מאמר נהדר, מובא לטובת כל אלה שעדיין לא קראו. 

בגרות טונאלית / מיכאל לנג

כמי שהחל את התחביב בילדותו, עברתי לא מעט שלבים בהתפתחות התחביב והבנת האיכות שלו כמרכיב בטיב הצליל והאזנה לו. אנא הצטרפו למסע ונסו לאבחן את עצמכם בשלבים המתוארים:

שלב א´: ההדבקות

עלינו להבין שתמיד יש מקור שממנו אנו נדבקים בתחביב ומתחילים להתעניין ולעסוק בו.

לי אישית היו שני מקורות. הראשון היה בתערוכת טכנולוגיה בשנת 1972 בגני התערוכה, הוצג מגבר A-77 של חברת REVOX יחד עם עוד כמה קיטים

שהחלו לפרוח באותם ימים. ההתלהבות מהציוד ואיכותו משכו אותי להתיידד עם גיל ש. שלמד בכיתה מקבילה, ולקח את התחביב ברצינות.

נקודת המוצא של גיל הייתה שעתידה של הקסטה (Compact Cassette) לעומת התקליט LP מובטח. ימי STEREO REVIEW

וחוברות AUDIO כמו פרוספקטים ספקו את הידע.

בעוד שהתקציב שלי היה מוגבל והיה לי קושי לשכנע את אבי להשקיע בתחביב שלי, אביו של גיל היה יותר פתוח וזכורים לי כמה פריטים שובבים שנרכשו שם.

אחד מהם היה זוג רמקולים של AKAI עם גריל עץ מדהים (מעשה אומנות ממש) וצליל שנבע בייחוד ממגבר קיט של SHAB שהדגיש BASS וגבוהים ביותר מ- 40dB. לנערים כמונו, זה היה כמעט הכל. לא אשכח את השיר "אשם" (Coupable) שבפתיחה שלו הופיע באס אדיר.

דבר נוסף שמשך את הלב היו הכפתורים והנורות. התלהבנו מהתאורה הכחלחלה של MARANTZ ומהכפתורים מול האדומה של LUXMAN.

בימים של הרבה בניה עצמית ומקורות מקומיים (תקליטים תוצרת הארץ) לא היו לנו הרבה אפשרויות. המקור העיקרי היה פטיפון של GARARD,

דגם SP-25 Mark-4 ולמי שהיה (גיל קנה משומש) היה ZERO-100 עם זרוע מקבילה.

בימים ההם Lenco היה מותג שוויצרי עם פטיפון נחמד שהיה סוס עבודה. הראשים השגורים היו של SHURE והמוביל שבהם היה V15 Type III.

למי שהיה פחות קנה את ה- M41.

זכור לי לטובה שכן מקומה שלישית, שרכש ציוד איכותי (לפחות לימים ההם) שכלל רסיבר של BLAUPUNKT רמקולים של SONY טייפ סלילים

של SONY ופטיפון של THORENS. יותר מכל אני זוכר ימי שבת בבוקר שעליתי להאזין לשידורי רדיו FM מלבנון (1974) ששדרה מוסיקה איכותית ללא הפסקה.

שלב ב´: ההתפכחות

בשלב זה, כאשר התחביב כבר מושרש בנו, ואנחנו מתחילים להבחין בין עיקר וטפל, נוצרות הזדמנויות של חשיפה לציוד איכותי (אז בעיקר הדגמות בחנויות ותערוכות), שמביאים לתובנה שמה שהיה נדמה לנו חשוב, לא כל כך חשוב ויש דברים אחרים שבעצם גילינו רק עכשיו.

הם היו שם גם קודם רק שלא היו לנו אז כלים להתמודד אתם.

הדבר הראשון הוא איזון טונאלי ואושר בצלילים. בעוד שחשבנו בהתחלה שהקצוות חשובים, גילינו שרוב האינפורמציה נמצאת דווקא ב- MID.

גם הצבע שהוספנו פתאום נראה מיותר. הצליל בצבעיו הטבעיים (ללא עזרים אלקטרוניים) נשמע יותר צלול ונכון.

במקביל נחשפים לדינמיות (חיות) של הצליל, מבינים את ההבדלים בעוצמות כאשר כינור חרישי מנגן סולו ולפתע תזמורת של 60 נגנים מצטרפים לחגיגה.

