כוננים אופטיים וכוננים קשיחים
כוננים אופטיים וכוננים קשיחים
כאן, במרבית המקרים וברוב התקציבים הממוצעים אין צורך להרחיב בדברים, שכן אין הבדל בבחירת החלקים בין מערכות זולות במיוחד למערכות High-End.
לגבי כוננים אופטיים , מומלץ היום לרכוש כונן בודד, מסוג DVD-RW, שתומך בכמה שיותר פורמטים. אין שום היגיון ברכישה של כונני CD, CD-RW או DVD ככונן אופטי בודד.
ישנם דגמים ספציפיים המומלצים בקטגוריה זו, ודפדוף קל באתרנו ייתן לכם שמות. ברכישה של כונן אופטי נוסף אין כיום צורך מוחלט, שכן גם העתקה של דיסק לדיסק מתבצעת בצורה זו או אחרת דרך הדיסק הקשיח.
טענה חוזרת שנשמעת היא שמי שאינו משתמש במחשב לצריבת סרטי DVD לא זקוק לצורב DVD. כמובן שמדובר בשטות חלמאית – כונן DVD מאפשר לכם לפנות בין 4.7 ל-8.4 גיגהבייט של מידע בהרף עין מהכונן הקשיח, ולאחסנם על דיסק בודד. בין אם מדובר על פרויקטים עצומים, אוסף התמונות הדיגיטליות, סרטי וידאו ביתיים לאחר עריכה, יום עסוק של הורדת מרשתות שיתוף קבצים, או סתם גיבוי שגרתי – צורב DVD חוסך הרבה זמן, הרבה כסף (מבחינת עלות פר GB), והרבה מקום באחסון המדיות.
בהתחשב בכך שכונני ה-DVD-RW הפכו כבר מזמן לסטנדרט והכריחו את כונני ה-CD-RW לצאת לגמלאות (וכבר בעתיד הנראה לעין ייכנסו לשוק צורבי לייזר כחול והבחנה גבוהה, אם וכאשר החברות השונות יפסיקו להלחם בינהן ויחליטו על פורמט אחיד), אין שום סיבה שלא לרכוש צורב מסוג זה, במיוחד במחירים הנמוכים בהם הם נמכרים כיום.
לגבי כוננים קשיחים, קיימת בעיה טכנולוגית ותיקה – המגבלה על המהירות היא מכאנית, ולכן לא ניתן לפתור אותה בקלות, והדיסק הקשיח מוסיף להיות צוואר הבקבוק העיקרי במחשב. מרבית הדגמים של מרבית החברות זהים באורך החיים שלהם ואף בביצועים, אך עם זאת יש לשים לב למספר דברים: סוג החיבור של הדיסק, מהירות הסיבוב, כמות זכרון המטמון (CACHE), אחריות ונפח האחסון.
נפח – על פי הצרכים שלכם. אם אתה עובדים עם תוכנות ששומרות קבצים גדולים (כגון עריכת סרטים), או לחילופין מחוברים ללא הפסקה לרשתות שיתוף קבצים, כנראה שתצטרכו כונן גדול יותר.
אחריות – מרבית הדגמים מגיעים עם 3 שנים אחריות, ואל תתפשרו על פחות.
סוג החיבור – אינו משנה כל כך, שכן החיבור אינו מהווה מגבלה על תעבורת הנתונים. קיימים באופן עקרוני כונני ATA ישנים יותר, שמאופיינים בכבלים רחבים ומתסכלים ובכך שאינם Plug & Play אמיתי, וכונני Serial ATA, מסוג I או II (ההבדל ביניהם, שוב, במהירות העברת הנתונים – 150Mbps vs. 300Mbps – הוא תאורטי בלבד), שמאופיינים בכבלים דקיקים. ממשק SATA II מתאפיין באפשרות לחבר את הדיסק גם תוך כדי שהמחשב עובד (בדומה ל-USB) – פונקציה הנקראת Hot Swap. אין הבדל במחיר בין סוגי הכוננים השונים, ולכן אם לוח האם תומך בכך, מומלץ לבחור בכונן קשיח בעל החיבור החדיש ביותר (במקרה זה SATA II, נכון להיום), שהוא במקרה גם הנפוץ ביותר כיום בחנויות.
זכרון מטמון (Cache): זכרון זה נותן לדיסק הקשיח אופציה לשמור מידע על זכרון Flash חשמלי (לא מגנטי) מהיר לאין שיעור ממהירות הדיסק, וכאשר אותו מידע מבוקש שוב, לשלוף אותו היישר מהמטמון במקום מהדיסק. דבר זה מקצר זמני גישה וכתיבה, וככל שיש יותר זכרון מטמון, מהירות הדיסק עולה. כיום רוב הדגמים מגיעים עם 8MB זכרון מטמון, כשישנם גם דגמים עם 16MB. התרחקו מכוננים עם 2MB זכרון מטמון, שכן מדובר בדגמים מיושנים אשר לרוב מגיעים עם אחריות קצרה יותר. אגב, בשנה הבאה צפויים להגיע לשוק כוננים "היברידיים" המשלבים זכרון Flash באופן שנועד לשפר משמעותית את ביצועי הכונן הקשיח ולהוריד את צריכת החשמל של רכיב זה, אך קרוב לוודאי שאלו יוצגו למחשבים ניידים לפני שיגיעו לשולחניים.
