מבחני הביצועים
ניתן לראות בבירור את הפרשי הטמפרטורות בין קירור מים לקירור אוויר. למעשה, ההפרשים הם כה גדולים שהיעילות של קירור המים כלל אינה ניתנת לערעור. יתרה מכך, הפרשי הטמפרטורות הללו (בין 10 ל-15 מעלות) הם בהשוואה לאחד מגופי קירור האוויר העוצמתיים אשר קיימים כיום, לכן ניתן רק לשער מה יהיו ההפרשים בין מערכת קירור המים של Danger Den לבין גוף קירור סטוק.
חשוב לציין שעקב צריכת החשמל הגבוהה של ה-QX6700, כ-130 וואט, הטמפרטורה שלו גבוהה יותר מהמעבדים החדשים במשפחת ה-Core 2 Duo ולכן גם הטמפרטורות במנוחה גבוהות יחסית. לאחר המהרת המעבד, פערי הטמפרטורה גדלים משמעותית והטמפרטורה מזנקת בכ-10 מעלות לכל הפחות בכל מצבי הבדיקה.
בבדיקות האוברקלוק הרגיל ניתן לראות שבעת שימוש בקירור אוויר המעבד מגיע לטמפרטורות גבוהות מאוד ולא מומלץ להריצו בתנאים שכאלו לאורך זמן. לעומת זאת, בעת שימוש בקירור מים, המעבד הצליח להגיע לתדר של 3.6GHz, בטמפרטורה הזהה כמעט לזו בה הוא פעל ב-2.6GHz עם קירור אוויר.
ככל שהפרשי הטמפרטורה בין קירור מים לקירור אוויר גדולים יותר, כך גדלה גם יכולת האוברקלוק של המעבד. עם קירור אוויר הצלחנו להגיע (בעזרת מכפלה של x12) לתדר FSB של 309MHz, ובכך הגענו לתדר מעבד של כ-3708MHz. בעת השימוש בקירור מים, היה צורך להעלות את המכפלה ולהוריד את ה-FSB בכדי למקסם את יכולות המערכת. לכן, העלינו את המכפלה ל-X14 והורדנו את ה-FSB ל-283MHz וכך הגענו לתדר מעבד של 3962MHz. למרות שטמפרטורת המעבד בעת שימוש בקירור מים הייתה גבוהה יותר, יש לזכור כי הוא גם הצליח להגיע למהירות גבוהה יותר, ולפעול בה באופן יציב לאורך זמן.
שיפור הביצועים הוא בהחלט ניכר – הצלחנו לסחוט עוד 250MHz מהמערכת על ידי שימוש בקירור מים, תוך שמירה על יציבות מוחלטת. כמובן שטמפרטורות העבודה של המערכת באוברקלוק מקסימלי אינן אופטימליות ומומלץ שלא לתת למעבד לעבוד בטמפרטורות הקצה שלו לאורך זמן, אך היה חשוב לנו לבחון את יכולות המעבד בכדי לראות איזו מטכנולוגיות הקירור טובה יותר.
