אייס, אתה טועה. אני ואף אחד אחר לא רוצה שיעשו לו מניפולציות ( ???) על הסאונד. מערכת נועדה לשחזר בדיוק הכי גדול שיש, את מה שיוצר החומר המוסיקלי רצה. נקודה!

אם הייתי רוצה משחק בסאונד תמיד יש אקולייזר, אפילו כזה דיגיטלי ברסיבר עצמו ואתה יכול לשחק שם עם הנחתות, או לחילופין לבחור במצב DSP - אחד מעשרות שיצרנים המוניים, כולל ימאהה, מכניסים בתוכנה של הרסיבר. אל תשכח שכשנכתב הפסקול מלכתחילה אלו האחראים לסאונד-אפקטס ישבו עם הבמאי והוא המחיש להם איך הוא רוצה שזה ישמע אצל הצופים. כל פיפס וכל היס - הכל מתוכנן מראש וכבר עבר ביקורת קפדנית של טכנאי ואנשי סאונד. מערכת נועדה לשחזר במדיוק - לכן קוריאים לזה ציוד Hi-Fi = High Fidelity כל העיקרון הוא שכל החוליות המשחזרות את הצליל, החל מהמקור, דרך ההגברה וכלה ברמקולים - כולם יעשו זאת תוך התערבות מינימלית עם שאיפה כמובן להתערבות אפסית, בצליל. כאן ימאהה מפשלים ובגדול. נכון, סאונד זה דבר סוביקטיבי אבל לטעמי ימאהה "עוברים כאן על החוק".

גם סטלין טעה בזמנו , בכל מיקרה טועה במה ? אמרתי אלף ואחת דברים - אם אתה רוצה להעיר תשומת לב לטעות אנא תציין איפה בדיוק הטעות ומה בדיוק אני טועה לפני שאתה פורש מגילות.

התאורייה שלך מאוד כללית וזה בערך להגיד שחם בקיץ אז ללבוש גופייה וקר בחורף אז לשים סוודר.צריך גם לדעת איפה להתאים את התאורייה למציאות בשטח - ולא רק לתת את התאורייה בלי שום לינק למציאות שעליה אנו מדברים. העסק קצת יותר מסובך , וההבדלים בין מוזיקה לקולנוע אכן קיימים. הרי גם ה דנון 1404 הוא לא נאמן למקור , אמנם במוזיקה הוא ישמע אכן יותר טוב (לרוב האנשים האודיופילים) מימהה בתקציב זהה , אבל אם תשווה אותו לדגם עליון יותר (או הרבה יותר) של דנון או מרנטז או הרמן קרדון הוא פתאום ישמע כ"לא נאמן למקור" וחוסר הבאסים שלו לעומת הדגמים הנ"ל יעלה תמיהה מה הוא בדיוק המקור לפי התאורייה הכללית שלך (והלא שגוייה דרך אגב). האם ג'ורג' לוקאס רצה שהבאסים (האפקטים, איך שהגדרת) ישמעו כמו מה שה 1404 משמיע או כמו מה שה1804 משמיע ? העסק לא כזה פשוט שאפשר להלביש עליו תאורייה כללית שקשורה יותר למוזיקה מאשר לאפקטים. בסופו של דבר כשמדובר בקולנוע הפרמטרים המרשימים - ה"מעלים חיוך על הפנים" שונים מהפרמטרים שמשפיעים על אותם דברים במוזיקה. התאוריות לא קובעות פה כיוון שזה נושא מאוד סובייקטיבי , HIFI או לא HIFI המטרה שהלקוח - המאזין - יהנה כמה שיותר ממה שהוא מקבל - איך שהוא אוהב ואיך שהוא מורשם. לכן הפריקים של הסאונד - חלק יסבלו רק דנון וחלק יסבלו רק מרנץ בעוד האחרים יעדיפו הכי צליל שבוקע מרסיבר יקר של אונקיו - זה רק מוכיח שיש הבדלים בין הרסיברים והבדלים בין התפיסה של כל אחד מהסאונד ומה האוזן שלו הכי אוהבת לשמוע - הרי אם תאוריית הנאמנות למקור - היתה נכונה גם לא בתחום הכללי אז בהתאם לכסף - כולם היו לוקחים את אותו רסיבר שעונה להגדרה "הכי נאמן למקור" , אז זה לא כמו כרטיסי מסך שבהם אתה קונה ביצועים - אלא זה משהו שקשור לתפישה האישית שלך ומשהו מאוד סוביקטיבי. בקולנוע מדובר בהגדרות שונות לגמריי - בעוד שבמוזיקה אודיופיל אמיתי יחפש את הסאונד המלא והאמיתי כשהוא יודע להיתעלם מה"אפקטים הזולים" שמנסים להרשים אותו, אבל בקולנוע - הוא יחפש את אותם "אפקטים זולים" שירגשו אותו ויסחפו אותו במהלך הסרט ויעבדו על האינסטינקטים שלו - אותם אינסטינקטים שאותם הזכרת שאנשים "שמבינים" יודעים להיתעלם מהם בשמיעה של מוזיקה.

