לא חשוב

לפי תקדימים שונים, אישה בישראל זכאית (לפחות במקרים מסויימים) לא רק למחצית מהרכוש המשותף, לרבות הרכוש שנהייה משותף רק אחרי החתונה, אלא גם לחלק מהרכוש שרק הפוטנציאל עבורו נוצר בזמן היותם נשואים. זכור לי מקרה מהשנים האחרונות בו במהלך תהליך חלוקת הרכוש, שנמרח זמן מה אחרי הגירושין עצמם, הגרוש פוטר מעבודתו בה עבד שנים רבות, כולן במהלך שנות נישואיו למעט התקופה האחרונה, וקיבל פיצויים נכבדים. האישה החוצפנית תבעה את חלקה גם בכספים אלו, בטענה כי גם הם "נצברו" במהלך נישואיהם - ומה, בית המשפט שלנו יפסח על ההזדמנות לקבל טענה הזויה שכזו?

החוק בישראל מפלה נגד גברים בכל סעיף אפשרי בו גברים ונשים מוזכרים בנפרד. אישה לא מופלה לרעה בסעיף אחד ויחיד (בחוקי המדינה, אני לא מדבר כאן על חוקי הדת שלצערי מכסים עדיין כמה תחומים בדיני המשפחה) - קיימת בתחומים מסויימים אפליה נגד נשים, אלא שזו אפליה שאינה מעוגנת בחקיקה. יתרה מכך, במקרים רבים מדובר ב"אפליה" הנובעת מחקיקה "פמיניסטית" מוגזמת, למשל כאשר מעסיקים מעדיפים שלא להעסיק נשים צעירות ומושכות מתוך חשש מתלונות על הטרדה מינית על מחמאה מקרית בנוגע למראה או הלבוש.

החוקים בנושא אפכו מאוד קיצונים נגד גברים בישראל

בישראל גבר יכול לישתמש בקונדום ,ליתפוס על חם את אישתו שוכבת עם קבוצת כדורגל

ובכל זאת עם יצא ילד ,הגבר חייב לשלם מזונות ,ואסור לו לפי החוק ואני לא צוחק פה ,לעשות בדיקת רקמות

וזה בטענה מסריחה ,שלא יגלו שהילד ממזר כי זה יפגע בו בעתיד (לשקר לאלוהים זה בסדר גמור -כל עוד הגבר ישלם על ילד לא שלו )

בישראל יש גם את החוק ההזוי של "ידוע בציבור" ,מי שחושב שלחיות בזוגיות בלי חתונה ובלי ילדים יעזור לו ,יכול לשכוח מיזה

ברגע שיש ילדים אז בכלל

גם מיקרה שיתנו לכם מישמורת על הילדים זה נדיר ביותר בישראל

הסכם ממון ? -בהרבה מיקרים אופך לנייר טואלט בפועל במישפט

ולקינוח ,האישה יכולה לשקר שאנסתם אותה באלימות ,וגם שהשקר יתברר היא לא תואשם בכלום ואסור לפרסם את זה

בקיצור מדינה מסריחה ,שרק גורמת ריבים בין המינים ,אין שום שיוויון ,יש זכויות יתר לנשים

והפיתרון למי שהולך על זוגיות רצינית ,לא חוקי אבל יעיל וזה להחביא הרבה מהכספים באופן יסודי בלי לדווח לאישה

כי בפירוד גם ככה יבדקו מה יש לכם ומה אין לכם ולפי זה והמשכורת יש את תשלום המזונות

ככה שלפחות יהיה כסף בצד לשלם מזונות כמה שנים

תיקון קטן להודעה נכונה ביותר ברובה (עד כדי כתיב, כמובן, שכן בכל זאת מדובר בקרירין) -

ובכל זאת עם יצא ילד ,הגבר חייב לשלם מזונות ,ואסור לו לפי החוק ואני לא צוחק פה ,לעשות בדיקת רקמות

החוק לא "אוסר" בדיקת DNA לווידוא אבהות, ולו בגלל שאיסור מוחלט שכזה לא יחזיק בשום מבחן משפטי. מה שהחוק כן אוסר הוא בדיקה ללא הסכמה מפורשת של ההורה בעל המשמורת (ב99.9% מהמקרים, האמא) והיא יכולה כמובן לסרב - וכאן מגיע החלק המדהים באמת: לסירוב הזה לא יהיה ככלל כל משקל בדיונים על המזונות. על ה"אב" להפוך עולמות ולהביא ראיות אחרות לכך שאינו האב (הוא אימפוטנט, הוא עקר, הוא היה חודשיים בחו"ל לכל צד מיום ההתעברות המשוער), לקוות שבית המשפט יסכים בכלל לעיין בראיות אלו, ואז אולי, רק אולי, יהיה אישור של בית המשפט להתנות את תשלום המזונות בבדיקת אבהות.

