מה אתם אומרים ?

יש מצב שהחברות מראש מייצרות טלפונים שבירים במטרה למכור את המסכים שלהם? (להרוויח ג'ובות).

הרי מי שקונה אייפון לא יזרוק אותו לפח בלל שנשבר לו המסך (סמארטפון יקר יחסית).

והנקסוס 4 שמכרו אותו בגרושים (יחסית) ואולי הרווח של LG הוא באותם אנשים שמחליפים את המסכים האלה , ויש כאלה בשפע .

לעומת זאת אפשר לראות את המכשירים (לבנות חבלה) של נוקיה שפשוט שורדים גם בלי 400 במפארים עליהם.

היצרנים עושים את מה שהם יכולים צמידם כדיי לתת לזה עמידות כלשהיא (gorilla glass וכו) אבל בכל מקרה כשיש לך מכשיר אם מך זכוכית שתופס כמעט את כל הגודל שלו, יש בעיה כשעובר בו גל הלם מנפילה

בלבנות החבלה של נוקיה המסך הרבה יותר קטן

אז איך אתה מסביר את העובדה שהגלקסים\נוטים למינהם ידועים פחות בשבירותם לעומת הנקסוס שלהם גודל זהה או קטן יותר.

הבדלים קטנים יותר של איך מגינים על המסך בכל אחד מהם (כולל תמיכות פנימיות שיכולות להשתנות ולא רק המבנה שרואים מבחוץ), והחומר שממנו עשוי המסך

ואם אתה לוקח את המידע שלך מביקורות שנעשו למכשירים, הבדלים פוטנציאליים נוספים : אם הביקורות היו שונות אז תנאי הבדיקה היו שונים, ובביקורות שבהם שוברים משהוא שוברים 1 (ולא 10), וזה מתחיל להיות גם שאלה של טעות סטטיסטית

הרבה מאוד יצרניות מעבירות את הטלפונים שלהם בדיקות שכוללות עינויים שונים ומשונים כדי לבדוק עמידות גבוהה. בסופו של דבר אנשים רוצים מסגרת דקה למסך גדול (כדי שיהיה גם מסך גדול וגם מכשיר קטן) - ואין חוכמות, אי אפשר לשנות את חוקי הפיזיקה.

להגיד שהיצרניות מייצרות בכוונה מכשירים כדי שישברו, זה סתמי לחלוטין. כמה הן כבר מרוויחות על תיקוני מסך? מה גם שמי שזה קורה לו נהיה ממורמר וחברה רצינית רוצה לקוח מרוצה.

זאת חשיבה ישראלית. "(להרוויח ג'ובות)".

הם עושים את הטלפונים הכי טובים שהם יכולים. יש תחרות גדולה בשוק, אף אחד לא ייצר מוצר פגום בכוונה.

^^^אהם - planned absolution

פארנויות.

ברגע שימציאו פלדה שקופה, כל היצרנים יעברו אליה.

ועם זאת, Planned obsolescence הוא דבר שבהחלט קיים.

השערה שהיא בגדר השערה בלבד: הטלפונים של סמסונג עשויים לרוב פלסטיק, כך שבמקרה של נפילה, אנרגיה רבה יותר מושקעת בעיוות הפלסטיק במקום הנפילה (מכה, שריטה, עיקום), ולכן גל ההדף פחות אנרגטי, והמסך נשבר פחות.

סתם רעיון.

ואולי ההבדלים באחוזי השבירה לא קיימים כלל, אם ישנה בכלל סטטיסטיקה אמיתית בנושא ולא תחושות סוביקטיביות.

אולי בעלי סמסונג מקפידים יותר לשים את המכשירים בתוך מגינים מסיבות כאלו או אחרות (סוג הלקוחות שקונים סמסונג, המכשיר פחות יפה וכו'), מאשר בעלים של מכשרים אחרים אלגנטיים יותר.

גם אני לא מכיר שום סטטיסטיקה שמצביעה על הבדלים בשבירות. מצד שני, לא חיפשתי.

