אתה עדיין מתעלם מהתהיות/שאלות שלי לגבי ה"אפליה" שאתה עושה בין חוסר תפוקה שנובע מגלישה באינטרנט לבין צורות אחרות של חוסר תפוקה (לא חסרות).

שנית, מה לגבי דברים כמו אלו שנאמרו בבלוג שהביאו אליו קישור פה? אין מה לעשות, מהנדס הוא לא עובד בפס יצור. לפעמים רוצים לעבוד ופשוט "אי אפשר להתניע". זו עובדה. כשצריך לבצע עבודה יצירתית, כשאתה לא בטוח בדיוק מהי הדרך אל התוצר שאתה צריך, אתה לפעמים נתקע. איך בדיוק אתה מודד חוסר תפוקה שכזו?

עידו, אתה טוען כאן טענה מאוד נכונה ולחלוטין לא רלוונטית: גם אם "ריגול" אחר העובדים הוא לא מה שהעסק זקוק לו במקרים מסויימים וזה אף יפגע בתפוקה, זה עדיין לא אומר שלמעסיק אין זכות מוסרית\חוקית לדעת במה מתעסקים עובדיו בזמן העבודה - רק שזה יהיה טיפשי מצידו להתעקש על זכות זו.

אתה עדיין מתעלם מהתהיות/שאלות שלי לגבי ה"אפליה" שאתה עושה בין חוסר תפוקה שנובע מגלישה באינטרנט לבין צורות אחרות של חוסר תפוקה (לא חסרות).

שנית, מה לגבי דברים כמו אלו שנאמרו בבלוג שהביאו אליו קישור פה? אין מה לעשות, מהנדס הוא לא עובד בפס יצור. לפעמים רוצים לעבוד ופשוט "אי אפשר להתניע". זו עובדה. כשצריך לבצע עבודה יצירתית, כשאתה לא בטוח בדיוק מהי הדרך אל התוצר שאתה צריך, אתה לפעמים נתקע. איך בדיוק אתה מודד חוסר תפוקה שכזו?

מה שאתה אומר נכון. זה אכן בעייתי.

כמו שאמרתי, אני לא בעד ריגול וחדירה לפרטיות. אתה פותר בעיה אחת ויוצר אחרות.

יחד עם זאת, כמו שויק ציין, אני חושב שלמעסיק יש זכות לדעת אם העובד שלו מתנהג באופן חריג מבחינת גלישה באינטרנט. זה לא אומר שצריך לעשות שימוש במידע הזה, יכול מאוד להיות שלא.

במקרים רבים התערבות ונזיפה או הערה לעובד רק תרע את המצב. במקרים אחרים, אני מאמין שזה כן יעזור. יש אנשים שללא פיקוח מסירים מעצמם כל רסן, זה עניין של אופי.

הטענה שלך:

"אתה עדיין מתעלם מהתהיות/שאלות שלי לגבי ה"אפליה" שאתה עושה בין חוסר תפוקה שנובע מגלישה באינטרנט לבין צורות אחרות של חוסר תפוקה (לא חסרות)."

היא טיעון עם כשל לוגי מובנה. עוולה אחת לא מצדיקה עוולה אחרת. זה שאי אפשר לאתר ולנטר את כל הסיבות לחוסר תפוקה, לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על סיבות שכן ניתן לאתר. עושים את מה שאפשר.

תן לי לשאול אותך שאלה אחרת: מדוע זה נראה לגיטימי לעקוב אחר שעות הכניסה והיציאה של עובדים, כאשר משולם להם שכר גלובאלי?

אני מכיר מקרה אישי של מהנדס, שבתקופה לחוצה בחיי משפחתו, עבד פחות שעות מהנדרש. היה יוצא מוקדם הביתה, או שמגיע מאוחר לעבודה. לאחר חודשיים כאלה, הנתונים החריגים קפצו במשאבי אנוש והוא זומן לשיחה, בה נאמר לו שאי אפשר להפוך את זה להרגל קבוע. הוא גם לא קיבל אישור לעבוד מהבית ולהשלים את חוסרי השעות. רצו אותו ללפחות 9 שעות במקום העבודה והעירו לו על כך.