אגב, במקרה והאם שכבה עם כל העולם בימי ההתעברות ולא שמרה על קשר עם איש מהם ואף לא טרחה לזכור פרטים מזהים כלשהם, עשוי להווצר מצב בו כלל אי אפשר לגלות את זהות האב האמיתי. במקרה כזה, גם אם הוכח מעל לכל ספק סביר, לרבות ע"י בדיקת רקמות, שבעלה של אותה שרמוטה אינו אבי הילד, בית המשפט עדיין עשוי לחייבו במזונות שכן אין אף אחד אחר לחייב. למה? כי "טובת הילד" גוברת מבחינתם על כל שיקול אחר, לרבות שיקולי צדק או הגינות מינימאליים.

אתן דוגמה אחרת. חברה של החברה שלי הרתה במרמה - היא הצהירה בפני החבר שלה דאז שהיא לוקחת גלולות, כשבפועל זה היה שקר מוחלט, ובדיעבד היא הודתה שהיא פשוט רצתה ממנו ילד כאן ועכשיו. הוא הועמד בפני העובדה הזו בשלבי הריון מאוחרים. הוא בחר להתחתן איתה (השד יודע למה, אחרי שהתברר שהבחורה שקרנית ברמות כאלו), אלא שלאחר כשנתיים של חיים משותפים הם התגרשו. לא נעשתה במקרה הזה פניה לבית המשפט - גם כך האב מנסה לעזור כלכלית לבנו לפי יכולתו, אבל אם האם היתה פונה לבית משפט בתביעת מזונות היא היתה מקבלת, גם אם הם לא היו מתחתנים.

לא משנה אם היא שיקרה או לא, או שהוא היה צריך אמצעי מניעה ולא השתמש.

ברגע שיש ילד הוא זה שתובע ואין שום קשר לאמא, היא יכולה להבטיח לך הכל כולל זה שהיא לא רוצה כלום ובכל זאת תשלם.

לא משנה אם היא שיקרה או לא, או שהוא היה צריך אמצעי מניעה ולא השתמש.

ברגע שיש ילד הוא זה שתובע ואין שום קשר לאמא, היא יכולה להבטיח לך הכל כולל זה שהיא לא רוצה כלום ובכל זאת תשלם.

במיקרה הזה הם לא היו נשואים

אבל עם היו נשואים ,בגלל החקיקה המטומטמת בישראל

גם עם היה שם 2 קודומים סופר דופר משוכללים ,בית המישפט כניראה לא היה נותן לעשות בדיקת רקמות ,והיה תוקע לו מזונות

כי לאישה זה כסף קל ,חצי רכוש+ מזונות

1 מיתוך 10 ילדים בעולם הוא לא הילד הביאולוגי האמיתי של האב שחושב שזה הילד שלו

אני לא מדבר על אימוץ או הפרית מבחנה

ואני לא אומר שכל אישה מיתנהגת בצורה הזאת ,לדוגמה יש נשים עם כרמה ילדים ממזרים

ככה שזה לא אחת מ10 נשים בדיוק

אבל פה מגיע החוק הישראלי המטומטם ,שלא מאפשר את הבדיקה בלי הסכמת האישה ,שהאישה יודעת שזה בטוח שלה

אין שום השלכות על בגידת אישה ברגע שיש ילד

וגם עם אין ילד ,צריך להשיג את האישה לבית הדין הרבני לקבל קצת הקלות בהסכם גירושין

אבל גם אז צריך הוכחות

הרבה כסף לבלש פרטי ועורך דין ליפני שיש פרידה רישמית

מצטער להחיות את הדיון הזה, אבל נראה לי שכולנו התעלמנו עד עתה מבעיה מרכזית מאוד.

היו כבר מקרים בהם כלל ערכאות המשפט, לרבות העליון\בג"צ, נתנו פסקי דין על סמך פרשנות לתחום האפור בחוקים אלו ואחרים שלא בהכרח דומה לפרשנות שהיה נותן האזרח הממוצע, אבל לפני זמן מה נוצר תקדים חדש: העליון נתן פסק דין מנוגד לחלוטין ללשון החוק. ההליך היה סביב שאלת הבעלות על דירה בה חי זוג שהתגרש בינתיים. הדירה נקנתה ע"י הבעל והיתה רשומה על שמו, עוד בטרם הכיר את אשתו לעתיד\לשעבר. במקרים כאלו, החוק ברור: רכוש שנצבר ע"י מי מבני הזוג טרם החיים המשותפים נשאר בבעלותו ולא מחולק. בעבר כבר היו מקרים בהם דירות נרכשו ע"י אחד מבני הזוג ובכל זאת חולקו ע"י בתי המשפט, אלא שמדובר היה בדירות שנעשתה בהם השקעה בזמן החיים המשותפים - שיפוץ, החזרי משכנתא וכיו"ב.