אפילו ההבדלים בנגינת פסנתר או סקסופון, שלא לדבר על תופים.

ככל שהחשיפה גדלה וככל שההתפכחות גוברת, אנחנו מגיעים למקום שבו עושים שינויים בציוד ומחליפים אותו.

שלב ג´: ההתרגלות

לרובנו יש נטייה להתאהב ולהתרגל לצליל שבחרנו. אחרי תקופה לא ארוכה, אנחנו משועבדים לו ובכל מבחן של ציוד אחר, אנחנו קודם כל משווים את

הצליל החדש לצליל אליו אנו רגילים. הצליל של המערכת שלנו.

זה די טבעי, משום שאנו מאזינים לו יותר מאשר לכל דבר אחר. אפילו קורה שאנחנו הולכים לקונצרט וחוזרים ממנו מאוכזבים, כי הצ´לו נשמע בבית

יותר "חם" או יותר "נכון". (בעיקר מתייחס לאודיטוריום בחיפה, שהאקוסטיקה שלו נחשבה ללא מוצלחת, ותזמורת חיפה, שבמורדות שלה, הייתה אפלולית ובינונית).

היציאה ממקום זה, באה בד"כ מאותו "WOW" בפגישה עם צליל של מערכת גדולה. אותם נקודות משבר שבהם ישנן התפכחויות נוספות.

להבדיל מימינו אנו, שלרובנו נוצרות הזדמנויות כאלו לעיתים קרובות, אז (שנות ה- 80) לא כל יום היה "פורים".

אותם צלילים מיוחדים נחרטים בזיכרון וממשיכים להתנגן שם, שייחוסם החדש הוא הצליל האולטימטיבי. כך קרה לי עם ה- KLIPSCH HORN

וגם עוד כמה דוגמאות. יכולות אלו אינן תמיד בהישג יד אך הן תמיד ישמשו תזכורת בצעד הבא שנעשה.

שלב ד´: מערכת של גדולים

עם הזמן נוצר בנו חלום שאותו אנחנו מבקשים להגשים כאשר נהיה "גדולים". מדובר בעיקר בהזדמנות כלכלית, שינוי סדרי עדיפויות ובשלות נפשית. לאחר שנגמרו התירוצים, וקרן השתלמות או מקור אחר משתחררים, אנחנו צועדים עם הפרוטה בכיסנו לרכוש את מה שתמיד חלמנו, להציבו ברוב הדר במשכננו הקט. ייצוב המערכת בבחירה שקולה של הבנה של ניסיון שנצבר ושל יכולת כלכלית הולמת, מביאים אותנו לציוד איכותי שישמש אותנו לאורך השנים הקרובות בהנאה רבה. מימוש החלום הוא חוויה רגשית מורכבת ויש בה לא מעט לבטים, חששות וגם הרבה הרהורי חרטה. משהו שבד"כ מריח כמו עוד החלפה לפני הנחלה.

שלב ה´: צללים וגוונים

כאן, מגיעים הפרטים לידי דקויות של גווני צליל, פרטים שונים וצללים. זה המקום שבמקום להחליף רמקול או מקור (באלפי שקלים רבים) אפשר לתת צללית, גוון, משיכת מכחול קלה ע"י החלפת כבל INTRLINK או כבל של רמקול, אולי ממיר. זהו גם המקום שבו רבים מחפשים לפנק עצמם באביזרים,

כמו SPIKES, טבעות של פריטים על כבלי החשמל מפצל עם הגנות לאספקות ועוד. מעמד יפה, קצת זכוכית אולי בסיס משיש ותאורה.

פולחן למגדל שן. זהו גם המקום להעשיר את אוסף הדיסקים AUDIOPHILE וכמובן למצוא להם מקום אחסון.

תחביב חביב

לא לשכוח כבלים INTERCONNECT שעולים כמה אלפים למטר

פוסט יפה, שמתאר בערך התפתחות של כל תחביב מאיזשהו סוג (עם השינויים הנדרשים כמובן). גם לי היו כשהייתי קטן יותר רמקולים שנבנו עצמית ע"י חבר. פעם באמת היתה תעשייה יותר פורחת של DIY ציוד שמע.

בכל מקרה פוסט יפה, אך כשלי יהיה מספיק כסף אני יעדיף לקנות איזה porsche 911