מערכת שתוכל להתריע על גלישה מוגזמת באינטרנט במהלך שעות העבודה תסייע לדעתי לצמצם את התופעה הזו.

אל תשכח מערכת שתתריע על שתיית קפה מוגזמת, אכילת חטיפים מוגזמת, בילוי זמן רב מידי בשירותים והפסקות ארוכות מידי בין שורת קוד לשורת קוד.

להסתכל כמה זמן אנשים גולשים באינטרנט בזמן העבודה היא לא פחות קנאה וצרות עין מאשר ההתעסקות באיך אנשים התעשרו (מה שהטחת בSargon בדיון המטופש השכן). בחברה הישגית, הערכת עובדים מתבצעת וצריכה להתבצע לפי ביצועים. ואם (א) מתוך יום עבודה של 9 שעות "מבזבז" 6 שעות בגלישה באינטרנט ודברים אחרים, עובד "ת'כלס" רק 3 שעות, ועדיין מביא יותר תפוקה / תרומה לעסק מאשר (ב) שמהבוקר עד הערב טוחן וטוחן, ואפילו עושה שעות נוספות - אז (א) עובד יותר טוב מ(ב), ונכון יהיה לתגמל את (א) במקום לרדת לו לנשמה.

אז, בדיוק כמו שאמר ויק - נכון שלמעסיק קיימת זכות חוקית ומוסרית לדעת מה עושים העובדים במהלך העבודה, התעסקות במימוש זכות זו בשוטף, כדי למדוד זמני עבודה ומנוחה לכל עובד, רק תביא נזק ועדיף לא להיכנס לפינה הזו בכלל. זה פשוט לא רלוונטי.

אני בכוונה מתמקד בהיי-טק, כי היי-טק הוא תחום שמתאפיין ב"עבודה יצירתית". לתחום כזה, יש כמה מאפיינים שהופכים את ההתעסקות ב"כמה זמן כל אחד גולש באינטרנט" למיותרת ומזיקה:

* חוסר יכולת לעבוד כל הזמן באותה רמת ריכוז ואותה תפוקה

* היעדר קשר ישיר בין כמות הזמן המושקע לאיכות התוצאות

* הבדלי תפוקה של סדר גודל (10:1) בין עובדים הם לא עניין יוצא מגדר הרגיל

* קושי רב בעצם ההגדרה של תפוקתו של עובד (ברור לחלוטין שמטריקות טריוויאליות כמו שורות קוד הן לא משמעותיות בכלל)

אז אני לא יוצא נגד עצם הרעיון שיש למעסיק זכות לדעת - מובן שיש לו. אני גם לא פוסל את זה שבתפקידים מסוימים זה באמת משמעותי. כשפקיד קבלה במשרד ממשלתי מתעסק בדברים פרטיים במקום לקבל קהל - הוא פוגע פגיעה ישירה בתפוקה שלו ובמטרות העסק, ואולי ניטור כזה הוא מועיל והגיוני. אבל בעבודה יצירתית, שבה אדם סגור עם עצמו בראש שלו, זה פשוט לא תקף. ניקח דוגמה קיצונית עוד יותר מ"הייטק" - מחקר מדעי. נראה לך מתאים שדיקן האוניברסיטה יתעניין בכמה שעות הפרופסורים שלו גולשים באינטרנט בזמן שהם במשרד?

בתור אחד שעבד/עובד בתעשייה הזו, ועוד תקופה ממושכת, עמדתך היא עוד יותר מפתיעה. שכן הייתי מצפה שהדברים האלה הם ברורים למי שנמצא מספיק זמן בתחום.

לגבי זה:

תן לי לשאול אותך שאלה אחרת: מדוע זה נראה לגיטימי לעקוב אחר שעות הכניסה והיציאה של עובדים, כאשר משולם להם שכר גלובאלי?