פלסטיק שמתעוות ונשבר כמובן סופג חלק מהאנרגיה, בדיוק כמו במכוניות שבנויות להתפרק כדיי לשמור על הנוסעים בזמן תאונה

היצרנים ורצים למנוע נזק שמתחיל להצתבר מהיום הראשון, כלומ ברור שיש planned obsolescence, אבל הם רוצים שהמכשי יצא משימוש לא לפניי תקופת שימוש מסויימת (פחות מזה מוציא להם שם רעולקוח ממורמר, יות מזה לא משתלם)

ככלל ה planned obsolescence בדברים האלה הוא בפקטורים שליצרן יש יותר שליטה עליהם - תוכנה (עדכונים וגרסאות מערכת הפעלה שמפסיקים לצאת למכשירים ישנים - ובהרבה מקרים מוגבלות מלאכותית לא לעבוד עליהם גם כשהמכשיר מספיק מבחינת יכולות), סוללה מובנית (שצריך להביא לתחנת שירות ולשלם על עבודה כדיי להחליף וזה יגרום ללקוח לחשוב אם הוא רוצה במקום זאת מכשיר חדש), רכיבים אלקטרוניים אם אורך חיים מוגבל (או אפילו 0-day timer שיכול להיות שנמצא ויכול להיות שלא), ולא בדברים שקורים בזמן אקראי בלי שליטה של החברה כמו שבירות של מסך

נערך 2013 באוגוסט 2811 שנים על-ידי 11010010110

אין לי מושג על מה אתם מדברים, הסמסונג שלי נפל מגובה (מטר אולי) ונשבר לו המסך, ככה שהכל פרנויה של אנשים. כל חברה מייצרת את המיטב שהיא יכולה בהתחשב בהרבה גורמים כמו:מחיר יצור, מיקום רכיבים, ייצור הרכיבים, כמובן לא הכל זהה. בנוסף אני לא מאמין שקיים גוף עסקי שבכוונה יצור מצב של כשל מוצר, נכון יש אחריות אבל זה נעשה אחרי בדיקות שבאות לבדוק כמה זמן המוצר יכול להחזיק וכולם שואפים ליותר זמן בפחות כסף.

בנוסף אני לא מאמין שקיים גוף עסקי שבכוונה יצור מצב של כשל מוצר

נגיד יש לי מפעל לייצור גרביים. ונגיד שהגרביים שלי ממש מדהימים - מנטרלים לגמרי כל ריח של זעה, חמים בחורף, קרירים בקיץ וגם משפרים את כישורי הbattlefield של הלובש. אין אף אחד בעולם שמסוגל להתחרות בגרביים שלי.

עכשיו - אני יכול לייצר אותם ככה שלא ייקרעו לעולם. או שאני יכול לייצר אותם ככה שיתבלו וייקרעו אחרי 3 שנים בממוצע.

נגיד שאני בוחר באפשרות (א). זה מעולה - כולם יקנו את הגרביים ויהללו אותי על כמה שאני מדהים ויעניקו לי פרס נובל לשלום. אבל בעיה - אחרי כמה שנים לכולם כבר יהיו גרביים, והם לא יצטרכו חדשים (כי הם אף פעם לא נקרעים), אז מי יקנה? אני אצטרך לפטר את כל העובדים שלי ולסגור את המפעל.

ואם אבחר באפשרות (ב), אז ככל שהגרביים יתבלו, הלקוחות שלי יצטרכו להחליף אותם, ויעשו זאת בשמחה (כי הם באמת גרביים מדהימים, כמו שאמרתי). ואז - תמיד יהיה לי מקור של הכנסה, המפעל ימשיך לשגשג, לספק פרנסה לאלפי עובדים, ורווח נאה בשבילי.

עדיין חושב שבתור גוף עסקי, הייתי בוחר באפשרות (א)?

לא שאני אומר שזה מה שקורה במצב הספציפי שאנו מדברים עליו, אבל זו נקודה למחשבה.