והנושא עוד ארוך ומסובך ומגוון (כמו העובדה השונה שאנשים שמחפשים מוזיקה ואנשים שמחפשים קולנוע לרוב זה ללא אותה קבוצה חופפת של אנשים). ובסופו של דבר - אם נעשה את הדבר הכי מתמטי שאפשר - לדוגמה ניקח את 60 אחוז מאוכלוסית העולם  שיותר אכפת לה מסאונד ושקונה מערכת 5 רמקולים עד 2000 שקל ונשמיע להם בעזרת סרט טוב את ה 1404 של דנון לעומת 440 של ימהה בקולנוע ביתי - בבדיקה עיוורת (בלי לשבור יותר מדי את הראש) לדעתי האישית הרוב יעדיפו את הימהה ויהנו ממנו יותר.  ולגבי הדנון 1404 חשוב לציין שהבאסים שלו ממש גרועים , כדאי לשמוע לידו את ה 1804 של דנון כדי להבין. ולהכניס את הראש יותר מדי לגבי חוקים אודיופילים (שלדעתי כדאי להתייחס אליהם ככלליים) למישהו שקונה מערכת 5 רמקולים ב 1100 ש"ח , זה גם טעות , בייחוד כשמוזיקה זה "להעביר את זמן ניקוי הבית ביותר הנאה" , ההמלצה היא ללכת לחנות ולהאזין לרסיברים הנ"ל עם רמקולים דומים במחיר דומה פחות או יותר - לבקש לשים מוזיקה שלרוב שומעים, וסרטיי קולנוע עם פס קול מגוון ואופייני - ואז לבחור, לפי איך שקראתי את הבחור - הוא יאהב יותר את הימהה, אלא אם כן יכנס לו ג'וק המוזיקה האודיופילית פתאום.

אני אנסה להסביר את דברי באופן אחר, כי ייתכן שהניסוח הראשוני לא היה נכון. כוונתי היא שהצליל שימאהה נותן הוא לא נכון ולא אמיתי - לא קרוב למציאות. אתה צודק בעניין שסאונד זה דבר סוביקטיבי ואם מישהו אוהב את זה, שיקנה ויבושם לו. אני בכוונה כאן מדגיש את הסוגייה הזו עם ימאהה מכיוון שנראה כי פותח הת'ראד בתול בתחום ואין לו נסיון כמעט. זו הסיבה שיש לו את הרמקולים שיש לו - אשר קנייתם היא כבר טעות ראשונה. אני מנסה כאן להקדים תרופה למכה ולמנוע טעות שניה - בבחירת הרסיבר. כמובן שזו לא "טעות" לבחור הימאהה, בטח שלא כמו הראשונה. אבל עם זאת, הרבה מאד אנשים מסביבי, היה להם ימאהה בהתחלה והם השתדרגו למארנץ, דנון ואף אונקיו לאחר מכן. למה? הם הבינו שמשהו לא נכון שם, משהו שם לא בסדר; המשהו הזה הוא אותו עיוות, שינוי פני הדברים לשם יצירת רושם ראשוני טוב בחנות, בעת ההדגמה. עם זאת, לאחר מכן, אחרי שימוש רב\הרגל\שמיעה של ה"עולם המקביל" (דנון\אונקיו\מארנץ) אצל חבר עם נסיון, מבינים שעם ימאהה נעשתה פשרה. הפשרה היא הקצנה של הטראבל, יחד עם זריקת מרץ לכאורה בחלק התחתון של הצליל - משהו שנשמע טוב, סוחף ואף מרשים בהתחלה, אך פוגם באיזון של ההקלטה ומעייף מאד לאחר האזנה אינטנסיבית וממושכת.