אז אעצור אותך מהר - לי זה לא נראה לגיטימי, למרות שזה מקובל במידת מה בתעשייה. אני מעריך הרבה פחות מקומות שנוהגים כך.

אתה מפספס את הכוונה שלי. הדברים שאתה כותב נכונים ברובם. וכתבתי גם שריגול כזה ונזיפה בעובדים עלולה להזיק יותר מאשר להועיל.

ויחד עם זה, במקרים חריגים הדבר עשוי לשפר את המצב. קח לדוגמה עובד שתפוקתו בינונית. יכול להיות שהתפוקה הבינונית אינה נובעת מהיעדר כישורים או יכולת, אלא מביטול זמן באינטרנט. תפוקה בינונית בנסיבות כאלה לא צריכה להיות עילה לפיטורין. מעסיק שיקבל מידע לגבי הסיבות לכך, יוכל לשוחח עם העובד, תוך שמירה על כבודו, ולהביאו לצמצום זמן האינטרנט ולהגדלת התפוקה. בסופו של דבר זה אף יהיה לטובת העובד.

ןעם כל הכבוד להפסקות הסיגריה, קפה, שיחות מסדרון וכו', לדעתי הגורם מספר אחת לביטול זמן בעבודה הוא גלישה באינטרנט.

אז כן, ברוב המקרים ריגול יזיק ולא יועיל. אבל מעבר לכך שזכותו של המעסיק לדעת על חריגות קיצוניות, במקרים מסוימים זה עשוי להועיל גם לחברה וגם לעובד עצמו.

אני מאוד נגד ריגול ברמת הקליק, לא הייתי רוצה לעבוד במקום כזה. אבל מערכת שמתריעה על חריגות קיצוניות היא הרבה יותר לגיטימית בעיניי.

ויחד עם זה, במקרים חריגים הדבר עשוי לשפר את המצב. קח לדוגמה עובד שתפוקתו בינונית. יכול להיות שהתפוקה הבינונית אינה נובעת מהיעדר כישורים או יכולת, אלא מביטול זמן באינטרנט. תפוקה בינונית בנסיבות כאלה לא צריכה להיות עילה לפיטורין. מעסיק שיקבל מידע לגבי הסיבות לכך, יוכל לשוחח עם העובד, תוך שמירה על כבודו, ולהביאו לצמצום זמן האינטרנט ולהגדלת התפוקה. בסופו של דבר זה אף יהיה לטובת העובד.

אם זה משהו שעשוי לעזור במקרים חריגים, אז כנראה עדיף לא להשתמש בזה. כי מקרים חריגים אפשר לזהות בצורות אחרות, ואת הנזק שייגרם למקרים הלא חריגים יהיה קשה למנוע.

עם זאת, אני חושב שהדוגמה ההיפותטית הזו שלך היא לא חריגה, אלא פשוט לא קיימת.

בוא נגדיר ראשית - מה זה "עובד שתפוקתו בינונית"? אם "בינונית" - הכוונה היא כמו שהמילה אומרת - באמצע, בהתאם לציפיות מהתפקיד של אותו עובד - אז אין ולא צריכה להיות לך, בתור מעסיק, בעיה עם העובד הזה ולא משנה איך הוא משיג את התפוקה.

לעומת זאת - אם ב"בינונית" אתה פשוט אומר במילים יפות - "לא טובה", כמו שעושים לפעמים - אז יש בעיה למעסיק עם אותו עובד. אני מסכים איתך שהפתרון הוא לא ישר "לפטר", וכן מתאים לעשות שיחה עם עובד כזה, ולפעמים אפשר לשפר תפוקה. אך, שוב, זה לא משנה מה סיבה. מה שמשנה זה התוצאה. הרי אם אתה בתור מעסיק רואה שיש לעובד בעיה - בכל מקרה היית עורך שיחה איתו, נכון? והיית שואל אותו מה מפריע לו, נכון?