כאן, לראשונה ממה שידוע לי, דירה תחולק בצו בית המשפט למרות שלא הושקע בה שקל אחד ויחיד מהקופה המשותפת - גם משכנתא לא היתה עליה. מה אתם חושבים, החוק עניין את שופטי העליון? ממש לא. הם התעלמו ממנו לחלוטין. זאת ועוד - לא ניתן לערער על פסק הדין, שכן אין בפני מי לערער.

אין מה לעשות חוץ מלבכות בכי מר.

או שאתה משקר

או שהבוס משקר

או שהשופט דביל ואפשר לערער .

לא בהכרח. חוזה לא יכול להיות נוגד לחוק, גם אם הצדדים הסכימו לכך. אני ואתה לא יכולים לחתום על חוזה לפיו אחד מאיתנו ימכור לשני כליה ואז לצפות שבית המשפט יאשר אותו, גם אם שנינו הסכמנו לזה מרצוננו, כי החוק בארץ אוסר על מכירת אברים. אם החוק קובע שרכוש משותף יתחלק חצי בחצי, אין תוקף להסכם שקובע אחרת.

בכל מקרה בארה''ב אישה נשואה זכאית לחצי מהרכוש שלה ושל בעלה (גם אם זה רשום על שמו)

תלוי במדינה. אין חוק פדראלי בעניין חלוקת רכוש.

אתה לא מעודכן, ביטולי הסכם ממון ע"י בית משפט קורים על ימין ועל שמאל (לטובת האשה כמובן, ההיפך הס מלהזכיר). גם בארץ אישה נשואה זכאית לחצי מהרכוש המשותף. אין שום סיבה שתהיה זכאית לחצי מהרכוש לפני החתונה, במיוחד שהגבר לא זכאי לזה.

זה בגלל שבד"כ, המפרנס במשפחה הוא הגבר. בשיטה הזו, יכולים לשפר את תנאי האישה אבל לא את תנאי הגבר. אבל ישנם מקרים נדירים שבהם אישה מביאה את הכסף, למשל שרי אריסון ועופר גלזר: לו היתה שם תביעה, בית המשפט היה יכול לדחות אותה או לשפר את מצבו של גלזר, אבל לא את זה של אריסון.

לפי תקדימים שונים, אישה בישראל זכאית (לפחות במקרים מסויימים) לא רק למחצית מהרכוש המשותף, לרבות הרכוש שנהייה משותף רק אחרי החתונה, אלא גם לחלק מהרכוש שרק הפוטנציאל עבורו נוצר בזמן היותם נשואים. זכור לי מקרה מהשנים האחרונות בו במהלך תהליך חלוקת הרכוש, שנמרח זמן מה אחרי הגירושין עצמם, הגרוש פוטר מעבודתו בה עבד שנים רבות, כולן במהלך שנות נישואיו למעט התקופה האחרונה, וקיבל פיצויים נכבדים. האישה החוצפנית תבעה את חלקה גם בכספים אלו, בטענה כי גם הם "נצברו" במהלך נישואיהם - ומה, בית המשפט שלנו יפסח על ההזדמנות לקבל טענה הזויה שכזו?

זה דווקא לגיטימי לגמרי. הפיצויים נצברו במהלך שנות עבודתו של הגבר, אבל הפכו זמינים רק כשפוטר. תחשוב על כרטיס פיס שקנו במשותף לפני הגירושין, שזכה בפרס הגדול אחרי הגירושין. הכסף לא שייך לשניהם? כמובן שהאישה זכאית רק לחצי מהפיצויים עבור התקופה שבה הם היו נשואים. אם הוא מקבל פיצויים על עשר שנים שרק בחמש מתוכן הוא היה נשוי, האישה צריכה לקבל חצי מהפיצויים על אותן חמש שנים ולא על כל העשר.

כאן, לראשונה ממה שידוע לי, דירה תחולק בצו בית המשפט למרות שלא הושקע בה שקל אחד ויחיד מהקופה המשותפת - גם משכנתא לא היתה עליה. מה אתם חושבים, החוק עניין את שופטי העליון? ממש לא. הם התעלמו ממנו לחלוטין. זאת ועוד - לא ניתן לערער על פסק הדין, שכן אין בפני מי לערער

זה בעיה ענקית

יותר מיזה אין היום הסכם ממון שנחשב בטוח ,כל הסכם ממון יכול ליתפוגג בהחלטת שופט ,גם הם ההסגם ממון הגון לצד שנחשב חלש יותר כלכלית

