לבאסים גבוהים ביותר, הרצת הזכרונות באופן מסונכרן דורשת לא רק זכרונות מהירים מאוד אלא גם התפשרות על תיזמונים בינוניים עד גבוהים. לכן החלטנו לבדוק האם הרצה מסונכרת במחיר של תיזמונים גבוהים באמת עדיפה על הרצה לא מסונכרת עם תיזמונים נמוכים. לצורך הבדיקה השתמשתי בשני מודולים של Corsair PC4000Pro בנפח של 512MB כל אחד, בתצורת Dual Channel, בשלוש קונפיגורציות שונות, על מנת לבדוק האם רוחב פס מקסימלי עדיף על תיזמונים נמוכים בפלטפורמה זו:
– 250MHz FSB מסונכרן 1:1 עם תיזמונים של 3-4-4-8
– 250MHz FSB מסונכרן 1:1 עם תיזמונים מינימליים של 2.5-4-3-5
– 250MHz FSB לא מסונכרן 5:4 במהירות של 400MHz עם תיזמונים של 2-3-3-5 שלצערי הרב היו הכי נמוך שהצלחתי להריץ.