כאן אני כבר מגיע לעוד עניין שיכול להוות עיצה לקונים: רמקולים שנשמעים טוב בקולנוע ביתי, רוב הסיכויים כי ישמעו רע עד סבירים למוסיקה. לעומת זאת, רמקולים הנשמעים טוב במוזיקה, בדרך כלל ישמעו טובים עד טובים מאד בקולנוע ביתי. זה מנסיון אישי שלי, בו מערכת הסטיראו משמשת כהגברת הערוצים הקדמיים בקולנוע ביתי. בנוסף, אני מאמין שזו הנחה מקובלת כאן על כולנו ומבחינתי אפילו אפשר לקטלג אותה כאקסיומה בעולם האודיו, כן - עד כדי כך אני מרחיק לכת כי זה פשוט נכון.

איך זה קשור לכאן? ובכן, גם כאן, רסיבר שנשמע טוב במוסיקה (מארנץ, אונקיו, דנון, הרמן-קארדון וכו') לכל הגרוע ישמע סביר בק"ב, אך רסיבר הנשמע טוב בקולנוע ביתי, אין שום הוכחה או ערובה לכך שישמע טוב במוסיקה. להיפך: דווקא הקצנת האפקטים בימאהה היא הגורמת לו להיות פושר בסטיראו, כי ההקצנה באה על חשבון איזון וכמובן פירוט בצליל. במוסיקה זה כאמור בולט הרבה יותר מבקולנוע ביתי.

כאן אנו נוגעים בעוד נקודה שישנם אודיופילים הדוגלים בה: לטעמה של אותה קבוצה או "זרם" אם תרצה, אין שום הבדל בין דרישות מגבר\רמקול\מקור בקולנוע ביתי לבין דרישות שכאלו במוסיקה. לטעמם, בקולנוע ביתי גם כן יש חשיבות לביצועים מוסיקליים מכיוון שלא הכל זה ווקאלים ופיצוצים אלא גם, תחזיקו חזק, מוסיקה! הרבה סרטים, אף כאלו ממיטב התוצרת ההוליוודית, מלווה אליהם פסקול מאד מגוון ויצירתי, כזה הכולל יצירות קלאסיות, הקלטות אקוסטיות של ג'אז ופופ רך, אשר יבואו לידי ביטוי בצורה הכי נכונה ומתקבלת על הדעת, דווקא ע"י רכיבים המצטיינים בסטיראו.

לכן לטעמי, יש קודם כל לחפש מאפיינים מוסיקליים ברכיב, שכן אם הוא עונה עליהם, ניתן לומר שהוא עבר את המבחן הכי קשה וביצועים סבירים בקולנוע ביתי מובטחים. אני לא סתם פוגש אנשים שמואסים בימאהה ומחפשים משהו יותר נכון, יותר אמיתי, יותר טוב: פשוט נמאס להם מהצליל הפשטני וה"זול", שנועד לפתות.

גם כאן, רסיבר שנשמע טוב במוסיקה (מארנץ, אונקיו, דנון, הרמן-קארדון וכו') לכל הגרוע ישמע סביר בק"ב, אך רסיבר הנשמע טוב בקולנוע ביתי, אין שום הוכחה או ערובה לכך שישמע טוב במוסיקה. להיפך: דווקא הקצנת האפקטים בימאהה היא הגורמת לו להיות פושר בסטיראו (ועל זה גם אני דיברתי - אז לא גילינו את אמריקה)

טוב , ומיזה אני דווקא מנסה להימנע - פריקים של נושא מסויים תמיד מאבדים את הקשר למציאות והולכים לפי עקרונות של הגל או הזרם - זה טוב וזה כייף אבל זה בעיתי כשפותחים את הפה או עושים משהו למען מישהו אחר שלא מסתייך לאותו "גל". בדיוק כמו בממשלה - שיש שני קצוות לכנף הפוליטית - בכל צד יש את הקיצוני בתחום שמאבד כל קשר למציאות ולא יודע איפה אפשר לקצץ בדעותיו כדי להשיג משהו יותר טוב (למשל בלי לתת לערבים לעולם לא נשיג "שלום" או מצד שני לתת יותר מדי הקלות לערבים זה פתח כניסה למחבלים).