בוא נניח שבאמת במקרה זה (שקשה לי להאמין שהוא קיים), הבעיה היחידה שמונעת תפוקה טובה זה גלישה באינטרנט. במקרה זה, גם אם העובד לא יענה לך בכנות (כי לא נעים לו להודות שהוא גולש הרבה באינטרנט), עצם זה שדיברת איתו, ושהוא הבין שיש חוסר שביעות רצון מביצועיו יגרום לו לחשוב איך להשתפר. אולי יגלוש פחות באינטרנט, אולי ימצא דרכים אחרות לשפר ריכוז. אולי יחליט שהוא מעדיף לפזר את שעות העבודה ולהישאר יותר וכו' וכו'. אם הוא מסוגל - הוא יעשה את זה.

עכשיו תחשוב בתור עובד - איזה משוב מן המנהל היה גורם לך ליותר מוטיבציה חיובית?

"אני חושב שהביצועים שלך הם לא ברמה שהם צריכים להיות. אני מניח שמשהו מפריע לך. אשמח אם תחשוב מה זה ואיך להתמודד איתו, ותפנה אליי אם אתה צריך עזרה."

או

"אני רואה שאתה מבזבז קצת יותר מידי זמן בגלישה באינטרנט. אני חושב שבגלל זה הביצועים שלך לא טובים כמו שהם צריכים להיות. אשמח אם תגלוש פחות ותעבוד יותר".

אבל כל זה בכלל בהנחה שהאינטרנט זה מה שמפריע לעובד לספק ביצועים טובים. למה אני לא חושב שזה קיים בכלל? כי מהנדסים הם לרוב לא סתומים לחלוטין. רוב הסיכויים שאותו עובד חלש יודע שהוא חלש גם בלי שתגיד לו (וגם אם לא - אחרי שתגיד לו הוא בטח יידע). והמצב שאדם יודע שהוא חלש ולא ממש מרוצים ממנו, ויודע שהוא מבזבז הרבה זמן באינטרנט (קשה לעשות את זה בתת-מודע), ומסוגל לשנות הרגלים ולהשתפר, ובכל זאת, ביודעין, מחליט להמשיך "לזרוק זין", הוא, לפחות על סמך נסיוני - מופרך לחלוטין.

מרבית האנשים שמבזבזים אחוז מסוים מיום העבודה בגלישה באינטרנט לא עושים את זה כי בא להם לזרוק זין. הם עושים את זה כי זה מה שהמוח שלהם יודע להפיק, מבחינת רמת ריכוז לאורך זמן. אם "תכריח" עובד כזה לסגור את הדפדפן או תנתק לו את האינטרנט, הוא ימצא הסחות דעת אחרות, כי אחרת לא יתפקד בכלל. ואם יתפקד - אבוי למה שייצא מזה. הנזק המצטבר שיגרום לעבודה עם ה"תפוקה" שלו יעלה כנראה עשרות מונים על הנזק מביטול הזמן.

אני מוכן להאמין שיש גאונים שמסוגלים לתת תפוקה מטורפת, ובוחרים לא לעשות זאת, כי הגיעו למסקנה שאין סיבה -התפוקה שהם נותנים, אפילו אם היא עלובה ביחס לפוטנציאל שלהם, עדיין טובה ביחס לאוכלוסייה ומספיקה כדי להפוך אותם לעובדים נחוצים ומוערכים. קשה לי גם לשפוט אנשים כאלה, וגם אתה, בתור מעסיק היפותטי, לא צריך לשפוט אותם. כי אם אותו גאון מסוגל לתת לך תפוקה של פי עשרה מהמהנדס הממוצע שלך (מצב אפשרי בהחלט), האם תשלם לו משכורת של פי עשרה? אני לא מכיר חברות בתעשייה שעושות דברים כאלה.

ומסיבה זו, אין הרבה גאונים כאלה במשרות אפורות בתעשייה. רובם כבר התבייתו על איזה רעיון שהלהיב אותם, טחנו אותו מכל הכיוונים בשיא המרץ, ועשו איזה אקזיט או שניים.

