אלוף הקירור של Thermalright

אלוף הקירור: Thermalright Ultra 120 eXtreme

הקיץ מתקרב וחלקנו כבר מתחילים להרגיש בחמימות המתקרבת ובשרב המעיק (למעשה הוא כבר כאן כמה שבועות). אך מי שמתרגש במיוחד מהחום הם האוברקלוקרים מבינינו, שנדרשים להתכונן מבעוד מועד לטמפרטורות העולות, אשר עלולות לפגוע בניסיונותיהם לשיפור ביצועי המערכת.
אין זה סוד שקירור יעיל יותר הוא הבסיס לאוברקלוקינג גבוה יותר ויציב יותר ומעבר לטמפרטורת הסביבה, חשוב גם שיהיה בארסנל שלנו HSF (ר"ת Heat-Sink Fan) איכותי ורב עוצמה שיוכל לעזור לנו להאיץ את הרכיבים למהירויות חדשות. היום נסקור את מי שנחשב למלך הבלתי מעורער של גופי הקירור למעבד, ה-Ultra 120 eXtreme של חברת Thermalright, אשר מהווה את דור ההמשך של ה-Ultra 120 שהחזיק בכתר הביצועים לפניו.

חברת Thermalright הטאיוואנית איננה מותג חדש בכלל בשוק גופי הקירור למחשב. מאז ומעולם החברה שמה דגש על גופי קירור חרישיים – רובם ככולם לא מיועדים לשימוש עם מאוורר, וכך שומרים על שקט מוחלט. בשנים האחרונות "נדחקה" TR לשוליים בעקבות עלייתן של חברות אחרות, כגון Zalman, Tuniq ו-Thermaltake אולם היא חזרה למפה ובגדול בשנת 2007, כאשר אחד מהמוצרים המובילים, הנמכרים והמוערכים ביותר בתחום באותה שנה היה ה-Ultra 120 שלה. Thermalright השכילה להבין את פוטנציאל הביצועים העצום שטמון בגופי הקירור הפסיביים שלה – העיצוב היעיל שלהם הופך אותם למפלצות ביצועים של ממש, אם רק יצורף אליהם מאוורר.
בשלהי שנת 2005 הושק ה-HR-01, שהיה בזמנו גוף קירור פסיבי למעבדי AMD; ה-Ultra 120 מזכיר אותו לחלוטין במבנהו – אך בזכות הכנה לקירור אקטיבי, הוא צבר פופולריות רבה במהירות (ונחטף כמו.. גוף קירור קר ביום קיץ חם?).

מספר חודשים לאחר מכן הושקה גרסת ה-eXtreme של ה-Ultra. במבט ראשוני ההבדל היחיד בין שתי הגרסאות היה הגדלת מספר ה-Heat Pipes מארבעה לשישה. סקפטים רבים טענו שהשיפור הנובע מכך מינורי ביותר ולא מצדיק את תוספת המחיר (או תוספת הייפ), אך טענות אלה נופצו במהרה, לאחר שבדיקות וסקירות צצו כמו פטריות אחרי הגשם: ה-Ultra 120 eXtreme ניפץ את התחרות בכל רמה ובכל בדיקה, ואפילו עקף את אחיו הגדול בהפרש של כמה מעלות טובות.

מפרט טכני

אין לנו הרבה להוסיף על הנתונים הללו, מעבר לעובדה שה-Ultra קצת הפתיע אותנו ברוחבו – שישה סנטימטרים בלבד, לעומת הממוצע לגופי קירור בעלי ביצועים ברמתו, שנוטים להיות "קובייתיים" – עוביים ורוחבם כמעט שווים.
מנגד, ה-Ultra 120 eXtreme גבוה יחסית, ומי ששוקל לקנות אותו ייאלץ לוודא שיש מספיק רווח בין לוח האם שלו לבין דלת המארז. הבחירה של Thermalright שלא לצרף מאוורר לאריזה נועדה בעיקר לצמצם עלויות, אך חשוב לזכור שעדיין מדובר בגוף קירור שתוכנן באופן ראשוני כגוף קירור פסיבי. בנוסף, אוברקלוקרים רבים נוטים להחליף את המאווררים המסופקים עם גופי הקירור לאיכותיים יותר, כך שמבחינתנו לא מדובר בהפסד רציני.

אך הדבר שהכי ראוי לציון הוא ציפוי הניקל לו זכה גוף הקירור כולו. המחשבה של Thermalright מאחורי המהלך הייתה (ככל הנראה) אסטתית בלבד, כיוון שלניקל יכולת הולכת חום פחותה משל אלומיניום או נחושת; לעומת זאת, הוא ידוע בתור מונע קורוזיה (חלודה).

כעת נביט על רשימת הפיצ\'רים של ה-Ultra 120 eXtreme (מתוך אתר Thermalright):

Quiet and powerful cooling due to multiple heat pipes and large aluminum fin area

משוואת הקירור הקלאסית: הגדלת שטח פיזור החום (שטח צלעות הקירור) מזרז את תהליך הקירור, וריבוי צינורות החום מסייע "להסעת" חום מהירה מהבסיס.

Proprietary bent winglet design to minimize airflow resistance

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות לרעש ומפחיתות מביצועי גופי הקירור השונים היא התנגדות צלעות הקירור למעבר אוויר דרכן. צלעות המתוכננות בצורה גרועה, אשר הרווח ביניהן לא מספק, עשויות לגרום לאוושה של האוויר החולף ביניהן להיות רועשת ומציקה, וכן לירידה בכמות האוויר שפוגעת בכל צלע (קרי פגיעה בביצועים). מאידך, הגדלת הרווח בין הצלעות פירושו הקטנת כמות הצלעות ולכן הקטנת שטח פיזור החום, שאף הוא קריטי לביצועים.
Thermalright מצאה גישה שונה לפתרון, שלא דורשת שום ויתור: כל קצה של צלע קירור מכופף כלפי מעלה או מטה (כל צד הפוך מהצד הנגדי לו), דבר שיוצר צורה אווירודינמית יותר. הפחתת ההתנגדות בצורה שכזאת אינה דורשת פשרות בתחום שטח צלעות הקירור, ותורמת לשקט.

Heat pipes soldered to base (nickel plated) and fins for optimum heat transfer

ב-Thermalright טרחו לציין כי צינורות החום מולחמים הן לבסיס והן לצלעות, דבר שמבטיח העברת חום טובה יותר ביחס להדבקה בדבק טרמי או חיבור באמצעות ברגים, כפי שקיים בחלק מגופי הקירור האחרים בשוק (בעיקר בדגמים הישנים יותר).