אז ככה - אתה כל פעם מסיט את הנושא לכיוון מוזיקה ועוד יותר מיזה מנסה לשכנע שמוזיקה וקולנוע ביתי זה אותו הדבר , זה טוב ויפה, אך זה לא קשור למציאות של התרד - הרי הוזכר כאן בפירוש שאין שימוש למוזיקה , ומוזיקה זה רק קצת שירים בזמן ניקוי רצפות בשישי, יותר מיזה מדברים על תקציב של 1700 שח ואתה כבר מבין בעצמך על מה אני מדבר.

ולגבי קולנוע ומוזיקה - נו ברור שיש מוזיקה בסרטים - אבל זה בכלל לא אותו הדבר - זה מוזיקה שנועדה לדברים אחרים , היא מוצגת בצורה שונה - והתפישה שלה שונה לגמריי - והיא תמיד אינטרקטיבית עם תמונה ועם החושים. כשאני מקשיב לדיסק של האיגלס או הסקורפיון אני בכלל לא מצפה לאותם דברים - כמו כשאני מצפה בקטע שבו גנדלף מגיש למלך את החרב שלו - כשאני מרגיש את הרעידות בספא מהכלי מיתר או התוף העדין , בעוד כשאני שומע סקורפיון הדבר האחרון שאני רוצה כשאני מרוכז ביופי של המוזיקה זה שהספא תזוז או כל דבר אחר יפריע לי בריכוז (תמונה מהטלווזיה למשל). ובכלל אני לא רוצה להתרגש מהסקורפיונס אבל אני מאוד נהנה להיתרגש בשר הטבעות כל פעם שיש מוזיקה קלאסית סוחפת. ובכלל כשאני שומע מוזיקה קלאסית מסרט שראיתי ואהבתי אני תמיד מפעיל מצב פרולוג'יק - ככה אני נזכר יותר בסרט ונהנה , אבל במוזיקה - אני לא מעיז לגעת במצבים השונים.  תמיד תוכל לנסות למצוא סיבות - אבל לעולם זה לא יהיו דברים דומים - ואפילו המוזיקה בשני הדברים היא שונה כמו שהסברתי (או יותר נכון מה שמסביב למוזיקה).

ובכלל - תנסה להשוות דנון 1404 לימהה 440 בקולנוע ביתי - ואני מבטיח לך שתתאכזב מהדנון - בעיקר בתחום חוסר הבאס בעוד הימהה יקפיץ וירקיד אותך ויעצים את חווית הרגשות שלך (זה בהנחה שלא תבוא עם דעות קדומות - אבל זה די אבוד ). אני עשיתי בדיקה כזאת בדיוק לפני שבועיים , הימהה נשמע חסר וריקני לעומת הדנון במוזיקה (רק שהדנון ה"זול" הזה היה קצת חסר באס) אך בקלונוע הדנון היה צריך זריקת אנדרנלין.