ועם כל הכבוד להפסקות הסיגריה, קפה, שיחות מסדרון וכו', לדעתי הגורם מספר אחת לביטול זמן בעבודה הוא גלישה באינטרנט.

אני נוטה לא להסכים איתך. גלישה באינטרנט במשרד מתבצעת, לרוב, במקביל לעיסוקים אחרים. לפעמים בזמן שמחכים לקומפילציה/התקנה של משהו גדול וגם ככה אין ממש מה לעשות. לפעמים במקביל למשהו שעובדים עליו, קופצים לקרוא כתבה או להגיב בפורום. אבל עדיין נממאים בmindset של עבודה. למשל - אם פתאום מגיע מייל חשוב - אפשר להגיב עליו. לרוב זה לא 100% ביטול זמן. אולי אפילו לא 50%.

לעומת זאת, הפסקות הקפה, שנמשכות לעיתים חצי שעה ואף שעה, הן זמן שהוא כולו מבוזבז לחלוטין, מבחינת העבודה לפחות. אלא אם אתה מתייחס למצבים שבהם מדברים על עבודה (ואז זה לא הפסקת קפה כמו שזה ישיבה עם קפה).

אני מאוד נגד ריגול ברמת הקליק, לא הייתי רוצה לעבוד במקום כזה. אבל מערכת שמתריעה על חריגות קיצוניות היא הרבה יותר לגיטימית בעיניי.

עוד פעם אתה עם הפתרונות התאורטיים שלא ברור איך אפשר ליישם אותם. איך בדיוק תתפוס "חריגות קיצוניות" בלי "ריגול ברמת הקליק"??? בימינו עובדים במערכות הפעלה שתומכות במולטיטסקינג. רוב האנשים משאירים את כל היישומים שלהם פתוחים במשך רוב יום העבודה. את סביבת הפיתוח, את הדפדפן, את המייל, את כל תוכנות האופיס שצריכים. והיום עם המסכים הגדולים והמרובים, גם לפעמים הכל פתוח בו-זמנית. איך תדע במה האדם מתמקד בכל רגע נתון בלי לעקוב אחרי תנועות עכבר, קליקים, הקשות או תנועות עיניים?

כן, יש בדברים שלך משהו.

רוב האנשים שעבדתי איתם או פיקחתי על עבודתם, היו מספיק רציניים ומודעים לעצמם, גם כאשר לא עמדו ביעדים באופן מספק.

וכמעט בכל המקרים שהייתי עד להם, בהם נכנסו לחיי העובד, זה לא הסתיים באופן חיובי.

אני מניח שאני צריך לחשוב על הדברים עוד קצת ולגבש דעה מושכלת יותר.

על שביתה איטלקית שמעת?

עובד יכול לתת תפוקה מאוד נמוכה גם אם הוא יישב 12 שעות מול המחשב כי הוא לא מרוצה ממקום העבודה.

רוב העובדים מתחילים מקום עבודה חדש עם הרבה מוטיבציה וזה בדרך כלל המנהלים והבעלים של העסק ששוחקים את העובד בגלל שהם מנסים למקסם רווחים.

כמו שנאמר, אם העובד עובד מצויין ומספיק הרבה, בהרבה מיקרים העסק בדרך כלל לא יתגמל אותו בהתאם.

אבל כשהוא ייצא שעה אחד מוקדם הביתה הרבה מוקמות ירדו לו על הנשמה בשביל השעה הזו.

בגלל זה אין את האנדרנלין הזה לרוב העובדים להספיק הרבה. ויכול להיות לעובדים כזה אנדרנלין אבל רק אם הם מרגישים שהם מתוגמלים בהתאם. ויש מקומות עבודה מעטים שמבינים את זה.

אז מה עושים מוקמות עבודה? הם רוצים עובדים שגם מספיקים הרבה וגם עולים בזול, אז הם מרגלים אחריי העובדים ומיישמים משמעת קשוחה.

