סיכום
בשנים האחרונות סבלה אינטל רבות מידי המתחרה שלה AMD. לפני יציאת מעבד ה-Athlon 64 הייתה אינטל לא רק המובילה הטכנולוגית אלא גם, לדעת רבים, האופציה היחידה לקניה של מחשב.
הדבר התחיל להשתנות כאשר ה-Athlon 64 החל לתפוס תאוצה והבהיר לאינטל שמשהו חייב להשתנות – כתוצאה מכך, ירדה החברה מכס ההובלה הטכנולוגית וכעת אף החלה להפסיד מכירות ל-AMD, לראשונה מאז שזו קמה. אחת הדרכים בעזרתן רצתה אינטל להחיות מחדש את המכירות שלה ולהחזיר לעצמה את המקום הראוי לה כמובילה טכנולוגית, היא ההשקעה העצומה בפתרונות חכמים יותר למחשוב מקבילי, כפי שתוכלו לקרוא במאמר שפרסמנו אודות תוכניותיהן של אינטל ו-AMD בשנת 2006 .
ההשקעה של אינטל ביצור מעבדים רב ליבתיים נראית כבר היום ותהיה מוחשית יותר כבר בתחילת השנה הבאה, עם יציאת המעבדים המבוססים על מעבד היונה,שפותח מלכתחילה להיות מעבד דו ליבתי (שלא כמו סדרת Pentium D שהיא למעשה יציר כלאיים של ה-Prescott). שיטת פיתוח המעבדים והגברת כוח העיבוד שלהם על ידי הגדלת התדר חלפה לה מן העולם כאשר אינטל הלכה לכיוון המעבדים מרובי הליבות ולמעשה הורידה את המהירות שלהם ביחס למעבדים הנוכחיים, אך הגבירה את כוח העיבוד שלהם.
המעבדים שבדקנו בביקורת זו מייצגים שניהם את הגישות של אינטל במהלך השנים, כאשר המעבד הקונבנציונלי, ה-640, מייצג את הגישה הישנה יותר של שיפור הביצועים על ידי העלאת התדר ואילו המעבד החדש יותר, ה-840, מייצג את הרוח החדשה המנשבת מענקית השבבים – יותר ליבות בתדר נמוך יותר ולכן ביצועים טובים יותר. זהו למעשה הניסיון הראשון של אינטל ביצירת מעבד דו ליבתי עבור השוק הרחב, כאשר כמו כל מוצר חדש גם הוא סובל מכמה בעיות שרק יתרמו למוצר עתידי טוב יותר.
דיברנו רבות על היתרונות שבשימוש בשתי ליבות או יותר במערכת מחשב אחת, אך לא דיברנו על טיב יישום רעיון זה על ידי אינטל. אם בוחנים בעצם את השיטה שבה אינטל יישמה את הרעיון, אפשר למצוא כמה בעיות הנובעות בעיקר מהצורך שלה להשיק מעבד שכזה מהר ככל האפשר, מה שלא אפשר לה להציע מעבד טוב הרבה יותר, אשר דורש זמן פיתוח רב יותר.
כאמור, מעבדי ה-8xx מבוססים על ה-Prescott שגם הוא סבל מבעיות שונות בדרך, בעיות שעברו ישירות למעבדים החדשים יותר שכן הליבות עצמן לא עברו שום תכנון מחדש (מלבד הוספת הבורר ביניהן – על מנת לאפשר גישה לכל אחת מהן בנפרד). כאן אנו מגיעים לנקודת החולשה העיקרית של המעבד שבבדיקה שלנו,ה-840: מעבד זה הוא יקר מאוד ולמעשה ביצועיו אינם מצדיקים את מחירו, ולכן קשה לנו להמליץ על הדגם הספציפי הזה לקניה, אך לאחר שראינו כיצד מתפקד מעבד דו-ליבתי של אינטל, קשה שלא להמליץ על המעבד הזול יותר (ה-820). ה-820 שפועל במהירות נמוכה מזה של ה-840 אך עולה כמחצית ממנו, הוא אחד המעבדים המשתלמים היום בשוק, שכן המשתמש מקבל את כל היתרונות של המעבד הדו ליבתי במחיר של מעבד חד ליבתי רגיל. למעשה, אין כל הצדקה כיום לקנות מחשב חדש ולהשקיע במעבד חד ליבתי כאשר קיים בשוק מעבד דו ליבתי במחיר שכזה (כאמור, ה-820 זול אפילו מהמעבד הדו ליבתי הזול ביותר של המתחרה AMD).
ראינו במגוון יישומים את היתרונות המשמעותיים להם זוכה המעבד הדו ליבתי של אינטל כבר עכשיו, ואם יציאת מערכת ההפעלה החדשה של Microsoft יתרון זה צפוי רק לגדול, שכן מערכת ההפעלה הבאה אמורה לתמוך באופן מושלם במעבדים דו ליבתיים ולנצל את כל היתרונות שלהם (ולא רק בתחום ריבוי המשימות). על כן, קנייה של מעבד דו ליבתי היום תהיה בגדר השקעה חכמה לעתיד שכן אנו רואים כבר היום כיצד צועדת התעשייה כולה לכיוון הזה של פיתוח מעבדים, גם אינטל וגם AMD.
קשה לנו לתת ציון ל-Pentium-D 840, שכן על פי דעתנו מעבד זה אינו המעבד המושלם לקנייה כיום. הגורם אשר הכי הפריע לנו הוא המחיר שלו, וכפי שציינו, דגם ה-820 יהיה בחירה חכמה הרבה יותר. משתמשים העובדים לעתים קרובות בתוכנות גראפיות ותלת מימד יזכו לתוספת מהירות משמעותית בשימוש במעבד זה, מה שודאי יהפוך אותו להיות המעבד המועדף בחוגים אלו.
