והיום מה?
מאז ועד היום, נוקטת אינטל באותה אסטרטגיה עסקית, הנקראת Tick-Tock: קודם משיקים ארכיקטורה חדשה, ושנה אחר כך ממזערים את הארכיטקטורה. מזעור זה מאפשר לצמצם את פליטת החום של השבב, לחסוך במתח אותו הוא צורך (לשם השוואה, אם לליבות ה-Barton הישנות מתח העומד על 1.7 וולט נחשב סביר, מתח דומה למעבד מודרני יגרום לו לכבות את עצמו אם יתמזל מזלכם, ולהחזיר את נשמתו לבורא אם לא), לדחוס יותר יחידות עיבוד לאותו שטח נתון, וגם להציג את התקדמותה הטכנולוגית של החברה.
בינתיים, הספיקה אינטל להשיק את ארכיטקטורת ה-Nehalem, ואפילו למזער אותה ל-32 ננומטר, בעוד ש-AMD ביססה את מעמדה כשולטת בשווקים הנמוכים יותר, בעיקר הודות למרובעי ליבות זולים מ-100 דולר, והודות למעבדים משולשי ליבות שמביאים את ריבוי הליבות למחשבים זולים אף יותר. מהלכים אלו התאפשרו בזכות תהליכי ייצור משופרים, המאפשרים גם לשבבים הכשירים פחות להמכר.
אינטל מצידה, הספיקה בינתיים לשנות גישה בנוגע להמהרה. אם זאת בזכות הגישה המתירנית של AMD בנושא ואם זאת בגלל שהבינה שיש דברים שהם פשוט מחוץ לשליטתה. AMD הייתה הראשונה לאמץ לחיקה את קהל הממהירים בעזרת מעבדים בעלי מכפלות פתוחות כלפי מעלה להמונים, שנקראו Black Edition ואפשרו לבצע המהרה בקלות רבה יותר אפילו מזו של מעבד רגיל ומבלי להיות תלוי בשאר רכיבי המערכת. התגובה מאינטל באה בדמות מעבדי ה-K של החברה, שזוכים נכון להיום לפופולריות גואה בקרב קהילות הממהירים ברחבי העולם.
אופנה חדשה הצוברת תאוצה היא סוג של המהרה אוטומטית: ה-Nehalem מסוגל להעלות לעצמו את תדר העבודה בהתאם לעומס ולחלק אותו באופן יעיל בין ליבותיו. כמו כן, המעבד מסוגל להוריד לעצמו את תדר העבודה ואת המתח, ואף לכבות יחידות עיבוד וליבות אשר אינן בשימוש על מנת להגיע ליחס אופטימלי בין הביצועים, צריכת החשמל ופליטת החום. הטכנלוגיה קיימת גם אצל AMD מאז שהשיקה את משושי הליבות שלה, אולם היא טרם הבשילה.
ראוי לציין שלאחרונה התגלה פלא, שלא פסח גם על מרובעי הליבה של החברה שמבוססים על מעבדי 6 ליבות: נתגלה שבזכות הגדרה מסוימת בביוס, רבים ממשולשי הליבות, ואפילו כפולי הליבות של החברה מסוגלים להפוך למרובעי ליבות לכל דבר. מיותר לציין שמבחינת יכולת המעבד לעבור המהרה, מדובר בברכה: מעתה משתמש יכל, במידה והיה בר מזל מספיק ליפול על מעבד מתאים אשר נוטרלו בו ליבות במפעל בכדי לענות על דרישה למעבדים זולים יותר, לפתוח את הליבות המנוטרלות במעבד, ולהשיג מרובע ליבה במחיר של משולש ליבה, אפילו כפול ליבה.
בתור יצרניות לוחות האם שקהל הממהירים הכי אוהבים ניתן למנות זוג חברות: ASUS, ו-DFI. שתי החברות טאיוואניות, מדינה שמאוד מזוהה עם חומרה איכותית הנדרשת להמהרה, ולשתיהן סדרות מוצרים שלמות המיועדות במיוחד לממהירים, או במקרה של ASUS, ייעודיים לגיימרים. הדבר מתבטא בסדרת ה-ROG של החברה, שאחראית לשיאים רבים ברחבי העולם. למרות זאת, נראה כי הביוס הנוח ביותר והמתאים ביותר לממהיר המתקדם ובעל אמצעי הקירור הקיצוניים שייך דווקא ל-DFI. למרות שמדובר בחברה קטנה, היא עשתה את מירב המאמצים על מנת להעלות את הפופולריות שלה בקרב כלל המשתמשים, אולם מוקדם יותר השנה הכריזה כי היא מפסיקה לייצר לוחות אם לשוק הביתי. בכך הצטרפה DFI ל-Abit ו-EPoX, שתי חברות נוספות שהתמחו בלוחות אם לאוברקרלורים, אך נסגרו במהלך השנים האחרונות.
ולסיכום
אם זה בזכות העלאת הבאס, פתיחת המכפלה באמצעות שינויים פיזיים במעבד, פתיחת ליבות מהביוס, או פשוט לתת למעבד להאיץ את עצמו בכדי להתמודד עם עומס, אין ספק שההמרה עברה במהלך השנים מספורט לחובבי המחשבים בלבד היישר למיינסטרים שלא תמיד מודע בכלל לנושא. שיאי עולם נשברים על ימין ועל שמאל באמצעות חנקן והליום נוזליים, ובכל רחבי העולם חובבי חומרה מושבעים עוקבים בשקיקה אחר התחום. אנחנו נמשיך לעדכן אתכם במדור החדשות שלנו בהתפתחויות, ובהתאם לרוח החודש במאמרים נוספים בנושא. חג OCtober שמח לכולם.
