פורסם 2011 באוגוסט 2514 שנים ההלם ברור, פשוט תתני לעצמך לפרוק את כל זה כשהוא יעלם...יהי זכרה ברוך, משתתף בצערך. זה בהחלט לא קל. :-\
פורסם 2011 באוגוסט 2514 שנים בגיל 11 בערך הגעתי יום אחד לבית ספר באיחור אופנתי של 20-30 דקות. וכשנכנסתי לכיתה, מייד קלטתי משהו. ועלתה לי המחשבה לראש "מי מת?", שזה ביטוי נפוץ שמשתמשים בו כשמגיעים למקום עם מצב רוח ירוד. וכמה שניות אחרי, המורה אומרת לי שהמנהלת מתה. (ומאוד אהבתי אותה) ובגלל המחשבה שעלתה לי לראש קודם בבדיחות הדעת, התפוצצתי מצחוק מול המורה וכל התלמידים חמורי הסבר בפרץ של הפתעה אירונית. מסתבר שלפעמים מוות של אדם אהוב יכול להעלות חיוך. (ולגרור אחריו גל של ביקורת)
פורסם 2011 באוגוסט 2514 שנים אצלי היה משהו הפוך היה לנו בתיכון שלמדתי בו בן אדם לא זוכר כבר את תפקידו עבר דיי הרבה זמן סיימתי תיכון ב2004 אז כמה ימים לפני זה רבתי איתו וצעקתי עליו וכאלה כעבור כמה כשבוע הוא הרגיש לא טוב ואחרי יומיים הודיעו לנו שהוא מת נדמה לימדום לב באותו היום הסתבובתי כהרגלי בבית הספר ופשוט לא עיקלתי את זה ! אבל למחרת כשבאתי לבית הספר וראיתי את הלוח זיכרון והבנתי שה אכן ככה והבן אדם איננו פשוט התפרקתי והתחלתי לבכות כמו ילד ! אפילו סליחה לא יצא לי לבקש ממנו הרגשה מחורבנת האמת ואני זוכר את זה עד היום !
פורסם 2011 באוגוסט 2714 שנים אל תסתכלי על זה שהיא נפרדה מכם עכשיו, תסתכלי על זה שזכית להכיר ולהנות איתה כל כך הרבה זמן.
ארכיון
דיון זה הועבר לארכיון ולא ניתן להוסיף בו תגובות חדשות.