שולפים את התותחים העוד יותר כבדים: כפולי ליבות
אחת לכמה שנים, משנה שוק המחשבים את פניו ללא היכר. יצרניות המעבדים הבינו שתדר של 3 גיגה-הרץ הוא ככל הנראה התדר הגבוה ביותר אליו ניתן להגיע ביציבות, ופנו לפתרון נוסף מעולם השרתים: מעבדים מרובי ליבות. החלוצה הייתה AMD, עם מעבדי ה-Athlon 64 X2, אולם התשובה מצד אינטל לא בוששה לבוא. בכדי להתחרות במעבד זה השיקה אינטל את המעבד שזכור לקהל הממהירים היטב: ה-Pentium D. מדובר היה בזוג ליבות Cedarmill שהודבקו יחדיו על גבי שבב בודד. טרם ההמהרה, נראה כי למעבד של אינטל אין כל יתרון, אולם לאחר המהרתם של הדגמים הפשוטים ביותר בסדרה, כגון ה-805, כל אשר נותר ל-AMD הוא לאכול את האבק שהותירה מאחוריה אינטל, הרבה אבק.
באותו הזמן, האינטרנט הוצף בשמועות על מעבד בשם קונרו. דובר אז על מעבד שהחל את דרכו בכלל בפלטפורמות הניידות של אינטל (שם שלטה החברה ביד רמה מאז ומתמיד), ויהיה חזק משמעותית מהפנטיום. התחזיות בנוגע ל-AMD היו עגומות, והדעה הרווחת באותה תקופה הייתה ש-AMD תשאר ללא מענה למעבד החדש.
הענק מתעורר משנתו: מאז ועד היום, ה-Core שולט בשוק
ברגע שהוצג ה-Core 2 Duo, הוא זכה לביקורות חיוביות מאוד בכל אתר ביקורות ומגזין אפשרי. לראשונה מזה שנים, אינטל הובילה הן ביחס ביצועים למחיר, הן בכתר המעבד השולחני החזק ביותר, והן ביכולת המעבד לעבור המהרה. כמובן שאפילו המעבדים הזולים ביותר, אלו שהגיעו עם באס של 200 מגה-הרץ במקום 266 במקור ומכפלה גבוהה בכדי לפצות על הבאס הנמוך, זכו לאהדה רבה בקרב קהילות הממהירים ברחבי העולם, שכן אפילו מעבדים אלו אפשרו להגיע לתדרים גבוהים בקלילות, כל זאת תוך שימוש בזכרונות ולוחות אם זולים למדי. להגיע לתדר של 3 גיגה-הרץ עם המעבד מעולם לא היה קל יותר, ובתדר זה, ביצועי המעבד הרקיעו שחקים הודות ליעילות החישוב בתדר זה.
מכאן, אינטל דהרה קדימה. אם את כפולי הליבה הראשונים של החברה היא ייצרה תוך הדבקת זוג ליבות למעבד אחד, הדרך להדבקת זוג מעבדי Core 2 Duo, ועל ידי כך לקבל מרובע ליבות, הייתה קצרה. ממעבדים אלו ייזכר ה-Q6600, ובעיקר רוויזיית ה-G0 המאוד מפורסמת, שהביאה את בשורת ריבוי הליבות להמונים. אינטל לא נחה לרגע, ומזערה את הארכיטקטורה המאוד מוצלחת מ-65 ל-45 ננומטר, תוך הסרת ההגבלות שמנעו ממעבדים להגיע לתדרים גבוהים. תדר חלומי של 4 גיגה-הרץ נעשה נגיש שוב אפילו באמצעות קירור אוויר פשוט.
התגובה, המאוחרת מאוד יש לציין, ל-Core 2 מצד AMD הייתה צנועה למדי: תושבת ה-AM2, שהציגה לראשונה תמיכה ב-DDR2 מצד AMD. אולם, השינוי לא התבטא בביצועים משופרים, ולמעשה נותרנו עם אותם המעבדים בדיוק. הצעד הבא של AMD היה הוזלת מחירים מאסיבית שנועדה להשאיר אותה במשחק. הצעד הרציני הבא היה השקת דור ה-K10, ואיתו מותג ה-Phenom. מדובר בשיפור ארכיטקטוני לדור הקודם, אך כזה שטרם מוזער בעצמו ל-45 ננומטרים ולא יכל להגיע לתדרים גבוהים מספיק בכדי להתחרות באינטל. אם לא די בכך, המעבד היה חם מאוד, ואף חמור מכך, יקר.
בסופו של דבר, מה שהחזיר את הצבע לפנים של הנהלת AMD היו ה-Phenom II וה-Athlon II, שכאמור עברו מזעור, אשר איפשר להם הן לעבור המהרה מוצלחת יותר, והן להגיע מהמפעל בתדרים גבוהים יותר ובמחירים נוחים יותר. מעבדים אלו, וביניהם אף מרובע ליבה, שולטים נכון להיום בפלח השוק הנמוך עד בינוני, במחיר לצרכן העומד על כ-120 דולר ליחידה לכל היותר.