לא ליתחתן גם לא עוזר בגלל המושג המטופש של ידועים בציבור

וגם לא יעזור חתונה אזרחית

זה מעמיד את כל עניין הזוגיות בצורה גועלית של חשיבה על רכוש וכסף

היתי מבין עם לפחות היו עושים חוק הסכם ממון מדיני חקוק בסלע ,הוגן לשני הצדדים

שלשופטים היה אסור לחרוג מימנו מילימטר

במילים אחרות הצד החלש לא היה יוצא בלי כלום מהזוגיות

אבל נגיד היו מחלקים זוגיות טובה לפני פרידה בכל חצי שנה נקודת זיכוי שנגיד לצורך הדיון 20 שנה זה כבר חצי חצי

שזה יהיה המקסימום

אבל עם שומרים על הילדים גם חצי חצי ,אז אין מזונות

הבעיה שאני לא חושב שהמדינה רוצה שיוויון אמיתי

ועם שופטים מחליטים נגד חוק מדינה ברור ,בלי לפסול את החוקיות שלו

זה אומר שאין אף חוק שאפשר לסמוך אליו לגמרי ,וליתנהל בהתאם

אתם סתם אומרים שטויות, חוזה לא יכול להגן עליך מפנה החוק, וההגיון פשוט, אסור לך להרוג אותי גם אם הסכמתי לכך.

לכן ההגיון קיים בעוד הרבה מקרים, היה ולא ניתן לעלות את כל המקרים על הכתב, ולא הגיוני שאם מקרה לא כתוב בחוק, אזי יש לראות את החוזה כלשונו, ניתנה סמכות לבית המשפט להכריע, עניין זה נקרא לקונה.

יתרה מכך בית המשפט רשאי לקבוע את תעדוף החוקים. יחד עם זאת מספר חוקים נקבעו כעדיפים על פני חוקים אחרים. למשל חוקי יסוד עדיפים על חוק אחר. או למשל במקרה בו אנו עסוקים הוחלט לתעדף את טובת הילד על פני "חזקת הגיל הרך" (על אף שעד לפני מספר שנים הדבר ההפוך היה נהוג).

לכן חוזה לא יכול להיות מנוגד לחוק, למשל אי אפשר להשאיר את האישה בלי כלום או לחלופין את הגבר.

בד"כ הגבר הוא בעל הנכסים, אך במקרים מעטים האישה היא בעלת הנכסים, למשל במקרה שרי אריסון עופר גלזר (ע"ע "הס מלהזכיר").

בנוגע לכתבה המקורית אם הייתם טורחים לקרוא את הכתבה, הדבר היה נראה הגיוני ולהלן ההסבר:

אבהיר: האם אני תומך בפסיקה? לא. כי אני לא מאמין לפי הכתבה למילה שיצאה מצד האישה, שהייתה כוונה למכור הדירה וקנות חדשה כחלק מחזרת לבית.

ראשית נבהיר את העובדות (עובדה היא מה שהתקבל ע"י בית המשפט - כלומר אם האמין בית המשפט, ולא אם יש אופציה שזה לא נכון , לכל אלו שלא שמבינים דבר מה במשפט).

עובדה א': האישה אומרת אמת, והייתה כוונה במכירת הבית לצורך קניית בית משותף.

עובדה ב': חוזה שבעל פה כדין חוזה שבכתב (הבעיה שיותר קשה להוכיח שנוצר חוזה שכזה, אבל זה לא רלוונטי).

עובדה ג': בהפרת חוזה רשאי לדרוש הצד את המגיע לו, גם אם לא רשום הסכם פיצויים.

עובדה ד': האישה חזרה לבית.

עובדה ה': דירה משותפת הייתה מתחלקת חצי חצי בין בני הזוג בסבירות גבוהה.

לכן מעובדות א', ד נוצר החוזה הבא:

1. האישה תחזור לבית.

2. ימכר הבית של הבעל.

3. יקנה בית חדש.

מעובדה ה', נסיק כי לאישה חצי מזכות הדירה המוזכרת בסעיף 3.

משלא נקנתה הדירה בסעיף 3, ולא נקבעו פיצויים כלשהם, יקבע בית המשפט פיצויים על הפרת חוזה (עובדות ב' ו-ג').

לא ניתן לשערך את הבית החדש, אך הודגש כי הזוג חיו בבית הבעל. כלומר ניתן להעריך כי בהסתברות גבוהה יימכר הבית לצורך מימון בית חדש.

לאחר קניית הבית יחולק הבית חצי-חצי, כלומר גם המקורות המימון יחולקו חצי-חצי ולפיכך חצי ממוקר המימון שייך לאישה.

היה ומקור המימון הוא בית הבעל, אזי שמחציתו שייך לאישה.

והנה כך פתאום להחלטת בג"ץ שהייתה כוונת שיתוף בנכס יש הגיון.

וגם 1+1 = 3

עכשיו הכל ברור.