ויש עוד אלף ואחד דברים - למשל אני בטוח שרוב האנשים שהכרת שעברו מימהה לאחרים עברו מימהה זולים (של פחות מ 4000 שח) , אני בטוח שכולם הם בצורה זאת או אחרת פריקים של מוזיקה (ומדף הדיסקים שלהם יהיה מאוד חופף בהמון להקות). ובכלל במיקרים כאלו של תרדים כמו זה כדאי מאוד להיזהר מ"כללים" של הקיצונים בתחום, הם יותר מדי עוקבים אחרי הזרם הקיצוני (למשל אני בטוח ב 100 ו 2 אחוז שיש לך פינקפלויד בבית ובעינך זה משהו חשוב בהיסטורייה כמו נחיתת חיזרים אם תהיה  ) והכללים האלה הם טובים ויפים בתור תאורייה להעריץ - אבל במציאות הם מסתבכים - כמו הכלל היפה שלך שהבמאי יושב עם אנשי הסאונד לכל האורך ובודק שהכל יההי כמו שהוא רוצה , אבל אם הכלל הזה כזה נכון - חשבת על ההבדל באקוסטיקה בין אולם קולנוע לבית או ההבדל במאפייני הרמקולים - ברור שהסאונד ישמע שונה לגמריי - וזה שולל עוד כלל : כל מה שקשור לנאמנות למקור , אין מה לעשות - קולנוע זה עסק שונה. כל אחד והדרישות שלו , במוזיקה זה בכלל שונה ,אבא שלי למשל לא מזהה את הריקנות בין הרסיברים בעוד כל האודיופילימ שאני מכיר (כולל אני) בקלות שמים לב ומצפים להבדלים ומחפשים אותם - ככה שזה מאוד סוביקטיבי. לא לכולם ימהה זאת טעות , כל אחד תופס סאונד בצורה שונה , האודיופילים בעלי היכולות הכי גבוהות בתפיסת מוזיקה צריכים את הדברים הקיצוניים , כל דבר פחות מיזה - זה כבר פחות דרישות.

ושלא תחשוב שאני פריק של ימהה או משהו , להפך , היום למשל בתקציב ממוצע ולפי מה שהספקתי לשמוע לאחרונה היתי קונה דנון 1804 אם לא היה לי יותר מדי כוח להאזין לכל הרסיברים בחנות (וימהות שמעתי והרבה). אבל אני משתדל לא לאבד את הלינק למציאות , הדנון הזה לא יתאים לכל אדם בוודאות !! ולהרבה אנשים הימהה יהיה בחירה טובה יותר בטעם אישי.

אני בכוונה מדגיש את כל העניין הזה עם הימאהה כדי שאנשים יבחנו רסיברים נוספים ויחשבו טוב טוב אם זה מה שהם רוצים. גם אני לא נולדתי אודיופיל; למען האמת, אף אחד לא נולד כזה, אלא מפתח את זה לאורך זמן. אם מישהו רוכש מערכת קולנוע ביתי ממוצעת ומעלה, סביר להניח כי יש לו את הניצוץ של התחביב הזה בתוכו. לכן, אני מציין זאת כדי למנוע מצב שבו יש צורך בשידרוג תוך פרק זמן קצר מהמצופה. אני מנסה להעלות את הסוגייה הזו על סדר היום כאן בדיון, זה הכל. אני אמנם לא משתייך לזרם שחושב שמוסיקה = קולנוע ביתי, אך אני יותר קרוב לשם מאשר אתה, שעושה הבדלה גמורה ולטעמי האישי זו טעות. זה משהו שמגלים עם הבשלות והנסיון הנצבר: זה לוקח זמן, טרטור וחור גדול יותר בכיס - אלו דברים שאפשר למנוע, כאן, בנקודת ה"אל-חזור" הזו. שורה תחתונה: איש הישר בעיניו יעשה. אני מקווה שבזה זה נסגר.

אני מסכים בהכל , וכמו שאמרתי כבר מקודם לפי התקציב שלושת הרסיברים שנתתי לו (הימהות והדנון) אלו הכי כדאיים לבדיקה - וכמו שגם אמרתי (במיקרה ולא הביו טוב) הוא צריך לשמוע את כל הדגמים בחנות טוב טוב בלי לחץ עם סט רמקולים כמה שיותר זהה ולהחליט מה טוב לו יותר. בהחלט אין וויכוח - וגם אני תומך כמובן בבדיקה כמה שיותר מגוונת של רסיברים בתקציב מסויים בכל קנייה. ואני לא עושה הפרדה גמורה בין סטיראו לקולנוע ביתי הם מבחינתי יותר קרובים מאשר רחוקים - אבל עדיין לא מספיק בשביל להגיד שהם זהים - לדעתי פשוט ההבדלים והמטרות כמו שאמרתי מהותיים. ונכון שבעתיד הוא אולי ירצה סאונד יותר טוב אבל אם מוציאים כסף - לדעתי כדאי להוציא על בטוח ולא על אולי. כי בזבוז הכסף גם יכול להיות לכיוון השני.

פאק כולה הבנאדם רצה רסיבר

תסכמו הכל ושימו בסטיקי

שיהיה לי כוח לקרא אחר כך