מהירות סיבוב: אולי הפרט החשוב ביותר, שכן היא קובעת את מהירות הכונן. רוב הכוננים עובדים במהירות סיבוב של 7200 סל"ד, וזהו הסטנדרט הנפוץ. קיימים כוננים שפועלים ב-10,000 סל"ד, והם יקרים יותר אך נותנים תמורה נאה לכסף (למשל, סדרת Raptor של חברת Western Digital).
NCQ: פונקציה שלא נתמכת בכל לוחות האם, וגם לא בכל הכוננים הקשיחים. הפונקציה משפרת בצורה משמעותית את ביצועי הכונן, בכך שהיא הופכת את החיפוש לאינטואיטיבי יותר, ומחברת בדרך הקצרה ביותר בין נקודות שונות על גבי הפלטות שעליהן מאוחסן מידע הדרוש בו זמנית. יש לשים לב שרכישת כונן חדיש אינה מבטיחה את קיום הפונקציה בו, ושתקן ה-SATA 2 כלל אינו מתייחס לפונקציה כהכרח במפרט המוצר.
אפשרות נוספת היא לקנות שני כוננים קשיחים זהים ולהפעיל אותם במערך RAID 0 שאפשרי ברוב לוחות האם של ימינו. מערך RAID 0 מורכב משני דיסקים שעובדים בצורה מסונכרנת והמידע נכתב עליהם באופן מקביל (חלק מהמידע נכתב על הדיסק הראשון וחלק על הדיסק השני), מה שמקצר זמני חיפוש וכתיבה ומשפר ביצועים בצורה יפה. יחד עם זאת, יש לציין שכשל באחד הדיסקים במערך RAID 0 יגרום לאובדן המידע על שני הדיסקים. לכן נוצר פורמט RAID 1, בו מידע זהה נכתב על שני הדיסקים, ואחד מהווה גיבוי לשני. הדבר מקצר זמני קריאה בלבד, ונותן שיפור מסויים לביצועים, אך מפחית את נפח האחסון לחצי, ואינו משפר ביצועי כתיבה.
ישנם סוגים שונים של מערכי RAID, כשכל אחד פועל בצורה שונה, ולכל אחד היתרונות והחסרונות שלו. מומלץ להתייעץ בפורום המתאים (אמצעי אחסון) לפני שתחליטו לנצל אופציה זו.
לגבי כונן דיסקטים – הדעות חלוקות. יש כאלה שלא יוותרו עליו, ולו רק מתוך סנטימנטים נוסטלגיים, אך עם כל הכבוד, אין לו שימוש אמיתי בתקופה בה 1GB (ויותר) של זכרון מהיר כשועל אל מול חילזון בהשוואה לדיסקט, יושב לכם על מחזיק המפתחות. דעתנו היא – תחסכו ל-Disk On Key איכותי (שניתן לרכוש כבר כיום בכ-100 ש"ח ל-1GB). זה יעצבן אתכם פחות כאשר תהיה לכם מצגת PowerPoint ששוקלת 1,600KB מכווצת (כלומר – לא נכנסת על דיסקט "1.44 בודד) שאתם צריכים להעביר בעזרתה סמינר יום למחרת באולם הרצאות שבו אין גישה למייל שלכם, או לחילופין, שהמצגת נכנסת לנפח הדיסקט המוגבל, אך באולם ההרצאות אתם נוכחים לדעת שהדיסקט פגום – רגע טראומטי בחייו של כל סטודנט, ללא ספק.
יש לציין שעם חלק קטן מלוחות האם (שאינם תומכים באמולציה של ערוץ IDE על ערוץ SATA, פונקציה מאוד נפוצה ברוב לוחות האם), יש צורך בדיסקט המכיל דרייבר ל-SATA (הידוע בכינויו "דרייבר F6"), לצורך התקנת ווינדוס XP על הכונן הקשיח. במקרה ורכשתם לוח כזה, אתם תזדקקו לכונן פלופי לצורך ההתקנה בלבד. אין זה אומר שתצטרכו לקנות אחד – ניתן "להשאילו" ממחשב ישן רק לצורך ההתקנה. בעיה זו עומדת כנראה להפתר עם יציאת Windows Vista, שתכיל דרייברים שכאלו היישר מהקופסא.