הפתרון האמיתי הוא לתגמל עובדים טובים, אבל זה הפתרון לכאורה הכי יקר.

אני מסכים עם מה שאתה אומר, אבל אני חייב לתקן אותך קצת.

אני כן מסכים עם כך שרוב רובם של האנשים ה"נורמלים" באים לעבודה עם מוטיבציה לעשות עם עצמם משהו בסה"כ. אני לא מסכים עם ההגדרה של "הבוס שוחק את העובד כי הוא מנסה למקסם רווחים". לכל (כמעט) עובד ברור שבסך הכל המטרה של עסק היא להרוויח כסף ושהמטרה שלו כעובד היא לתרום לכך. לפעמים אין כסף ל"פינוקים" מיותרים וזה בסדר. הבעיה היא שבוסים שוחקים את העובד כי הם חמורים, שלא דואגים להחדיר בו מוטיבציה, להרגיש בעל ערך ולהרגיש מתוגמל בצורה סבירה.

כשאתה יודע שיש אנשים במשק שמרוויחים פי איזה 1,000 ממך (ואני מדבר על שכירים), שירוויחו בונוס שמן גם אם לא יעשו שום דבר חיובי - אז אתה תגיד לעצמך "טוב, אני אתבטל קצת, גם ככה זה לא ישנה שום דבר כבר". כשאנשים יודעים שהבוס שלהם גם ככה ישים זין על המאמצים שלהם בעבודה - הם פחות יטו להתאמץ. והרי "מנהל" בישראל לא ממש קשור לביצועיו כאדם שמנהל אנשים, אלא לכמות הלקקנות והפוזה שלו. כאתה יודע שגם ככה תצטרך "לדפוק שעון" בעבודה, בלי קשר לכמה שתתאמץ או תהיה יעיל, למה לעזאזל שתכריח את עצמך להיות יעיל? וכולי. הדברים האלה לא קשורים ל"ניסיון למקסם רווחים" אלא לאטימות רגשית.

במדינה שלנו יש מנטליות של מדינת עבדים. ראו את כמות האנשים בת'רד הזה שמצדדים בריגול אחר העובד ("זכותו של המעסיק לדעת בדיוק מה אתה עושה בעבודה"). ראו את מינימום ימי החופש בחוק - 10 ימים עלובים. לא ברור לי איך בן אדם שעובד בעבודה פיזית ויש לו ילדים יכול להתקיים כך לאורך שנים. בישראל עובדים המון שעות, בתפוקה נמוכה. יש פה בעיה בשוק העבודה - ולהמשיך למרר את חיי העובדים זה ממש לא מה שיפתור אותה.

האנשים (האוכלוסיה העובדת, שמחזיקה את ה 40% האחרים) במדינה שלנו עייפים - הן פיזית והן מנטלית. זה משליך על כל דבר שקורה פה. לדוגמה, אנשים הפכו לאפטים לכיוון שאליו הולכת המדינה.

תן לי לשאול אותך שאלה אחרת: מדוע זה נראה לגיטימי לעקוב אחר שעות הכניסה והיציאה של עובדים, כאשר משולם להם שכר גלובאלי?

אני מכיר מקרה אישי של מהנדס, שבתקופה לחוצה בחיי משפחתו, עבד פחות שעות מהנדרש. היה יוצא מוקדם הביתה, או שמגיע מאוחר לעבודה. לאחר חודשיים כאלה, הנתונים החריגים קפצו במשאבי אנוש והוא זומן לשיחה, בה נאמר לו שאי אפשר להפוך את זה להרגל קבוע. הוא גם לא קיבל אישור לעבוד מהבית ולהשלים את חוסרי השעות. רצו אותו ללפחות 9 שעות במקום העבודה והעירו לו על כך.

בלי קשר ישיר לנושא הדיון:

התשובה היא פשוטה - כי החוק מחייב את זה.

יש חובה לבצע רישום של שעות העבודה ולפרט אותם בתלוש השכר גם עבור משרות גלובליות (משרות אמון וכו')