" 20 דברים שכדאי לזכור כשאוהבים אדם המתמודד עם הפרעת קשב ADHD"

[Ido.G]

היום נתקלתי ברשומת הבלוג הבאה (דרך "שיתוף" בפייסבוק):

http://adhdshop.blogspot.co.il/2014/11/20-adhd_10.html

עברתי על זה ואני מוצא את כל העניין מגוחך לחלוטין.

הרי כל הדברים שיש ברשימה הזו אלו הם דברים שכמעט כל בן אדם שקיים יכול להגיד על עצמו. אני רואה את זה כאילו אנשים שכן נמצאים בגבולות הנורמה - סוג של מנסים לקחת כל מני תכונות כלליות, שלא ניתן גם לאבחן או להגדיר בצורה מדוייקת ("חשיבה מחוץ לקופסה") - להפוך אותן ל"הפרעה", ולתרץ באמצעותן את העצלנות ואת הטמבליות שלהם.

בואו נקח לדוגמה את כל עניין ה"הקלות" שיש לאנשים בלימודים. הרי זה לא הגיוני ש"הפרעה" זה משהו שקיים אצל מעבר לאחוזים בודדים באוכלוסיה. הרי שאם כך, זוהי לא "הפרעה" בהגדרה, אלא הנורמה. והנורמה היא, הרי, לא נקודה מדוייקת, אלא קשת כלשהי, או טווח כלשהו. לא ברור לי למה צריך להביא לבן אדם ש(נניח) קצת יותר קשה לו לשבת על התחת, יותר זמן לבצע את המבחן - ולא לתת לבן אדם (נניח) שקצת פחות אינטליגנט תוספת זמן על פני אחד שיותר אינטליגנט. כל בן אדם והייחוד שלו, כל בן אדם והקשיים שלו - הרצון של אנשים "לייחד" את הפרעת הקשב והריכוז הזו כשמשהו נורא "מיוחד" - פשוט מרגיז. (זה מעבר לכך שנוטים להשליך עליה תכונות שלא קיימות ולאבחן את קיומה בקלות יתר).

דרך אגב, אל תבינו לא נכון. ברור לי שקיימים אנשים עם "הפרעות" שכאלו - הרי יש לכך הסבר ביו-כימי ברור לחלוטין. אני מתרגז בעיקר על ה"רומנטיזציה" של זה, ה"אבחנה" הקלה של הפרעה שבאמת פוגעת באנשים מסויימים בשביל להשתמש בזה כתירוץ לדברים שלא קשורים בכלל והשלכת דברים שלא קשורים על הפרעה שלא קשורה אליהם (כאמור, לדוגמה - "חשיבה מחוץ לקופסה").

מחשבותיכם...?

[Second Edition]

כל התופעה הזאת קיימת באחוזים מאוד בודדים באוכלוסיה .

עם זאת ,

אם מישהו לא יכול להתרכז , זה לא בהכרח בגלל שיש לו הפרעות ..

אם הסביבה מעודדת התנהגות תזזיתית , שלא יופתעו אח"כ , שקשה לאנשים להתרכז ..

בנוסף,

אם המורים יורדים בשכרם ומכאן שפחות אנשים המוכשרים להוראה הולך לכיוון הזה - שלא יופתעו שההשגים יורדים .

אם מספר התלמידים עולה ונעצר על מספר הזוי (40~ תלמידים בכיתה) , אז שלא יופתעו שההשגים צונחים ..

[QttP]

כמו שאמרתי (נדמה לי שאמרתי) באותו דיון ארוך שהיה על הריטלין - תחושתי היא שכל ההפרעות האלה הן אכן משהו שהוא רחוק מאוד מבינרי (יש / אין) ובאמת מדובר בסקלה די רציפה של תכונות. ולכן אפשר לשים את הגבול בין ה"נורמלי" ל"חריג" פחות או יותר בכל מקום שרוצים.

מי שרוצה שימצאו אצלו משהו - ימצאו אצלו משהו. מי שמרגיש שהוא לא מנצל את הפוטנציאל שלו ורוצה להיעזר בתרופות לשם כך - זכותו. אני מכיר כמה אנשים (פלוס חלק מהמגיבים באותו דיון) עם עדויות אישיות לשיפור עצום שהתרחש ביכולת שלהם ללמוד/לעבוד בזכות הטיפול התרופתי.

אני כן חושב שצריך להיות זהיר ולא עם "יד קלה על ההדק" במתן תרופות כאלה לילדים, ואם כן - שזה יהיה אך ורק בשל הצורך של הילד ולא בשל הצורך של המורה שלא יפריעו לה בשיעור.

אני כן מרגיש שההקלות שנותנים במבחנים למי שאובחן הן במקרים רבים ניצול של המערכת ומרגיז. למזלי ברוב שלבי הלימודים שלי הצלחתי להסתדר לא רע בלי שום הקלות כאלה, גם ביחס לכאלה שכן קיבלו את ההקלות (בעיקר - תוספת זמן בבחינות).

אגב, בבית-הספר שלמדתי בו הייתה גישה שלדעתי היא מאוד בריאה והוגנת בבגרויות (למרות שמן הסתם אינה תקנית והסיבה היחידה שעשו את זה היא כי אף אחד לא בדק ולאף אחד לא היה אכפת) - אם מישהו זכאי להארכת זמן, כולם מקבלים את אותה הארכת זמן. לא היה אף פעם מצב שלקחו למישהו את הבחינה מהיד בזמן שמישהו אחר, לקוי למידה, היה רשאי להמשיך.